תשובת ריבא (אונגר) חלק א· רבי יואל אונגר
תשובה קכב
שמחת פורי' ד' את קרנו ירי' לה"ה י"נ בעל נכדתי הרב מו"ה יצחק יעקב בלוהם נ"י אב"ד דקהל יראים בק"ק ס' מיקלאש גדול יצ"ו:
מכתבו קבלתי וכו' ואשר ביקש להבינו דברי הרא"ש במו"ק פ"ג דין ל"ב אשר ז"ל בקצרה דמתחל' הביא דעת הרמב"ן דמתאבלי' עפ"י ע"א מטעמא דמלת' דע"לג לא משקרי אנשי וע"ז כ' דר"מ גמגם בדבר דע"א לא מהימן לר"ת בנתנסך אי לאו שתיקה כהודאה דהא דעד אחד נאמן דוקא להתיר דילפי' מוספרה לה ולא לאסור והאבי עזרי הביא ראי' לשי' הרמב"ן מגוי שמכר פירות והסיח לפ"ת דשל ערלה הן דנאמן ור"מ השיב דשאני התם, דהבעלים על שלהן עכ"ד הרא"ש ותמי' לי' בתרתי חדא מה השיב ר"ת על התורה דהרמב"ן דע"א א"נ להחמיר הא טעמא קיהיב משום מלת' דעל"ג ועוד קשה מה שהביא הר"ם דנאמן יותר להתיר מלאסור הלא זה ל"צ אלא אם נאמר דלאסור לא יאומן אף אם אינו סותר החזקה אבל במקום שמעיד נגד החזקה גם להתיר לא הי' נאמן אי אתחזק איסורא והכא הרי מעיד נגד חזקת חיים, ועוד קשה ראי' אבי העזרי מפירות של ערלה ושל נטע רבעי' דמהימן בהם גוי מסל"ת וכ"ש עד כשר הא התם לא אתחזק התירה אבל באבל מעיד נגד חזקת חיים, והנה בתוספ' קדושין כ' דלשיטת ר"ת דלא מהימן נתנסך אם הבעלים אינם יודעים צ"ל דהא דאמרי' בכל דוכתא דע"א נאמן היא דווקא להתיר כגון בשר זו מנוקרת או חתיכה זו שומן אבל לאסור א"נ עכ"ל ונתקשו בו המפרשים דהא דנאמן להתיר הוא במקום דלא אתחזק לא היתר ולא איסו' ובזה גם לאיסור נאמן כמש"כ הרא"ש בגיטין דק"ו היא מדנאמן להתיר כ"ש לאיסור והא דלא נאמן נתנסך משום דהוחזק התירא ואם נאמר דתוס' חולק על הרא"ש וסוברים דאף בספק חלב ספק שומן אין ע"א נאמן לאסור, ונ"מ לענין ס"ס, כמש"כ הש"ך דטעמא דר"ת בנתנסך משום דלצעורי קאמכווין כמ"שכ פנ"י ולא משום דלא אלים עדותו לגרע חזקה א"כ תקשה דהרא"ש סותר ד"ע דבמ"ק הנ"ל מביא שם ג"כ על דברי ר"ת החילוק שבין להתיר ובין לאסור ולכן נ"ל דהנה אי לאו דהוי ילפי' מקרא דוספר' לה דע"א נאמן באי' הו"א דקרא דלא יקום ע"א קאי אכל מילי דאיסורי כמו על ממון רק דהתורה התיר לן בפירוש בנדה וסובר הר"ת דא"א למילף הודעת ע"א להחמי' ממה שנאמן להתיר די"ל דילמא לצעורי קאמכוין וא"כ באי' להחמיר קאי בלא יקים כמו בממון והא דכ' הרא"ש בספ' חלב וספ' שומן דנאמן להחמיר דהתם לא שייך לצעורי קאמכוין בלא"ה אסור מכח ספיקו ולא בעי עדותו אלא לכשאירע לה עוד ס' דלא לשתרי מכח ס"ס אבל בשעת העדתו א"א לומר דתכוין לצעורי לכן שפיר ילפי' מק"ו אם נאמן להתיר כ"ש לאסור אבל במקום דלא היינו מספקי' לאסור דלא היינו מחזיקי' רעותא ובא הע"א להעיד לאסור אף דלפי דבריו לא הי' בתוכה זו היתר מעולם כגון שמעיד פירות אלו ערלה הן דאפשר דלצעורי' לבעלי' קאתכוין בזה לא גילה לנו התור' שיהי' נאמן וקאי בלא יקום והנה קי"ל בח"מ סס"י ל' דבממון א"נ ע"א אפי' במלתא דע"לג עיי"ש בשם הריב"ש א"כ אי באיסורי' ג"כ קאי דלא יקום ע"א להחמיר לא יועיל מה דע"לג כמו דלא מהני גבי ממון ודוק' להתיר דרחמנ' המני' רק דלא אלים עדותו לגרע החזקה שהי' לה מעיקרא בזה מועיל סברה דלא משקר במלתא דע"לג לגרע החזקה והוי כאלו לא הוחזק כלל מעיקרא אבל לאסור דלא להאמין לע"א בשום אופן דהוי כממון לא מהני עבידא לגלוי' וזה הי' סברת הר"ם לדחות דברי הרמב"ן מדכ' ר"ת דנאמן להתיר יותר מלאסור דדוקא להתיר ילפי' מוספר' לה אלמא דס"ל דהא דא"נ לאסור לאו משום דמעיד להוציא דבר מחזקתו ראשונה דאף אם לא הי' שום חזקה לאיסור לפי דברי העד ג"כ לא מהני כמו גבי ס"ת דלא הי' לס"ת זו לפי דברי הלבלר חזקת היתר מעולם מ"מ א"נ לאסור דלא האמינו התור' במקום דאפשר דלצעורי קאמכוין ולא מהני ג"כ מה דעביד לגלוי' וע"ז מביא האבי עזרי ראי' לדברי רמב"ן מדתני בתוספתא בגוי מסל"ת דפירות אלו ערלה הן דנאמן וכ"ש עד ישראל כשר דאלמא כיון דלא אתחזק להתירא נאמן ע"א לאסור א"כ ה"נ באבילת אף דהיא מעיד נגד חזקת חיים מ"מ הא סברא דאינו משקר במלתא דעל"ג מגרע ליה לחזקתו והוי כלא הוחזק כלל דנאמן והר"ם השיב כמו דאם הי' פ"א בידו דנאמן משו' דהם בעלים אלמא דבעלים נאמנים בשלהם גם לאסור א"כ הה"ד שם אף דלא הי' בידו למשוי פירותיו ערלה כיון דהוא בעל הפירות, נאמן וכאשר הי' שיטת האבי עזרי דלר"ת לא מהימן רק משום דהוא נגד חזקת ההית' היתה ג"כ שי' מורו הגביר שהביא המ"כ שבב"י סימן קכ"ז שכתב כן להדי' דלאו כל כמיני' לאסור דבר שהי' בחזקת היתר ול"ק עלינו קושי' בעל הספר מהא דמקוה פסולו ביחיד וכוונתו כקושי' הריטב"א בחידו' לקדושין דבמקוה מאן מודה לי' דלפמ"שכ דמלתא דעל"ג מהני לגרוע החזקה והוי כלא הוחזק מעיקרא כלל, וא"כ ה"ט דמקוה דהמעיד מרתת לומר דהמקו' נתחסרה פן יוכחש אם ימדד ותמצא מליאה אבל מאן דהקשה עליו סובר כשי' הר"ם דלר"ת אף אם לא אתחזק היתיר' אינו נאמן לאסור ושפיר הקשה ממקוה וכקושי' הריטב"א: