אור ברסלב

תשובת ריבא (אונגר) חלק א· רבי יואל אונגר

תשובה קמג

תשובה קמב

פאקש, יום א' מ"ה למב"י תרי"ז לפ"ק:

שוכ"ט למחמד לבי חתני הרב מו"ה זוסמאן סופר נ"י:

ע"ד שאלתך שישראל מכר לגוי עובר בהמתו שלא ביכרה בכסף ולא במשיכה וב' ימים קודם שנפטר רחמה שמעה אשתו כי מן הדין דצריך למכור ג"כ גוף הפרה ובעלה לא הי' בביתו ומכרה גם גוף הבהמה לעכו"ם אחר וג"כ רק בכסף שהפרה עומדת באגם שמסורה לרועה וא"א להקנות במשיכה והגוי השני לא נתן לה המעות כ"א ב' ימים אח"כ גמר הקנין כחצי שעה קודם לידתה ושאלת מה דין הבכור:

תשובה הנה בענין מכירת כסף לחוד דלדעת רש"י מהני ולר"ת בעי דוקא משיכה, ע"כ כ' הראשוני' לחוש לשני הדיעות ולהצריך מעות וגם משיכה, ובדיעבד אם לא הקנה רק בכסף כ' בתשו' מ"ב דיש לסמוך על דעת רש"י כיון דלהרמב"ם בגוי משיכה לחוד או כסף לחוד מהני והוי שי' ר"ת יחיד לגבייהו, ולדבריו הסכים הרש"ק בתשו' המובאת בס' נחלת שבעה, אמנם אין כן דעת האחרונים והובאו בש"ך דחיישי אפי' בדיעבד, אמנם בהג"א פ' הזהב ובהג"מיי הביאו בשם האו"ז דבמקום שא"א במשיכה גם לשי' ר"ת מהני קנין כסף, וכ' לפי"ז אם אינו מוכר לגוי גוף הבהמה רק העובר מהני מעות לחוד דמשיכת האם אינה מועלת להעובר אלא בכפותה ומטעם חצר עכ"ד, ודבריו צריכין ביאור דמה שכ' דמשיכת האם לא מהני להעובר, דהנה דהא דמבעי בפ"ק דב"מ במשוך בהמה וקני כלים שעליה דעת התוס' והרא"ש שם דהוא מצד דאין משיכתן שוה זה בהילוך וזה במשיכה אבל במשיכת קופה קונה בכלי' שבתוכה, והא דמבעי' לן אי כליו של מוכר ברשות הלוקח הוא קונה הוא מטעם קנין חצר אבל במשיכה וודאי מהני וכ"כ תוס' במס' ב"ב דף פ"ה ע"ב ד"ה לאו וכו' וכן דעת הרשב"א שם דף פ"ו ע"א ד"ה מדד עד שלא פסק וכן קי"ל בח"מ סי' ר' סעי' ו' ובסי' ר"ב סעי' ט"ו ולפ"ז משיכת האם הי' מועיל לעיברה אף אי אמרי' עובר לאו ירך אם הוא, אמנם דעת הא"ז ע"כ כאית דמפרשי שהביא הרשב"ם שם דזה תלי' אם אמרינן כליו של מוכר אינו קונה ללוקח מטעם חצר אם הרשות של לוקח כן נמי לא מהני משיכתו, וס"ל ג"כ כשי' הרי"ף שם דאפשטא האיבעי' דכליו דמוכר אינו קונה שכן פסקינן בסי' ר' סעי' ה', וצ"ל לפי"ז דהא דמיבעי' לן בב"מ במשוך בהמה וקני כלים שעלי' הוא דוקא לפי הה"א דכליו של מוכר קונין ברשות הלוקח א"כ ה"ה דמשיכה הי' מהני בכליו דמוכר רק בבהמה מספקא לי' כיון שאין משיכתן שוה, אבל לפי האמת בב"ב דאפשטא האיבעי' דלא מהני שום קנין בכליו דמוכר א"כ לא נפ"מ מידי, ולפי דעת הה"מ פ"ד מה' מכירה הלכה ה' דגם דעת הרמב"ם כדעת הא"ז ולכן בספ"ג שם הל' י"ד פסק דלא קנה הכלים אף דלא אפשטא האיבעי' במקומו ומתורץ קושי' הלח"מ שם, ומ"ש דבכפותה מהני משיכת האם לעוברה מטעם חצר ע"כ אם הקנה לגוי גם גוף הבהמה מיירי דאל"כ אינו חצירו של הלוקח, ובירושלמי פ"א דקידושין הל' ד' משוך בהמה לקנות' קנה לקנות וולדותיה לא קנה, היא וולדותיה קנה ופריך אלו אמר משוך בהמה זו שהקנה משוי שלה שתא לא קנה א"ר יוסי בלא היתה הבהמה עוברה ע"כ, ומבואר דלא כהא"ז שאם היתה מעוברת הי' מהני המשיכה להעובר, וודאי על הרמב"ם לא קשה מהירושלמי דיש לומר דאף דכלי דמונר מעכב שלא יקנה הדבר כ"ז שמונח בתוכו היא מטעם דכליו של אדם היא כחצירו, וכי היכי דלא מהני משיכה כל זמן שמונח בחצירו כן נמי לא מהני כ"ז שמונת בכליו דמקנה, ולפ"ז בהמה דחצר מהלכת היא יכול לקנות כלים שעליה או עוברה שבתוכה במשיכתה, ובאמת אם היא כפותה לא מהני אם לא הקנה אותה בעצמה עם עוברה, אבל להאו"ז שכ' בהדי' דמשיכת בהמה שאינה כפותה לא מהני לעובר קשה משיטת הירושלמי:

אשר על כן נ"ל דס"ל להאו"ז ג"כ כשי' התוס' דמשיכה מהני בכליו דמוכר ועד כאן לא מיבעי' לי' במשוך בהמה וקני כלים שעליה אלא כיון שאין קנין משיכתם שווין דזה בהנהגה וזה בחשיכה, וס"ל דגם העובר כ"ז שמונח במעי אמו אף לאחר שנקשר איבריה בגידין אינה יכולה להלוך גם אם נוציאנה מקרב מעי' ולא הי' נקנית אלא במשיכה גמורה ואין משיכתה שוה למשיכת האם ולכן לא קנה דהוי דומי' דקני בהמה וכלים שעליה ולכן לא קשה מהירושלמי דס"ל קני בהמה וקני משא שעליה קנה לכן מהני גם לקנות העובר ועוד אפשר לומר עפמ"ש הריטב"א בחי' לכתובות והובא באס"ז לדף ל"ד גבי גדי שגנב וטבח בשבת דגדי הכפות אינו קונה במגררה ויוצאת שהיא משיכה כ"א בהגבה' דכיון דכפותה היא וא"א לה למסרך וגם אינו כבידה במשאה דרכה להגביה ולכן לא קנה לה במשיכת האם דדבר שדרכו בהגבה' אינה נקנית במשיכה דגם עובר שלא כלו חדשיו ואינו נגמר ציפורניו א"א לו להסתרך, ולפי האמור בנ"ד יש לנו סניף גדול להקל עפ"י סברת הא"ז אף שהלכה מרווחת היא ברוב הפוסקי' הראשוני' ושלחן ערוך לפנינו הוא דמשיכה מהני בכליו דמוכר מ"מ לא מהני משיכת האם לעוברה וקני' בכסף:

אמנם כבר הוקשה הדבר לרבותינו האחרונים דברי הא"ז הלא אם כוונתו רק למכור העובר בלא"ה אינו חל המכר כלל דהו"ל דבר שלבל"ע, ואי כוונתו בהמה לעוברה א"כ אפשר במשיכת הפרה ובתשו' מהרי"ו הביא בשם מהר"א כ"ץ דהאו"ז מיירי בסמוך ללידה דאז לא הוי דבר שלבל"ע דכמאן דמנחא בדיקולא דמי ואם זה התי' אמת וודאי דאין לנו לסמוך ע"ז בנ"ד שלא הי' המכירת עובר סמוך ללידה וגם לדון למק"א אם יהי' סמוך ללידה דלפי מ"ש לעיל דלכן א"א למשוך כיון דעדיין אינו ביכלתה להלוך אם תצא ממסגרה ואם הוא סמוך ללידה תחש דיכולה להלוך וודאי קנה לדידן דמשיכת קופה מהני לכלים שבתוכה אמנם הרי"ו בעצמו וגם בתה"ד סי' ר"ע תירצו דס"ל אם אומר לכשתלד קנה כדעת הרשב"ם, ועל תירץ זה התפלאו האחרונים ה"ה בעל הפלאה בחי' לכתובות דף י"א ובס' קצוה"ח דאם כוונתו לכשתלד לא יופקע קדושת הבכור דבהדי' אמרינן ר"פ כיצד מערימין דאם אומר עם יציאת רובה יחול אמרינן דברי הרב ודברי התלמיד מי שומעין, ולענ"ד נ"ל דדבריהם נכונים דאומר אני משעה שנעקר הוולד וננער לצאת תו לא תלי' חיותא דהעובר בחיות האם כ"א יש לה חיות בפ"ע ודשא דאחיזה באפה שכן מבואר בעירוכין דף ז' כיון דעקר גופא אחרינא היא ובתוס' נדה דף מ"ד ד"ה איהו דמשעקר לצאת לא מת אם מתה אמו וכן הוכיח הרמ"א בתשו' והובא במג"א סי' ש"ל דלא תלי' תו חיותו בחיות האם וא"כ אם מכרה לכשתלדה כוונתו משתתחיל ללדת דהיא תשתנטר הוולד לצאת ופטר רחם לא הוי עד שיצא ראשו או רובו וכן צ"ל ע"כ בדברי הג"א פ' מי שמת דכ' המוכר עובר של בהמה מבכרת דלר"י לא קנה ולרשב"ל קנה אם אמר לשכתלד ומדנקט עובר של בהמה מבכרת ע"כ דכוונתו כדי לפטור מהבכורה וקשה ג"כ קושי' הגאונים הנ"ל אם לא כמ"ש והרא"ש שם אזיל ג"כ בשי' הרשב"ם דעובר מקרי קצת בא לעולם דמהני עכ"פ אם אומר כשתלד וכ' שם דכ"ז אם לא מת ולא חזר בו עד שנולד הוולד יעי"ש וה"ה אם הקנה העובר לאחר לכשתלד יכול לחזור בו עד שיוולד, וא"כ בנ"ד יש לנו לצרף הקולות דלשי' רש"י דבגוי מעות קונות אם גם נימא דעובר הוי דבר שלבל"ע ולא מהני בו כשיוולד וכשי' הש"ע סי' ר"י ולא הי' מהני מכירה הראשונה מ"מ פקעי לה קדושת הבכורה ע"י מכירה השנייה מכירת גוף הבהמה ע"י אשתו אף שלא עשאה שליח למכור אנן סהדי דניחא לי' וזכין לאדם שלא בפניו ולדעת הרמב"ם נפקע מתרי טעמא הא' שסובר שגוי קונה במעות לחודי' ג"כ וא"כ גם אי לא הי' מהני המכירה הראשונה הי' נפקע מקדושתה ע"י מכירה השנייה ועוד דס"ל דעובר הוי דבר שב"לע משעה שהוכר עוברה ועי' בא"הע סי' מ' באומר אם תלד אשתך נקיבה תהי' מקודשת לי' ואף למאן דחייש לדברי ר"ת אפי' בדיעבד מ"מ בנ"ד אפשר לסמוך על שי' הא"ז דעובר נקנה משננער לצאת ע"י קנין כסף וא"כ מכירה הראשונה וודאי אם הבעל בעצמו הי' חוזר ומוכר גם העובר וגם האם לגוי אחר וכיון דטרם שחל הקנין יכול לחזור ואין לך חזרה גדולה מזו ופקע מכירה הראשונה ומכירה השניה דהיתה עם האם לא מהני לשי' ר"ת דהא אפשר במשיכת האם דמגו דמהני המשיכה לאם מהני ג"כ לוולדה כדמוכח בהירושלמי שהבאתי, אבל כיון דאשתו מכרה שלא ברצונו אלא דאם לא מהני מכירה הראשונה הוי זכות לגבי', ואי כדעת הא"ז דע"י מכירה הראשונה פקעה קדושת בכורה ומכירה השני' מגרע גרעא והוי חוב לגבי' ואין חבין שלא בפניו:

ועוד יש לנו לומר אף לשי' הר"ם שבהגה"מיי דחולק על הא"ז דקנין כסף גם בעובר אינה קונה אפשר דמודה ג"כ לעיקר הסברה דהיכי דא"א במשיכה מהני קנין הכסף אלא שס"ל דמשיכת האם מהני לעובר וא"כ בנ"ד אפשר דמודה וכמו שאבאר דהנה קי"ל בח"מ סי' קצ"ז סעי' ז' במשוך פרה זו ולא תקנה עד לאחר ל' יום דאפי' בעומדת באגם ביום הל"א וכ"ש ברשות המוכר דלא קנה רק אם היא ברשות לוקח ביום הל"א דיקנה כמ"ש הראב"ד ספ"ב מה' מכירה מטעם משיכה וא"כ לפי"ז במוכר רק העובר דא"א שיחול הקנין עכשיו הוא עדיין דבר שלבל"ע רק בעת התחלת לידתו ואז כבר כלתה המשיכה ואי נמי נימא דמשיכת האם מהני לעוברה הא בשעת הקנין אינה עומדת ברשות הקונה, וצ"ל דעכ"פ הי' אפשר אם הי' מושכה לבית הקונה ועמדה שם בשעת לידתה דאז הי' מהני משיכת האם ולא כמ"ש הת"לת מטעם חצר אלא הטעם דמשיכה אריכתא היא זו, וא"כ בנ"ד שהיתה בהמה עומדת במרעה רחוקה ונתינת מעות של השני לא הי' אלא כחצי שעה לפני הלידה והקנין יחול בהתחלת הלידה משתכרע כרעי' וא"א לו להביאה לביתו קודם שתלד ולהוליכה בסמטא הלא א"א אז שכבר כרעה רגליה והולכה דמקודם לא מהני דאז הוולד דבר שלב"לע ובעת ביאתו לעולם כבר תכלה המשיכה וא"כ אפשר דגם הר"ם מר"ב מודה דא"א במשיכה והוא אם נאמר דלדעת מהר"ם דמכירה הראשונה לא הי' מהני כיון דאז הי' אפשר במשיכת האם על דרך שכתבתי שהי' יכול להביאו לביתו ולהשהותו שם עד שתלד א"כ זכות היא לחזור מהמכירה הראשונה וזכתה אשתו בעבורו במה שמכרה שנית, אמנם מכירתה ב' ימים קודם ללידה לא מהני ולא מידי כיון שלא קבלה אז המעות רק הבטיח ליתן לה גם לא נתן שטר אדמים וכמ"ש הב"ח בתשו' והובא בש"ך ולא חל הקנין עד חצי שעה קודם שכרעה ללדת ואז לא הי' אפשר במשיכה [ומה שהבנת מתוך דברי הב"ח הלזו דאם לא הי' נתינת המעות בעת שהקנה אף דהיתה קודם ללידה דלא מהני טעות היא דהב"ח מיירי שבכרה קודם שמלאה הבטחתה וקמ"ל דהבטחה בדברים בעלמא בלי שטר ובלי משכון לא מהני ודוק:

עוד יש לנו לצרף קולא אחרת כיון דבדיניהם מעות קונות ואע"פי שלא משך הנכרי יכול להוציא ממנו בע"כ בדינא דמלכותא והוי כקנין סתומתא דקני עכ"פ מדרבנן [ולא כמ"ש בחת"ס דהיא קנין דאוריי' שנעלם ממנו מ"ש הרמ"א בתשו' סי' פ"ז] ולכן לכל להקת הפוסקים דקנין דרבנן מהני לאפקועי גם מה שמחייב מה"ת והובא באה"ע סי' כ"ח סעי' י"ג מהני קנין מעות גם לאפקועה מקדושת בכורה וכדעת המ"ב שהובא המג"א סי' תמ"ח ומה שהשיג המג"א עליו מגמ' דבכורו' דבדיניהם דוקא דין תורה שלהם כבר כ' הרמב"ן בתשו' המיוחסת סי' רכ"ה דהתם לא הי' להם מנהג ידוע לאוקמי אדינייהו ולשיטה זו מהני קנין כסף אם דיניהם לקנות בהן לאפקועי קדושת בכורה, וכ' הרמב"ן שם שיטה אחרת שאינה נראה לו להלכה, והיא דסוגי' דבכורות מיירי אם נהגו לקנות במשיכה וקאמר ר"ל דישראל הקונה מהם בכסף בלי משיכה חייב בבכורה דאזלי' בתר דאוריי' וגוי שנתן מעות לישראל ולא משך ודרכם למשוך פטור' דישראל כי שקיל זוזי אסתלק לי' ולר' יוחנן שקנה מגוי בכסף ולא משך ונהגו בכסף פטורה דאף דגוי מדשקיל זוזי מסתלק לי' מ"מ ברשותא דישראל לא קאי להתחייב בבכורה עד דמשיך כדינא דאוריי' עכ"ד ולא ביאר חלק האחרון לשיטה זו אם גוי נתן לישראל מעות בבהמתו ונהגו בכסף אי חייב לר' יוחנן, ולכאורה הי' נראה דדמי לדין הראשון לר"ל ישראל שקנה מגוי בכסף דאזלי' בתר דאוריי' הה"נ לר"י אם קנה הגוי מישראל בכסף ונהגו בכסף, אמנם נ"ל דשפיר יש לחלק עפ"י מ"ש רש"י ב"מ דף מ"ח ד"ה קאי באבל דלר"י אם קידש את האשה במעות שקבל מקודשת ואין כח ביד חכמי' להפקיע קידושין וכדבריו מוכח שם בסוגי' דנתן לסיטון מעל ואפ"ה מודה רש"י דאם משך ולא נתן מעות וקידש אשה באותו חפץ דגם לר"י מקודשת מה"ת ולא תפסו בה קידושי אחריני דאל"כ הי"ל לרש"י לפרש שזה הנפ"מ בין ר"י לר"ל, וע"כ דס"ל דאף שאין כח ביד החכמים לבטל ממנו קנינו דכסף שקיבל ודידי' הוא מדאוריי' לא אפקרו מ"מ לקיים הקנין אף שמה"ת לא קנאו עדיין יש בידם והוי שלו מה"ת דיותר כח להם לקיים המעשה מלבטל המעשה, וע"כ נראה גם בזה אם קנה מגוי בכסף לר"ל דקנה מדאוריי' אף שהמנהג במשיכה ותקנו חכמז"ל למיזל בתר המנהג מ"מ חייב בבכורה דאין כח ביד חכמים לבטל הקנין שקנה מדאוריי' להקל עליו, אבל גוי שקנה מישראל בכסף לר"י דקנין דאוריי' דוקא במשיכה והמנהג בכסף ומדרבנן המנהג עוקר ההלכה וקונה בכסף דהוי קנינו דגוי קנין אלים וחזק למפטרי מהבכורה כן נראה לענ"ד, יהי' איך שיהי' עכ"פ לדעת הרמב"ן שכ' על שיטה זו דאין נראה לו דס"ל דאזלינן בתר דרבנן בכל גווני וכ"כ הוא בעצמו והריטב"א פ' הזהב להשיג ע"ד רש"י הנ"ל דגם לר"י אם קידש בכסף כ"ז שלא משך אינה מקודשת כלל דהפקר ב"ד הפקר וראי' שהבאתי מנתן לסיטון מעל דחקו עצמם הראשוני' דדוקא לענין חומרת הקדש לא רצו לעמוד על דבריה' כמ"ש הרשב"א שם והובאו כל דבריהם בס' אס"ז, והא דהחמירו כל הפוסקים בקנין כסף בלי משיכה להפקעת קדושת בכורה כ' הרמ"א בתשו' הנ"ל וגם הגאון מהרש"ק שלא הי' מנהג בדיניהם כלל לקנות בכסף לחוד וכן הי' הדבר באמת כידוע לכל שאם נתן ערבי אנגאבע] הי' יכול לכפול הערבון ולחזור מהמקח אבל עתה כי נתחדש הדין בדיניהם שכסף קונה כל המקח ואין יכול לחזור משמע מדברי הפוסקים שהבאתי שמפקיע ג"כ מקדושת הבכורה, אמנם כ"ז לשי' המובא באה"ע דקנין דרבנן מהני לדאוריי' ועכ"פ לפי"מ שכתבתי אני דלקיים המעשה מהני אבל להפוסקים בקידש במעמד שלשתן דאינה מקודשת מה"ת וקידושין אחרינא תופסין בה נפל האי דינא בבירא, ואין לנו להכריע בדבר שכבר נתחבטו בו כל המחברים, ע"כ אומר אני כיון שעיקר סמיכתו על דין הלזה, לכן יחוש לאי' דאוריי' לגוז ולעבוד בבכור הזה, אמנם דעתי לצוות לגוי שיטיל בו מום, דאין בו אלא אי' מדרבנן דהטלת מום בזה"ז אין אלא דרב' וכ"ש ע"י אמירה לגוי, וכ"ש אם אפשר ע"י גוי קטן כדאי' שבת דף קל"ט, ואפשר עוד להקל האיסור ע"י גרמא שיטול גוי חתיכה שמינה באזני כדי שיבא כלב ויאכלנה, וכיון שיצאנו מידי אי' תורה, ואין לנו אלא חשש אי' דרבנן, ובדרבנן וודאי מהני הקנין דרבנן, ואין לנו להחמיר כיון שאוסרין בגיזה ועבודה ומחזקי' לי' לבכור למה ניקל בדרבנן, כיון ששני הספיקו' לגוזו ולהטיל בו מום באין לפנינו כאחת, ודמי למש"כ בעל פ"מ בס' איסור דאוריי' שאסור באכילה ומותר בסחורה, אמנם על דינא דמלכותא דינא לא רציתי לסמוך כעת שמתוך דברי הב"ש רסי' כ"ח לא משמע הכי ובס' אבני מילואים שם השיג עליו בזה, ואין הזמן מסכים כעת עמדי להאריך יותר:

יואל אונגר מרעכניטץ:

תוכן העניינים

תשובת ריבא (אונגר) חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה