תשובת ריבא (אונגר) חלק א· רבי יואל אונגר
תשובה קיט
להנ"ל.
פאקש, ג' פ' משפטים תרל"ב לפ"ק:
ע"ד שאלתך אי מותר למכור עופות טריפות לתומרי אוכלי בשר טריפות במקום שבל"ז מצוי לאוכלי בשר השקץ והעכבר לקנות טריפות מזולתם:
הנה ידוע לך מש"כ תוס' והראש והגמ' ריש שבת דאף במקום שהי' יכול לקח בעצמו מכ"מ אסור מדרבנן לסייע ידי עוברי עבירה, ומ"שכ תוס' בע"ז דף וי"ו דאסיר להושיט למומרים דבר איסור לאכול דוקא אם לא יוכל לקח בלי הושטתו, כ' הש"ך יו"ד סי' קנ"א ומג"א סי' שמ"ז דנכרי ומומר לכל התורה שאני דאין אנו מצווין שלא לסייען או להפרישם מדבר עבי', ובזה מתורץ כל מה שהי' קשה להרב טורי אבן, דממה דאיתא בע"ז דף וי"ו דבדאית לי' בהמה לדידי' לית בי' משום לפ"ע מוכח דאפי' מדרבנן שרי', וא"כ בספ"ק שם דפ"הג ת"ל משום לפ"ע לשני דאי"ל לכותי שדה לדידי' אוי שמצוי לו לשכור שדות מגוים, ולק"מ דכותי למ"ד דגרי אמת הן אנו מצווין להפרישן מד"ע ואסור לסייען אמנם בלא"ה יש לי לדון במה דאיתא התם בכותי דאסור מפני שנקראת על שמו ואם עביד בי' הכותי מלאכה בחה"מ יאמרו ששכיר יום הוא ושלוחו של ישראל, מה בכך אם עשאו הישראל שלית לעשות מלאכתו הלא אין שליח לד"ע, ומה"ט פ' הרשבא והובא בש"ע ססי' רס"ג שמי שקיבל עליו שבת מותר לצוות לישראל שלא קיבל עליו עדיין לעשות מלאכתו, וכיון דכותי לרשב"א גר אמת הוא ולא נגזר בי' שבות דאמירה לנכרי ומצד שליחות הא אשלד"ע, אמנם זה ליתא דאף דאשלד"ע לחייב המשלח מכ"מ אית עליו עונש בי"ש, כדאי' בפ"ב דקדושין, ולפי"ז המצווה לישראל חבירו צא והרוג והרג עפ"י ציוויו עובר על ב' דברים, האחד נענש על דם הנשפך עפ"י צויו, והשני נענש על דם שופכו שעבר על לאו דלפ"ע, [ויש לפרש בזה הפסוק בפ' מקץ, וגם דמו הנה נדרש, דבחשבם שע"י שמסרו אותו ביד ב"נ החשודי' על ש"ד נהרג ונשפך דמו, היו עוברים על לאו דלפ"ע, וגם דם הנשפך נדרש מעמהם] ולכן כאן אי הי' הכותי שלוחו לעשות המלאכה הי' עושה איסור בלי הלאו דלפ"ע, מצד שליחותו דע"פ ציווי שלו נתחלל המועד וא"כ במקום שאותו הכותי אלמלא לא שכרו זה לעשות מלאכתו בשדה שלו, הי' באותו יום מושכר לאחרים לעשות בשדותיהם, מה איסור יש [בלי סיועה לד"ע] מצד דע"י שעשאו שליח נתחלל המועד, הלא גם בלי ציווי שלו הי' נתחלל המועד ע"י אותו כותי בעצמו, וע"כ הא דאסרי' מפני שקראת על שמו הוא דאפשר דבלי שליחותו לא הי' מצוי לאותו הכותי לעשות מלאכת עבודת השדה באותו יום וא"כ איכא גם לפ"ע ועי' פמ"ג יו"ד סי' ס"ה דהביא בשם משפטי שמואל דאסור לומר שיעשה עבירה אף שבל"ז יכול לעשות, ואין הספר בידי לעיין בו, דנ"ל אם באותו שעה שעשה שליחותו, כגון שהדליק תנורו בשבת, הי' בל"ז מדליק תנורות אחרים לא הי' משום שלד"ע דנענש בי"ש, רק מדרבנן שמסייע ידי ע"ע:
אמנם לפי דברי הש"ך והמג"א דבגוי אי יכול לעשות בעצמו אין בו משום מסייע ואפי' לפ"ע דרבנן ליכא קשה קושי' היד מלאכי מהך דנדרים דס"ב דהיא קושי' עצומה, ונראה עפי"מ שראיתי שהועתק מתשו' ר"ב אשכנזי שהביא בשם הרדב"ז דהא דבלא קאי בתרי עברי דנהרא דלית בי' משום לפ"ע הוא דוקא אם הב"נ יודע שאמה"ח אסור לו וכן נזיר יודע שיין אסור לו רק רצונו לעבור על האיסור ואפשר שיחזור בו, אבל אי סובר המצווה לשוט לו דאין כאן איסור כלל ובוודאי יעשה מה שלבו חפץ, בזה איכא משום לפ"ע, ואין אותן הספרים מצויין בידי לעיין בעיקר דבריהם, ולכאורה תמוהים הם, דהא הגוי המקריב קרבנו לע"ז וודאי לא סבר שעושה בזה איסור אדרב' למצוה קאמכוון ומכ"מ אמרי' אי אית לי' בהמה לדידי' ליכא משום לפ"ע, וצריך לומר לדבריהם דגם כאן בדאי"ל בהמה לדידי' אפשר שלא יקריב אותו בהמה שקנה, כ"א יקריב בהמה דידי' שע"י זה שקנה בהמה אחריתי לצורכו, הוא מקריב הראשונה, וא"כ במקום שאין לו בהמת עצמו רק שהי' מצוי לו לקנות מאחרים, א"כ בוודאי לא יקריב רק הנמכרת לו בזה איכא משום לפ"ע דאוריי' וא"כ מתורץ קושי' יד מלאכי דאותו גוי דקנה אבא מר"א לא הי"ל עצים לדידי':
המורם מכל הנ"ל דוודאי אסור לישראל להמציא בשר טריפה לאוכלי נבילות וטריפות, אמנם אם הוא מומר לכה"ת כולה משמע מדעת הש"ך סי' קנ"א דאין אסור לסייעו לידי עבירה אבל החו"י בתשו' קיהה בזה, וודאי דיש לו דין ישראל דחוששין לקידושיו, ואם הי' יכולת בידינו היינו מצווים להפרישו, וכ"ש שאסור לסייעו לעבירה, ועי' פמ"ג שהבאתי: