תשובת ריבא (אונגר) חלק א· רבי יואל אונגר
תשובה קמח
ע"ד פנוי' שזנתה ונתעברה גם נפטר רחמה בבן זכר ואומרת מפלונית ישראל נתעברתי והוא מודה מהו דין ילד הבכור הלזה לענין פדיונו:
הנה אם הבועל טוען שמא גם לאחרים נבעלה אין לחייבו בפדיונו אף דהיא טוענת בריא לפמ"שכ הח"מ והב"ש ססי' ע"א בשם הריב"ש דב"וש לאו ברי עדיף להוציא ממון, וגם אין הב"ד מחוייבים לפדותו דכיון דאין מאמינים לה שזה בועלה אמרי' דלמא מכהן או לוי נתעברה אף אם הישראלים רובים ננהו כמ"ש הצ"צ סי' קכ"ה, אמנם התשב"ץ חולק על הריב"ש דאף בטוען שמא מחויב כיון דרוב פוסקים כהרא"ש דל"ח לדלמא אפקרה גם לאחריני ואפי' להרמב"ם דחייש לענין איסור מכ"מ לענין ממון הקל מודה, והנה בסו' ד' גבי ארוס וארוסתו דכ' הרמב"ם דבמודה הוי בני ליורשו, י"ל דשאני התם דאיכא חז' כשרות דלא חשידי בנות ישראל לזנות תחת בעליהן וחז' היתר לבעלה דמסייעת לב"וש, אמנם שם בסעיף כ"ו איתא גם בפנוי דאין אנו מחזיקים אותו כבנו ליורשו אם אינו מודה, וודאי לשי' הב"י מודה דהתם היינו שיודע שהוא בנו משא"כ לשי' הח"מ סקכ"ו דבמודה שבא עלי' סגי לענין ירושה ולא אמרי' דב"וש לאו ברי עדיף להוציא מיתומי' המוחזקים והוא ראי' לשי' התשב"ץ, וא"כ גם בנד"ז הי' מחויב לפדותו, ועדיין צל"ע דלא לסתור דברי הח"מ מסי' ד' לסי' ע"א אהדדי:
אמנם אם הבועל הלזה רוצה לפדותו אין אני יודע איזה מקום לפקפק, הלא לשי' הרא"ש ורוב הפוסקי' הוא אבי הבן לכל דבר וגם להרמב"ם לשי' התשב"ץ מודה לענין ממון הקל, וגם לשי' הריב"ש דספיקא הוא אומר אני דהכהן שנפדה ממנו ינוון עצמו לזכות בממון הלזה עבור התינוק מהנותן אם אינו אביו דזכין לקטן ואח"כ פודאו הנותן הלזה בממונו דתינוק בשליחות הב"ד וכמ"ש הנק"הכ סי' ש"ה דלדעתי לענין זה דבריו ברורים דליכא למיחש למידי לא מיבעי' לשי' הראשונים דזוכין לקטן מדאוריי', אלא אפי' למאן דגרסי' זכי' מדרבנן אית להו, מכ"מ הלא גם המקדש אשה במע"ש דאינו קונה המלוה אלא מדרבן לכמה שי' מהראשונים קידושי' תורה, ולא עוד אלא אף לאותן הסובר' שם דאינה מקודשת אלא מדרבנן נלענ"ד דהיינו דוקא היכי דהיא לא קנתה מדאוריי' אבל אם הבעל קנה דבר מדרבנן וקידש בו אשה כ"ע מודו דמקודשת מדאוריי' כיון דקנה הדבר מדרבנן א"כ נתייאש המקנה לו את הדבר ומתקדשת ביאוש ושינו רשות, וא"כ הה"נ אם לא הי' הכהן קנה הדבר רק מדרבנן הי' תלי' בפלוגת' שהבאתי משא"כ אם התינוק זכה מדרבנן, ועוד אני אומר כיון דפדאו האיש הלזה בחזקת שהוא בנו, ואנחנו מסתפקים דלמא אין זה אבי התינוק וגם בממון שזכה עבורו הכהן הלזה לא זכה מדאוריי' וא"כ עדן לא יצא התינוק מידי חיוב פדיונו, הלא האשה היא אמו עומדת וצווחת שהוא הפודה הוא אבי התינוק ונפטר כבר עפ"י דיבורה ועדותו, ולמה לא נאמין לה לפוטרו דהא ממון שא"ל תובעין הוא, ולענין החיוב המוטל על כמפי' לכשיגדל הלא ע"א נאמן במקום דלא אתחזק נגדו:
ובלאו עדותה נמי כיון דגם להרמב"ם ספיקא הוא אם הפודה אביו הי' א"כ פטור לכשיגדל דאומר לכהן אייתי ראי' דלא נפדותי ע"י אבי כאשר מבואר סי' ש"ה סעיף י"ג דמי שהוא ס' אם חייב בפדיון פטור דהמע"ה אף דהרמ"א שם באותו סעיף כ' גבי פלוגתא דרבוותא דיש להחמיר ולחזור ולפדותו היינו שם דהמעות הראשונים יוחזרו לו ואי' כאן הפסד ממין משא"כ בזה כיון דאם נחייבנו לחזור ולפדות עצמו יפסיד מכיסו דהכהן שנפדה ממנו כעת א"צ להחזיר דיאמר אייתי ראי' דלאו אביו הי' הפודה וכעין זה כ' דהכ"הג בענין המפלת דתות בהמה יעי"ש: