תשובת ריבא (אונגר) חלק א· רבי יואל אונגר
תשובה קנ
שוכ"ט לאהובי חתני הרב מו"ה זוסמאן סופר נ"י האבדק"ק האלאש יע"א:
ע"ד מ"שכ רש"י חולין דף קל"ד ע"מ שהמתנות שלי למ"ד דע"מ לאו שיורא דלא מהני משום תנאי משום דמתנות אינן שלו אלא לכל הכהנים ואין לו בהן אלא טו"הנ ואין לו כח להתנות, נ"ל דסברתו משום דט"הנ א"מ ולא יכול להקנותם ולהורישם הויין כדבר שאין בהם ממש וא"א להתנות כמו שמצינו בח"מ סי' רי"ב בע"מ שהדיוטא העליונה שלי להוציא מהן זזין דאי לאו דע"מ שיורא הוא משום תנאי לא הי' מהני כמ"שכ הטו"ז שם משום דאוויר דבר שאין בו ממש הוא והוציא הטו"ז שם מזה דתנאי ע"מ שתתן דבר פלוני והוא דבר שא"ב ממש דלא מהני התנאי עיי"ש וא"כ ה"הד טו"ה"נ, ולפי דברי רש"י הלזו מיושב קושי' הרא"ש בב"ב דף ס"ג דפ"הג על הא דמעשר ראשון שלי דהא א"א מקנה דשלבל"ע והכוונה דכמו כן אין משיירין דשלב"לע והקשה הרא"ש הא יכול להתנות בדשלב"לע ולדברי רש"י הלזו ניחא דאי לאו דסברו דע"מ שיורא לא הוי מהני משום תנאי, דטוה"נ אין בו ממש, ולכן למאי דמשני דמשייר למקום מעשר אמר זאת אומרת המוכר ע"מ שהדיוטא וכן דתרווייהו דמיין להדדי דלא הי"ל כח להתנות בהן דאין בהם ממש ומכ"מ יכול לשיירם, וא"כ דבר שא"ב ממש חלוק מדשלב"לע מהיפוך אל היפוך, דבדבר שא"ב ממש יכול לשייר ולא להתנות ובלב"לע יכול להתנות ולא לשייר, וכן משמע מרמ"א ססי' רע"ו דטוה"נ וא"ב ממש שווין הן, ומתורץ קושייתך מע"מ להחזיר דהתם לאו אטו"הנ מתני:
ודברי הש"ך בסי' רע"ו אינם מובנים שכ' דדוקא אם עיקר המעות ביד אחרים אבל אם הוא ביד היורש טו"הנ שלו, דאם כדבריו למה צריך המהרי"ק לומר שאינו מוריש כמו שאינו מוריש קנס, הלא גם אם הי' יכול להוריש כיון שהוא ביד אחר א"א לו להוציא מתח"י כדברי מהר"ם במרדכי ואם נאמר דמהרם לא קאמר אלא למה שפסק טו"הנ א"מ, ומהרי"ק הוסיף דאף למאן דפסק טוה"נ ממון מכ"מ אינו מורישו, דזהו אינו דומה לקנס, וכשם שיכול להקנות למ"ד טוהנ"מ כדמוכח בפ"ק דמציע' כן יכול להוריש, ובס' מח"א מביא ראי' לש"ך מרש"י קידושין ספ"ב שכ' דלר"י דלאו כמי שהורמו וצריך היורש לתתן לכהן ואין לו אלא טוה"נ והיא א"מ, אלמא עכ"פ דליורש אית לי' הט"הנ, וזה בורכא אחכ"ת דכיון דלאו כהורם וטבל גרידא בא לידו והוא הפריש ת"ומ וודאי יש לו טוה"נ ככל מפריש מטבלו אבל אם אביו הפריש ומת עד שלא נתן לכהן יכול הכהן ליטול מעצמו שלא ירש טו"הנ שא"מ:
במה שכ' תוס' חולין דאם טהנ"מ אם חטף צריך להחזיר ובב"מ כ' דא"צ להחזיר רק לשלם שווי' דטו"הנ, זה תלי' בפלוגתת המפרשים בפלוגתת ר' וריב"י בגונב טבלו למאי דקאמר דפליגי אי טוהנ"מ ומפרשי רמב"ן ור"ן בנדרים דגם לר' אינו משלם רק דמי חילין ודמי טו"הנ של ת"ומ שבו אבל הריטב"א הביא דעה א' דצריך לשלם לו כאלו הי' כולו חולין, והיא כדעת תוס' חילין, וקושייתם בב"מ לא קשה כ"כ דהא באמת הא דאית' במשנה המע"ה הכוונה דכהן צריך להביא ראי' דהוא נקרא מוציא, ולפי הה"א דסבר ת"כ א"מ וכן לפסק הרמב"ם משום דטוה"נ א"מ, ול"ק לפי הס"ד דהמע"ה הכוונה דאם בעלים מוציאין מכהן התוקף דעליהם לה"ר והי' יכול להקשות אמ"ד טוהנ"ח, די"ל כיון למאן דסבר טוהנ"מ ר' וריב"י פליגי בזה ואתי' מתני' כריב"י, ולדעת תוס' ב"מ יש להבין כיון דהגנב גם לר' אינו משלם אלא שיווי הטוה"נ וע"כ לריב"י אינו משלם כלום את"ומ שבו ואמאי הא מפסיד לי' מה שהי' ישראל אחר נותן לו שיתן לבן בתו הכהן, וודאי בשארי מתנות כהונה דאסור לכתחלה לעשות כן אף שאם עבר הי' מרוויח דמים, מכ"מ כיון שאסור לעשות כן לא מיקרי דמים כמש"כ תוס' חולין דף ד' לחלוק על רש"י דאף אי חליפי א"הנ היו מותרין למחליף מכ"מ אין דמים לחמץ בפסח, אבל בת"ומ שמותר לכתחלה לעשות כן למה אין משלם הגנב, וכן כהן החוטף למה א"צ לשלם היזיקו, וצריך לומר דריווח כזו כיון שאינו מחירו הוו רק גרמא וקיימ"ל דבר הג"ל לאו כממון דמי אמנם לפי"ז קשה על מה שאמר ר"י בחלה טמאה שלא זהו חמץ שע"ע משום דטוה"נ א"מ הא לענין חמץ גם דבר הג"ל כממון, אמנם לדעת תוס' חולין ניחא די"ל דזה מה שישראל הי' נותן לו שיתן החלה הטמאה לבן בתו לא הי' שוה פרוטה, ולר"א דסבר טו"הנ ממון עובר דהוי כאלו החלה שלו ושווה להסיק תחת תבשילו [ובעירוכין דף כ"ח ע"ב במשנה אי' להדי' כן דמה שנותן לו בעד הטו"הנ הוא שלו ויכול להקדישו]:
ובמ"שכ קצ"הח סי' רע"ו דכיון דאין מנחיל טו"הנ צריכים היורשים ליתן לעני הנמצא ראשון וכתבת דדעת תוס' חולין דף קל"א דגם בלקט שאין טו"הנ תכ"ח יכול ליתן למי שירצה, אמת שכן דעת תוס' אבל רש"י שם חולק וכן דעת הרמב"ם פ"א מהל' ת"ע וכן פ' הטור בסי' של"א, והיש"ש בחולין פ' הזרוע, וכן מוכח לדידן דטו"הנ א"מ וא"כ גם במקום דאי"ל טו"הנ חטף הכהן אין מוציאין ואם כדעת התוס' מה איכא בין הנך דאי"ל טו"הנ ובין הנך דלית בהו טו"הנ, וע"כ דבדבר דאין בו טו"הנ צריך ליתן בע"כ לתובעו, וקושי' תוס' מבע"הב שעובר ל"ק כלל כמ"שכ יש"ש דשא"ה דכבר אכל וא"צ רק לשלם לעניים שהפסידום ומי יימר דעני התובעו הוא הי' הראשון ולו הפסיד לכן זיל גבי האי ולדחי, ותוס' ור"ן שהסכים עמהם ע"כ דסברו טו"הנ ממון, אמנם קשה על דעת תוס' ור"ן דא"צ ליתן הלקט לעני הנמצא ראשון הלא בלקט שכחה ופיאה עובר על בל תאחר מיד בדקיימו עניים כדאי' בר"ה דף ד' ובתוס' שם, ומה"ט בליקט לפלוני עני דסברו רבנן דלא זכה אמרו יתן לעני הנמצא ראשון שלא יעבור על בל תאחר, וגם בדבר שי"ב טו"הנ כגון ת"ות דלכ"ע יכול ליתן למי שירצה כמ"שכ הרמב"ם הלא כ' שם בר"ה דגם תרומ' יש בוב"ת א"כ אם קיי' כאן כהן למה יוכל לעכב:
והנה גם על המשנה פ"ח דפאה מ"ו דהי' מציל נוטל מחצה וניתן מחצה קשה כיון דעניים עומדים שם איך יציל למכיריו ולקרוביו הלא עובר על ב"תא, ודאי לדעת ר' יונה בירושל' ל"ק דכיון דנותן לכל עני שעומד כאן כשיעור שבעו ויצא י"ח יכול להציל הנשאר אבל לר' חזקי' וכ"פ הרמב' שע"י שמציל נשאר להעניי' הנוכחים פחות מכשיעור קשה כהנ"ל ואם נאמר שאם בא להציל לקרוביו מזכה להם ע"י אחר מיד כדי שלא יעבור על ב"ת, ואם זה רשאי לו לעשות גם בדבר שאין לו בו טו"הנ א"כ מאי איכא בין י"ל טו"הנ ובין א"ל טו"הנ הלא גם אם אית לי' טו"הנ יעבור על ב"ת אם לא יתן מיד לכהן הנמצא ראשון רק שיכול מיד לזכות ע"י אחר לאותו כהן שרוצה וזה גם בפאה שאין לו טו"הנ יכול לעשות:
גם קשה לי על שיטת תוס' דגם בלקט שכ' ופיאה דאין בהן טוה"נ יכול לתנם למי שירצה, מברייתא שהובא בשבת דף כ"ג סוף ע"א מפני גזל עניים שלא יראה בע"הב שעה פנוי' ויאמר לקרובו עני הרי זה פאה ולדע' התוס' אלו רשאי לומר כן, גם ק"ל מגמר' זו על תוס' ר"ה דף ד' דבמעשרות אינו עובר על בל תאחר כל זמן שלא הפריש כיין דבמעשרות לא אשכחן אלא חד קרא מוקמינין ליה על אפריש ולא אקריב, א"כ ה"הד לקט שכחה ופאה דל"ל אלא חד קרא ג"כ לא עבר על ב"ת עד אחר שהופרש הפאה, ולמה לא יהי' רשאי לשהות הנחת הפאה עד שיבוא קרובו העני, ובירושלמי ס"פ כל הגט אמתני' דמלוה את הכהן ואת הלוי ואת העני דמוקמי במכירי כהונה, פריך וכי יש מכיר לעני, וכתב המ"למ פ"ז מהל' מעשר הפירוש דמכירי לא שייך אלא בדבר שיש טו"הנ לבעלים שיכול ליתן למי שירצה אבל במ"ע דאין טו"הנ לבעלים והעניי' באים ונוטלים בע"כ בזה לא אסרו העניים ממ"ע זה שיש לבעלים מכירו עני עיין עליו, ולפי דברי תוס' אלו דחולין, גם במ"ע יכול ליתן רק למכירו, וגם לתוס' דר"ה הנ"ל קשה הלא יכול להמתין בהפרשת המעשר עד שעה פנוי' שאין עניי' שם רק מכירו ויפריש אז ויתן לו, והכל צל"ע כעת שאין לי שעה פנוי' לברר שיטות אלו המוקשים: