תשובת ריבא (אונגר) חלק א· רבי יואל אונגר
תשובה קמד
להנ"ל.
פאקש יום ד' פ' קרח תרי"ז לפ"ק:
ע"ד אשר באת לפקפק על הוראתי א' מה שלא הבאתי דברי המל"מ בבכורות, תדע המל"מ חקר בספק דרבנן שבא אחר שכבר הי' בו ס' דאוריי', ואני אמרתי אף שס"ד ע"י גלגול לחומר' מכ"מ אם באו שני הספיקו' כאחת דיינינין לקולא במה שהוא מדרבנן, והבאתי ראי' מדברי הפני משה דמותר לסחור בס' אי' אכילה מדאו' והסברא גם הראי' נכונים ואין בהם שום פקפוק ואולי קצרתי מאד בכתבי הסברא הזאת, ועתה מצאתי ס' זו וגם הראי' בשע"הת הל' מקוואות ב' כתבת דקנין דרבנן לא מהני רק מטעם הפקר ב"ד, ואי' בתוספתא דבהמת הפקר חייבת בבכורה בזה שגית, דנדון דהתוספתא אי ילדה כשהי' הפקר, אבל לאחר שזכה בה הגוי וממונא מעלי' דגוי היא שיכול לעשות בה מה שהאדם יכול לעשו' בשלו וודאי פטורה, ועיי' במקור חיים סי' תמ"ח שרצה לחדש שאין כח ביד חמז"ל רק להפקיר והזוכה צריך לעשות קנין חדש לזכות מן ההפק', שאין כח ב"ד להחליט דבר לאחר, ונעלם ממנו דברי יש"ש פ"י דיבמות סימן י"ט, ובנ"ד אין נפקותא דגם לסברתי אחרי שזכה הגוי מן ההפקר הוי שלו לגמרי:
ומה שהקשית לדברי הרמב"ם דמעוכב ג"ש הקנס לרב וא"כ בשן ואח"כ עין א"צ לשלם דמי עין ומה יעשה בקרא דילפי' ממנו ב"ק דע"ד דתחת שנו ולא תחת שנו ועינו לק"מ. דהא דס"ל להרמב"ם דצריך ג"ש אינו אלא מדרבנן שלא יאמר לו עבדי אתה אף דר"ש דריש מקרא בקידושין דכ"ד הרמב"ם לא ס' כן, והא דצריך קרא למאן דלא בעי ג"ש מדאורי' הוא דלא נימא כיון דקנס הוא לא זכי ביה העבד עד שעת העמד' בדין וכמ"ש תוס' פ' המניח דף ל"ג ודע דדברי הריטב"א בקידושין נראים כסותרים דמתחלה כ' דאף דלא מגבי' קנס בבבל מכ"מ העבד תפוס בעצמו ואח"כ כ' דכ"ז שלא עמד בדין אין העבד זוכה בעצמו וכדמשמע פ' החובל, הנה מה שכ' שכן אית' פ' החובל ט"ס הוא וצ"ל פ' המרובה וכוונתו לסוגי' זו דפ' המרובה, ודבריו מיושבים עפ"י דברי תוס' דפ' המניח שהבאתי דאחר שנעבד שליחותי' במה שלא צריך להוציא מבעלי' דהיינו לענין להשתעבד בו יזכה בעצמו למפרע, משא"כ לענין להתירו בב"ח דלזה לא עבדי' שליחותייהו ומעצמו אינו זוכה אם לא עמד בדין, ודע מה שהקש' בשע"המ לדעת רש"י דדבר שמחוייב לצי"ש אם תפס לא מפקי' א"כ בעשה בו מום מה שמחויב לצי"ש יצא בו לחירות דעבד תפס בנפשי' לק"מ, דהא דתפס לא מפקי' מיני' אין זה הוראת ב"ד אלא אדרבה הכוונה שאין הב"ד נזקקין לסייע מי שאינו רוצה לצאת ידי חיובו לשמים, ובעבד אם לא יזקקו חב"ד לדון בדבר לא יתחייב כלל להניחו חפשי דקנס בדין הוא דמתחייב, וכן כתב תוס' כתובות דף ל"ג עב ד"ה לאו וכו' דבקנס לא מחייב לצי"ש כלל:
מה שכתבת דהא"ות מיישב קושי' המל"מ האיך מחויב לשלם דמי העבד הא הו"ל כאשר עשה, דכיון דתחוס' ג"ש הוי כאשר זמם, וכתבת א"כ האיך מיושב גמ' דגיטין, שמשני כמ"ד שא"צ ג"ש א"כ קשה קושי' הנ"ל ולא ידעתי כוונתך האיך מוזכר בבריית' שצריך הניזוק לשלם דמי העבד, ואם כוונתך להקשו' על הרמב"ם דפ' דספק הוא אי קנס לרבו, ולמה לא פשיט ליה מסתם גמרא דב"ק דפריך אבריית' דמי עבד בעי לשלומי והא הבריית' ע"כ ס' דא"צ ג"ש מסוגי' דגיטין וא"כ לא בעי לשלומי דמי עבד דהו"ל כאשר עשה אע"כ דסבר סתם הגמר' דמעוכב ג"ש קנס לעבד וא"כ הברייתא אזלא גם למ"ד דצריך ג"ש וזה לא קשה כ"כ דלאו משום קושי' גמרא זו לחודא הוא דדחיק לאוקמי' באפסנהו ואזמינהו, ואי כוונתך להקשות למאן דאיל א"צ א"כ האיך יוצא בש"וע הא הוי עשאאי"להז לא על הגמר' דגיטין הי' לך להקשות כ"א אקרא איך משכחת דעבד יוצא בא' מכ"ד איברים ואפי' להאברים דבממון לא בעי' עשאו"להז זה דוקא לבתר דתקנו חמז"ל דבממון ל"ב ד"וח אבל על הקרא קשה, ועוד דבקנס לכ"ע לא בעי' עשאי"להז דהא בעי' ד"ות ואפי' למאן דאי"ל דבממון ל"א כאשר זמם ולא כאשר עשה ג"כ קשה דטעמ' דבממון לא קפדי' אכאשר עשה משום דאפשר בחזרה ובעבד א"א בחזרה דלא מצינו עבד יוצא לחירות והדר משתעבד, ועוד לא גרע משור הנסקל שהוזמו עדיו דכל הקודם בו זכה בו דמויאשי מרא מני' וה"ה בעבד לאחר דמתייאש האדון זכה העבד בעצמו, ובעל המל"מ דהקשה קושי' זו לשי' הריטב"א לא דק במח"כת דלכ"ע קשה, ועכצ"ל במקום דל"ש הזמה כלל מיקרי אי"להז ע"י מלקות דלא תענה ודוק והנני דורש שלומך ושלום תורתך חותנך אוהבך בל"ונ יואל אונגר תרעכניטץ: