תשובת ריבא (אונגר) חלק א· רבי יואל אונגר
תשובה קנו
פאקש, ל"ח למב"י תרל"ו לפ"ק:
החיים והשלום לך חתני האהוב הרב מו"ה זוסמאן אליעזר סופר נ"י האבדק"ק האללאש יע"א:
ע"ד שאלתך אם מותר ליקח יי"ש ושמרים מבתי הרע:
פעראט שגם ישראלים שותפים בו מטעם ברירה כדעת חכם א' בזמנינו ובמח"כ זה טעות גדול דכל ענין ברירה באחין ושותפין אינו אלא לאחר שחלקו ונתבטל השותפות דאמרי' הוברר הדבר דמה שעלה לגורל הוא חלקו המגיע לו, אבל לא בכל עת שהשותפות קיימות, הגע בעצמך בענין שאלתך אם הי' להשותפים הרבה יי"ש ונמכר מהם קודם פסח ומהם נשארו ועבר עליה' הפסח איך נאמר דמה שנמכר קודם הי' חלקם של היהודים ומה שנשאר הוא חלקם של הגוים, אטו אם בין כך הוזל השער וכי יחשבו כל הנמכר בשער היוקר המה ליהודי' ולא הוזל אלא חלקם של הגוים, דוק ותשכח כל הברירו' בחלקת השותפין הוא לאחר החלוקה, רק במק"א מצאנו ענין ברירה קודם החלוקה הוא בשותפין שנדרו הנאה זה מזה והוא דוקא בחצר שאין בו דין חלוקה, וגם דוק' אם אינם יכולים להשתמש בו בב"א כ"א זה אחר זה דאמרי' אותו שעה שמשתמש בו הוא כולו שלו, אבל לא במשתמשים בו שניהם יחדיו וכמ"שכ לח"מ בפ"ז מהלכ' נדרי' גבי בהכנ"ס, וכאן משתמשי' במעות השותפות בב"א:
וגם אין להתיר מטעם דלא שבקו התירא ומחליפין כדאי' בחולין ד"ד דידוע דאנשים כאלו נעשה להם כהיתר ואינם עושין שום פעולה להקל האיסור מעליה' אבל יש למצוא היתר ולתלות דזה היי"ש לאחר הפסח נעשה ועי' מג"א וחי' בסי' תמ"ט, אבל מדברי תוס' עירובין דף ס"ד ע"ב ד"ה ולמדנו שכת' דאי חמץ דגוי אח"הפ אסור בהנאה הי"ל לאסור מספק דשמא בפסח נעשה אף דהם עצמם כת' בדיבור הקודם דספק אם הפת של גוי או של ישראל אי לא הוי רוב גוים הוי מותר באכילה דהוי ספק דרבנן ומפני מה החמירו כאן ונ"ל משים דרוב הפת שנמצא מיד אחר הפסח הם דאיסורא וא"כ גם בזה אין דעתי נוטה להקל דבאין ס' יש באוצר שלהם הרבה יי"ש שנעש' בפסח ושעבר עליה' בלי מסירה לגוי ובלי ביטול יותר ממה שנעשה א"הפ, אבל הרוצה לסמוך על החק יעקב יסמוך: