תשובת ריבא (אונגר) חלק א· רבי יואל אונגר
תשובה קלט
פאקש, כת"ר לפ"ק:
לכבוד חתני הרב מהור"ר זוסמאן סופר נ"י בק"ק האללאש יע"א:
ע"ד שאלתך שבע"הב א' שכתב לו סופר ס"ת והניח פנוי' שיטה האחרונה שיכתוב בעל הספר בעצמו לעיני כל ישראל והוא כ' בעצמו בעת אשר לא הי' הסופר עומד אצלו תיבות האלו וכתבן סתמא שלא ידע הדין שצריך לכתוב לשם קדושת ס"ת, הנה לדעתי שיש למחוק תיבות אלו ולחזור ולכתבן לשמה דאנן קי"ל בטוש"ע יו"ד סי' רע"ד דסתמן לאו לשמה וצריך לומר בפירוש שכותב לשמו, ואין לומר כיון שבמרדכי הובא שם בב"י ובטו"ז סי' רע"א לרוב הדיעות מהני סתמא דלשי' הר' אלחנן בכל הספר סתמא כלשמה ולשי' הר"ש כן הדין בשאר ספר חוץ מאזכרות וליכא אלא שי' הר"י מאורלנייש דמצריך שיאמר בפירוש וחוששין לדבריו לכתחלה אבל בדיעבד סמכי' אהני רבוותא והמה ג"כ ב' תירוצים בתוס' מנחות דף מ"ב ע"א, דז"א חדא דבטור כ' להדי' דאם לא אמר כן בדיעבד פסול, ועוד לתי' הר' אלחנן בכל הספר מהני סתמא והיא תי' הב' בתוס' מנחות קשה מאד איך יפרנס קושי' הגמ' גיטין דף מ"ה ורשב"ג עיבוד בעי כתיבה לשמה לא בעי ומאי קושי' הא סתמא כלשמה קאי וודאי לשי' הר"ש י"ל דקושי' היתה מאזכרות, אלא נראה דהר' אלחנן סובר כשי' רש"י בסנהדרין דף מ"ח דלרבא דהזמנה לאו מלתא ל"ב עיבוד לשמה דטעמא דרשב"ג דעיבוד לשמה מועיל לעייל העור בקדושה ולהרביע עליו האיסור להורידה מקדושתה ולדידי' נמי הזמנה במחשבה או בפה בעת הכתיבה לשם ס"ת מהני אבל לדידן דהזמנה לאו מלתא ולא בעי עיבוד לשמה ומ"מ בעי כתיבה לשמה מגז"הכ דכתבו לכם לשם חובתכם כמ"ש הרמב"ן במלחמות סוכה ור"ן בגיטין שם, והנפ"מ דלרשב"ג מטעם הזמנה והכנה לקדושה היא דבעי לא מהני סתמא אף אי סתמא לשמה קיימי מ"מ כיון דלא אקדיש לי' בפיו ולא בלבו מי הכניסו לקדושה הלזו, משא"כ לדידן דהזמנה לאו מלתא רק מגז"הכ וכיון דסתמא לשמה קאי לא ממועטי מקרא רק אם כיון בפירוש שלא לשמה ולכן לרשב"ג שפיר פריך הגמ' אכן אנן קי"ל כרבנן דל"ב עיבוד לשמה מהני סתמא ומיושב בזה מאי דקאמר התם אברייתא דתני קורין דהאי תנא היא, וקשה דהא מסיק הש"ס דרשב"ג במעשה דצידון בגר שחזר לסורו מיירי אבל בגוי מודה, והך ברייתא בגוי מיירי ועי' במהרש"א ולפ"ז ניחא דהך ברייתא אתי' כרשב"ג דלא בעי כל שישנו בקשירה אבל לענין עיבוד לשמה פסק כרבנן וכהלכתא דהזמנה ל"מ ולכן מתיר לקרות ודוק, א"כ לפ"ז לדידן דקי"ל כשי' ר"ת בסנהדרין ובגיטין שם דבעי עיבוד לשמה ופסלינן אפי' בדיעבד אם לא נעבד לשמה א"כ ע"כ אין לסמוך אשי' הר' אלחנן דמוכח בגמ' להדי' דלרשב"ג ולדידן דקי"ל כוותי' בעי כתיבה לשמה ופסלינן אפי' בדיעבד, והיא ראיית סה"ת וסמ"ג ואין עליה תשובה:
וז"ל המרדכי אחר דברי הר' אלחנן ונראה דאף למאן דלא בעי עיבוד לשמה כתיבה לשמה בעי כדמשמע הכי מדפסול גוי לכתיבה עכ"ל ודבריו אלו תמוהים מאד דהא דפסול גוי משום דאינו בקשירה כמו אשה ועבד, ועוד דההכרח היא להיפוך מדבעי קרא אלמא דלא מפסל משום לשמה, וכבר תמה מ"ו בס' ביאור מרדכי והנ"ל בכוונתו דאף למאן דסובר דהזמנה ל"ת היא לא בעי עיבוד כשי' רש"י מ"מ לענין כתיבה מודה וכשי' הרמב"ן והר"ן שהבאתי דדרשי' לכם לשם חובתכם דהא הר' אלחנן ע"כ בשיטה הלזו קאי, ואי לאו דסתמא לשמה קאי א"כ בלא קרא דקשרתם וכתבתם כל שאינו בקשירה אינו בכתיבה הוי פסלינן לנכרי ומכח זה הוכיח הר' אלחנן דסתמא לשמה, ומעתה ע"כ מוכח לדידי' דאפי' למ"ד ל"ב עיבוד לשמה אבל כתיבה לשמה בעי מגזה"כ דכתבו לכם דאל"כ הי' לו לר' אלחנן דקאי בפי' רש"י הנ"ל לתרץ בפשוט דהך ברייתא דממעט נכרי מכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה אתי' כרבנן דרשב"ג דלא בעי כלל כתיבה לשמה ולמ"ל לדחוק ולחדש מלתא חדתא דסתמא כלשמה, אלא ע"כ מוכח דאפי' למ"ד דלא בעי עיבוד לשמה כתיבה לשמה בעי, כנ"ל ברור בכוונתו:
ולכאורה לשי' הר"ש דבעי קרא להיכא דלא כ' אזכרות ע"כ דהאי תנא דברייתא דקורין בו ג"כ מיירי בלא כ' אזכרות א"כ קשה למה אמרינן דברייתא דאין קורין ס"ל כהאי תנא דדרש כל שישנו בקשירה דלמא מיירי בכתב ג"כ האזכרות ונ"ל דס"ל לר"ש כשיט' ר"ת דלדידן דהזמנה ל"מ בעי עיבוד לשמה וממילא ה"ה כתיבת אזכרות ולהכי קא מקשי לרשב"ג דהא בעי כתיבה לשמה אף דגוי סתם כותב אבל למאן דאי"ל הזמנה מלתא לא בעי גם כתיבת אזכרות לשמה דעדיין גם אחר שיכתבן יכול להעלותן לקדושתן ע"י שאר יפויים ולכן אי הוי מוקי להאי תנא דיגנז בכ' גם האזכרות הי' מוקי לי' כרשב"ג ונוח לו להביא ברייתא אחריתא דאית כן בפירוש כמ"ש התוס' ד"ה והא וכו':
והנה בהא דאיתא שם במנחות דתפילין אין נקחין מכל אדם וספרים נקחין פי' רש"י משום דס"ת ל"ב לשמה ותוס' הקשו עליו מסוגי' דגיטין, והנראה לתרץ עפ"י מ"ש דהנה לדידן דהזמנה ל"מ לא בעי עיבוד העור לשמה רק דכתיבה בעי והנפ"מ אי מטעם הזמנה לא מהני סתמא אף אי קאי לשמה משא"כ אי רק מגזה"כ היא מהני כמ"ש לעיל לכן שפיר יש לחלק דתורה סתמא לשמה קאי כמ"ש הר' אלחנן לכן נקחין אף ממי שאינו יודע דבעי לשמה וכותב סתמ' משא"כ פרשו' לתפילין דמסתמא אונן קיימין לקדושת תפילין דדלמא למזוזות דקיל קדושתן נכתבין והתם בגיטין לרשב"ג קיימי דבעי גם לעור מטעם הזמנה א"כ לא מהני סתמא, ואפשר דגם הר"ש אזל בשי' רש"י וס"ל דוודאי אי היינו יכולין ע"י עיבוד לשמה להעלות עור הבתים לקדושה היינו מצריכין לכך שלא ישמש חול את הקדש ולא יושמו פרשיות הקדושים בבית העשוי מן החול אבל כיון דהזמנה ל"מ ולא מועיל עיבוד לשמה ולכך לא בעי, וכ"ז לעור הבתי' והרצועות דתשמישי קדושות משא"כ הקלף שכותבין עליו גוף הקדושה בעי שיתעבד לשמה כדי שלא יוחקו אותיות הקדושים על קלף של חולין והזמנה פועל בהן וסברא זו בעצמה כ' בעה"מ פ"ק דסוכה, אבל במלחמו' השיג עליו דגם הקלף לא הוי גוף הקדושה מדאיתא בשבת דף קט"ז אזדא לי' הכתב אזלא לי' הקדושה אלמא דרק תשמיש דכתב היא עי"ש ובעירובין דף ו' כ' שם על קורה יגוד וישתמש במותר וכ' התוס' דאסור להינות מאותו חתיכה דנגד השם דשם מקדש את מקומו ולכן אם גוררו מקום האזכרה אינו רשאי לכתוב במקומו אלמא דבאזכרה לא אמרינן אזדא לי' הכתב אזלי קדושתה עי' סמ"ג מ"ש בשם הר"א ממיץ מל"ת ג' וכבר נתקשה הרב בתשו' חו"י סי' ט"ז דלמה לא מצילין ס"ת שנמחק משום דקדושת מקום האזכרות לא סרו אחרי מחיקתן אמנם ראיתי בנו"בי מהד"ת חיו"ד סי' קע"ב דמחלק בין הצלה מדליקה לבין איסור לשנותן לדברי חול, לפ"ז אפשר לומר כיון דבמקום שיכתבו אזכרות יקנה הקלף קדושה דלא תסור ממנו כשימחקו האותיות א"כ הוי כגוף קדושה וצריך עיבוד לשמה כדי שיכתבו אותיות שם הקודש על הקלף שנתקדש ע"י עיבוד לשמה, אמנם כ"ז אם יתקדש האזכרות בפירוש לשמן אבל אם לא יכתוב אלא סתמא אף דסתמא כלשמה קאי מ"מ לא יתקדש הקלף אלא מחמת שמשמש לכתב ואם אזיל הכתב אזיל קדושתה ובתשמישי קדושה ל"מ הזמנה לדידן דהזמנה ל"מ ולא מהני העיבוד לשמה ע"כ מחמיר באזכרות שיכתבו לשמן כדי שיתקדש הקלף משעת העיבוד ויכתבו אותיות הקדש ע"ג קלף קדש אבל בשארי תיבות דאינם מקדשים הקלף אלא בעודנם חקוקים וגם ע"י עיבוד לשמה לא יתקדש מקום הכתב כיון דאינם אלא תשמישי הקדושה ולכן לא מהני אם יכתבו בסתמא, וגמ' דגיטין דאזל לרשב"ג דס"ל דגם בתשמישי קדושה הזמנה מילתא גם כל התיבות בעי לשמה כדי שיתקדש הקלף בשעת העיבוד:
על כן לדעתי אין כאן שום סברה להכשיר מה שכתיב סתמא, דאין לחלק ולומר דח' פסוקים אחרונים שבתורה כיון דאשתני והקלו בה דיחיד קורא אותן לדעת הרמב"ם אפי' שלא בציבור לכן ישתנה גם דין זה אצלם להכשיר אם יכתבו בסתם, דהא אם כתבן גוי וודאי פסול והו"ל לבעלי התוס' ושבמרדכי לתרץ דלהכי נקט בגמ' טעמא דגוי משום דאילו בקשירה דהוא כולל יותר מטעמא דאדעתא דנפשי' קאעבוד, ולכן ג"כ אין לחלק ולומר היכי שכל הספר נכתב בקדושה לשם ס"ת ולא חסר אלא להשלים באיזו תיבו' החסירין עוד, שבזה סתמא לשם אותו קדושה שנכתב כל הספר קאי, דא"כ הי"ל לתוס' ומרדכי לתרץ בפשוט דלהכי נקט בגוי טעמא דאינו בקשירה דמטעם זה אפי' לא כ' אלא אות א' פסול ובאמת שבס' בית יהודה כ' בפירוש דגם המגיה ומתקן טעות א' בס"ת צריך לומר בפירוש שכות' לשם קדושת ס"ת ולא ראיתי ראיותיו וגם העברת קולמס על כתב זה לשמה לא מהני לפ"מ דקיי"ל בגט שנכתב שלא לשמה דל"מ, ע"כ כשר וראוי למוחקו ולחזור ולכתוב לשמה:
ואשר הקשית על תוס' סוטה די"ז ע"ב ד"ה כתבה אגרת תמורה מאד, הא אם שירטט לאחר כתיב' הוי תולמ"הע והנראה לדעתי דהנה קי"ל בכל המצוות אף במקו' שלא כתיב לשון עשיי' בקרא בעי' שלא יהי' מן העשוי עי' יו"ד סי' רפ"ט סעיף ה', וא"כ אם הי' כותב מתחלה מזוזה בלי שרטוט ושרטטה אח"כ פסולה דבעי' תעשה ולא מן העשוי' בפסול ונתקנה אח"כ אחר עשייתה, ולא קיי"ל כמ"ד קציצתן זו עשייתן בסוכה, אמנם מצינו בהקומץ בהטיל למוטלת וחתך אח"כ הראשונים דאמרי' חתיכתן זו היא עשייתן מטעם כיון דעבר על בל תוסיף מתחלה ועשיי' שנעשית באיסור לא הוי מעשה כלל ועכשיו הוא דמתחיל לעשות עיי"ש, והנה קיי"ל אין כותבין מגילה להתלמד וטבלא שעשתה הילני המלכה שכתוב בה פ' סוטה היתה רק ר"ת, ורק לעשות לשם סוטה ולמחוק על המים שרי לן רחמנא והנה אם כתבה בלי שירטוט דפסולה לסוטה נעשית באיסור ולא הוי עשייתה מעשה כלל עד שישרטטנה ואז כאשר ראוי' לסוטה מתחיל עשייתה ולית בי' משום תולמ"ה, אבל בתפילין שבלו ורוצה לעשות מזוזה ממנה ע"י שישרטטנה הלא מקודם השירטוט לא הוי חזי למילתי' כ"א לדבר אחר [לתפילין] וע"י התיקון הזה יתכשר הוי מן העשוי וסברתי מוכרחת דאל"כ בס"ת שנכתב יריעות יריעות ואח"כ נתפר האיך יתכשר הלא כל יריעה בפ"ע פסולה לקרות והוי תולמ"הע, א"ו דתפירתן זו היא עשייתן:
חותנך אוהבך לנצח יואל אונגר מרעכניטץ: