אור ברסלב

תשובת ריבא (אונגר) חלק א· רבי יואל אונגר

תשובה קמב

תשובה קמא

בסוגי' דגר קטן.

בכתובות די"א נרא' לתרץ דברי הריף שם שהשמי' הא דר' יוסף דהגדילו יכולי' למחות דהנה הט"ז ביו"ד סי' שזה כ' דאף דלגדול יכול לזכות אפי' ביש קצת חוב אם הצד הזכות שבו גדול מהחוב אבל לקטן אין זוכין אם יש בו קצת חוב וביארתי הטעם דהנה הקצה"ח רסי' ק"ה הקשה על מ"ש התוס' דזכייה מדין שליחות דאנן סהדי דעביד לי' שלית מסוגי' דיאוש של"מ ולכן כ' דזכייה מדין גזה"כ רק דלא הוי כעין יד ממש רק כעין שליחו' יעי"ש, ונעלם מעיני הגאון באותו שעה דברי תה"ד שהביא בעצמו בסי' רמ"ג ס"ק ח' שהרגיש בקושי' זו ומתרץ באופן נאות, ועכ"ז אני אומר שהדין עם הקצה"ח דגזה"כ היא לזכות גם לקטן מאיש זוכה אפי' במקום דליכא אנן סהדי דעביד שליח דקטן לאו בר משווי שליח הוא אמנם הכתוב לא נתן כח לזכות לאחרינא כ"א בזכות גמור שאין בו קצת חוב וכדמוכח ברפ"ב דקידושין דהקשה על הא דבעי למילף מנשיא א' וקאמר ותסברא זכות היא הא חובה נמי איכא ומסיק דהתם מדין אפוטרפוס היא דיכול לזכות ע"מ לחוב דהיינו אי הזכות גדול תצד החוב אלמא דאי לאו שיש לקטן בלא"ה חלק בו לא יכול לזכות מגזה"כ דאיש זוכה במקום שיש קצת חובה עי"ש ברשב"א ור"ן, אבל בגדול אף אי איכא קצת חוב ולא גלי' קרא דיכול אחר לזכות עבורו מ"מ כיון דצד הזכות שבו גדול אנן סהדי דאי הוי ידע הוי משווי לי' לשליח ומהני מטעם שליחות ודו"ק:

ולפ"ז הי' מקום לתרץ קושי' התוס' על הא דקאמר הא קי"ל דעבד וודאי בהפקירא ניחא לי' דבאמת קי"ל כרבנן דר"מ דזכות היא לעבד שיוצא מתחת יד רבו לחירות די"ל דגם רבנן מודה דהפקירא ניחא לי' אלא שהזכות גדול מה שנכנס תחת כנפי השכינה מצד החוב שבו שנמנע מלעשות עבירות ובגדול מהני מטעם אנן סהדי דעביד לי' לשליח משא"כ בקטן כיון דאיכא קצת חוב מה דיצא מהפקירא א"א לזכות עבורו כיון דגז"הכ היא דוקא בזכות גמור ומטעם שליחות הא לאו בר משווי שליח הוא קמ"ל ר"ה דקטן דלא טעים טעם איסורא לא ניחא לי' בהפקירא והוי זכות גמור ומהני מצד גז"הכ:

והנה נראה לענ"ד דאף להך דגרסי בב"מ גבי קטן אע"ג דל"ל שליחות אי"ל זכייה מדרבנן מ"מ אפשר דמודו דקטן בזכות גמור אי"ל זכייה מגז"הכ דאיש זוכה דהנה ק"ל לפי"מ דאמרינן שם דלא תיקנו להו רבנן זכייה אלא מטעם דאתי לכלל שליחות ולפי"ז בחרש דלעולם לא יבוא לכלל שליחות לי"ל זכייה ובהדיא אמרינן בב"מ דף ח' גבי חרש ופקח שהגביהו מציאה דחרש קנה דמגבה לי' בן דעת, ובאמת דהב"י כ' כן בפירוש בסי' רמ"ג דח"וש יש להם זכייה ובקצה"ח משיג עליו שם ס"ק ו' ונעלם ממנו סוגי' זו אשר ע"כ נראה לי דבמקום דאיכא זכות גמור בלי שום חוב גם לח"וש יש להם זכייה דבדין זכייה דילפינן מדאוריי' לא מחלקינן בין יבוא לכלל שליחות או לא אבל בזכות שיש בהם קצת חוב דלא מצי למילף מדאוריי' דיכול אחר לזכות להם רק דרבנן תקנו והם לא תקנו אלא בקטן דאתי לכלל שליחות והתם בב"מ בגביות חוב אף דאיכא זכות מה שנגבה חוב שלהם דכל אשראי ספק אתי מ"מ בזה דהגובה לא יתן להם כ"א ישאר בידו וספק ג"כ אי אתי מידו, אף דניחא להו בהאי בע"ח יותר מן הראשון מ"מ זכות שיש בו קצת חובה הוא ומדרבנן הוא דזכי:

ולפ"ז אפשר לומר דהא דאמרינן דהגדילו יכולן למחות היינו דוקא במידי דאיכא קצת חוב דמדרבנן הוא דמהני הזכייה ויכול לומר אי אפשר בתקנת חכמי' שתקנו לטובתו, אבל במידי דלית בי' שום צד חוב דמדאוריי' י"ל זכייה לא יכול למחות ולפי"ז ר' יוסף דאמר יכולין למחות לא סבר דחדית דקטן דלא טעים טעמא דאיסורא לא ניחא לי' בהפקירא אלא דס' דהוי בי' קצת חוב כמו בגדול אלא דהזכות לכנס תחת כנפי השכינה גדול ממנו ולא זכי אלא מדרבנן לכן יכול לומר כשיגדל א"א בתקנת תכמים אבל ר"ה דסובר דקטן לא ניחא לי' בהפקירא והוי זכות גמור אינו יכול למחות ופסק הרי"ף כר"ה:

תוכן העניינים

תשובת ריבא (אונגר) חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה