אור ברסלב

תשובת ריבא (אונגר) חלק א· רבי יואל אונגר

תשובה קמ

תשובה קלט

להנ"ל.

ע"ד שאלתך שבנאים ערלים כתבו על חומת בהכנ"ס מבחוץ שם יוצרינו בלשון ובכתב שלהם, אם מותר לנתוץ, מה שהבאת בשם השיך דגם שם שקוראין גוים אסור למחות הנה בפירש כת' הש"ך בפשיטות בהל' מעונן ומכשף ששם שנכתב בלשון חול אין בו משו' קדושה ומותר למחקו, אבל כפי הנראה מדברי הב"ח באו"ח סי' פ"ה דדוקא בשם שאינו מיוחד כגון, שלום הוא דמתיר אם נכתב בלשון חול, משמע אבל שם המיוחד רק להקב"ה ואין עוד אחר עמדו אסור לאבדו או להניחו במקום תורפא ולהזכירו במקום שאינו נקי, והפר"ח שם הוסיף להחמיר גם בשם שלום. וכדומה אם נכתב בלשון חול, ובעל א"ות באורים סי' כ"ז כת' בפשיטות להחמיר לכתוב באגרת שלומים "אדוע, שהוא שם אלקים בלשון צרפת ושמות הקדושים נזרקים לאשפות, ומדמה למה שאי' בר"ה דף י"ח דבטלו אדכרתא משטרות, ולא חלו ולא הרגיש שאין הדבר זה מוסכם, גם הש"ג ר"פ כל כתבי והובא במג"א סימן של"ד נסתפק בספרים שלנו שהועתקו ללשונם אם טעוני' גניזה ואם יש לחוש לאזכרת שבהם שלא לשבע בהן ושלא למחוק אותן וכת' שיש להחמי':

והנה מה שנסתפק אם טעונים גניזה לכאורה יש לפשוט משבת ד' מ' ע"ב הדברים של קדש אסו' לאומרם בלשון חול, ואי ספיקתו משום דנכתב בגופן שלהם, הלא כתב המג"א בסי' ש"מ והב"ש סימן קנ"ו בכתיבתן שפיר הוי כתב, ועוד דכל עיקר ספיקו של הש"ג הוא אם שם שנקרא בלשונם הוא קדוש, ולא על שנכתב בגופן שלהם, דהנה הרמב"ם כתב בתשוב' שכל אגרותיהם וספרי חול ומה שחקקו על שקליהם היו בכתב ארמי כי הקפידו שלא לכתוב בכתב אשורית רק כתבי הקודש, וכן כ' הב"י ביו"ד סי' רפ"ג דלכן המציאו כתב משיטא משום דאסור לכתוב בכתב אשורית דבר של חול וא"כ הם שכתבו שטרותיהם בגופן של כתב ארמית למה בטלו אדכרתא משטרות וע"כ דשם הקדוש אם נכתב בגופן של כתבי אחרים מכ"מ בקדושתן הם ולא נסתפק רק על גוף השם שקראן האחרים בלשונותיהם, סוף דבר הדין הזה נבוכו בו פוסקים האחרונים ומה שפשו' להש"ך להתיר פשוט להב"ח לאסור, והש"ג נסתפק ואין אתנו להכריע:

חתנך האהוב מו"ה עמרם נ"י כ' לי להקשות על הר"ן פ' ר"א דמילה שכת' בגר שבא לפנינו כשהוא מהול דא"ר יוסי יבמו' דף מ"ו דאין מטבילין דאין לומר מחששא דלמא נולד מהול דהא לא חיישי' למיעוטא, והא ר"י ביבמו' דף ס"ז חייש למיעוטא, והנה בפשוט יש ליישב דאף המיעוטא דנולדים מהולים אינם מחוייבים בוודאי אלא מספיקא דלמא ערלה כבושה היא, וא"כ הוי כמו מיעוט דמיעוטא וכמש"כ הראשונים דרוב מצויין אצל שחיטה אין לסמוך המיעוט לחזקה, כיון דמיעוט דאין מוחה אפשר דשחט שפיר והוי מיעוט דמיעוטא, אבל האמת דהר"ן כת' גם במק"א דר"י ל"ח למיעוט, שכ' בתשובה שהובא בב"י יו"ד סי' קצ"א דמקנחת תוך הספל דפליגי ר"ח ור"י, דר"מ חייש למיעוט ור"י לא חייש, וכ"כ שם בחידושיו וודאי דהי"ל סברא לפרש האי דיבמות, ואי לאו דמסתפינא הייתי אומר דהנה כל הראשונים חולקי' על הרמב"ם דסובר דנפל בר ירושה וכוותייהו הסכימו האחרונים בח"מ סי' רע"ו, אמנם תוס' בב"ב ד' קמ"ב כת' דהא דחשבי' לזכרים מיעוטא משום דחיישי' דלמא כבר מת בבטן אמו בעת שאוכלין העבדים, והי' נ"ל דדוקא לשמואל דסובר מזכה לעובר קונה אלמא דסוב' דעובר כמי שנולד דמי רק הדלת אחדי באפי' לכן ליכ' למיחש רק לדלמא כבר מת, אבל למאי דקיימ"ל דמזכה לעובר ל"ק דלא הוי כילוד רק דירושה הבאה מאיליו שאני וזה דוקא בר קיימא אבל אם סופו להפיל שאינו בר קיימא אינו בר ירושה וכהסכמת הפוסקים הנ"ל, והנה קיי"ל בגיטין דף כ"ח דלשמא מת ל"ח ולשמ' ימות חיישינן, ובחי' רשב"א ר"פ האשה בתרא ג"כ מחלק בין שמא הפילה ובין שמא תפיל, ולכן דוקא לרשב"י דסוב' מזכה לעובר ל"ק רק בירושה זוכה ובעינין שיהי' בר קיימא ונפל אינו בר ירושה לכן הוי זכרים מיעוטא דמצטרפים מיעוטא דנפלים דשמא תפילנו לפי שאינו בר קיימא ולא הו"ל חזקת חיותא מעולם משא"כ לר"י דס"ל דמזכה לעובר קונה כדאמר שמואל זו דברי ר"י וס"ל דהוי כילוד עד שלא מת ולשמא כבר מת לא חיישי' ולא הוי לדידי' זכרים מיעוטא כלל:

תוכן העניינים

תשובת ריבא (אונגר) חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה