אור ברסלב

תשובת ריבא (אונגר) חלק א· רבי יואל אונגר

תשובה קנג

תשובה קנב

יראה בנחמה, בעיר ד' שנה, הרב מו"ה שמעון פאללאק נ"י:

ע"ד המקרה רעה שקרה שמה שמתה אשה מעוברת בבטן המליאה והמתינו בקבורתה עד שיצא ממנה הוולד המת, והביא מע"כ מש"כ פתחי תשובה בשם מ"ו שמן רוקח שנשאל אם לפתוח בטנה, והשיב שגוף המנהג להרעיש ע"ז אינו מוצא מקור לזה בשום מקום ובש"ס משמע אפכא דאסור לנוולה בהוצאת וולדה אחרי מיתתה, ומעלתו תמה עליו דבגמ' עירוכין איתא דקורעין כריסה ולא חיישי' לניוולה עכ"ד, והנה ס' פתחי תשובה אין כעת בידי אבל לא ידעתי על מה דתמה מעל' וכי יש לספק אם נחוש לניוול המת במקום פ"נ, אם מותר לחלל שבת משום שמא ימצא עודנו חי, כש"כ דלא ניחוש על אי' קל לנוול המת? אמת שבתשו' הגאונים איתא בישבה על המשבר ומתה והוולד מפרנס במעי' מי קרעינן לכריסה להוציא את הוולד, תשובה לא קרעינין לה אלא משהינין לה ומחתינין אבנא אכריסה עד דימות הוולד וקברינין לה, עכ"ד הגאונים הובא בכנה"ג ובתשו' שבות יעקב ח"א סי' י"ג ומשמע מדבריה' דאפי' בחול לא קרעינין משום ניוול המת ולתרץ דלא יסתרו דבריהם דברי הש"ס, דהברייתא מיירי בכלו חדשיו כמ"שכ המג"א לשי' הרמב"ן דאז אפי' שבת מחללין על ספק אי חי או מת, אבל באינו ידוע אם כלו חדשיו וספק אי בר קיימא הוא בזה כ' הגאונים דאפי' בחול אין לנו לעשות אי' בוודאי לנוול המת משום וולדה הספק כן נ"ל וכ"ז אם דנין לפתוח כריסה להוציא וולד שאפשר שעודנו חי דהוי פ"נ, אבל אם הוולד וודאי מת בקרבה, בזה לא ראינו בשום ספר החיוב להוציא הוולד כמ"ש מ"ו בשמן רוקח, אבל שמועה שמענו שמרגלא בפומי' דאנשי שיש לעשות תתבולות שונות להוציא הוולד ולקברו בפ"ע, באמרם שסכנה גדולה לאנשי העיר אם תקבר האשה טרם המליטה העובר, ע"כ שמענו שגם החרימו ב"ד של מקום החלל, בשופר את האשה אם לא תמליטה עוברה, ואם לא הועילו בזה חזרו להתיר החרם הנה אם הי' נתאמת לנו שיש סכנה לקבור האשה בעוד הילד בקרבה, וודאי הי' מותר לנו לפתוח כריסה להוציא הוולד ממנה, דאם מפני חיות הוולד אם אפשר שעודנו חי התירו לנוולה אף שאין אנו מצווין על העוברין, על אחת כ"וכ כדי שלא יסתכנו רבים שאין לנו לחוש לניוולה אמנם אפשר דהורו המורים עפ"י שמועה זו דאם לא הועילו החרמות והשמתות לפגוע בגופו ולחתוך כריסה ולנוולה, וע"ז לדעתי כ' מ"ו בשמן רוקח דמשמע בש"ס דאין לנוולה להוציא וולדה אחרי מיתתה, וראייתו דהא ביוצאה ליהרג מכין אותה כנגד בית הריון כדי שימות הוולד תחילה כדי שלא תבא לידי ניוול, ופישש דאם ימות הוולד לא יצא לאחר מיתת האם ולא תבוא לידי ניוול משא"כ אם ישאר חי יצא לאחר מיתתה וינוולה ואי אם ימות הוולד אין מנוולינין לה לקרוע כריסה, הי' מוטב שלא נשלוט יד ותינוול ממילא מאם נמית הוולד ונצטרך לנוולה בידים, כן נ"ל כוונתו, ומדברי תשו' הגאונים שהבאתי מבואר להדי' שאין מותר לנוול האשה להוציא הוולד, ולכן הוראה זו לפתוח כריסה על פרש' העיבור הוראה בטעות, גם לשהות המת יותר מאשר נצטרך מפקודת המלכות אין להתיר:

וראיתי שנסתפק אם יצא הוולד לאחר מיתת האם והוא חי אי הוא בכור לכהן, הנה אם קרעוה לכריסה הוי יוצא דופן שמבוא' בטו"שע י"ד שאינו בכור ואם מעצמו יצא אין ספק שחייב שכן מבואר בפ"ח דבכורות משנה ב', שהבא אחר יוצא דופן פי' הרע"ב שקרעו אשה שתאומים בבטנה והוציאו הראשון ויצא השני דפטור הב':

תוכן העניינים

תשובת ריבא (אונגר) חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה