אור ברסלב

תשובת ריבא (אונגר) חלק א· רבי יואל אונגר

תשובה קטו

תשובה קיד

בענין איסורי' מבטלי' זא"ז, ושני מינים המשונים בטעמם מאיסור א'

הב"ח בסי' ל"ג כ' הנפ"מ שבין נבילות לטריפות היא לענין ב' זיתים בתערובות נ"ט זיתי' היתר דכל א' מבטל את חבירו כמבואר בסוף סי' צ"ח, וכ' התב"ש שם שס"ל דאף אי אין טעם שניהם שווה מ"מ אם הם מאיסור אחד אין הא' מבטל את חבירו, וסיים שם התב"ש דאין כן דעת האו"ה, והפמ"ג בפתיחתו לשער התערובות תמה עליו ממה שהשיא דעת האו"ה לחלוק על סברת הב"ח והרי בא"וה עצמו מוכח ג"כ כדעת הב"ח שכ' זית בשר וזית גבינה לנ"ט של היתר אף דמצטרפי' למלקות מ"מ הואיל ולא נאסרו מקודם לא נאסרו עכ"ל, משמע דאם נאסרו מקודם לא היו מבטלין זא"ז יעי"ש שהאריך, וכ' גם במשבצות ססי' צ"ח דמדברי א"וה יש ללמוד דזית נבילה משור וזיתי נבילה מעוף דאין טעמם שווין מ"מ חד איסור היא וצריך ק"כ זיתי היתר לבטלם יעי"ש ובמחכ"ת דין זה וודאי אינו אמת, וגם לפי דבריו שהאו"ה אינו חולק על שי' הב"ח הנ"ל מ"מ דין זה דמצטרף וצריך ק"כ זיתי' היא נגד תלמוד ערוך ע"ז דף ס"ו גבי תבלין של שנים וג' שמות וכו' דמצטרפי' כל המשנה באי' אחד מיירי, ולשי' התוס' עכ"פ הסיפא דג' מינין ושם א' דמצטרפי' באיסור א' היא, ואפ"ה קאמר חזקי' דבמינו מחיקי עסקינן, אלמא דבטעמי' משוני' אין מצטרפי', וכוונת התב"ש לשי' הב"ח לא הי' שיצטרך ק"כ זיתי' אלא דס"ל דאם לא הי' מאי' א' כגון א' נבילה וא' טריפה היו האי' מבטלי' זא"ז בנ"ט זיתי היתר, אבל אי שניהם מאיסור אחד אין בכח זית הא' לבטל את חבירו וצריך ס' זיתי היתר לבד מהאיסורים, א"כ גם לפי דעת הפמ"ג באו"ה הא דהתנה בזיתי בשר וגבינה שלא נאסרו מקודם, הוא כדי דלסגי' בנ"ט זיתי' דאי נאסרו היו צריכי' לס' זיתים:

אבל האמת יורה דרכו דאו"ה חולק על שי' הב"ח כמ"ש התב"ש וכן הסכים בעל קצה"ח בתשו' שבסוף ס' אבני מילואים, וקושי' הפמ"ג ממ"ש האו"ה ב' זיתי בשר וגבינה הואיל ולא נאסרו מקודם גם בעל קצה"ח נדחק שם הרבה בישוב קושי' זו החמורה לדעתו, ולפענ"ד ל"ק ולא מידי דלהכי כ' האו"ה הואיל ולא נאסרו מקודם, דאי היו נאסרין מקודם כגון שנתבשלו יחד הבשר והגבינה ואח"כ נפלו לאותן הירקות, א"כ הרי טעם הגבינה שנכנס בבשר נעשה נבילה ועתה כשנפלו להירקות צריכי' אנחנו לבטל הפליטה דבשר דלא ידעינן כמה נפיק מיני' ואין הגבינה מצטרף לבטל טעם הגבינה שנפלט מן הבשר כיון דאיסורן א' וטעם שניהם שוה, וכן להיפוך טעם הבשר שבגבינה נעשה נבילה ואותו טעם אין מתבטל בבשר כנ"ל נכון, ולפ"ז נבילת שור ונבילות עוף דנפלו לקדרה לכ"ע א"צ ק"כ זיתי', אמנם אי סגי' בנ"ט זיתי' תלי' בפלוגתא דלשי' או"ה מבטלין זא"ז ולשי' הב"ח אין מבטלין ודו"ק:

ויש לחקור הנה קי"ל דמשערין ברוטב ובקיפה ובחתיכו' דרך משל אם נפל זית נבילה לקדירה שבו ל' זיתי בשר ול' זיתי רוטב מתבטל לפי שהרוטב מתפשט הטעם בשוה ואין בשום מקום יותר מחלק ס' מהאיסור, והקשה הפמ"ג רסי' צ"ט במשבצות א"כ לסגי' נ"ט זיתי' באיסור גוש דהא חלק א' מהאיסור נשאר בתוך האיסור וכמו שלדעת המחבר דלא אמרינן חתיכה נעשה נבילה בשארי איסורי' מצטרף גם חתיכה הבלועה מהאיסור לבטל וע"כ משום דגם בו נשאר חלק א' מהאיסור א"כ אם האיסור גוש ג"כ לצרפו לבטל דהא נכנס גם בו חלק א' ונחסר מפליטתו חלק הששים ותי' דגם אח"כ יוציא טעם האיסור ויתן טעם באחרות משא"כ בהיתר שכבר נתבטל, וקשה לפי דעת הטור בתרי משהו דמשהו אין בו כח לצאת הדק"ל כיון דפלט הכל ולא נשאר בו אלא חלק הששים דהיא פחות מנו"ט ואין בו כח לצאת עוד ולא נכנס לתוך שארי נ"ט זיתי' מן האיסור אלא נ"ט חלקי שישים מהזית ויתבטל, ועכצ"ל דדוקא פליטת חתיכה אחת הנבלעת בחתיכות אחרות היא דאינה יוצאת כשהיא רק חלק הששים דמתקשרת ונדבקת בממשות של החתיכה ההיא משא"כ אם נכנסה הפליטה באותו חתיכה שנפלטה ממנה כמו שקודם הפליטה הי' בכחה לצאת לגמרי דלכן בכולה משערי' דחיישינן דלמא פלטה בכמותה, כן נמי כשתחזור ותבלע לתוכה יכולה לחזור ולצאת ממנה כנ"ל מוכרח, ועדיין קשה אם ב' חתיכות מאיסור וטעם א' וכל א' היא כזית ונפלו לקדרה דצריך ק"כ זיתי' לבטלם למה לא סגי' בקי"ט זיתי היתר דפליטת חתיכה מתחלקת ומתפשטת בשוה ונכנס חלק ק"כ ממנה לחתיכת איסור האחרות, והרי מתקשרת ומתדבקת שם עד שלא תוכל תו לצאת ממנה, וכן מפליטת חתיכה זו נכנס חלק ק"כ ממנה לחתיכה אחרת האסורה ואינה יוצאת ממנה, ובקי"ט זיתי ההיתר לא נכנס משני חתיכות האיסור יותר אלא רל"ח חלקי ק"כ דהמה קי"ט חלקי ס' ובטלים בקי"ט זיתי ההיתר והדבר צריך אצלי תלמוד, ויתבאר להלן בדברינו:

ונחזור לנדון שהתחלנו ב' זיתי טריפה שטעמם שווה שנפלו לקדירה דלשי' הב"ח צריך ס' זיתי היתר ולא סגי' בנ"ט זיתים דדוקא איסורי' שווים מבטלי' זא"ז ולא איסור אחד, וקשה הרי חלק ס' מחתיכה האחת נכנסה בחברתה ואינה יכולה לצאת ממנה כנ"ל וכן מחתיכה האחרת נכנס חלק ס' בחתיכה וכיון שביררנו דבטעמים שווים אין מצטרף דנצרך לבטל שניהם כאחת א"כ בנ"ט זיתי היתר אין בהם אלא חלק ס"א מחתיכה זו וחלק ס"א מחתיכה האחרת, ו כיון דאין מצטרפי' כל אחת מהן בטילה בששים בנ"ט זיתי ההיתר ולא בעי' צירוף האיסור לבטל, א"כ מה לי אם המה מאיסור א' או מאיסורי' שונים, וודאי אי היתה יכולה לצאת שפיר היינו מחלקי' דאי הי' ב' איסורי' שווים כשנכנס חלק הס' מאיסור זה לחתיכת האיסור האחר היתה בו בטילה בו דאי' מבטלי' זא"ז [דאף לדעת הרמב"ם דאין איסורי' מבטלי' זא"ז אפשר דאינו אלא כשהן מין א' דדמי לעולין שאין מבטלי' אבל אי בעצמותן הם מב' מינים אף דשמא דאיסורא שווין להם מודה הרמב"ם דמתבטלי' ולא כשי' הר"ן נדרים דף נ"ט ואף דאח"כ יוצאת ממנה כאר נתבטלה וכסברת הפמ"ג הנ"ל] אבל אם האיסור אחד דאין מתבטל הפליטה כשהיתה בתוך חתיכות האיסור האחרת, ואוסרת כשיוצאת ממנה, וכמ"ש הפמ"ג דמטעם זה לא מהני גוף חתיכות האיסור לבטל, אבל לפי סברת הטו"ז דאינה יכולה לצאת מחתיכה אחרת שלא נפלטה מקודם א"כ קשה, וודאי דשפיר נפ"מ בין נבילה וטריפה לענין איסור צלול כגון שרביעית רוטב מבשר בהמה טריפה ורביעית רוטב מבשר עוף שנתנבלה נפלו למים וכדומה שהי' נ"ט רביעית דבזה אי' מבטלי זא"ז ואלו היו שניהם איסור אחד אף שטעמם שווים ולא היינו מצרפי' להצריך ק"כ רביעית לבטלם מ"מ בעי ס' רביעית של היתר, אבל ס' הב"ח בזיתי בשר גוש צ"ע:

ועוד יש לעיין לשי' הב"ח אמאי לא מהני בשני חתיכות מאיסור א' וטעמים שאינם שווים ונ"ט זיתי היתר לבטל, הלא עכ"פ אין כאן טעם איסור ואי נמי ליכא כאן ס' הא טעם שאינו מירגש אינו אוסר, ובס' כו"פ כ' דהראב"ן דאוסר בחלב ידם בנ"ט דהיתר סובר כשי' רש"י דבפחות מס' לא מהני טעימת קפילא, אלמא דאפי' ברור לנו דלית כאן טעם מ"מ בעי ששים, ובאמת זה ליתא דלדעת רש"י אפי' טעימת ישראל בהיתירא לא מהני בפחות מס' דהא עיקר ראייתו מגריסין של תרומה בתוך עדשים דאמרי' מאי לאו בס', והב"ח בעצמו כ' דאטעימת ישראל סמכי', ועוד נראה דסברת הפליתי דחוי' מעיקרא דטעמא דרש"י דס"ל דקי"ל לרבנן דכל איסור נותן טעם עד סמוך ועל כרחך דהטועם אינו בקי בטעימת והרגשת טעם האוכלין משא"כ כאן דאיכא ס' זיתים המשונים בטעמם מאיסור זה ויכולים לבטל טעם האיסור, אלא נראה לענ"ד בטעם דהראב"ן דס"ל בסברא אחרת כרש"י והרמב"ם דאף בדאיכא ס' מ"מ בעי' קפילא כשהיא מצוי וע"כ דס"ל דאין הדבר ברור כל כך דביותר מס' אינו נו"ט דהדבר מצוי שאיסור נו"ט גם ביותר מס' וכ"כ רש"י בשמעתא דזרוע בשילה דמקראי מוכח דביותר מס' אף כי יהיב טעמא מותר מדהתירה התורה בזרוע בשילה מין במינו דאיכא למימר דאי שלא במינו היי יהיב טעמא אלא רבנן אחמירו ואמרו טעמא לא בטיל, וזהו כדעת או"ה בש"ך סי' צ"ח סקכ"ט דכל דיותר מס' אינו אלא דרבנן והטעם דגמרי' מזרוע בשלה וכרש"י, וזה נ"ל לשיטה זו דבאין קפילא מצוי סמכינן אס' אף דאפשר דגם בדאיכא ס' נותן טעם, דהוא מטעם כיון דכבר אין כאן איסור דאוריי' ואין כאן אלא ס' בדרבנן כמו בנשפך ולכן בחלב ודם דאי' אין מבטלי' זא"ז, ואי הי' נותן טעם הי' האי' מדאוריי' ומדינא צריך קפילא ובאין קפילא מצוי' אסורה מחשש דלמא האיסור הלזה יהיב טעמא ביותר מס' והראב"ן בדליכא קפילא מיירי, או דס"ל ג"כ כאידך דרש"י דקפילא לא מהני אלא ביש ס' דבדרבנן נאמן גוי מסלפ"ת, אבל לא בענין זה דאי איכא טעמא מדאוריי' אסורה:

וזה י"ל ג"כ בדעת הב"ח דס"ל כרש"י והרמב"ם דאין הדבר ברור דיותר מס' ליכא טעמא ולא מהני ס' בליכא קפילא אלא מטעמא דלעיל דכל טעם ביותר מששים התורה התירה מזרוע בשילה, והוא כרש"י והרמב"ם והאו"ה דלא כדעת הר"ן אבל אי הי' הטעם אסור מדאוריי' הי' בעי קפילא, ואנן דלא סמכינן אקפילא הי' אסורה לגמרי, ולכן דוקא אי ב' האיסורי' שווים מבטלין זא"ז וכמ"ש דבמין שאינו מינו איסורין מבטלין זא"ז, ואיכא ס' נגדו כ"א מהאיסורים ומותר מדאוריי' אף אי הוי יהיב טעמא ואינו אלא חששא דרבנן, משא"כ אי המה מאיסור אחד דאינן מצרפים לבטל וליכא אלא נ"ט של היתר ואי הוי יהיב טעמא אסור מדאוריי' ואטעימת קפילא לא סמכינן לכן אוסר ודו"ק:

והנה ברסי' צ"ב בכזית בשר שנפל ליורה חלב פסקי' בקדם וסלקו מהני טעימת קפילא ובלא קדם וסלקו צריך ס' [ר"ל וגם קפילא דבשיטת הרמב"ם קאי התם] משום דהחלב נעשית נבלה, והקשה הכר"ום א"כ לבעי' ס"א זיתים ותי' דאיסורין מבטלין זא"ז כיון דטעמי חולב ובשר אינן שווין זיל הכא ליכא טעמא וכו', הנה מ"ש דלבעי' ס"א זיתים ולא הקשה דלבעי' ק"כ זיתים הדין עמו דכל היכי דטעמם שונים זה מזה אינן מצטרפי' אבל קושייתו דלבעי' ס"א זיתים חמורה לשי' הב"ח כיון דמצטרפין למלקות והמה איסור אחד אינן מבטלין זא"ז לשיטתו, והנראה דוודאי איני קשה דטעם החלב הנאסרה דהיא תחזור ותיאסר נ"ט זיתי החלב הנשארים ולא להני כזית הבשר לבטלה, כיון שגם היא נאסרה מאותו איסור בעצמו דמ"מ הא חלק הס' מן אותו כזית החלב נכנסה גם לחתיכת הבשר ונתקשרה שם עד שאינו יכולה ליצא משם, ולא נכנסה בנ"ט זיתי החלב כ"א נ"ט חלקי ס' ושפיר בטילה שם, ואין קשה אלא על פליטת הבשר שנבללה ונתערבה בחלב הצלולה שהיא תאסור אותה, כיון דאין כנגדה אלא נ"ט זיתי היתר דזית א' מהחלב שכבר נאסרה אינו יכולה להצטרף עם השאר לבטל כיון שאסורה מחמת אותו איסור בעצתו, וכיון שבררנו דכל עיקר טעם הב"ח משום דחיישינן דלמא אף דאיכא ס' דלמא מ"מ יהיב טעמא וכיון דהתם בטעמי' קפילא ואמר דלית כאן טעם בשר מיירי ל"ק ולא מידי, ולפ"ז הרמ"א שהגיה שם דלדידן דאין אנו נוהגין לסמוך אטעימה בעי ס' בכל ענין ולא כ' דבדלא קדם וסלקו צריך ס"א זיתי' הי' נראה לכאורה דס"ל כשי' האו"ה ולא כהב"ח, דלשי' הב"ח הא דכ' הרמב"ם דסגי' בס' היא משום דסמך אטעימת הקפילא, אמנם לאחר העיון נ"ל דיש להשוות דעת הרמ"א לדעת הב"ח לפי הנ"ל דהנה בחולין דף ק"ח קאמרינן למאן דלית לי' טע"כ ולא גמר מב"וח משום דחידוש היא א"כ הא דשרי בב"ח כי ליכא נו"ט לאו משום דגמרינן מזרוע בשילה דהא ב"וח חידוש היא אלא משום דדרך בישול אסרה תורה ובלי נתינת טעם איננו דרך בישול, א"כ אף אנו נאמר דאף דס"ל טע"כ היא משים דילפינן מגיעולי כותים או ממשרת וע"כ דס"ל ב"וח חידוש היא, א"כ הך קולא דילפי' מזרוע בשילה לשי' רש"י להתיר אם נו"ט ביותר מס' אין למידין ממנה לב"ות, ואם נאמר דב"וח באמת אי יהיב טעמא ביותר מס' מה"ת אסורה, א"כ כי ליכא קפילא הו"ל לאסור אף בדאיכא ס' דלמא אם היינו יכולין לטועמו היינו מרגישין בה טעם וכנ"ל, ואפשר שזה באמת דעת רש"י, ויתיישב בזה מה דמקשין לרש"י דלא סמכי' אקפילא בליכא ס' א"כ קדירה של בשר שבישל בה חלב דקתני בברייתא בנו"ט וקשי' לי' לרבא מאן טעם לה עד ששמע מר' יוחנן דסמכי' אקפילא, ע"כ גם לפי האמת בדאיכא ס' בחלב נגד בליעת הבשר קא מיירי, א"כ מה קשה לי' לפי מה דלא ידע דסמכי' אקפילא והיה סובר דגוי אינו נאמן א"כ בפשוט מותר מחמת ס', והא דקתני בנותן טעם בס' קאמר כמו נו"ט דמשנה דטפת חלב, ולפי סברא הנ"ל ניחא דלפי מה דלא ידע דגוי מהימן אף בדאיכא ס' אסורה אף דבשארי איסורי' מותר בדליכא קפילא ע"י ס' משום דמזרוע בשילה ילפינן להתיר בס' אפי' נותן טעם והוי ס' בדרבנן משא"כ בו"ח דמה"ת אסורה כי נותן טעם שפיר יש לחוש דלמא יהיב טעמא [וממתני' דטפת חלב דלא מקשה אפשר לומר דהא דקאמר אם יש בה בנו"ט אסורה, באיסור כל הקדירה ע"י ניעור וכיסה דלבסוף קא מיירי, ואי איכא ס' אף אי הי' נאסרה החתיכה מ"מ לא היתה נעשית נבילה לאסור חתיכות האחרות דבמשהו לא נעשה נבילה ואי דטפת החלב בעצמה היא תאסור כל החתיכו' מחשש דלמא יהבא טעמא הא משהו אינה יכולה לצאת וכנ"ל ועיין] כן י"ל לשי' רש"י ולדידי' אפשר דבאמת לא משתרי ב"ות בס' בלי טעימה, אמנם לדידן דקי"ל בב"וח אי איכא ס' וליכא קפילא דשרי אם נאמר דלשי' הב"ח אין הדבר ברור דלא יהיב טעמא ביותר מס' ולא שרי בליכא קפילא אלא משום דמזרוע בשילה למידין דמותר מה"ת נותן טעם ביותר מס' א"כ ב"וח דליכא למילוף מזרוע בשילה אמאי מהני ס' בלי טעימה, וע"כ משום דיותר מס' אף כי יהיב טעמי' אין זה דרך בישול, ורבא דמצריך קפילא בליכא ס' מיירי והוא כדעת הרמב"ם דקפילא מהני בלי ס' וגם בדאיכא ס' צריך קפילא כשהיא מצויי ולא מהני ס' אלא באין קפילא מצוי וע"כ דס"ל ככל מה שכתבתי, ולפ"ז י"ל דגם הרמ"א מודה לשי' הב"ח בשארי איסורים אם ב' חתיכות מאיסור אחד וטעמים שווים נפלו לקדירה דצריך ס' זיתי היתר לבטלו בליכא קפילא כיון דאיכא למיחוש דלמא יהיב טעמא אף דגמרי' מזרוע בשילה דטעמא בטל מס' היינו בס' דהיתר אבל לא בס' דאיסורא משא"כ ב"וח דהא דשרי ביותר אינו מטעם ביטול, אלמא משום דלא הוי דרך בישול, א"כ גם בס' בצירוף האיסור מהני ודו"ק:

וכיון שזכינו לזה לתרץ שי' הב"ח דלא תקשה עליו קושייתי השני' מצד שאין הטעם נרגש גם קושיותי הראשונ' מצד דלא יצאה מן חתיכת האיסור השני' חלק הס' שבלעה מחתיכה זו יש ליישב כיון דעיקר הקושי' היא אם ב' מיני האיסור המה דברים גושיים וכמו שהארכתי והנה בענין כזה מלבד מה שצריכין אנחנו לבטל הפליטה של ב' החתיכות עוד אנו צריכי' לבטל בליעת האיסורי' מה שבלעו שני החתיכות האסורים מן ההיתר וכקושי' הכר"ופ לפי"מ דקי"ל גם בשארי איסורי' חתיכה עצמה נעשה נבילה, וזה ל"ק כיון דהבליעה מן ההיתר נעשה נבילה, א"כ ליבעי' ק"כ זיתים לבטלם כיון שהמה מאיסו' אחד והא דלא מצרפי' החתיכות דאיסור הוא משום דאין טעם שניהם שווה וא"כ מה שבלעו ב' החתיכות מההיתר ונעשו בתוכם נבלה והמה מין איסור אחד וגם טעמם שווה, די"ל דאין הנאסר חמור מהאוסר כיון דהאוסרי' אינם מצטרפי' גם הנאסרי' מהם לא יוכלו להצטרף ודו"ק, עכ"פ לק"מ קושי' הנ"ל דאי נמי חלק הס' מפליטת האיסור נכנס לחתיכת איסור האחרות במקום שלא תוכל לחזור ולפלוט הימנה, ולא נתערבה מפליטה לתוך ההיתר כ"א נ"ט חלקי ס', מ"מ הלא גם מן ההיתר נעשה זית א' איסור מה שהיתה בלועה בתוך חתיכה זו בעצמה והיא נעשית איסור כמוה, אף שטעמה אינה שווה לטעם האוסר שיתבטל עתה על ידה מ"מ מין איסור שהנאסר מחמת בליעת הטריפה נעשית חתיכה טריפה, ואף דשינוי הטעם גורם שלא יצטרך כדי לבטל שתיהן, מ"מ גם היא אינה מצטרפת לבטל וכמו שכתבתי למעלה ע"כ בעי ס' זיתים ודו"ק:

ובזה יתויב שיט' רש"י הנ"ל דאף ביש ס' בעי קפילא א"כ בהך מעש' דכילכת באלפס דאמ' ר"י לטעמי' קפילא ארמאי ע"כ דהי' באלפס ס' והקשו הראשונים א"כ למה אמר רבא השתא דאמר ר"י סמכי' אקפילא, הלא טעימת קפילא חומרא היא דבלי קפילא הי' מותר ע"י ס', ונלע"ד דוודאי הי' ס' באלפס בצמצום, אמנם נסתפקו כיון דהאלפס נתנה טעם בכילכת ונעשי' בה נבילה דרש"י לטעמי' בסוף סוגי' טיפת חלב דגם בשארי איסורי' אמרינן חתיכה עצמה נעשה נבילה ונהי נמי דלא בעי ק"כ זיתי' לבטל זית הכילכת עם זית האלפס שנאסר' כיון שטעמם אינם שווים אין מצטרפים לאסור, עכ"פ לצטרך ס"א וכקושי' הכ"ופ, וודאי דנגד מה שנאסר מן האלפס סגי' בנ"ט הנשארים לבטל, כיון דחלק ס' ממנה נשארה ונדבקת בתוך הכילכת ואינה יוצאת ממנה עוד, ולא נבללה בתוך הנ"ט הנשארים כ"א בנ"ט חלקי ס' אבל פליטת הכילכת בעצמה שאינה מתקשרת בתוך הכילכת היטב, ויוצאת וחוזרת ויוצאת פעם אחר פעם, וצריכים לבטל כל כמות' דלא ידעי' כמה נפיק מינה וכיון דבתוך ס' זיתי ההיתר זית א' שנעשית איסר כמוה, ודין לה עם הכילכת כמי ששניה' ממין איסו' אחד ואינה מצטרפת לבטל עם נ"ט זיתי' הנשארי', ולכן אם בה טעם הכילכית נרגש אסורה מן התורה דאף דילפינן מזרוע בשילה דביותר מס' גם טעמ' בטל מדאורי' משום דס' שיעורי' דביטול הטעם מ"מ כאן דאיסור א' אין קצתו מבטל את עצמו וט"כע דאוריית' ומאן טעים לה דנדע דאין בה טעם כילכת נרגש ואר"י לטעמי' קפילא, ושפיר קאמר רבא דלר"י סמכי' אקפילא לקולא, ונתיישב לו עי"כ מאי דקשי' לי' מעיקרא אברייתא דקדירה שבשל בה בשר וכו' כפי מאי שסבר דגוי אינו נאמן מאן טעים לה, והוא עפי"מ שכתבתי לעיל לדעת רש"י דב"וח אי יהיב טעמא ביותר מס' מדאורי' אסור וצריך נאמנות הטועם לקולא:

או י"ל דהנה הראב"ן הקשה מאי מהני טעימה בחלב שנתבשלה בקדירת בשר נימא דהחלב שנבלע בתוך הקדירה נעשית נבילה וחוזרת ואוסרת וא"א למטעמי' ותי' דדוקא באוכל דמתקשרת הבלוע בתוכה ונפרדת ממאכל שבקדירה יכולה לעשות נבילה, משא"כ אוכל הבלוע בקדירה דמחוברת עם השאר יעי' באחרונים רסי' צ"ד שהביאו, והנה לשי' רש"י דטעימת קפילא ביש ס' היא בלא"ה לק"מ קושי' הראב"ן דאין למחוש אבליעת החלב שבתוכה כיון דמב"מ היא עם שאר החלב וא"א למיקם אטעמא שפיר מתבטלת בס', ול"צ לחילוקו של הראב"ן, אמנם זה קשה כיון דזית א' מהחלב נ"נ איך יתבטל פליטת הבשר בנ"ט זיתי החלב דהיתר, דהא זית החלב שנאסרה אינה מצטרפת עם הנ"ט לבטל הטעם ולכן אי הוי יהיב טעמא, אף דילפינן מזרוע בשילה דגם טעמא בטיל בס' מ"מ האי זית הנאסר דאין מצטרף וכמ"ש דאין מקצת האיסו' מבטל את קצתו והוי אסורה מה"ת ובעי' טעימה לקולא ולכן מקשה מאן טעים לה עד ששמע מר"י דגם לקולא סמכי' אקפילא ודוק:

ובזה נראה לענ"ד לתרץ קושי' התוס' חולין דף צ"ט ע"ב ד"ה לא על שיטת רש"י שם דלהתרצן בעי' בתרומה ק"א לבר מאיסורא, ובמבא"מ ל"ב, אלא ק' והמקשין דהי' ס"ל דגם במ"בת עולה תרומה בק' למ"ל להקשות מרישא, הלא מסיפא גופא יכול להקשות מאי קולתי' דמבא"ת דלא אמרי' ביה רבנן שלא יעלה אלא בק' הלא מ"ת בעי ק' מכח טעמא, ונ"ל דלכאורה קש' גם לפי האמת דבתרומה בעי ק"א למה סגי' בגריסין בק' אף דבסילק הגריסן ולא נשאר בהם אלא טעמא, מ"מ הלא כ' תוס' ע"א ד"ה אין דמ"בח אף אם הסיר השאור מ"מ בעי ק"א, א"כ גם בגריסין הלא העדשים שנכנסו בתוך הגריסין נאסרו בתוכן וחזרו ונפלטו לתוך שארי העדשים ומ"כבח ולבעי ק"א וצ"ל הטעם דאין הנאסר חמור מהאוסר כיון דלא נאסרו העדשים אלא מכח הגריסין והגריסין בעצמן בטילים בק' וס' גם העדשי' לא חמירי מינייהו אלא דמ"מ קשה למאן דס"ל כל איסורין בק' א"כ לבעי' ק"א דהיתיר' כיון דגם מן העדשי' נעשים איסור ככתות האיסור, ושניהם מין איסור א' וכמ"ש אף דטעמ' אינן שווין ולא בעי כדי לבטל את שתיהן, מ"מ כיון דאין מקצת האיסור מתבטל בתוך קצתו לשי' הב"ח א"כ בעי' ק' דהיתר מלבד מה שנאסר בתוך הגריסין, וודאי כדי לבטל העדשים הנאסרים הי' סגי' בק' כיון דחלק ק' ממנה נכנסה ונתדבקה ונתקשר' היטיב בתוך הגריסין עד שאינה יכולה לצאת ממנה, ולא נתערבה בתוך שארי הצ"ט כ"א צ"ט חלקי ק' וכנ"ל אבל מה שנפלטה מהגריסין ונתערבה ונבללה בתוך העדשי', כיון דחלק א' מהעדשי' לא מצטרף לבטל ולא נשארו אלא צ"ט דהיתירא, וצ"ל כיון דבטועמו הכהן ולא מצא בהן טעם גריסין מיירי והא דמ"מ בעי מאה וס' הוא כמ"ש, דבפחות קים להו לרבנן דוודאי אית בהן טעמא אלא דהטועם אינו בקי בהרגשת טעמי האוכלין, אבל אי אית בהו מאה היכולי' לבטל הטעם, אף דלא מצטרף חלק קי ולא נשארו אלא צ"ט, כיון דאין בה טעם נרגש שרי, וכל זה אי במבא"מ לא בעי שיעורי' דתרומה דאינו עולה רק בק', ולא בעי ק' אלא כדי לבטל הטעם, ואי היינו יודעים דבפחות מק' נתבטל הטע' ג"כ הי' שרי, רק דלא היינו מאמינין להטועם וכיון דאיכ' לבטל הטע' אף דחלק ק' מהעדשי' לא מצטרף לביטול גם בצ"ט דהיתירא נתבטל, אבל אי הי' בעי ק' דהיתירא גם בלי טעם משום חומר' דתרומ' דגם ביבש דליכא טעם בעי ק' דהיתירא לבטל, וכיון דחלק ק' מהעדשים נעשים תרומה ולא מצטרף לבטל ואין כאן אלא צ"ט דהיתיר', לכן לא היינו שרי' עד דאיכ' ק"א דהיתיר' נגד כמות דאיסורא, דאף בלי חלק מההיתר הנאסר ישאר ק' ולכן מסיפ' לחודא לא הי' קשה ומקשה מרישא דשאור בעיסה שנבלל יפה ואינו עומד במקומו עד שנוכל לומר דחלק א' מהעיסה נכנס לתוך השאור ונאסרה בתוכה וא"כ לפי הס"ד לא בעי' מהעיסה רק ק' ומ"ש מסיפא ודו"ק:

תוכן העניינים

תשובת ריבא (אונגר) חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה