תשובת ריבא (אונגר) חלק א· רבי יואל אונגר
תשובה קיח
להנ"ל.
פאקש תרי"ב לפ"ק:
מה שהקשה על הר"ן בפנכא דר"א דאוסר להשתמש צונן מגזירה דחמין ואפי' לאחר שהי' מע"לע, וכוונת מעל' דהוי גזירה לגזירה צונן אטו חמין ובחמין אטו ב"י, ידע מע"כ דגזירה אב"י אטו ב"י גזירה קרובה היא ומאד חששו לה אפי' להצטרף לגזירה אחרת בפסחים דף ל' בקדירות בפסח דמקשה וליעבד להו שלא במינם ופי' התוס' אי ס"ל לרב דנט"ל מותר ומשני גזירה אטו מינן ובמינן גופייהו אטו ב"י, ולדידן דקי"ל מב"מ מה"ת ברוב הו"ל להתיר לבשל מינן בקדירות לאחר מע"לע וע"כ דגזרי' ג"כ אטו אינו מינן וגם בשבלעו אי' דבריה' אסורין לאחר מע"לע דהא לדעת הרשב"א אי טע"כע לאו דאוריי' גם כי גיעולי כלי איסור אינן אלא דרבנן וכלי מדין הוראות שעה היתה וכמו שהוכיח הכ"ופ סי' צ"ח ואפ"ה אסרי' אב"י אטו ב"י והרמב"ם פי"ז מה' מ"א כ' קדירה של חרס שנתבשל בה בשר נבילה לא יבשל בה שחוטה באותו היום ולא אסרה תורה אלא ב"י ומד"ס לא יבשל בה לעולם עכ"ד, ונ"ל דלא ס"ל כרשב"א וגיעולי כלים לעולם אסורי' מה"ת ולכן נקט כלי חרס ותמה הכ"מ מ"ש חרס דנקט ונ"ל דהנה לכאורה לשי' הרשב"א הובא רסי' ק"ג דפגימת כלי שאב"י אינו פגום לגמרי שאינו ראוי' לאכילת גר ואפ"ה מותר כיון שאין שם ממשו אלא טעמו ואין בטעמו להנאתו בטל לה ברובא יעי' במקומו, א"כ למה לי' לגמ' לומר אב"י לכתחלה אסורה מגזירה דאטו ב"י ולא קאמר משום דאין מבטלין אי' לכתחלה, וצ"ל לשיטתו משום כלי חרס שאין לו תקנה אם נאסרנה גם לאחר שהיי' מע"לע ותהי' צריכה שבירה אי לאו גזירה הוי מחשבי' לה לדיעבד וכ"כ התוס' בפסחים שם והנה אי הו"א כהרשב"א דגיעולי כלים לאו דאוריי' מ"מ הוי אסרינן לבשל בהן לכתחלה למ"ד דאין מבטלין אי' לכתחלה דאוריי' אבל בכלי חרס הוי שרי' לכן נקט הרמב"ם האי' לבשל בכלי חרס לומר דגיעולי נכרי' לעולם הוי דאוריי':
וע"ד הנוב"י דרוצה להתיר באי' דרבנן לאחר מעל"ע ותמה מעל' מפינכא דר"א דדם שמלחו ג"כ הוי דרבנן גם בעיני יפלא בעת קראי זאת בספרו ציינתי עליו כזאת אמנם להצילו שלא ילכד ברשת הטעות לפמ"ש בתשו' בית יעקב דהא דדם שמלחו אינו עובר עליו דוקא אם נשתייר במלחו שיעור מליחה דאז הוי הדם כמבושל והנה הש"ך כ' בסי' צ"א דאף לדעת הר"ן דקודם ששהה שיעור מליחה לא הוי כרותח דמ"מ הדם הנגרר אחר המלח נעשה רותח מיד ואין סברת הש"ך מתנגד לסברת הבית יעקב דוודאי הדם רותח ובכוחו ליכנס ולהבליע עצמו בכלי ובבשר אבל הוא עצמו איננו מתבשל עד שיעור מליחה דכל עיקר דמליחה לקדירה בכחו לבשל ילפינן מגמ' דמנחות דמליחת קדשים דהיא כמו לקדירה לבשל הדם יעי' בתוס' בשם ר"ת ולפ"ז מיד שהותחל הדם לזוב מכח המלח ונעשה רותת נכנס לתוך הפנכא ואז הוי הדם דאוריי' דעדיין לא נתבשל ואח"כ מתדבקת בדופני הכלי ולא יהי' בכח המלח אח"כ לבשלה ולחממה יותר והגע בעצמך דהא אין מליחה לכלים להפליט אלמא שאין בכח המלח שעל דופני הכלי להרתיח ולחמם הדם הבלוע המתדבק בדופני הכלי ונשארו שם באי' דאוריי' ועכ"ז לא העלתה ערוכה דעכ"פ איך נגזור אינו בן יומו אטו בן יומא הלא גם אם נשתמש בו בן יומא ברותחין שבכחו להפליט יתבשל הדם מחמת הרתיחה הלזו ויהי' דם שבשלו:
ידידו הד"ש יואל אונגר מרעכניטץ: