תשובת ריבא (אונגר) חלק א· רבי יואל אונגר
תשובה קמז
פאקש, י"ב למב"י תרי"ח לפ"ק:
אך טוב וחסד ירדופו את כבוד י"נ הרב מו"ה יוסף נ"י:
ע"ד שאלת מעכ"ת בבכור שהומם במום עובר דגם בזמן הבית אין אסור מה"ת לשום בו מום קבוע כמ"ש הרא"ש וראייתו מאחוזת דם, ובזה"ז דגם בתמים לרוב הפוסקים אינו אלא דרבנן אי מותר ע"י אמירה לגוי דהוי ג' דרבנן, הנה בתרי דרבנן אין כאן מקום ספק דאסור דאפי' לדעת הסוברים דבשארי איסורי' מותר אמי' לגוי לגמרי מודים בבכור דאפי' בתרי דרבנן אסור כמ"ש הרא"ש ב"מ פ' הפועלים בשם הראב"ד דמשום חומרת קדשים החמירו, ולדעתי משום דבקדשים אפי' גרמא אסור וכיון דנכרי אדעת הישראל ועפ"י ציוויו עושה הוי הישראל הגורם ובזמן המקדש הי' מה"ת אסור דלא גרע מכלב דאין לומר דאדם שאני דאדעתי' דנפשי' קאעבד כיון דבגוי ליכא דברי הרב וכו' דברי מי שומעין הוי כעושה רק ע"פי ציוויו דישראל ואין כאן אלא חד דרבנן, וא"כ לפימ"שכ הב"ח באו"ח סי' תקנ"א בענין אמי' לגוי לנחור דלדעת רש"י דאסור לגרום טריפות בידים אסור ומוכח דס"ל דאף בשארי איסורים אסרו שבות דשבות שלא במקום מצוה והכא כיון דהאמי' היא גרמא דאסורה מה"ת לא הוי ג"כ רק שבות דשבות דאסור, אבל הפמ"ג לאו"ח בפתיחה להל' יו"ט פ"ב נסתפק מאד אי לאסור בשארי איסורים שבות דשבות גם אנוכי חזון הרביתי בתשובה אחת בענין זה להוכיח דגם בשבת אינו אסור לומר לגוי לעשות מלאכת שבות כ"א כשמצווה לו בשבת, אבל בע"ש אינו אסור אלא באי' תורה וטעמא, דבשבת עצמו מלבד השבות איכא מצד ממצוא חפצך ודבר דבר, ודיבור אסור בכל מה שא"א לו לעשותו בעצמו, אבל מע"ש דאין כאן אלא שבות דמחזי כשליח אף דמדינא אין שליחות לנכרי, ובמלאכת שבות הוי תרתי דרבנן, ולכן גם במקום מצוה דאין כאן משום ממצוא חפצך דהא בחפצי שמים מותר לדבר ואינו אלא שבות דמחזי כשלוחא שרי אמי' לגוי במלאכת שבות, ובשארי איסורים בכל מקום שרי לומר לגוי לעשות דבר דאינו אלא מדרבנן כן העליתי מכבר, והן מצאנו בבכור במעשה דקסדור דאסרו אמי' לגוי בב' דרבנן וע"כ משום חומרת הקדשים כמ"ש הראב"ד ומה לי ב' דרבנן מה לי ג' דרבנן, ואפשר ג"כ להוכיח ממעשה דקסדור עצמו לאסור גם בג' דרבנן, דהתם לא צווה הישראל והגוי מעצמו עשה כן לטובת הישראל והיא גופא משום גזי' דשמא יאמר לגוי לעשותו כשי' התוס' ר"פ א"צ גבי גוי שעשה מלאכה בשביל הישראל ובז"הז הוי ג' דרבנן, לכן אין דעתי מסכנות להתיר אם הוא מום עובר:
ובעיקר הדבר אם הוא מום עובר או מום קבוע לא אוכל לדון כי לא הבנתי ציורו, ולדעתי רק העור שע"ג גובה האוזן הוא מום עובר וכן כל החתיכה שבתחתית האוזן אבל הקשה שבגובה האוזן הוא התנוך שבמקרא ואם הוא ספק אם המום קבוע או עובר כבר האריכו האחרונים בתשובותיהם דיש להתיר לומר לגוי קטן לעשות בו מום, ובל"ז כפי מה שהבנתי ממכתב מעכ"ת שנמכר לנכרי רק לא נמכר כראוי, דעכ"פ ספק יד גוי באמצע, דאי דחסר א' מהקנינים או כסף או משיכה תלי' בפלוגתא, ואי דהקנה את הוולד ולא האם גופא יש לצדד עפ"י דברי הת"הד דנעשה כמי שאמר פרה לעוברה ועכ"פ מידי ספיקא לא נפקא והוי ס"ס, ס' אי בכור של ישראל הוא, וס' אי הומם, וס' א' מתיר יותר מחבירו אי מחויב ליתנו לכהן, והנני מוכרח לקצר:
יואל אונגר מרעכניטץ: