אור ברסלב

תשובת ריבא (אונגר) חלק א· רבי יואל אונגר

תשובה קנב

תשובה קנא

להנ"ל.

בע"ה ד' דסליחות בכלות שנת תרל"ז וקלקלותי':

ע"ד אשר כתבת לעורר במתנה עמ"ל בתרומה, הנה אמת דלמ"ד טו"הנ א"מ אם חטף הכהן בע"כ דבעל הכרי שאינו יכול להוציא מתח"י, שכ"כ בטור יו"ד סי' של"א, וכן מוכח מרש"י ב"ק דף ס"ו ע"א ד"ה עד שצבעו שכ' קודם שצבעו מי שחטפו זכה בו, דכוונתו דצביעתו לא מועיל לפוטרו מחיובו מפני גזל השבט רק הנ"מ דקודם שקנאו בשינוי, הוי זוכה החוטף בע"כ דידיה משא"כ לאחר שנשתנה והחיוב על כתפי' רמי' דהוי ממון שא"ל תובעין, ויותר מזה כ' תוס' בב"מ בסוגי' דת"כ דאף למ"ד טוהנ"מ א"צ להחזיר לבעלים גוף התרומה שחטף רק לשלם לו שיווי דטו"הנ, וא"כ בנתן תרומה ע"מ להחזיר אף אם אינו מחזירו לא הוי גזל ביד הכהן רק תלי' אם מתנה עמ"ל שמי' מתנה יצא ידי מצוה נתינה לכהן אבל אי לא שמי' מתנה לא יצא ידי חובת מצוה זו והוי מעוות שאינו יכול לתקן, על כן לא ידענא מאי קושי' לך:

אבל יש לעורר דלדעת כמה פוסקים בעינין במתנה עמ"ל תנאי כפול וכל דיני תנאים, וידוע מש"כ הרשב"א יבמות ור"ן וריטב"א בקידושין דאם התנאי נעשה כהלכתו אינו מחוייב לקיים התנאי אלא שיתבטל המעשה, אבל אם אינו נעשה כהלכתו דהמעשה יהי' קיים אף בלא יתקיים התנאי, אז מחוייב לקיים התנאי דנתחייב בשכר פעולה דא"צ קנין, ולזה אם הי' נתן האתרוג במתנה עמ"ל ולא כפל התנאי דהדין דתנאו בטל והמעשה קיים אז יכול לכופו בדין להחזיר לו האתרוג, ולא הוי קונה להאתרוג רק עד זמן ההחזרה, וכ' הרא"ש בתשוב' סי' ל"ה בשם ר' אביגדור כ"ץ דלא יצא בלולבו ש"ח אף אם יהיב לי' הנאת שימושו אם לית ליה קנין הגוף עכ"פ לשעה כמו במתנה עמ"ל, אבל בקידושין אם יהיב ליה הנאת שימוש יכיל לקדש אשה בהנאה זו, א"כ מאי פה"ג לרבא דאמר בכולהי ל"ק רק בתרומה יצא ידי נתינה, דמאי קסבר וכו' ועוד הא רבא הוא דשתי' מתנה, דלמא התם בכפל לתנאו דאם מקיים התנאי קנה למפרע גם הגוף וכמ"שכ ראכ"ץ, משא"כ כאן מיירי דלא כפל לתנאו דאם נאמר דמעשה נתינתו קיים צריך להחזיר מן הדין ולא הי' קונה אלא לשעה רק הנאת שימוש ולכן אשה אינה מקודשת ומקח לא נקנה אם לא קדשה בהנאת שימוש לחוד' משא"כ בתרומה אם לא כפל ומעשה נתינתו לכהן מהני ויצא י"ה נתינה, ולהחזיר א"צ כיון דטו"הל אינו ממון. ועי' ב"י או"ח סי' תרנ"ח דמביא בשם הגמיי' דצריך שיאמר אם תחזיר נתון לך ואם לאו לא יהי' שלך והקשה הרמ"ך הא אם לא יהי' בדיני תנאי יהי' המעשה קיים בכ"ג ולהנ"ל ל"ק

ע"ד קושייתך יבמות דצ"ג בעובדא דר ינאי למה לא יוכל לעשר פירות דאריס מצד זכות וכמ"שכ תוס' קידושין דנ"ו ורצית לומר דאריס גוי הוי, ואני אומר דע"כ ישראל הוי, מדלא תרם תרומה גדולה רק עישר וע"כ הטעם דת"ג וודאי כבר הופרש קודם שנעקר מן הגורן ויותר נלענ"ד דהאריס הי' ישראל ט"ה דלא נחשד על הפרשת ת"ג ולא הפריש ר"י רק תרומת מעשר דאי הוי וודאי טבל למעשרות, הלא א"צ לעשר מן המוקף כמ"שכ הרמב"ם פ"א מהלכו' מעשר הלכה וי"ו, ומשמע אפי' מדרבנן א"צ, אבל אי דמאי הוי ותרם תרומת מעש' אף שמ"הת לא צריך מן המוקף מכ"מ רבנן גזרו תרומ' מעשר אטו ת"ג שכן דעת הרמב"ם פ"ג מהל' תרומות הלכה כ' ותוס' גיטין דף ל', והנה בירושלמי דמאי דר' ינאי הי"ל תנאי וודאי וקרא שם מערב שבת והפריש בשבת מן המוקף ושאל לר"ח והשיב למען תלמד, וכוונתו לענ"ד דגם הפרשה בשבת לאחר שנקרא שם לא הותר אלא משום עונג שבת שכ"כ תוס' סוכה דף כ"ג ור"ש פ"ז דדמאי דלא הותר אלא מה שצריך לאותו שבת אבל לא לצורך חול, וזהו וודאי אין אסור אלא מדרבנן, ואמר ר"ח אם לתרום שלא מן המוקף דהוא דין דאורי' בת"ג הקיל הכתוב עליו לצורך שבת כ"ש דנקיל הפרש' לאחר קריאת שם משום עונג שבת, והנה תוס' בסוכה שם ור"ש פ"ד דדמאי הקשו על עובדא דיבמות יקרא שם בע"ש ויתרום מן המוקף ולפי"מ שכתבתי דעובד' דיבמו' דמאי הוי יש לתרץ בריווח, דעובד' דירושלמי דהוי ודאי וצריך לתרום ת"ג דמדאורייתא בעי מוקף אף דלצורך שבת הותר לו מכ"מ מוטב לו לקרוא שם בע"ש ולהפריש מן המוקף ולא יצטרך לבטל מצות התורה ויעבור רק על דרבנן בהפרשה אחר קריאת השם, משא"כ בעובד' דיבמות דלא הוי רק ספק טבל להרות' מעשר דלא בעי מ"הת מן המוקף, כן נ"ל נכון, ועיקר קושייתך מצד זכי' לא צריכת לתוס' קידושין דבגמרא נדרים איבעי דלא אפשיטא אי תורם משלו על של חבירו צריך דעת בעלי' ורמב"ם פ"ד מהל' תרומה פסק דא"צ דעת בעלי' ועכ"ז קושייתך לק"מ דוודאי אי הי' ר' ינאי מתקן פירות של האריס ששייר לעצמו הוי זכות לו אבל מה שתיקן אותן הפירות שיתן האריס במתנה לר"י אי לאו דס' דאדם מקנה דשלב"לע לא הוי מהני דאיזה זכות והנאה י"ל לאריס בזה:

ומה שהקשית על מ"שכ תוס' דהתיר הכתוב לתרום שלא מן המוקף אם צריך לכל הטבל שי"ל בידו, והלא יכול להפריש ולבטלו, כבר כ' האחרוני' דיבש ביבש לכ"ע אין מבטלין לכתחלה מ"הת וקושי' הפר"ד בחיטים לחולה דודאי לא יאכילו לחולה חיטים יבישי' רק ישחקם ויטחינם לעשות מהן תבשיל והוי לח בלח, ובתשובה שבסו' ספר אבני מילואים מחדש דבתרומה לכ"ע אסור לבטל, וגם לפי"מ שכתבתי דדמאי הי' ובירושלמי רפ"ד דדמאי אית מאן דסובר דחזרה למקומה נעשית טבל כדמיעקר', והנלע"ד דדוקא בדמאי מתקנות חכמים הוא שלא יהני מעשיו דאל"כ לא הועילו בתקנתן שכל א' יפריש תרומת מעשר מדמאי ויחזור ויערבם, כיון דבספק איסור לא אמרי' שאין מבטלין לכתחלה, וגם לא ידמע בפחות מק"א, כמו שאינו מדמע בנפל למק"א:

ואיוות לשמוע ד"ת בסוגי' שאתה עוסק בה ונעתרתי למבוקשך בדבר קצר מאפס הפנאי, הרמב"ם פ' בעל שאומר יקדשו ידי אשתי לעושיהן כל מעשה ידי' קודש, ותמהו שזהו דעת ר"ל בכתובו' דנ"ח ומטעם מתוך שיכול לכופו למע"י ואנן קיימ"ל דיכולה לומר איני ניזונת ונלענ"ד דהנה על מה שהקשו תוס' דף נ"ט ד"המ הכא דבאומרת יקדשו ידי לעושיהם דאף דמשועבד לו הא בידה לומר איני ניזונת וא"ע, תי' הריטב"א דהיא אין בידה להפקיע עצמו ממלאכת הצמר אבל כל מלאכות שהאשה מחוייבת לעשות לבעלה לבשל ולצעת המטה לא יוכל וכיון שאין הנדר חל במקצת לא יכול לחול כלל, ולכאור' קשה לדבריו ממתני' לתי' רב אדא ב"א דמיירי במעלה מזונות ואין נותן מעה כסף דההקדש חל על המותר לר"מ ולא על עיקר מע"י אלמא דההקדש חל לחצאין אמנם בפשוט י"ל כמו שאם אדם מקנה דבר שבא לעולם עם דשלב"לע דחל על מה שיכול לחול כן הה"נ במקדיש מע"י אשתו הן משקל הה' סלעים והן המותר אין דבר א' תלוי' בחבירו, וחל על מה שיכול לחול, אבל במקדיש גוף הידים ולא מה שנעשה שפיר כ' הריטב"א שזה א"א שגוף הידים יוקדשו לחצאין, זהו לענ"ד ברור בכוונתו, אמנם לר"ל דמוקי ג"כ המשנה כרב אדא ב"א ואמר דאינו מקדיש דשלב"לע רק דנעשה כאומר יקדשו ידיך קשה כיון שאינו חל על מע"י ואיך יחול ההקדש על המותר הא אין הידים קדושים לחצאין, אמנם תירוץ ע"ז למדתי מחי' הריטב"א דכ' דהא דעושה ואוכלת לא משום דפקע זכותו ולא חל ההקדש על מע"י כלל, דהא אם ירצה ליתן מעה כסף יוקדש למפרע, רק שאם אינו נותן לה מ"כ היא ממשכנתו על המ"כ כאלו תפסה מנכסיו, דהוי ידי' אצלה כאלו הם אפותקי מפורש למשכנו בהם יותר משאר נכסיו, לכן אין כאן קדושה לחצאין דבאמת בשעת ההקדש חלין על כל הידים למעשיהם, רק מה שאינו נותן לה מחיובו היא גובה מן ההקדש בתורת בע"ח מן האפותקי, אמנם זהו דוקא משום דיכול לכופה והיא אינה יכולה להפקיע מזכותו אם הוא רוצה לתת לה המ"כ אז גבוה המע"י למפרע, אבל אם הי' סובר כר"ה דיכולה לומר איני נוטלת המ"כ ואיני עושה, א"כ בשעת ההקדש לא הי' חל ההקדש על המע"י, אף אם הי' נותן לה המ"כ אח"כ לא הי' קנוי לו רק מאותו שעה שנתן לה המ"כ ולא למפרע, כמו שבע"ח מכאן ולהבא הוא דגובה משום שהי' יכול לסלקו בזוזי הה"נ כיון שיכולה לסלקו כ"ז שלא קבלה המ"כ אין בידו להקדיש ומגו דאין חל על המ"י כן נמי אין חל על המותר דאין ידי' קדושים לחצאין, ולכן הוצרך ר"ל לומר כיון שיכול לכופה דאי לא הוי יכול לכוף לא הוי חל על המותר מתוך שאינו חל על מע"י דבמעלה מזונות ואין מעלה מ"ע מיירי, משא"כ הרמב"ם דמיירי במשלים כל חיובו דנותן לה מזונות וגם המ"כ שפיר כ' דאף דאינו יכול לכופה חל על כל מה שתעשה, עי' בלשונות הראשונים שהובא באס"ז ותראה שדברי נכונים:

יואל אונגר מרעכניטץ:

תוכן העניינים

תשובת ריבא (אונגר) חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה