אור ברסלב
תשובת שמואל וזהו תשובה של כבוד אבי הגאון ז"ל

תשובת שמואל· רבי שמואל מאמדור

וזהו תשובה של כבוד אבי הגאון ז"ל

הלכות גיטין

נגד דברי הרב הנ' מוה' אריה ליב שפירא מווילנא. ונגד תשובת של כבוד הגאון מוה' שלום אש"ר דק"ק טיקטין:

והנה כל זאת מצאתי באמתחתו בכתבי קודש של כבוד אבי הגאון המנוח ז"ל ותשובה של כבוד הרב הגאון דק"ק טיקטין לא מצאתי את שאהבה נפשי כלל מדבריו וקצת יש ללמוד דעת חכם מהנזכרים בתשובה זו:

והנה אף שאינני כדאי להרהר אחר דברי הגדולים הנ"ל ובפרט אחר כבוד הרב הגאון המפורסם מוה' שלום נ"י אב"ד דק"ק טיקטין יצ"ו כי קטנו עבה ממתני ומהראוי לי להחבא אל הכלים ולתלות בי החסרון חכמה ובודאי הדין עמו ובפרט בענין עגונה מצוה רבא להדר מה דאפשר להמציא לה שריותא והרבה שקדו חז"ל בתקנות עגונות ומה לי להכניס ראשי לזה לעורר בה איזה חומרא אבל מה אעשה שכבר הכנסתי א"ע לעיין בדבריהם קודם נתינת הגט להבין טעמם ונימוק' וגם אז אולי היה אפשר להמציא לה שריותא בענין אחר באותו פעם. והנה ראיתי בדבריהם שאינם מובנים לי כלל ותמוהים מאוד וביני לביני נמסר הגט ליד האשה וכעת לבי מהסס בה מאוד ולעצור במלין לא אוכל כי מבואר בתשובת רמ"א דהעלי כל גדולי מורים למסקנא דכל מי שיודע איזה סברא נגד הכשר הגט מחויב להגיד אף אחר נתינת הגט וכל המעלים עיניו מזה ושותק עתיד ליתן את הדין וגדול עונו מנשוא. וכתבתי אח"ז קצת מזה לכבוד הרב הגאון מוה' שלום נ"י הנ"ל וסבור הייתי שישיבני דבר מלא לרוות צמאוני ע"פ ראיות נכונו' והנה הגיע לידי תשובתו והראה במכתבו הק' גודל ענותנותו במקום גדולתו וכותב בזה"ל מאחר שיש חולקין על דברי לזה איני רוצה לסמוך ולתקוע א"ע לדבר הלכה ולסמוך עלי למעשה בענין חמור כזה ודעתי ג"כ לכתוב לגדולי מורים ענין הוראה זו לזה באתי לחוות דעתי הקלושה מה שיש לעיין בדבריהם ומי שלבו שלם בדבר יכריע בזה אחר עיונו בדברי אלה וזה החלי לבאר על ראשון ראשון בעזרת צורי וגואלי ה' יישר כחי וחילי:

הנה מה שגרם לזה לכתוב טיסלאווא הוא מחמת דברי הרב נ"ש וז"ל טיסלאווא שוב מצאתי מיסלאבא וכמדומה שבתשוב' מהרי"א טיסליבא מהר"ם ז"ל ול"נ במדינתינו לכתוב טיסלאווא ואע"ג שקורין אותה סלאווא עיקר השם הוא טיסלאווא רק שמקקרין בלשון עכ"ל והנה הרב הג' מוה' אריה ליב שפירא מק"ק ווילנא מפלפל בה ומאריך אם כוונות הרב נ"ש היתה על מדינה אחת או על כל המדינו' והעלה למסקנתו דכוונתו היתה על כל המדינות ומ"ה ס"ל להקל בנ"ד וגם כבוד הרב הגאון מוהרר שלום ני' ג"כ דעתו להקל בדיעבד בנ"ד במקום עיגון מחמת דברי הרב נ"ש הנ"ל ולע"ד משום הא לא איריא כלל דאף אי אמרינן דכונתו היתה על כל המדינות מ"מ אין ראי' מזה כלל להקל בנ"ד אף בדיעבד ומקום עיגון כי נלע"ד פשיט דדברי נ"ש הנ"ל הכי פירושו מ"ש ואע"ג שקורין אותה סלאווא וכו' קאי על הקודם דאיירי מקודם באשה ששם העריסה הוא טיסלאווא וע"ז מסיק וקאמר ואע"ג שקורין אותה סלאווא היינו אותה האשה אשר שם העריסה היא טיסלאווא קורין אותה אח"ז סלאווא עיקר השם הוא טיסלאווא רק שמקצרין בלשון ואתי לאשמעינן דא"צ לכתוב שניהם דהיינו מיסלאווא המ' סלאווא אלא סגי לכתוב טיסלאווא לחוד שהוא עיקר השם וסלאווא מקצרין בלשון. והנה לשון כזה כתב הרב נ"ש בעצמי לעיל מזה וז"ל אלחנן או יוחנן כשקורין אותו חנן יש לכתוב דמתקריא חנן כיון דחנן שם בפ"ע הוא אין להחשיבו קיצור השם עכ"ל וע"כ פירושו הכי הוא דשם מילתו היה אלחנן או יוחנן אלא שאח"ז קורין אותו חנן ס"ל בזה דכותבין דמתקריא חנן כיון דחנן שם הקודש הוא בפ"ע אבל שם סלאווא לע"ז הוא ס"ל דא"צ לכותבו מיהו ע"כ כ"ז איירי דשם העריסה היה טיסלאווא כנלפע"ד ברור ופשוט מאוד וכן פי' אא"ז הגאון ב"ש ז"ל בשמות נשים אות רי"ש על דברי הגהות רמ"א סי' קכ"ט בענין שם רעכיל דהרב רמ"א איירי דשם העריסה היה רחל וכו' יע"ש ואף דהרמ"א לא הזכיר כלום מקודם מענין שם רחל ומ"מ מפרש דבריו כן מכ"ש בדברי נ"ש הנ"ל דאיירי סמוך ממש לזה מן שם טיסלאווא פשיטא הוא דנוח הוא לפרשו כן ואין להעלות על הדעת כלל שום פי' זר בדברי נ"ש הנ"ל. ויותר מזה דאף לאותן דעות דס"ל גבי רעכיל דכותבין לעולם רחל אף היכא דשם העריסה היה רעכיל ולא רחל מ"מ הכא בדברי נ"ש הנ"ל בענין שם סלאווא א"א לפרשו בע"א לומר דס"ל לכתוב טיסלאווא אף היכא דשם העריסה היה סלאווא דזה אינו דהא לא דמיא זה לזה כלל דהתם שם רחל הוא שם הקודש ושם רעכיל אין לה שום משמעות בפ"ע אם לא שנגזר מן שם רחל וידוע הוא דשם רחל הוא עיקר השם נגד שם רעכיל מ"ה שייך שפיר לכתוב לעולם רחל אבל הכא נראה לכל דשם סלאיוא יש לה גזרה ומשמעות בפ"ע דהיינו שם תיבה או מלה קורין בלשון אשכנז וואר"ט ובלשון לע"ז קורין הא"י סלאווא וכן דאברו"ש לשון א"י הוא דיוצא משם טובה כמבואר בנ"ש יע"ש וכן איתא הרבה שמות כי"ב ושם טיסלאיוא מוכרח להיות לה גזרה אחרת כיון דיש כותבין טיסלאבא או טיסלובא בבי"ת גם א"אז ב"ש כותב וז"ל טיסלאווא אם קורין הבית רפה עכ"ל יע"ש ומדכותב לשון אם משמע דיש קורין בבית וגדגוש ושם זה אינו שייך לגזור מן שם תיבה א"כ משמע דיש לה גזרה בפ"ע וא"צ להאריך עוד בראיות חנם ע"ז כי ממילא מובן כן מיהו זה גלוי לכל דשם סלאווא יש לה גזרה ומשמעות הטיב בפ"ע וכיון שכן היא ושניהם שמות לע"ז הם איך שייך לומר הכא דמיסלאווא הוא עיקר השם לשם סלאווא דמאי אולמי' זה מזה. והא דעשו הפוסקים לפעמים שם א' לעיקר השם נגד שם אחר היינו היכא דעיקר השם הוא שם הקודש ושם השני הוא שם לע"ז או היכא דשם השני אין להמציא לה שום גזרה ואיזה משמעות בעולם אז ע"פ הכרח עשו שם א' לעיקר השם נגדה ואמרי דמסתמא נגזר זה מזה אבל הכא דיש לסלאווא משמעות בפ"ע מה"ת לעשות שם טיסלאווא לעיקר השם נגדה ואיך אפשר לפרש כן דברי הנ"ש וגם לפי"ז איך היה סותם הרב נ"ש את דבריו מלומר איזה טעם לדבריו שאין דרכו כן בשום מקום לסתום כ"כ ובפרט בדין חידוש כזה אלא נראה פשוט דאין לפרשו כלל בע"א כ"א כנ"ל. ויותר מזה נלע"ד דאף אם היה כותב בפירו' דין כזה לכתוב טיסלאווא אף היכא דשם העריס' היה סלאווא והכל קורין אותה סלאווא לא הי' מהראוי כלל לסמוך ע"ז לא להלכה ולא למעשה ח"ו והיה לתלות דאיזה תלמיד טועה כתב כן כיון דהחוש והשכל מכחיש דבר זה מאיזה טעם לכתוב טיסלאווא ומכ"ש השתא די"ל דבאמת לא עלה כלל על דעת הרב נ"ש הנ"ל לומר כן וכוונתו ופירושו הוא דשם העריסה היה טיסלאווא ואח"ז קורין אותה סלאווא ובכה"ג אתי שפיר דאף דשם סלאווא יש לה משמעות בפ"ע מ"מ כיון דשם לע"ז הוא דרך הוא לקצר השמות וקורין סלאווא מ"ה דין הוא לכתוב טיסלאווא לחוד וזה הוא פי' מספיק ונכון הוא מאד בלי שום פקפוק כלל וא"כ בנ"ד דשם העריסה היה סלאווא אחר אם אמה אשר היתה נקראת ג"כ סלאווא והכל קורין את האשה דנ"ד שמה סלאווא מה"ת להקל כאן בכתיבת שם טיסלאווא ואף דנ"ד מקום עיגון הוא מ"מ איך אפשר ללמוד איזה קולא בעולם מדברי הרב נ"ש הנ"ל כיון דאיירי בענין אחר ואינו דומה כלל לנ"ד וכל דברי הנ"ל פשוטים מאד הם לפענ"ד. ולפע"ד מרוב הפשיטות לא הי' מהצורך להאריך כ"כ כנ"ל אך ההכרח לא יגונה מאחר דהם עושים דבר זה לראי' מדברי נ"ש הנ"ל ולפענ"ד נדחית ראי' זו לגמרי לא שרירין ולא קיימין כלל. ועתה נבא לעיין עוד בש"ד מ"ש כבוד הרב הגאון מוהר"ש נ"י דאין זה שינוי שם דתרווייהו שם א' הם ודומה לשם ליב ולשם וואלף שהביא רמ"א סוף סי' קכ"ט וסיים הרמ"א ומ"מ בדיעבד אם שינה בא' מאלו הדברים כשר וסתמו כפירושו בין אם האריך במקום שאמרו לקצר או קיצר במקום שאמרו להאריך כשר והגאון ר' אהרן ששון בתשוב' סי' למ"ד הכשיר הגט שהיה שינוי בשם האשה זידה דמתקרי זוהי ושמה היה זויי ומאריך שם והכשיר במקום העיגון וכו' עכ"ל ולפענ"ד מכל הנ"ל אין שום ראיה בעולם לנ"ד:

ונבא אל הביאור מתחלת הענין אף שכל דברי הם פשוטין מ"מ ההכרח לפרש בכדי להקל על המעיין דהנה מסתימת דברי המשנה דאמר שינה שמו ושמה תצא וכל הדרכים האלו בה לא הוי בידינו להקל בשום שינוי בעולם הן אם קיצר השם או האריך השם הן בראש השם הן בסוף השם הן אם החליף איזה אות בכלן הוה מספקא לן ולא היה אפשר להקל כלל כי מן הסתם מסתב' דשינוי שם כ"ד הוי שם אחר ממש ואף שהם דומין זה לזה ממש אלא דנשתנה בדבר אחד בין שם זה לשם זה ג"כ מסתברא דהוו שני שמות והא דתנן כתב חניכתו וחניכתה כשר איירי בחניכה אשר היו מכנין אותו בכינוי זה אבל אם לא היו מכנין אותו בשם זה הנכתב בגט מה"ת לעשות כינוי מאליו אם לא היו מכנין אותו מעולם בשם זה מ"ה היה מסתבר בכל גווני להחמיר אלא המרדכי והסמ"ק פתחו פתח להקל בכמה דברים בענין שינויים והובא דבריהם בהרבה פוסקים ולית חולק עליהם גם הב"י סי' קכ"ט הביא דבריהם וקבע בש"ע סי' הנ"ל וז"ל הב"י מי שהיה לו שני שמות והשם השני יוצא מהשם הא' בזה יש כמה חלוקין א' אם הוא קיצור השם כגון בילא בילטא שמואל מואל וכו' בנימין בוכמי יצחק חקין א"צ לכתוב שם השני כלל דאין זה לא כינוי ולא שינוי עכ"ל יע"ש וז"ל דרכי משה בסדר שמות שלו אות אל"ף מצאתי בתיקון ישן בשם מוהר"א כ"ץ שאין לכתוב אלכסנדר המ' סענדרין ואפי' משה המ' מושמן דכל שמקצרין בראשו אין נפקותא אם מאריך בסופו עכ"ל. ובענין חילוף אות כתב מוהרי"א בפסקיו סי' ו' דיעקל ליעקב לא הוי כינוי אלא קיצור השם ועדיף מיצחק חקין בנימין בונמי שכתב המרדכי והסמ"ק שאין כותבין אותו עכ"ל יע"ש. והובא דין זה בב"י בשמו ובהגהות רמ"א סי' הנ"ל ומהרי"א בתה"ד סי' רל"א כתב גבי שם יחיאל מיכל וז"ל ואין לדקדק במיכל לכותבו בח' משום דעיקר השם שבא משם בחי"ת הוא יחיאל ע"כ. הא ליתא הך סברא דהא רבים כבני כינוס ואגפיה הנקראים בעיקר השם יחיאל ובכנוי מיכל ולדידהו ע"כ הכינוי אינו מדוקדק מעיקר השם [פי' דבני רינוס קורין חי"ת כמו ה"א] אלא ודאי י"ל דכינוי כה"ג ע"י א"י נתחדש בתחלה והם אינם מדקדקים כלל וא"כ לבני אוסטרייך נמי נימא הכי ואם אחד נקרא יחיאל המכונה איכל כמו שרגילין בני אוסטרייך ואגפי' נראה שא"צ לכותבו כלל דהוי כמו יצחק חקי"ן צפורה פורה דכתב במרדכי דאין זה כינוי רק קיצור השם אבל כינוי מיכל ליחיאל לא ברירה כלל דחשיב קיצור ולא כינוי דאין הכינוי קרוב לעיקר השם בהזכרתו כמו חקין ליצחק פורה לצפורה וכי"ב אבל איכל קרוב הוא ליחיאל לפי לשון בני אוסטרייך שרגילין בכמה מקומות לקרות בראש התיבה יו"ד בשוו"א כמו בחירי"ק עכ"ל יע"ש [ופי' כמ"ש הנ"ש וגם אא"ז הגאון ב"ש וז"ל גבי יחיאל איכל שדרך למשוך היו"ד בחיר"ק בראש המלה כמו אל"ף מ"ה הוי איכל כמו יחיאל ע"כ יע"ש]:

עולה מדברי הפוסקים שלשה כללים להקל בשינויים א) קיצור השם לא הוי שינוי הן קיצור השם בראשו כמו שמואל מואל הן קיצור השם בסופו כמו בנימין בונמי וכי"ב. ב) אריכת השם בסופו כמו יצחק יצחקין משה מושמין וכי"ב לא הוי שינוי ומ"ה יצחק חקין לא הוי שינוי ג"כ כמבואר בנ"ש דחקין הוא קיצור מן יצחקין יע"ש. ג) חילוף אות בסוף השם כמו יעקב יעקל וכי"ב לא הוי שינוי כמבואר במהרי"א בפסקיו סי' ו' דיעקב יעקל עדיף מיצחק חקין וא"צ לכתוב יעקב המ' יעקל כאשר כתבנו לעיל בשמו. אלו הן שלשה כללים כנ"ל דזה תלוי בזה דבכל מקום דא"צ לכתוב שם השני לא הוי שינוי כלל אותו שם השני כגון אם נקרא יעקב והיו מכנין אותו יעקל והדין הוא דא"צ לכתוב בגט שם השני דהיינו יעקב המ' יעקל אלא יעקב לחוד כותבים כן הוא אם נקרא אחד יעקב ולא היו מכנין אותו מעולם יעקל אלא תמיד היו קורין אותו יעקב ונכתב בגט שלו יעקל ולא הוזכר בו שם יעקב לא הוי שינוי בדיעבד וכשר הגט וכן הוא לענין קיצור השם ממש כגון שמואל היה שמו והיו מכנין אותו מואל דין הוא דא"צ לכותבו בגט שמואל המכונה מואל אלא שמואל לחוד כן הוא אם אחד נקרא שמואל ולא היו מכנין אותו מואל מעולם ונקרא תמיד שמואל ונכתב בגט שלו מואל לחוד דלא הוי שינוי כלל. וכן לענין אריכות השם בסופו ג"כ כנ"ל ולעולם תלוי זה בזה כנ"ל דוק ותשכח דברים כהווייתן:

ולכל הני שלשה כללים הנ"ל קראו הפוסקים שם הכולל לשלשתן דהיינו בקיצור השם קראו את שלשתן הנ"ל ובכל הני לא הוי שינוי זולת אם שם הקיצור הוא שם הקודש הנכתב בקרא הוי שינוי השם ממש וכן אם מכנין לאחד בשם הקצר מן שמו הראשון ושם השני הוא שם הקודש צריך לכתוב שניהם בגט כמו אלחנן או יוחנן המ' חנן ומוצא דין זה דשם הקצר הנכתב בקרא הוי שינוי הוא מן מהרי"א בפסקיו סי' י"ד וז"ל ובשם גרשם שכתב גרשון נראה דאם היה ידוע ששמו גרשם וכתב גרשון לא הוי גט כלל ולא דמי כלל ליצחק חקין כי גרשם גרשון שני שמות הם אבל חקין הכינוי ליצחק אבל גרשון אינו שייך כלל לעשות אותו כינוי לגרשם כיון דהאי שם כתוב בתורה והאי שם נמי כתוב כי גרשון בן לוי נכתב בכל התורה כולו גרשון וגרשם בן משה גרשם וכו' עכ"ל. ודברים הנ"ל הם עיקר כללי דיני שינוים היכן להקל והיכן להחמיר. וצ"ל טעמא דידהו דס"ל דקיצור השם לא הוי שינוי כיון דאינו מוזכר מזה כלל בש"ס ותוס' ע"כ הטעם הוא דס"ל דידוע הוא דדרך בני אדם שמקצרין לשונם פעמים בראש השם ופעמים בסופו וכן כותב הלבוש סי' קכ"ט גבי שם חזקיה וז"ל שהכל קורין לו כן שמקצרין לשונם וכו' יע"ש וכן הוא בשארי מקומות בפוסקים מבואר כן גם דרך בני אדם הוא להאריך השם בסופו כמבואר בנחלת שבעה גבי יהודה לימן יע"ש גם דרך ב"א להחליף אות בסופו כמו יעקב יעקל יוסף יוסל וכי"ב הרבה ומשום דדרך ב"א לכנות את האדם בהנך תלתא גווני מ"ה הוי כינוי לעולם אף אם לא היו מכנין אותו כלל באחד מתלתא גווני הנ"ל והכל יודעים דזה שם אחד הוא עם השם הראשון מ"ה לא הוי שינוי כלל בחד מהנך תלתא גווני הנ"ל וא"צ להאריך בחנם ולכתוב מה דאפשר לאיזה בע"ד לחלוק ולומר טעמים אחרים שונים ומשונים ולסתור טעמיהם כי כל משכיל יבין מאליו דזה עיקר הטעם הוא דוק ותשכח וכיון דההיתר של השינויים תלוי הכל במנהגא א"כ איך אפשר לדמות מסברא דנפשיה מלתא למלתא מה דהחוש והשכל מכחיש דבר זו:

וא"כ מ"ש כבוד הגאון דק"ק טיקטין נ"י וסתמו כפירושו בין אם האריך במקום שאמרו לקצר וכו' ומעמיד בנין ע"ז ומקיל בהוראה זו דנ"ד וזה תמוה מאוד מה שייך לדמות זה לזה הלא הא דקיצור השם לא הוי שינוי הטעם הוא משום דדרך ב"א שמקצרין לשונם כנ"ל אבל אריכות השם בראשו דבר זו אין דרך ב"א בכך כלל וכלל להאריך השם בראשו והוי שינוי בוודאי ובפרט שבדרכי משה הנ"ל משמע בהדיא הכי דכתב דכל שמקצר בראשו אין נפקותא אם מאריך בסופו משמע אם היה מאריך בראשו הוי שינוי וכן כל הפוסקים תפסו בכל מקום לעיקר דקיצור השם לא הוי שינוי משמע דווקא דקיצור השם לא הוי שינוי ולא אריכות השם בראשו והא דהברי הפוסקים דאריכות השם בסופו הוי ג"כ קיצור השם התם הטעם הוא די"ל משום דהא דמאריכין השם בסופו אינו נחשב למאומה לצרוף לענין השם דאין זה אלא שם דנערות וכמו דרגילין בכמה מקומות ומאריכין בסופו כגון פעריל פערליין וכן זעליג זעליגמן כמבואר בנ"ש גבי יהודה לימן או שארי שמות כי"ב והוספה זו אינו נחשב לכלום מ"ה אמרו דאריכות השם בסופו הוי קיצור השם. אי נמי י"ל דעשו הפוסקי' דין קיצור השם לאריכות השם בסופו מ"ה אמרו דזה הוי קיצור השם משום דשניהם דין אחד יש להם ולא הוי שינוי השם אבל עכ"פ עיקר הטעם הוא משום דרגילין להאריך שמות בסופם וידוע לכל דאריכות השם בסופו הוי שם א' עם השם הראשון דהיינו יצחק יצחקין וכי"ב אבל אריכו' השם בראשו בודאי מצטרפין להשם גופא וכיון דאין דרך להאריך השם בראשו ודאי הוי שינוי השם ממש ובשום פוסק בעולם לא יראה ולא ימצא לע"ד להקל גבי שינוי שם הארוך בראשו כי בכל הפוסקים המחברים סדר שמו' ע"פ אלף בית אינו מוזכר לע"ד כינוי שם הארוך בראשו לשם הקצר ואינו מוזכר אלא קיצור השם ממש או אריכות השם בסופו או חילוף אות בסופו וכי"ב ואין ראיה משם חיאל דכותבין יחיאל וכן שעי' כותבין ישעי' דהתם שם יחיאל ושם ישעיה שמות דקרא הם ושמות הנ"ל נגזרים מן שמות דקרא הנ"ל וידוע לכל דשם חיאל הוא יחיאל ושם שעי' הוא ישעי' וראיה לזה דכותבין לכתחלה יחיאל ולא חיאל וכן כותבין ישעי' ולא שעי' ומדכותבין כן לכתחלה ש"מ הטעם הוא משום דידוע לכל כנ"ל כמו אברם דכותבין אברהם והוי יחיאל וישעי' עיקר שמות נגד חיאל ונגד שעי' הנ"ל אבל בנ"ד שאני דכבר כתבנו לעיל דטיסלאווא לא הוי עיקר השם כלל נגד סלאווא כיון דשניהם לע"ז הם ויש לסלאווא משמעות בפ"ע א"כ מה"ת להקל בה:

ועוד דהלא בענין חילוף אות בראש התיבה כגון יחיאל מיכל כותב מהרי"א בתה"ד סי' רל"א הנ"ל דלא ברירה כלל דחשיב קיצור ולא כינוי משמע מלשון זה דס"ל דלא הוי קיצור ועכ"פ לא גרע מספק חסרון ידיעה ובפרט שהט"ז כותב בפשיטות בשם תה"ד הנ"ל דמיכל לא הוי קיצור השם וא"כ אם א' נקרא יחיאל ולא היו מכנין אותו בשם מיכל כלל והיה נכתב בגט שלו מיכל נלע"ד פשוט לדברי הפוסקים הנ"ל דלא הוי גט כלל אף בדיעבד ומקום עיגון כיון דליתא שום חולק על דברי תה"ד הנ"ל. ולפי"ז השתא מה גבי שם יחיאל דשם הקודש הוא ושם מיכל הוא שם לע"ז ושכיח הוא מאד לכנות שם מיכל למי ששמו יחיאל ושם מיכל נגזר מן שם יחיאל כאשר שקיל וטרי התה"ד הנ"ל על הא דאין כותבין מיכל בחית ומ"מ ס"ל דמיכל לא הוי קיצור מן יחיאל וא"כ מכ"ש גבי חילוף אות בראש התיבה גבי שמות אחרי' דהיינו שמות לע"ז או היכא דאינו שכיח לכנות אותו בשם השני פשיטא דהוי שינוי וא"כ מכ"ש דכ"ש גבי אריכות השם דהוי שינוי ממש משום דאין דרך ב"א כלל להאריך השם בראשו. ובפרט בנ"ד דיש ג"כ שני חלוקי' כמו גבי יחיאל מיכל הנ"ל ולזה יש אריכו' השם ג"כ. ולפע"ד נראה פשוט דזה דומה לגרשם וגרשון הנ"ל דהלא אין בין שני שמות דקרא לבין שני שמות לע"ז אלא בזה דשמות דקרא אינו שייך לעשות כינוי זה לזה ושמות לע"ז שייך לעשות כינוי וכיון דאריכות השם בראשו ג"כ אינו שייך לכנות למי שיש לו שם הקצר א"כ חד טעמא איתא בשמות לע"ז אלו כמו בשמות דקרא וכיון דגבי גרשם וגרשון כל הפוסקים הסכימו לדברי תה"ד הנ"ל דתצא וכל הדרכים האלו בה ואמאי עדיף נ"ד מזה כי מה בין זה לזה כנ"ל:

ולכאורה י"ל דנ"ד המור קצת ע"פ סברא מן גרשם וגרשון הנ"ל דהא גרשם וגרשון אילו לא היה נכתב שניהם בקרא הוי שוין ליעקב יעקל ואפי' עדיף מיעקב יעקל דהתם אינם אותיות מתחלפין והכא אותיות מתחלפין מ"ם בנו"ן כמבואר באא"ז ב"ש ז"ל והסברא של תה"ד דאין שייך גבי שם דקרא לעשות כינוי לשם אחר אינו מוזכר בשום מקום אלא מסברא דנפשי'. ולכאורה היה אפשר קצת לגמגם בה דאף אם תימצי לומר דסברא נכונה היא דאין שייך לעשות שם דקרא כינוי לשם אחר מ"מ י"ל דבשלמא מי שיודע ששם פלוני גרשם במ"ם אינו משנה שם זה לכנות אותו בשם אחר הנכתב בקרא דהיינו לקרות אותו גרשון בנון אבל אכתי י"ל אולי לכתחלה אין דרך ב"א לדקדק בזה לחקור הטיב איך הוא נקרא אם גרשם במ"ם או גרשון בנון אלא קורא את האיש ההוא כפי מה שנפל בפומי' גרשם או גרשון ובפרט שאותיו' המתחלפי' הם וגם אף שניכר במבטא מ"מ איני ניכר הרבה במבטא שיבחין השומע מן הקורא גרשם או גרשון וא"כ י"ל דכל א' קורא אותו כרצונו בלי שום דקדוק וחקירה כלל ולפי"ז חזר הדבר להיות שייך זה לזה כמו כינוי ומ"מ העמיד מהרי"א בנין גדול על סברא שלו דאינו שייך לעשות כינוי שם דקרא ומ"ה החמיר בה כ"כ ואמר דתצא וכל הדרכים האלו בה ואחריו נמשכו כל הפוסקים ומכ"ש בנ"ד דאין סברא כלל בשום אופן להאריך השם בראשו שלא לצורך ולקרות האשה סלאווא בשם טיסלאווא וא"כ מה"ת להקל בה. ומ"ש כבוד הגאון דק"ק טיקטין ני' טעם להקל בנ"ד משום שסלאווא הוא קיצור השם ממיסלאווא לא אוכל לעמוד על פירושו וכוונתו בזה דלא נחית לטעמא כלל הלא ע"כ הטעם הוא דקיצור השם לא הוי שינוי כאשר כתבנו לעיל משום דדרך ב"א שמקצרין בלשונם ומ"ה ידוע לכל דקיצור השם הוי שם אחד עם שם הראשון וכ"ז שייך להקל בשינוי השם בגט אם הוא קיצור השם מן השם הראשון אבל אם הוא ארוך מאיזה טעם להקל בה. וליכא למימר טעם אחר על הא דקיצור השם לא הוי שינוי לאו משום דדרך ב"א לקצר אלא טעם הוא מחמת דקיצור השם דומה לשם הראשון ומ"ה י"ל דאף אריכות השם בראשו ג"כ יש להקל מטע' זה דהוא דומה לשם הראשון זה אינו חדא דא"כ קשה מנין הוציאו המרדכי והסמ"ק ושארי פוסקים הנמשכים אחריהם דין זה דשם הדומה לשם אחר לא הוי שינוי הא ע"כ יש שינוי בין שם זה לשם זה א"כ ניכר שהוא שם אחר ועוד דא"כ קשה על תה"ד הנ"ל מה בין יחיאל איכל ליחיאל מיכל הלא כמו שזה דומה לזה כך זה דומה לזה ואמאי מחלק בעל תה"ד בין זה לזה וס"ל דיחיאל איכל הוי קיצור ולא יחיאל מיכל אלא צ"ל דזה ברור ופשוט דכל הכשר שינוי השם תלוי הכל במנהגא דהיינו מה שהוא דרך ב"א לכנות כן דהיינו שמקצרין לשונם וכי"ב זה לא הוי שינוי שם אבל אינו מהני כלום דמיון השם זה לזה וא"כ הדק"ל גבי אריכות השם בראשו דזה אין דרך ב"א כלל מה"ת להקל בה. וכ"ת טעם להקל בנ"ד מחמת הראיות של כבוד הגאון הנ"ל דהיינו מן הגהות רמ"א סוף סי' קכ"ט ומן תשובת בן ששון סי' למד הנ"ל אבל זה אינו דלדברינו הנ"ל אין משם שום התחלת ראי' בעולם לנ"ד דהא כל הני המבוארי' בהגהות רמ"א קיצור השם הם דהיינו ליב ליבא וואלף וואלפא וכו' דומה לשם בילא בילטא המבוא' בב"י הנ"ל בשם המרדכי והסמ"ק דזה הוי קיצור השם וכן וואלף וואלפליין דומה ליצחק יצחקין וכי"ב ודוק שם בכל השמות דהם קיצור השם ושם פייבוש דאף דהחילוף הוא בראש התיבה מ"מ הוי קיצור השם דזה עדיף מיחיאל איכל המבואר בתה"ד הנ"ל דהוי קיצור דיחיאל איכל מחולקי' בשני דברים דהיינו זה התחלתו בשב"א וזה בחיריק זה ביו"ד וזה באלף וצ"ל מתחלה דרגילין בכמה מקומות לקרות יו"ד בשב"א כמו חירק ואח"ז צ"ל דדרך לקרות יו"ד בחירק בראש התיבה כמו אל"ף ומ"ה הוי קיצור וא"כ מכ"ש פייבוש ווייבוש דאינו חלוק אלא בדבר אחד זה התחלתו בפ"א וזה בוא"ו ורגילין בכמה מקומות לקרות פ"א כמו וי"ו א"כ פשיטא הוא דהוי קיצור השם. וכן מתשובת בן ששון הנ"ל אין ראיה כלל דהתם הוא שינוי זוהיי זויי דומה לשם יעקב יעקל יוסף יוסל דהחילוף הוא בסוף התיבה דכל הני קיצור השם הוא. וכן שם האשה שול הנכתב בגט סול בסמ"ך והכשיר מהר"א ששון סי' למ"ד והרב נ"ש מביאו סי' מ"ה סעיף נ"ט ס"ק י"ז דף צ"ט ד"ה ואפשר דמשום הכי וכו' מזה ג"כ אין ראיה כלל דזה דומה ג"כ ליחיאל איכל משום דבכמה מקומות א"י להיימין שום שי"ן ושוין אצלם ימין ושמאל וא"כ דומה ממש שם שול לשם סול בלשון אחד ומכ"ש לפי דברי אא"ז ב"ש וז"ל דמפרש בשמות נשים אות שי"ן וז"ל שול היינו שי"ן שמאל לכן בסמ"ך כשר עכ"ל יע"ש דפשיטא דהוי קיצור השם וא"כ מכל הנ"ל אין שם ראיה ולא מקצת ראיה ואינו אף שום סניף לראיה בעלמא כיון דכל הנ"ל הם קיצור השם ואין יוצא מכל הנ"ל שום חידוש דין בעולם וא"כ בנ"ד דלאו קיצור השם הוא אלא אריכות השם הוא מה"ת להקל ובפרט שמוכח מדברי תה"ד גבי יחיאל מיכל הנ"ל ומדברי הד"מ הנ"ל לאידך גיסא וגם מדתפסו כל הפוסקים לשון אחד ואומרים דקיצור שם לא הוי שינוי משמע דאריכות השם הוי שינוי ודומה ממש לגרשם וגרשון המבוא' בפסקי מהרי"א סי' י"ד הנ"ל דתצא וכל הדרכים האלו בה. ואף דמדייק בתשו' בן ששון סי' למ"ד מפיסקי מהרי"א הנ"ל והובא דבריו בסדר שמות של אא"ז ב"ש ז"ל אות גימ"ל וז"ל ובתשובת בן ששון סי' למ"ד כתב בשם מהרי"בל דמדייק מזה (מפסקי מהרי"א הנ"ל) טעמא דגרשם וגרשון מצינו בקרא דהם תרי שמות מ"ה הוי שינוי אבל אם לא היה בקרא תרי שמות הוה אמרינן דשם השני הוי כמו כינוי כגון גרשון בנו"ן הוי כינוי לגרשם במ"ם אע"ג דניכר במבטא השינוי מ"מ הוי כשר ואמרינן שהוא כינוי ומזה תלמוד לכל השמות עכ"ל יע"ש וכ"ת להוכיח לכאורה מזה להקל בנ"ד דשמות לע"ז הם. אבל זה אינו דע"כ הדיוק צ"ל שוה כמו גוונא הראשון דהיינו כמו גרשם וגרשון דהוי קיצור השם זה לזה כמו יעקב יעקל כן הוא בשמות לע"ז מדייק להקל בה דהיינו היכא דשמות לע"ז ג"כ הם קיצור השם זה לזה בכה"ג שייך לדייק כנ"ל אבל בשמות לע"ז דלאו קיצור השם הוא כמו בנ"ד וכי"ב לא שייך כלל הדיוק הנ"ל להקל בה וזה ברור ופשוט וא"צ להאריך בזה שלא לצורך וא"כ הדרינן לקמייתא מה"ת להקל בנ"ד ובפרט שהפוסקים האחרונים מחמירין גם גבי שמות לע"ז אף היכא דהוי כמו קיצור השם ה"ה הרב נ"ש סי' מ"ה סעיף נ"ט ס"ק י"ז ד"ה ואפשר דמשום הכי מביא שם דין של מהר"א ששון סי' ל' הנ"ל מה דהכשיר בשינוי שם זוהי זויי גם בשינוי שם שול סול וכותב הרב נ"ש טעם ע"ז משום דהשינויים הנ"ל הם מגזרה אחת וכן מסיק הרב נ"ש הנ"ל להקל גבי שינוי שם ניסל נוסל ג"כ מטעם הנ"ל דהם מגזרה אחת משמע מזה דאילו לא היו מגזרה אחת היה מחמיר בהם אף דהם שמות לע"ז וקיצור השם זה לזה כאשר כתבנו לעיל וכן אא"ז ב"ש מחמיר גבי ליבקא לופקא משום דיש לכל א' גזרה אחרת בפ"ע אף דהם קיצור השם זה לזה כיון דאותיות מתחלפין הם ומשמע שם דמחמיר אא"ז ב"ש אף בשעת הדחק כיון דחולק שם על הס"ש והס"ש אינו מיקל בשינוי אותיות המתחלפין אלא בשעת הדחק כאשר מביא דבריו אא"ז ב"ש בשמות אנשים אות גימ"ל וכן גבי ניסל נוסל כותב אא"ז ב"ש בשמות נשים אות נון דתרי שמות הן וא"כ לדבריהם פשיטא דיש להחמיר בנ"ד ואיברא באמת אינם מובני' לי דבריהם דמחמירי גבי שמות לע"ז כ"כ הא מוכח מן הדיוק של בן ששון הנ"ל דיש להקל גבי שמות לע"ז אף דיש חילוק במבטא ובמשמעות כמו גרשם גרשון הנ"ל כאשר מביא אא"ז ב"ש בעצמו דברי בן ששון הנ"ל:

מיהו אפשר לומר דהאחרונים הנ"ל ס"ל דהדיוק הנ"ל אתיא כה"ג כמ"ש אא"ז ב"ש בשמות אנשים אות מ"ם וז"ל כתב בס"ש בשם מהרי"ב אם כתב אלף בסוף כשר (פי' יהודא שכא באלף) בדיעבד וכו' וטעמו משום דהא דקיי"ל גרשם וגרשון הוא שינוי כיון דהם שני שמות בתורה נשמע אם לא היה כתוב בתורה אלא א' משניהם ושינה היה כשר והיה אמרינן דשם השני הוא כינוי לזה אע"ג דיש שינוי במבטא ובמשמעות וכו' עכ"ל יע"ש. ולפ"ז י"ל דהאחרוני' הנ"ל ס"ל לדייק כמבואר כאן דהיינו הדיוק הוא אם לא הי' כתוב בתוכה אלא א' משניהם וכו' בכה"ג מסתבר שפיר להקל ולומר דשם השני דהיינו שם לע"ז הוא כינוי לשם הכתוב בתורה אע"ג דיש שינוי במבטא ובמשמעות מ"מ הוי קיצור השם מן שם דקרא אבל היכא דשניהם הם שמות לע"ז ויש חילוף אות ביניה' או שינוי אחר ויש שינוי במבטא ובמשמעות בכה"ג אפשר לומר דאין סברא לדעת האחרונים הנ"ל לומר דזה קיצור השם מזה דמאי אולמי' זה מזה וי"ל דכל א' מהם הוא שם בפ"ע אם לא היכא דאחד מהם הוא קיצור ממש מן שם הראשון אבל לא בחילוף אות ויש שינוי במבט' ובמשמעות כן נ"ל לפרש לכאורה טעמם של האחרונים הנ"ל דמחמירי כ"כ גבי שמות לע"ז כנ"ל. אבל יהיה איך שיהיה בענין החומרות של האחרונים הנ"ל ואף אי יהיבנהו כל הנ"ל להקל דלא כדעת האחרונים הנ"ל ולומר דיש לדייק מן גרשם וגרשון הנ"ל להקל גבי שמות לע"ז אף היכא דשניהם הם שמות לע"ז מיהו ע"כ אינו שייך לדייק אם לא בגווני דדמי לגוף הענין דהיינו כמי גרשם וגרשון הנ"ל דהוא קיצור השם זה לזה כמו יעקב יעקל אבל בנ"ד דאריכות השם בראשו היא ואינו קיצור השם לשם הראשון זה לא עלה על דעת שום פוסק להקל בה ושוין לענין דינא כמו גרשם וגרשון הנ"ל כיון דחד טעמא אית בהו וכאשר מוכח מן תה"ד הנ"ל ומן דרכי משה הנ"ל:

כל הענינים בספר הזה מדיני ממונות ומכל ריב שבין איש לרעהו הם רק לשקלא וטריא אבל לא לחרוץ על פיהן משפט כי מחוייבים אנו לשמור פי חכמינו כי רק דינא דמלכותא דינא:

וגדולה מזו יש ללמוד נ"ד משטרי ממון דגבי שטרי ממון הדין הוא ג"כ דלא היו גובין בו אלא אם נכתב שם הלוה או כינוי שלו ואם נשתנה שם הלוה לא היו גובין בו אם לא היכא שנתברר שהיה בו טעות סופר אז היו גובין בו אף אם היה שם הלוה ראובן ונכתב שמעון או שם האשה רחל ונכתב לאה כמבואר בחוה"מ סי' מ"ט יע"ש והנה גבי גט וודאי אינו מועיל בירור שהיה בו טעות סופר אלא צ"ל ניכר מתוך הגט עצמו שמו ושמה ולא מחמת בירור חוץ לגט דאל"כ היכא דשם הבעל היה ראובן ונכתב בגט שמעין ונתברר שהיה בו טעות סופר ליתכשר ג"כ וזה ודאי אין לו שחר אלא צריך להיות מוכח וניכ' מתוך הגט עצמו כנ"ל וזה ברור ופשוט וא"צ להאריך בזה שלא לצורך. ואיתא בבבא בתרא (דף קס"ו ע"ב) ת"ר ילמד תחתון מן העליון באות אחת אבל לא בשתי אותיות כגון חנן מחנניה וכו' משמע מסוגיא זו דהא דלמדין תחתון מעליון באות אחת היינו דווקא אם התחתון קצר אות א' מן העליון בזה אמרינן דדרך הסופר לקצר אות א' אבל אם התחתון ארוך יותר מן העליון אות אין למדין בזה מן העליון דאין דרך הסופר להאריך שום אות בעולם ומכ"ש אם התחתון ארוך יותר שתי אותיות מן העליון פשיטא דאין למדין וא"כ פשיטא דפשיטא אם העליון ותחתון שוין כגון שנכתב שם האשה הלוה פיבילא דלא היו גובין בשטר כזה מן האשה אשר שמה בילא ולומר דהסופר טעה והאריך שלא לצורך אותיות פ"א יו"ד לפני תיבות בילא וכתב פיבילא ולפע"ד פשוט דאף ערכאות שבסוריא לא היו מחייבין בשטר כזה לגבות מן האשה בילא דהא אין דרך הסופר להאריך אף אות א' ומכ"ש הכא דיש שתי אותיות יתרים אף דאות יו"ד מורה על הנקודה לקרות הפ"א בחירי"ק מ"מ לענין טעות סיפר נחשב לשתי אותיות דתרווייהו יתרים הם ונכתבו בטעות ומה לי אות פ"א ומה לי אות יו"ד הלא לא צריך לכתוב שניהם ולא היה מתכוין לכתוב לא אות פ"א ולא אות יו"ד וא"כ פשוט הוא מאוד דלא היו גובין בו מן האשה בילא אלא א"כ אם היה בירור שהיה טעות סופר וכתב בטעות אותיות פ"א אז היו גובין בו מן האשה בילא אבל אם לא היה שום בירור כלל מן הצד חוץ לשטר ולא היה לפנינו לא הסופר ולא העדים שיוכל לבא לידי איזה בירור אלא השטר לחוד היה לפנינו הנכתב שם האשה פיבילא והמלוה רוצה לגבות בו מן האשה בילא והיא טוענת לא על שמי נכתב השטר הזה פשוט הוא בוודאי דאין גובין בו והוי כמו חספא בעלמא וא"כ מכ"ש בנ"ד הנכתב בגט טיסלאווא על שם האשה סלאווא דאינו גט דהא גט ודאי חמור מן שטרי ממון אף דיש כאן בירור שהיה בו טעות סופר שהסופר כתב כן מחמת שהמסדר שגג ולמד פי' אחר בדברי הרב נ"ש הנ"ל כנ"ל וצווה להסופר לכתוב טיסלאווא מ"מ הלא גבי גט אינו מועיל כלל בירור מן הצד חוץ לגט אלא צ"ל מוכח וניכר מתוך הגט עצמו כנ"ל וא"כ יש הוכחה גדולה מן שטרי ממון לנ"ד לאידך גיסא ומה מהני הסברא של כבוד הגאון דק"ק טיקטין ני' מ"ש שסלאווא הוא קיצו' השם מטיסלאווא וכי גבי שטרי ממון הנכתב פיבילא היו גובין בו מן האשה בילא מחמת סברא זו דבילא הוא קיצור השם מן פיבילא זה ודאי אינו דהלא אכתי אין דרך הסופר להאריך שום אות וכיון דצ"ל דטעה בדבר דלא שכיח וכתב שתי אותיו' יתר כן חוששין שמא טעה בכל התיבה פיבילא והיה בדעתו לכתוב שם אחר שאינו שייך כלל לשם זה ובודאי אין גובין בו מן האשה בילא. ויותר מזה דלא מיבעיא דאין גובין בו בשטר כזה להוציא מן האשה בילא אלא אף בשטר מתנה וכי"ב הנכתב לאשה פיבילא ג"כ נלע"ד פשוט דאין מזכין כלל בזה להאשה בילא כיון דאין דרך הסופר להאריך כלל ואין לפנינו שום בירור חוץ לשטר שהיה בו טעות סופר א"כ בוודאי אין שום סברא בעולם להכניס לשטר זה את האשה בילא וא"כ מכ"ש בנ"ד. ולע"ד הנמוכה והקלושה אם היה ענין הגט הזה בידי וברשותי הייתי דן אותו לבעל מעקרו כמו גבי גרשם וגרשון דתצא וכל הדרכי' כו' ומחמת שאין אני אדון בדבר כלל מבטל אני דעתי לגמרי רק ההכרח לחות את דעתי קצת כמבואר בטופסי גיטין שלנו דכל מי שיודע איזה סברא נגד הכשר גט אף לאחר נתינת הגט מחויב להגיד לפני גדולי מורים בדרך שאלה:

ומ"ש הרב הג' מו' אריה ליב מווילנא וז"ל וגם אין לחוש לשינוי השם וכו' כיון שיודע שהבעל לגוף זה ולאשה זו נתכוין וכו' דברים אלו תמוהים מאד להמציא מלבו סברא כזו בלי שום ראיה בעולם הלא אמרה התורה וכתב לה ספר כריתות ספר כורתה ואין כוונת הבעל כורתה וכיון ששינה שמה בספר הוי הספר אינו גט כלל לאשה זו א"כ מה מהני כוונתו ותו הלא כל גט נותן הבעל או שלוחו ליד האשה ומכוון לגרש' א"כ לסברתו לתכשר ג"כ בשינו שמו ראובן וכתב שמעון והיכא משכחת לי' שינה שמו ושמה דתנן דתצא וכו' ותו דהלא גם חכמים מודים לר' מאיר דשינה שמו הולד ממזר והם ס"ל דצ"ל כתיבת הגט לשמו ושמה מדאורייתא וא"כ צריך לכוין לעולם לגוף שלו ושלה ועכ"ז שנינו שינה שמו וכו'. ותו דהלא אין מזויף מתוכו גדול מזה ובפרט ששם טיסלאווא מוכרח להיות שם אשה באיזה מקומות כיון שנזכר זה בפוסקים אלא ודאי סברא בדותא היא:

ומ"ש הרב הנ"ל וז"ל ועוד שהרי בטופסי גיטין שלנו לא נזכר שם סלאווא כלל וכו' מה ראיה היא זו הלא יש הרבה שמות המוזכרים בס"ש של מחבר אחד וליתא בס"ש של מחבר אחר וכן אפכא וא"צ להאריך בזה שלא לצורך ומ"ש עוד וז"ל גם י"ל ע"פ מ"ש מהרי"ו כששולחין גט ע"י שליח וכו' א"צ לכתוב רק עיקר השם וכו'. מה ראיה היא זו הלא על דא קיימינן אם הוא עיקר השם או שם אחר ממש ולדברינו הנ"ל י"ל דהוי שם אחר ממש כנ"ל. ומ"ש עוד וז"ל גם אין לחוש לשינוי השם שהכל יודעין שבגט כותבין יותר בדקדוק שהרי שם אברם כותבין אברהם וכו'. אדרבא מזה ראיה לאידך גיסא דהתם הטעם הוא משום דהכל יודעין דשם אברם הוא אברהם וכל הדיני' של כתיבות השמות בגט תלוי הכל בזה מה שידוע לבני אדם שהוא אינו שינוי שם מן שם הראשון אז לא הוי שינוי ופשיטא אברם אברהם ידוע הוא דאברהם הוא עיקר השם ומ"ה כותבין אפי' לכתחלה אברהם אבל היכא דלאו ידוע הוא לבני אדם דהוי שם א' עם שם הראשין הוי שינוי א"כ בנ"ד דאינו שכיח כלל במדינתינו שם טיסלאווא וגם לא נשמע ולא נראה אם יש איזה מנהג במדינה אחרת לאשה אשר שם העריסה היה סלאיוא לכנו' אותה בשם טיסלאווא להאריך השם בראשה אם לא היכא דשם העריסה היה טיסלאווא א"כ בנ"ד דשם העריסה היה סלאווא מה"ת להקל בה:

ומ"ש עוד תקנה לגרר אותיו' ט"י שבטיסלאווא ולקיי' המחק עפ"י ב"ד כבר הארכתי בזה בענין קודם נתינת הגט והראיתי את דעתי קצת בזה למחוק אותיות ט"י ויותר טוב שלא להיות שום קיום ע"ז כלל ולא רציתי לסמוך על דעתי לחוד אם לא בהסכמת גדולי מורים ע"ז וכעת כבר ניתן הגט בלא שום תיקון לזה אינו צורך להאריך כלל שוב בענין זה. ומ"ש עוד ואם היה דבר זו בשטר של חיוב ממון לא היה צריך שום תיקון אף לגבות ממשועבדים ע"כ. כבר כתבנו לעיל דאדרבא מזה ראיה לאידך גיסא דבשטרי ממון הוי דבר זה כמו חספא בעלמא אם לא מחמת בירור שהיה בו טעות סופר כנ"ל ובגט לא מהני בירור טעות סופר אלא צריך להיות מוכת וניכר מתוך הגט עצמו שמו ושמה כנ"ל:

ואם לא היה למראה עיני מכתב קודש של כבוד הרב הגאון מו' שלום נ"י אב"ד דק"ק טיקטין יצ"ו דפשיטא ליה מאוד להקל בנ"ד היה לדעתי פשוט להיפך להחמיר בזה אף במקום עיגון ואף אם היה נשאת תצא וכל הדרכים האלו בה כמו גבי גרשם וגרשון הנ"ל אך כעת אחרי ראותי מכתבו הק' מוכרח אני לבטל דעתי מפני דעתו הרמה אך עכ"ז לבי מהסס מאוד ואינו נוח לי כלל קולא זו עד שיבורר הדבר על בורי' הטיב:

נכתב בשנת תקט"ו לפ"ק הק' שמואל החונה פה ק"ק אמדור יצ"ו

תוכן העניינים

תשובת שמואל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה