אור ברסלב

תשובת ריבא (אונגר) חלק א· רבי יואל אונגר

תשובה קכט

תשובה קכח

להנ"ל.

ע"ד השאלה אשה שנדרה בעת חליה שאם יהי' בעזרה להקימה מחליתה שתצום בה"ב כל השנה ובעלה החריש לה ביום שמעו והנה היא חלושת כח וקשה לה התענית והיא מתחרטת:

תשובה הנה מבואר בש"ע דאף לדעת המחמירין שאין חכם יכול להתיר אחר הקמתו דבעל אבל אחרי שתיקתו יכול להתיר ואם הקים בפועל ג"כ יכול לשאול על הקמתו ושאח"כ יתירו לה חכם א' או ג' הדיוט' אבל דא עקא כיון שהנדר הי' בעת צרה וכ' הרב סי' רכ"ח סעי' מ"ה דאין להתיר רק לדבר מצוה או לצורך גדול, וודאי אם הי' מקיים לה הבעל ואחרי שנשאל על ההקמה מפיר לה ביום השאלתו דסגי' בהכי לדעה הראשונה שבהמחבר בסי' רל"ד סעי' מ"ט והבעל יכול להפר אף שנדרה בעת צרה שכ"כ הנוב"י מהד"ת סי' קנ"ט ואף שיש לפקפק עליו שטעמו משום שגם נדר שעד"ר יכול להפר, ובאמת שהב"ז נתן עוד טעם לנדר בעת צרה דהוי כנודר לחבירו לתועלת חבירו ק"ו לגבוה שענהו בעת צרתו דאין לך קבלת טובה יותר מזה עכ"ד והובא בש"ך, והנודר לתועלת חבירו גם בעל אין יכול להפר שכן מבואר בתוס' גיטין דף ל"ה ע"ב ד"ה וליחוש וז"ל איך חכם או בעל יכולי' להפר שלא בפני היתומים, אבל מ"מ דינו נכון כיון דקי"ל דלצורך מצוה מתירין ע"כ דעיקר הטעם משום דהוי כנדר עד"ר וכמ"ש בסי' רכ"ח סעי' כ"ג דע"ד המקום הוי כע"ד הרבים דאי ניחוש ג"כ דהוי כנשבע לתועלת חבירו הלא בזה קי"ל דאף לדבר מצוה אין מתירין עי' ט"ז ס"ק ל"ג וגם דטעמא דירושלמי מפני החשד ומפני הבושה לא שייך כאן, וכיון שכן יש לצרף דיעה א' שבסי' רל"ד דסגי' בהפרה דבעל לדעת הרמ"מ שהחכם יכול להתיר גם נדר שבעת צרה, ויש לצדד בזה שאפשר כיון שהיא חלושת כח שיזיק לה התעניתים ותחלה עוד הפעם והוי התרה לצורך גדול, ויש לי לחקור על גוף הנדר לצום בה"ב דהנה הב"ח באו"ח סי' תקס"ב והובא במג"א סי' תקס"ג כ' דמדברי הרא"ש מוכח דאם קבל על עצמו להתענות שלא בשעת תפלת המנחה א"צ להשלים נדר הלזה כלל והוכיח כן ממ"ש הרא"ש על ר"ת דסגי' בקבלה בלב דמלישנא דתלמודא לא משמע הכי מדקאמר כל תענית שלא קיבל עליו מבע"י לא שמי' תענית משמע שאין שם תענית עליו להתפלל עננו ולצאת ידי נדרו ותמה הב"ח למה לא יהי' נדר וכ' המג"א דלא הוי נדר כסברת הרמב"ן בסי' תי"ח ובסי' תק"ע ואפשר דגם הרא"ש סובר דצריך להשלים נדרו עי"ז שמסופק פסק בהוציא בשפתיו יש להחמיר ובהרהור יש לצרף דעת החולקי' על ר"ת עכ"ד, ואני לא זכיתי להבין מה עלה על דעתו לפרש ברא"ש דיסבור דאף אם הוציא בשפתיו שמקבל עליו להיות למחר בתענית שלא יתחייב דלפי דעתי אי אפשר להשמט בשום אופן מלפרש דבריו שסובר דמי שקיבל על עצמו להתענות יום א' אשר ירצה לבחור חל עליו הנדר ואם יצום יום א' ורוצה שבתענית זה יהי' יוצא משום נדרו צריך לקבל התענית בתפלת המנחה ואם לא קיבל התענית כלל או שהקבלה היה קודם שעת המנחה אינו יוצא משום נדרו וצריך לצום פעם אחרת בקבלת תענית כראוי וכ"כ הרא"ש עוד שם בסי' ט"ז וז"ל וביום סתם היינו שקיבל עליו להתענות יום אחד ובמנחה קיבל עליו להתענות אותו תענית למחר, ועכצ"ל כן דהאיך תמצא שקיבל עליו יום סתם והלא צ"ל הריני בתענית למחר עכ"ל ולדברי הב"ח והמג"א לא ידעתי מה שצריך לצאת ידי נדרו איזה נדר הי' עליו שמחויב לצאת ידי חובתו ואם נאמר בפירושם שסבירו להו לחלק בין אם אמר עלי להתענות ובין אמר אתענה לא ידעתי החילוק לפמ"ש המג"א דתלי' בסברת הרמב"ן שהובא בסי' תי"ה ושם דוקא הנאת אכילה עלי בקונם דמתפס חפצא ולא בעלי להתענות וכ"כ המג"א ג"כ ברסי' תק"ע ואם נאמר דס"ל שמיירי שמוטל עליו חיוב להתענות באמר הנאת אכילה קונם עלי באחד מהימים שאבחור והנה הוא כדי לצאת י"ח נדרו זה מקבל עליו התענית במנחה דנ"ל דבכה"ג למאי דקי"ל דבדאוריי' אין ברירה אפי' באומר מה שאני עתיד להפריש מחוייב להתענות מיד דדמי לפרוטה בכיס זה הקדש או א' משורי אם הם שווים יהי' הקדש, עי' סוף מעילה רמי כיסין אלוגין ובתוס' שם, ועוד קשה לי על סברת המג"א אטו אם נודר לעשות ד"מ לא הוי נדר אף דנדרי איסור הוא דוקא בהתפסת חפץ והוא דוקא בלא אעשה אבל נדרי צדקה הם באעשה וילפינן לה ר"ה דף ד' מבפיך זו צדקה בין אמר עלי ליתן סלע לצדקה או אמר סלע זו לצדקה, והה"נ וכן הביא הרא"ש בשם הראב"ד דמתנדב להתענית הוי כאלו נדר חלבו ודמו לגבוה, ומה שהביא המג"א ראי' ממש"כ הרמב"ן לחלק כבר הרגיש בו הט"ז ביו"ד רסי' רט"ו וכ' דדוקא נדר שמתפיס חפץ חלים עד"מ משא"כ נדר זה אף שהי' חל ברשות לא חל לבטל דבר מצוה, ודבר ה' אתה בפיו של הט"ז בזה שכן כ' הרא"ש בפירושו לנדרים דף ח' להדי' גבי אשנה פרק זה דנדר גדול נדר דהיא מדין נדר צדקה דמרבינן מבפיך ופריך הגמ' הלא מושבע ועומד וכ' הרא"ש אע"ג דנדרים חלים עד"מ היינו נדר גמור דמתפיס חפצא אבל נדר כי האי דדמי לצדקה לא מרבינן דחייל עכ"ד, אבל דבריו לא יספיקו רק אם נדר להתענות בשבת ויו"ט אבל אם נדר להתענות סך ימים ופגעו בהן שבתות ויו"ט למה לא יחול הנדר ע"י כולל כמו בשבועה וכבר הרגיש הפמ"ג סי' תק"ע והתחה"ש בסי' תקס"ג:

והנה אם נאמר דאף אם קבלת התענית לא מצריכי' להתרת נדרו מ"מ צריך ללות התענית ולפרוע וכמו שצדדו התוס' בתענית דף י"ב ע"א ד"ה ואם גזירותינו דצריך להשלים ביום מחר א"כ י"ל דלכך ל"צ התרה לקבלת תעניתו דאומדין דעתו שלא היה כוונתו לקבוע יום זה לחובה אם יצטער או אונס שיזדמן לו סעודת מצוה אלא יהי' רשות להשלימו ליום אחר כמ"ש הרא"ש סי' ט"ז בטעמא דרב א"כ הה"נ מתחלה היה כוונתו שאם יזדמן בא' מהימים יו"ט א' אפי' של דבריה' דיכול ללות אבל אם היה נדרו קודם מותר לו להתענו' ביום זה דלא חל עליו היו"ט כלל אבל לשי' רש"י שם דאם נדחה נדרו א"צ להשלים אין לומר דמתחלה היה כוונתו שאם יהי' מצטער או יהי' אונס שלא יחול עליו כלל שזה הי' כוונת שמואל לל"ק ורב חולק עליו וקי"ל כרב כמ"ש הרא"ש שם וכן קשה לשי' אותן הפוסקים דביום זה אין להשלים ליום אחר א"כ הכא דקאמר בה"ב שבשנה זו דהוי יום זה וא"כ למה ידחו גזירותינו את נדרו למה לא יחול נדרו ע"י כולל ואפשר שזה היה כוונת הג"ה אשרי פ"ק דשבת סי' כ"ה דכ' וז"ל ונ"ל דיום זה דאיתא בירושלמי היינו שהיום גורם כגון יום שמת בו אביו ויום סתם היינו שאמר ביום פלוני והשתא ל"ק ממס' תענית אי גרס התם שבשנה זו עכ"ל ודבריו באו חתומים והשעה"מ ה' תענית נתקשה בהם ולהנ"ל אפשר דזהו כוונתו דהי' ק"ל דלמה נדחה גזירותינו את נדרו ולא חל הנדר ע"י כולל וניחא לי' עפ"י אומדנא שכ' הרא"ש שאם יזדמן לו סעודת מצוה שיהי' יוכל לשלם למחרתו וכ"ז אי לא הוי גרסינן שבשנה זו כ"א בה"ב גרידא שיהי' יוכל להבחיר איזה בה"ב שירצה שאז יכול ללות ולפרוע משא"כ אי אמר כל בה"ב שבשנה זו דאז הוי יום זה ואינו יכול להשלימו אבל לשיט' האו"ז שיום זה דוקא אי היום גורם ל"ק אף אי גרסינן שבשנה זו, אבל התה"ד כ' והובא להלכה בסי' תקס"ח דנדר של ב"הב אף להסוברים דיום זה יש לו ג"כ השלמה כיון דיומא דרחמי נינהו הוי כיום שמת בו אביו שאין להשלים א"כ הדרא קושי' לדוכתי' אף אי בדינא דש"ע דנדר לסך ימים שפיר כ' דא"צ התרה לקבלת תענית גרידא אבל הרמב"ן כ' כן על הברייתא דמגילת תענית שנדר ב"הב וארע בו יו"ט של מגלת תענית דנדחה נדרו ולמה לא יחול ע"י כולל. והנלענ"ד לתרץ דהנה האומר אתן סלע לפלוני עני מחוייב ליתן דהוי נדר ואם אמר אתן לפלוני עשיר לא הוי נדר ואף אי הי' כוללם ביחד שאתן סלע לפלוני עני ולעשיר לא אמרי' שיחול הנדר גם על נדבתו לעשיר מצד מגו דחייל הנדר על חלק העני כיון דלחלק של העשיר אין כאן נדר כלל ולא דמי לנשבע שיאכל מצה דאסור לאכול גם בלילה פסח כיון דשבועתו הי' גם על המצת מצוה ורק שלא הי' חל לבטל המצוה שפיר י"ל מגו דחל על הרשות חל גם על המצוה משא"כ בזה שחל על נדבתו לעני שלזה הוי נדר אבל לעשיר דלא הוי נדר שפיר יכול לחזור בו, והנה האומר שיתענה אף דלא מתפס החפץ מ"מ הוי נדר כמו נדר צדקה דכל האומר לעשות מצוה מחוייב ע"י דיבורו מטעם נדר אבל אם הי' אומר שיתענה ביום שאסור להתענות אין כאן נדר כלל וא"א לחול בכולל דווקא אם הי' נשבע לצום בה"ב ואירע בהם יו"ט כיון דשבועתו הי' גם על יום הזה שאירע בהם היו"ט אלא שלא הי' חל לבטל המצוה שפיר יש לחול ע"י כולל משא"כ בדיבור אתענה לחודא שביו' שאין מצו' להתענות בו אין בדבריו כלום וא"א לחול מטעם נדר:

ולפ"ז אומר אני מלתא חדתא דאם נדר לצים בה"ב ואירע באותן הימים יו"ט שני של גליות דלא הוי אלא ס' יו"ט ס' חול דכופין אותו להתיר את נדרו כיון דאינו אלא ספ' יו"ט ואם היא חול א"כ מותר לו לצום והוי אמירתו שמתענה בו נדר גמור ומחוייב לצום מדאו' וא"א לו לצום ג"כ דלמא היום יו"ט ואין כאן נדר כלל ואיסור היא א"כ ע"כ צריך להתיר נדרו, וודאי בגוונא דאית' בש"ע דהתחייב עצמו לצום סך ימי' ואירע בהן יתי' טובים בזה י"ל לשיטת הפוסקי' דגם ביום זה יכול ללוות ע"מ להשלים ביום אחר דה"ה ביו"ט ב' ש"ג א"צ להתרה דאומדין דעתו כמ"ש הר א"ש דאף אי היום באמת חול מ"מ כיון דהוא מסופק וא"א לו לצום הי' כוונתו להשלימו ביום אחר ודמי לתשוב' הר"ן דאם אסור מחמת ספק הוי חלות הנדר אי ספק דאוריי' מה"ת לחומרא אבל בב"הב דלכל השיטות א"א ללוות ולפרוע ואי לא יצום פגע בס' דאורייתא דדלמא היום חול א"כ ע"כ צריך להתיר נדרו ואחר שהותר הנדר לכבוד יו"ט הותר כולו כדאמרי' במתני' נדרים ד' ס"ו וכיון דאתאנו לכך מצאנו תרופה לנדרה של האשה הזאת אחרי שיו"ט שני של שבועות יהי' ביום ב' הבע"ל ויהי' מצוה להתי' את נדרה ולצורך דבר מצוה מתירין אף נדר שהודר בעת צרה:

חותנך אוהב נפשך יואל אונגר מרעכניטץ:

בשולי המכתב

במס' נזיר ד' כ"א ע"ב איבעי' להו בעל מיעקר עקר או דלמא מיגז גייז [עי' רש"י ותוס'] וקשה לשי' הרמב"ן הובא בר"ן נדרים דף כ"ו ע"א בד"ה וכ' עוד הרמב"ן וכו' דהא דאמרי' נדר שהותר מקצתו הותר כולו דוקא בהתרת חכם כיון דעוקר הנדר מעיקרו אבל בהפרת הבעל לא כיון דמיגז גייז עי"ש, א"כ תיפוק לי' דבעל מיגז גייז ממתני' דסוף נדרים דף צ' ע"ב בנטולה אני מיהודים דיפר חלקו, ואסורה לעולם ואי אמרינן דבעל מיעקר עקר א"כ אמרי' גם בבעל נדר שהותר מקצתו הותר כולו ואיך אסורה לעול' כיון שהותרה לבעלה אלא ע"כ דבעל מיגז גייז וצע"ג, ונראה ליישב דהנה בדף פ"ב בעי' רבא תשמיש המטה לרבנן עינויי נפש היא או דברים שבינו לבינה, ופשט לה הש"ס ממתני' דנטולה אני מהיהודים עיי"ש, ומעתה כיון דקי"ל בש"ע יו"ד סי' רל"ד סעי' נ"ה דבנדרים שבינו לבינה גם לבעל אם מגרשה אסורה לו, א"כ לא שייך בזה נדר שהותר מקצתו הותר כולה כיון דגם לו אסורה לאחר גירושין וממילא אסורה לעולם ודוק:

תוכן העניינים

תשובת ריבא (אונגר) חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה