אור ברסלב

תשובת ריבא (אונגר) חלק א· רבי יואל אונגר

תשובה קנא

תשובה קנ

להנ"ל בענין הנ"ל.

מה שכתבת על קושייתי לשי' התוס' בחולין דף קל"א דגם בלקט שכחה ופאה דא"ב טו"הנ יכול לתנם למי שירצה מברייתא דשבת דף כ"ג ע"א גם מסוגי' דר"ה דעובר בלקט על בל תאחר, וכתבת דכי נעלם מהתוס' משנה דמס' פאה פ"ה משנה ו' דמי שאינו מניח ללקוט עניי' גוזל עניים, וזה לק"מ דשם מיירי דאינו רוצה לשום עני ללקוט כדי להחזיק לעצמו, אבל אם לוקט לתת לעניים אין בזה איסור, דדוקא לפלוני עני סברו רבנן דר"א דעובד על לא תלקט לעני אבל מחוייב לתת לעני הנמצא ראשון כמ"ש התוס' ר"ה דף ד' ע"ב ולא כמו שכתבת דרק לאחר ג' רגלים, וע"כ הוכרחתי לומר דמה שאיתא במשנה ו' פ"ח דפאה דיכול להציל לקרובו היינו אם מזכה לו מיד ע"י אחר כדי שלא יעבור על ב"ח, ולכן הקשיתי מגמ' דשבת הנ"ל דאם אינו מפריש הפאה עד שבא קרובו ומיד שבא הפריש כדי שיטול מאי קאעביד, ומה שחידשה אתה דתוס' מיירי שבא לידו בהיתר דבימות החמה צריך להניח בגורן ועדיין בידו מימות החורף, זה ליתא דבע"פ דיו"ט ראשון למאן דאי"ל כן או של יו"ט אחרון לרמב"ם חייב בביעור, וע"כ דמעשר עני דמתחלק בגורן לא עבר עליהם ימות החורף:

ומה שתמהת על תוי"ט משנה ה' פ"ח דפאה שכ' דהא דאין פוחתין לעני דמיירי במ"ע דאלו בלקט הדין לבוז, ותמהת דהא ונתת בנתחלק בבית מיירי והדין דצריך להניח כדי שביעה בגורן מיירי דכתיב בי' והנחת וודאי דיש חילוק בין לקט ובין מ"ע דמתחלק בגורן, דבלקט אם א' שהוא בריא וחזק אומר לבוז והוא ברוב עוזו ותעצומות ידיו יטול כל כך עד שלא ישאר לכ"א וא' מן הצ"ט שאומרי' לחלוק כדי שביעה מ"מ שומעין לו, אבל במ"ע אין הדין שיבוז שיטול הבעל כח ויאסוף בחפניו שלא ישאר לחלושי הכח כדי שבען, כ"א על בעל השדה לחלק שיבוא לכל א' וא' כדי שביעה ולכן נקרא מתחלק בגורן, ועי' מ"ש התוי"ט פי"א דנדרים, ועם דבכ"ז לא מתיישב מ"ש התוי"ט דלכן אין הדין לבוז משום דכתיב ונתת עדיין אינו מתיישב שפיר דהא דנתת לא קאי אגורן, אבל עיין מ"ש המל"מ פ"ו מה' מתנות עניים דע"כ סכינא חריפא מפסקי לקרא דרישא דונתת מיירי במ"ע המתחלק בבית וסיפא דאכלו בשעריך ושבעו מיירי במ"ע המתחלק בגורן, עכ"ד, והנה מ"ש דע"כ סכינא אפסקא, ובאמת לא מצינו זה רק בדרך קושי' וכי סכינא חריפי אפסקא, עי' ב"ב דף קי"א ובנרשם שם, אבל מצינו כיו"ב דאמרי עירוב פרשיות כתיב כאן ב"ק דף ק"ו וריש סנהדרין דפסוק כי הוא זה סיפא דקרא דכי יתן איש וגו' דמיירי בפקדון וקאי אפרשה דאם כסף תלוה, דבפקדון לא בעי הודאה במקצת, וכן בזה דסיפא דקרא ואכלו ושבעו לא קאי רק אמ"ע דמתחלק בגורן, ובירושלמי דרפ"ב דתרומות דילפינן מפסוק והרמותם ממנו דתרומה גדולה בעי מן המוקף וקרא כתיב גבי ת"מ, ובתרומת מעשר לא בעי מן המוקף וע"ז קאמר בירושלמי דכל התורה כולה למידה ומלמדה חוץ מת"ת שמלמדה ואינה למידה, וקשה הלא גם כי הוא זה' בפרשת פקדון מלמדה ואינה למידה על כן נ"ל דשאני הכא דסיפא דקרא דכי הוא זה לא אפסיק לגמרי מהאי פרשה דקאי גם ארישא דכי יתן איש למילוף דבעי נתינה ותביעה כשהוא איש למעט קטן, וגם במלוה אין נשבעי' מל טענת קטן, ולכן סמך כי הוא זה דשייך במלוה על רישא דקרא דיתן איש משא"כ בפסוק דהרומתם ממנו דלא ילפינן מרישא דהרמותם כלום, וא"כ האי דממנו אין ענין לפרשה זו כלל, וא"כ הכא דסיפא דקרא ואכלו בשעריך ושבעו דלא קאי ארישא דונתת הוי כעין האי דירושלמי, אי לאו דבעי למילוף דגם מ"ע דבגורן אין הדין לבוז כ"א בעל השדה יתן לכל א' וא' את חלקו כמשמעות ינתת, רק שאין לו טו"הנ ליתן למי שירצה כ"א מחלק להם כפי מה שהם כן נ"ל:

הנה מה שהקשת על מ"ש המרדכי פ"ק דב"מ דלדעת ר"ת גדול הסמוך אף במתנה הוי כקטן אסור לתנו מעות שהפריש לצדקה לבן הסמוך על שלחן האביו העשיר ואפי' התנה ע"מ שאין לאביו רשות בו לא מהני התנאי כיון דאין לבעלים רק טו"הנ וטובת הנאה א"מ לא יוכל להתנות וכתבת להקשות ממתנה עמ"ל בפדיון הבן ובתרומה והנה כוונת המרדכי כפשוטו דכיון דטו"הנ א"מ ואם הטף אחר אין מוציאין ממנו, וכ"ש אם בהיתר בא לידו ואיך יוכל להתנות שאם יזכה בו האב יתבטל המתנה ויצטרך לחזור לו או שאם לא יקויים התנאי יהי' גזל בידו, אבל בפדיון הבן אף אי הי' מפריש ה' סלעים לפדיון בנו כ"ז שלא נתנו לכהן אין לשבט הכהנים חלק בו וגוף הממון עדיין שלו ושפיר יכול להתנות אי לא יחזור לו ה' סלעים שנתן לפדיון יהי' גזל בידו ולא יהי' בנו פדוי, וודאי בפדיון פטר חמור אם הפריש שה לפדיונו אי טו"ה א"ת לא יוכל להנות במתנה עמ"ל דאין לו בו רק טו"הל דאינו חייב באחריותו ואם מת השה חמורו פדוי כמו דאיתא ספ"ק דבכורות ול"ד לפה"ב דגם לאחר שהפריש חייב באחריות, אבל בתרומה דלאחר שהפריש התרומה טבלו מתוקן, ואם כהן א' חטף ממנו א"י להוציא מידו וודאי אין נפ"מ אי מתנה עמ"ל שמי' מתנה או לא רק לענין אם קיים מצות הנתינה דאי לא הוי מתנה הוי כאלו הכהן נטלו מעצמו ולא קיים בעל הכרי המצוה:

יואל אונגר מרעכניטץ:

תוכן העניינים

תשובת ריבא (אונגר) חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה