תשובת ריבא (אונגר) חלק א· רבי יואל אונגר
תשובה קנז
להנ"ל.
מה שתמהת על דברי התוס' סנהדרין דף נ"ט ע"א ד"ה ליכא שכתבו בסוף דבריהם דבמקשה לילד דמחתכין הוולד במעי' דגם בגוים שרי ואמאי הא הם מצווים על העוברים, הנה לכאורה יש לדון במ"שכ הרמב"ם בהל' מלכים דב"נ נהרג על ש"ד גם בהרג טריפה, ולא נתבאר הדין אם הרג לנפל או בן ח' חי שיצא לעולם, דאין לדמות לטריפה כמ"שכ הרשב"א בחי' לשבת דף קל"ו דהא חבל בשבת בטריפה חייב ובנפל הוי מחתך בשר בעלמא הוא דהוי כאלו כבר מת, וא"כ י"ל דה"הד ב"נ שהרג נפל פטור דכבר קטול ועומד משא"כ טריפה דאף דסופו למות מכ"מ עדיין חי הוא, ואין להביא ראי' מדמחייב אם המית העובר וניחוש דלמא נפל הוא, דדלמא התם משום דרוב בני קיימא ננהו, ואפשר דגם בב"נ אזלינן בתר רוב, ואם כן הוא הדין דבנפל אין מצווה רק על העוברין מטעם רוב, א"כ י"ל בחיה המקשה לילד שרי להציל האשה בהריגת העובר דמצוה קאעביד להציל ממות נפשה ואין בו משום דאין דוחין נפש מפני נפש דמאי חזית דדמה דידה סמיק דאין הוולד הספק אם בר קיימא הוא מוציא מידי וודאי האשה דאי"ל חזקה דחיותה:
אבל באמת חפשתי ולא מצאתי מאין הוציא הרמב"ם דינו דגם על הטריפה מצווה הב"נ, דהא בישראל ג"כ לאו מקרא ילפינן לפטור ההורג הטריפה דנימא דגבי ב"נ לא גלי קרא לאפטורי, דהא בסנהדרין דף ע"ח אמר רבא הכל מודים בהורג את הטריפה אפי' מאן דסבר כל נפש כל דהוא נפש, וע"כ דמסברא מחשבינן לטריפה לגברא קטולא ומנ"ל דאין כן בב"נ, ונ"ל דס"ל להרמב"ם דגבי ב"נ לא אזלי' ב"ר דדוקא לישראל נאמר אחרי רבים להטות, וכאשר צידד הפמ"ג בפתיח' לתערובות, וא"כ תוכח דב"נ נהרג גם בהרג את הטריפה דאל"כ איך נדיינו בהורג שלם ולא חיישי' דלמא טריפה הי' ואפי' בבדיקה דלמא במקום הסייף נקב הוי וא"כ גם בנפל יש להוכיח דחייב דאל"כ איך חייב על העובר דלמא נפל הוי, ומכ"מ מתורץ קושייתך על התוס' דמכ"מ אם עושה להציל את האם שרי דמוטב להרוג את הספק דל"ל עוד חזקה דחיוה' כדי להציל אשה השלימה אף דאפשר דטריפה היא מכ"מ אי"ל חזק' דחיותא ומאי חזית ליכא:
ונראה לתרץ קושי' תוס' ר"פ הנחנקין ובנדה דמ"ד, דבסנהדרין ילפינן קטן מכל מכה נפש ובנדה מאיש כי יכה כל נפש, ונ"ל דמפסוק כל מכה נפש ילפינן אפי' הרג קטן דהיינו אף שלא הגיע לשנת י"ג או שלא הבי' שערות דלא נמעטנו ממכה איש ואשמעי' דאף דהנהרג לא הגיע לכלל איש, אבל ה"א דקטן שלא שהה עוד ל' יום דספק נפל הוא לא מחייב דאף דרוב וולדות בני קיימא ננהו ה"א כסברת רב הונא ברי' דר"י בסנהדרין דף ס"ט דבד"נ לא ניזול ב"ר מקרא דושפטו העדה והצילו העדה קמ"ל כדקיית"ל דאף בד"נ אזלי' ב"ר ולכן מייתי בנדה על הורג בן יום א' מקרא אחריני:
מה שכתבת בשם בן הנו"בי דאף דלא נאמר אחרי רבים להטות בב"נ מכ"מ לחומרא אזלי' ב"ר להמיתו דלא עדיף מישראל וראי' דנהרג אם בא על אשת אביו לר"ע ולא חיישי' לדלמא לאו אביו הוא, אין נ"ל כלל לחלק בדין דאוריי' בין להקל ובין להחמיר, ובדרבנן מצינו שהחמירו על הגר לאוסרו בקרובת אביו משום שלא יאמרו באנו מקדוש' חמורה לקדושה קלה ביבמות דף כ"ד, אבל בדאוריי' לא מצינו כן, וקושייתו מאשת אב אי מטעם רוב קשה לפי מ"שכ רש"י יבמות דף מ"ב ע"א ד"ה ויפטור דלהכי אינו יכול לייבם אשת אחיו שנזרע בקדושה משום דסתם כותית זונה היא ואיכא למימר שמא אינו בנו של זה עכ"ל אלמא דס"ל לרש"י דבגוי אין לומר רוב בעילות מן הבעל, דהא אפי' בישראלית לא סמכי' ארוב זה אם היא פרוצה ביותר, וא"כ הק"ל למה נהרג בבא על אשת אביו והנה באמת דברי רש"י אלו תמוהים מאד כמו שתמה עליהם המהרש"א דהא גם בידוע שמטיפה א' נולדו כגון תאומים מכ"מ אמרי' דרחמנא אפקרי' לזרעי' כדאי' ביבמות דף צ"ח ע"א ולחומר הנושא נ"ל דהנה כל החשש שהטעה אתו וסברה שהוא בן זי"ן הוא דוקא אם לא הוכר העובר לשליש ימי' מן ביאתו שלא בקדושה דאל"כ לא תטעה כלל דהא רוב לט' ילדן, והנה נראה כמו דאוקמי' כל דבר אחזק' קמיית' לומר דמן הסתם לזו נשתנה הדבר ממה שהי' מקדם, כן נמי אם ידעי' מה שהוא עכשיו ולא ידעי' תה שהי' בתחלית ברייתו דאמרי' מסתמא לא נשתנה וכמו שהוא עכשיו כן הי' מתחלת יצירתו, וא"כ בספק זה אם נזרע זה בקדושה יש לנו לומר מצד החזק' שנזרע בקדושה, דאם שלא בקדושה והי' במעי אמו גוי ומשטבלה אמו נעשה גר ונשתנה ממה שהי' קודם [דאף לעובר במעי האם אוקמינין אחזק' כמ"ש הרא"ש בספק בכור] וא"כ קשה אמאי לא יכול לייבם נימא לסמוך מיעוט יולדת לז' לחזקה ואתרע לה רובא דלט' ילדן, וא"כ נסמוך על רוב דעובר ניכר לשליש, וכעין שהקשו תוס' יבמות דף ל"ז ע"א ד"ה וזו, ולכן סבר רש"י וודאי אם הי' ידוע לנו שלא נתעברה אלא מבעלה הוי מוקמינן אחזקתו שלא נשתנה כיון שאין רוב מנגדתו דאוקמי רובא דמינכר לשליש נגד רוב דיולדת לט' והוי פלגא ופלגא, משא"כ כיון דחשדי' לה לזונה דמפקרא נפשה לכל העובר ואיכ' רוב בועל נגד בעל, ואף אם אפשר דביאת המזנים אין רבין על ביאת הבעל מכ"מ אפש' לדמות ללקח מחניות דאזלינן בתר רוב המוכרי' ולא בת"ר הבשר וכמ"שכ חו"ד סי' ס"ג, ואיכ' רוב נגד חזק' זו ואם נאמר לסמוך המיעוט אל החזקה הוי פלגא לכן אסור לייבם מספק אשת את מאמו, ודכירנא גם הכ"ופ בבית הספק הקשה אבל ס' בין ט' לראשון דנוקים אחזקה דלא נוצר רק בח' אח"כ, וזה י"ל כיון דרוב נשים מתעברות ויולדות, אלמא דרוב ביאות ראוי' להזריע ולעבר, א"כ איך נוציא כל הביאות משך ב' חדשים מן הרוב שלא היו מעברין והוי סמוך מיעוט לחזקה דהוי פלגא ודו"ק:
עכ"פ יצא לן מדברי רש"י הללו דבגוי' ליכא רוב בעילות מהבעל וא"כ הקושי' עצומה איך נהרג על אשת אב, והנראה ליישב דהנה במכה אביו דאמרי' בגמ' מטעם רוב והרמב"ם כ' מטעם חזקה והוא מירושלמי והיטיבו אשר דברו התב"ש והח"ס דאינו דומה לחזקה דמעיקרא דילפי' מנגע וזה שלא הי' ידוע לנו מקדם ואזלי' בתר חזק' מכח מנהג ופרסום ולית לן ילפותא רק ממכה אביו, והנה הס"ט סי' קפ"ה וח"ס בא"ע סי' מ"א כ' דתרווייהו צריכי דאי לאו חזקה לא הוי ידעי' דרוב בעילות מן הבעל שמא פירש ממנה רק מכח דנוהג עמה כדרך איש ואשתו הוי כידוע לנו שנוהג עמה ד"א כפעם ופעם, ועכ"ז יכול להיות דנתעברה מן הנואף, רק שהבעילות הבעל הן רוב נגד ביאת הנואף עכ"ד, ולתת תבלין דאי לאו דאזלינין בתר חזקה זו לא הוי אזלי' ב"ר ונאמר דרוב בעלים דאשה נשאת להם שוהין עמהן ואינם פורשים מנשותיהם, די"ל דזה הוי רוב התלוי במעשה, משא"כ לאחר דאזלי' בתר חזקה זו וידעינן שרוב הביאות מהבעל אין לומר דלמא כל הבעילות דהבעל אינן מטבען להזריע הוי רוב דתליא בטבע וכמ"שכ תוס' ר"פ האשה בתרא, אבל במח"כ תורת הגאונים האלו לענ"ד מה דחשבו להא דרוב בעילו' מהבעל הוא כמו דאמרינן בעלמא אף אי ידעינין דא"א זנתה דהוולד כשר דאמרי' שזה הוולד לא נוצר בעבירה, ולדבריהם באמת חיישי' בכל אשה דלמא נבעלה פ"א לאיש אחר, ואף דאי"ל חזקת צדקת מכ"מ חיישי' דלמא נאנסה וכמ"שכ מהרש"א וא"כ תקשה איך שבקינין לאשה לישב תחת בעלה הכהן ולא חיישי' לדלמא נאנסה מאיש אחר ונפסלה לו, אמנם ע"ז יש לתרץ כיון דהיא אומרת ברי לי שלא נגע בי שום אדם ומצרפינין לברי דילה לחזקת היתר לבעלה, ואפי' ר"י מודה כיון דלא אתרע כלל, ואף דלא מצינו שתצטרך לומר ברי אפשר דשתיקה דילה ושוכבת אצלו ג"כ מהני כמו דנשאת טרם שבאו עדי שביה דמהני אפי' נשאת בצנעה כמ"שכ הרד"כ בסי' זי"ן בח"מח וב"ש אף שאין ראי' משם דיכולה להנשא לישראל ולא שבקית היתירא, ולא דמי ג"כ ליו"ד סי' קפ"ה דגם אם באה ושוכבת אצלו דצריך לשאול אותה משום דאמר מתחלה שטמאה היא, וגם אין להקשות עליהם איך כהן מתקרב למזבח ומחלל שבת מעבודתו, דלמא נאנסה אמו פ"א ונפסלה לאביו והוא חלל, ואיך בת כהן נשאת לכהן דלמא חללה היא דאפשר דחזקת האם וברי דילה מהני גם לבתה אבל קשה למ"ד דמאן דמכשיר בה פוסל בבתו א"כ הדק"ל יהיו כל וולדות הכהנים ספיקי חללים, ועוד ק"ל דהא ברובא דא"ק כגון ט' חניות לא מיבעי' להו רק ברוב דל"ק כגון קטן וקטנה מיבעי' להו, וזהו דהוולד נוצר מאחת מטפית הכשרים של הבעל ולא מטפה א' הפסולה של הנואף הוי כעין ט' חניות דאמרי' כל דפריש מרובא קאפריש, אלא נלענ"ד דכוונת הגמ' הכא דרוב נשים היושבת תחת בעליהם אינן נבעלות לאחרים כלל, ואף לדעת התוס' ריש כתובות דלא מחלקו בין יושבת תחת בעליהם רק שזנות בעדים והתראה ל"ש, מכ"מ כאן דאין החשש דנתפתתה דהא אי"ל חזקת צדקת והחשש רק מבעילת אונס זה וודאי ל"ש, ואף דבסוגי' דפ"פ כ' דרובא דרצון לא הוי רוב מעליא היינו אם ידוע דנבעלה וספק או באונס או ברצון, אבל אשה כשירה דלית בה ריעותא כלל ולביאת רצון וודאי לא חיישי' לצדקת רק דלמא אירע לה אונס זה וודאי ל"ש, וס"ל לגמרא דוודאי אי לא הוי אזלינין ב"ר דל"ק והוי חיישי' דלמא נאנסה לא הוי קטלינין לי' מטעם דרוב ביאות המה מהבעל דהוא רובא דא"ק, כמ"שכ תוס' ברוצח שלא נגמר דינו שנתערב ברוב שנגמר, דינן דלא אזלי' ב"ר להרוג גם את הפטור דבאדם לא אמרי' דהמיעוט כמאן דליתא להרוג נפש נקי, וכן נמי אי פריש חד מינייהו לא הוי אמרי' כל דפריש מרובא הוא להרגנו, אבל אי אזלי' ב"ר דל"ק אמרי' דלא נבעלה אמו כלל והוא בן המוכה לכן כל דברי הגאונים הנ"ל מופרכים, והא דגמ' דידן נתן טעם להכה אביו מטעם רוב והירושלמי מטעם חזקה נ"ל ע"ד הפשוט, דהגמ' חשש לדלמא נבעלה אשתו מאחר ואינו בנו, וע"ז לא מהני החזק' שנהיגו אב כבנו וודאי והוחזק ונתפרסם לכל ע"י זה שהוא בנו, דאפשר כיון דלא ידע שנבעלה אשתו וסבר הוא בעצמו בטעותו שבנו וודאי הוא דסמך עצמו על חזקת צדקת וכשרות אשתו דלא יתפתה לזנות, ולמלתא דל"ש שתאנס לא חש בדעתו ע"כ הנהיגו כבנו, ולכן מוכח דגם אנן ל"ח שנאנסה משום דאזלי' גם ב"ר דל"ק, אבל הירושלמי חשש אם גם יבורר שלא נבעלה משום אדם אחר דלמא זה הבן בנו של אחר והם הכניסו אותו לביתם להגדילו ולחשבו כבנם, וע"ז קאמר ראי' דמשום שהנהיגו אותו בחזקת שהוא בנם וכל היודעים מחשבין אותו לבניהם הוא כאלו ידוע לנו בעדות ובראי' ברורה שהוא בנם באמת, כן נ"ל ברור והוא פשוט:
ולכן נ"ל כיון דהוכיח הירושלמי ממכה אביו דאזלינין בחר חזקה כזה אף שלא ידענו שהוא הנולד בביתם רק שהוחזק לבניהם עפ"י הרבים, דא"א למילף משארי חזקות, ורק ממקרא זה ילפי' לה, א"כ ה"הד בב"נ מדאסר רחמנא אשת אב ולא אמרי' דלמא לאו אביו הוא מוכח דגם בב"נ אזלי' בתר חזקה זו שהחזיקו בו כל העולם, ואין לחוש דלמא זנתה אמו ואביו החזיקו בטעות, דבמה הי' יכול לטעות דהא אין לה חזקת צדקת וסתם גוי' זונה היא, ומופקרת לכל, ולכן אי לאו דהי' מוחזק לו בוודאי שהוא בנו לא הי' מחזיקו כבנו וודאי:
מה שנסתפקת אי הפקירו של גוי מהני משנה שלימה היא רפ"ד דפאה משנה ט' דהלקט והשכח' והפיאה דגוי חייב במעשרות אא"כ הפקיר, ולמ"ד אין קנין לגוי בא"י להקפיע מוקי גמרא גיטין דף מ"ח דמיירי בשדה דגוי ולקטינהו ישראל אלמא דגוי אם הפקירו פטור ממעשר, וכן פי' הרמב' והר"עב משנה זו, אכן יש לספק בהפקרו גוי אי מצי לחזור טרם דאתי ליד דזוכה דלפי תה שפרשתי במק"א הא דלא תהני חזרת המפקיר ואין זוכה בדבר שהופקר אא"כ זכה בו בקנין כמו אחר ול"א אתי דבור ומבטל דבור דהוא מטעם נדר, א"כ לגוי דלא נאמר לו לא יחל אפשר דיכול לחזור, ואין לומר א"כ דיכול למה בהיפקר פטור ממעשר הלא אמרי' ספ"ד דנדרים דלמ"ד תוך ג' ימים יכול לחזור לא נפטר מן המעשר, היינו אם חזר בו המפקיר ולא רצה לזכות בו ע"י קנין מן ההפקר, אבל אם זוכה בו בקנין ואתי לרשות זוכה נפטר מהמעשר, ע"כ דין זה צ"ע:
יואל אונגר מרעכניטץ: