אור ברסלב

תשובת ריבא (אונגר) חלק א· רבי יואל אונגר

תשובה קיד

תשובה קיג

בעז"ה פאקש יום ב' פ' שלח תרל"ו לפ"ק:

שוכ"ט לידידי הרב מו"ה יוסף נ"י אבדק"ק קאלאטשע יע"א:

שאלתו ובקשתו להכניס עצמי בדבר שנתחבטו בו גאוני עולם וחכמי דור ודור במעש' דווילנע קשה מאוד, ואין בידינו להכריע להלכה ולמעשה, אבל מה שכ' מע"כ לפלפולא בעלמא ע"ז אשים עין ביקור, ראשון לציון שהשיג על הגאון מ' העשל דהוכיח דאין להתיר כולו מפני שהחצי מותר מ"הד, ממתני' דקרב ראש א' מהן יקרבו כל הראשים, ולא שארי האיברים שדחיקא לי' לומר דמיירי שאין ניכרין הראשין והאיברי' מאיזה בהמה הן, ותמה מעלתו דע"כ גם שארי האיברי' של תערובות הן דאם ידעינין איזה מהם של הבע"ח וודאי דנקריב השלמים, וכיון דגם האיברי' נתערבו עם איברי בע"מ איך נקריבם עכ"ד מעלתו בקיצור. ולא ידעתי מאי קשי' לי', וודאי מיירי דהראשים וגם שארי האיברים נתערבו דאין ידוע איזה הראש עם האיברי' השייך לאותו הראש שהי' בע"מ אבל עכ"פ ידוע שאותן האיברים המה מן הבהמה שנקרב הראש שלה, שדוחק לומר דמיירי שאין מכירין האיברים מאיזה בהמה אם מאותו שנקרב הראש שלה או מאחרת וא"כ הי' לנו להתי' שארי האיברים מאותן בהמות שלא נקרב הראש שלה. ומצינו שאלה כיו"ב בשו"ת פ"מא ח"א בבהמות שאחת מהן טריפה, וכל החלקים של כ"א מונח בפ"ע ואכל כלב לשון א' אי מותר שארי הלשונות לפי סברת הטו"ז כיון דשארי איברים לא הותרו גם הלשונות א"א להתיר, וצ"ל הא דמתי' ר"א כל הראשין, דמיירי דאין מכירין האיברי' מאיזה בהמה הן אם מאותה בהמה שנקרב הראש שלה או לא, ופשוט:

מה שהשיג מעכ"ת על הפלתי שמביא ראיה לס' טו"ז ממה שהקשו תוס' על קושי' הגמ' ולבטל ברובא וכי יגרע שה"נ מחהר"ל דלמא קושי' הש"ס דאף דכל הבשר אסור מכ"מ הדם והחלב יהי' מותר דאין ר"ל וראויין להקרבה, והקשה מעל' עכ"פ איך ישחט בעזרה הא הוי חשנ"בע, זה וודאי צריך עיון איך אשתחט מני' דהגאון ומה שטרח מר לדין למ"ד חשנ"בע לאו דאורי' נ"ל דאף למ"ד ל"ד היינו הנאתו של הבשר תחשנ"בע, דלא דריש אותו אתה משליך לכלב, אבל אכילתו דעת רש"י בפסחי' דף כ"ב מודו כ"ע דאסור דדרשינין בריחוק מקום אתה זובח ואכלת ואף התוס' שחולקים וס"ל דגם אכילתו ל"ד היינו אף דדריש בריחוק מקום אתה זובח ואסור לשחוט בעזרה מכ"מ לא דריש ואכלת דדוקא הנשחט בריחוק מקום נאכל, דהא בעינין לשי' תוס' האי דזבחת ואכלת לומר דזבוח אכול ולא שאינו זבוחה ליתן עשה על לאו דאבמ"הח ונבילה כמש"כ תוס' שבועות כ"ד, ול"ק א"כ למ"ד בנזיר כדי לחנכו איך נשחט בעזרה, כיון דסבר אין שחיטה לעוף מה"ת לית בי' איסור השחיט' בעזרה] ואיך לא זכר הגאון דעיקור הקושי' על השחיט' דאל"כ מאי מתרץ הגמר' דבע"ח חשיבו ולא בטילה, הא החלב והדם לאחר שישחט יהי' ראוין להקרבה דאז בטל חשיבתייהו אבל הנראה בכוונת הגאון שסבר דעיקר קושי' היתה כיון שכל בשר של השור ראוי לחלק לחתיכות גדולות שראוין לכבד ואינם מתבטלין, וע"ז הקשה הגאון הלא יש בה גם דם וחלב שאין ר"ל ומתבטל שפיר ונהפך לרוב שהוא של קדשים כשרים ראוים להקרבה, ואיתא בגמ' דתמורה דף י"ב אם היא שלמים וולדה חולין לא הוי חולין שנ"בעז, כיון דא"א לשחטו בריחוק מקום, א"כ הה"נ כיון שהחלב והדם הי' כשרים להקרב' וא"א לשחט הבהמה בחוץ משום חלק הקדוש שראוי' להקרבה שבו וא"כ מותר לשתטו בפנים ואם גם הבשר כולה אסורה שהם חהר"ל לא קרינין בי' אם אין בשר אין דם כיון דקיימי אימורים, אבל כי משני דבע"ח חשיבי א"כ אין ראוי' לשחטו בפנים, זהו בל"ס כוונת הגאון, אם כי אני לעצמי אינני מודה לו בזה שלדעתי אין כוונת התוס' שכל חלקי הבשר המה ראוים לכבד, כ"א כוונתם שהבהמה השלימה היא ראויה להתכבד, אף דקיימ"ל כבש בעורו לא מיקרי ר"ל, היינו משום דמחוסר מעשה הפשיטה, אבל אם הכבש בחיים חיותו דא"א למפשטה וודאי היא ראוי להתכבד, לכן כתב דל"ב להא דבע"ח חשיבי רק לעופות קטנים:

ומה שהשיג על הש"ש שהביא ראיי' להקל מהא דמאן דמכשיר בה מכשיר בבתה אלמא אף דבתה ל"ל חזקה כלל מהני חזקת האם, הה"ד דמהני הרוב שבחצי' להקל גם על החצי שלא פירש, ומעלתו השיג עליו דהתם הטעם משום חזקה דכל המזנה בודקת ומזנה, או משו' ברי דילה, והנה התוס' בקידושין דף ס"ו כתב גם גבי תרי ותרי אם נשב' דמהני חזקת האם על הבן וסברת בודקת ומזנה לא בעינין להכשיר הוולד רק להכשירה לכהונה דמעלה עשו ליוחסין דכהונה דלא להני החזקה וגם אמירת ברי דילה גבי שבויה וזה היתה ראי' ר"י להחמיר גם בהיתה מדברת וע"ז כ' תוס' דה"ט דלא החמירו בה משום מ"י, כיון דבודקות ומזנה, אבל להכשי' את הוולד לבוא לקהל הוא רק משום חזק' לחוד, ואפשר דגם רש"י בקידושין שם לא קאמר דלבן אין חזקה משו' דכבר מתה האם ואין אנו דנין עלי' בשע' שעדי' מכחישים זא"ז, ודמי למש"כ הרמב"ן בגיטין פ' התקבל דאין חזקת הקריבות דאינם באים לדון לפנינו מועיל לזו המתקדשת אבל מאן דמכשיר בה שדנינו דינה להקל מחמת חזקה דילה לכן מכשרינין את בתה, ומש"כ הפנ"י דבלא חזקה מהני הברי דילה מטעם ע"א נאמן באיסורין תמה אנכי וכי במקום שאין חזקה מהני העדות ע"א ליוחסין, הלא איתא בכתובות דף כ"ד באומר אני כהן א"נ להשיאו אשה אם לא ב' מעידים עליו לרש"י מחשש ממזרות ולתוס' להשיאו אש' בדוקה להשיא בתו לכהונה מטעם חללות, וע"כ דהכא ה"ט דנאמין להאם להכשיר בתה משום חזקה דילה, ואם כדבריו דלהכשיר לקהל מהני העדות ע"א בלי סיועת חזק' קשה להיפך למה לר"י דפוסל בה פוסל בבתה, הלא טעמא דר"י דלא מהני לה ברי דילה להכשירה לכהונה משום מעלת יוחסין וא"כ בתה להכשירה לקהל דלא עשו בה מעלה תהני עדותה וגם קשה לדבריו למה כתב הרמב"ם ובש"ע באומרת לממזר נבעלתי אינה נאמנת להתיר בתה לישא לממזר והא ע"א נאמן באיסורין, אלא וודאי כיון דלא מסייע החזקה לא מהני עדותה:

והנה מה שכ' הש"ש דמזה יש להוכיח דאף בדאוריית' מכריע מקצתו על מקצתו, ולא כהגאון מו"ה העשיל שכתב כן רק משום דמדאורי' הכל בטל ברוב, במח"כ הלא גם בזה ס' ממזר מותר לבוא בקהל:

אמנם לפמש"כ ה"המ והר"ן הובאו בב"ש סי' ד' דמש"ה נאמנת על הוולד לומר לכשר נבעלתי משום דמה"ת ס' מחזר יבוא, א"כ אפשר לומר ליישב סבר' רש"י בקידושין דחזקת האם לא מהני לבת, ונאמנ' על בתה מטע' ע"א נאמן באיסורין אף דלהשיאו אשה א"נ הוא לדעת רש"י מחשש דלמא עבד הוא שכ"כ הטור סי' ב' בשם הרמ"ה ולתוס' מספק חללות, דאותן ספיקות מה"ת הן, אבל ס' ממזרות דמדרבנן חיישי' לי' מהני עדות ע"א:

ולפי"ז אזלא לי' הוכחת הש"ש, דשם אין הטעם משום דחזקת האם מכריע ספיקא דבת, אלא הטעם דהבת אף דאין לה חזקה מכ"מ מהני לה עדות האם, ולא די שאין לה"ר לדעת הגאון ר' העשיל שמתיר החצי מכח הכרעת חצי התחרח, אלא שיש לה"ר לדעת ב"ה וכסברת הטו"ז דמאחר שאוסרין החצי האחת אוסרין גם החצי השני, דהא חזינין דמאן דפוסל בה פוסל בבתה אף דבה איכ' ספק לכהונה דהוא מדאוריית' ולא מהני העדות ע"א ובתה לקהל אין אלא ס' דמה"ת שרי ומכ"מ אמרי' כיון דהאם אסורה אסור גם הוולד:

והנה רש"י קידושין ד' ע"ד כ' להכשי' בה דלא נתחללה מן התרומה אלמא לר' יהושע דפוסל בה גם נתחללה מהתרומה שאם היתה ב"כ ואכלה טרם שראוה מדברת נפסלה מחשש שנבעלה לפסול ותוס' יבמות דף ס"ח ע"א דאף ר"י דאמר לא מפי' אנו חיים ולא מהני חזקה היינו לכהונה משום ח"י אבל לתרומה מודה דאזיל בתר חזקה, וכפי הנרא' דתוס' חולקים ארש"י [שדוחק לומר דרש"י מיירי מתרומה דאוריי' דלא מהני החזקה משום דמעלין מתרומה ליוחסין ותוס' מיירי מתרומ' בזה"ז דמקדשי הגבול אין מעלין ליוחסין] וא"כ למה פוסל ר"י בתה הלא מהני חזקת האם לדידה להאכילה תרומ' ולמה לא תכריע את בתה, דהא מאי דחושש למעלת יוחסין הוא רק לכהונה ולא ליוחסין דקהל:

ומש"כ מר על ש"ש שפירש דברי ר"ש דר"הר מפסקת משום דוודאי דר"הר מכריע את הספ' דר"הי חילוקו דמר לא הבנתי, אבל לענ"ד לפום חריפתא דבעל ש"ש משבשתא, דבענין ס"ט א"א לומר דהוודאי תכריע את הספק, דבשלמא חזקת האם דמכשרה לבתה, משום דגם בתה אם הי' לה חזקה הוי מותרת מצ"ע, וכיון דחזקת האם מועיל לבתה הוי כאלו הי"ל חזקה, וכן בעובדא דהגאון ר' העשיל דאם גם חצי האחרת נפרשה מקביעות' היתה מותרת מצ"ע, וכיון דפרישת החצי מועלת למחציתה הב' הוי כאלו גם היא נפרשה, משא"כ בס"ט, דהא דברה"ר טהור לאו משום הלכתא דגמירי דכל ס"ט ברה"ר טהור הוא אף בלא חזקה, כמש"כ תוס' ריש נדה גבי מע"לע וז"ל אדהכא לא ילפינין מסוט' משום שהאשה שראתה השתא וודאי טמאה היא ולא גמרינין מסוטה לטהר בר"הר אלא כמו ס' נגע שגם עתה בספק" עכ"ל והנה דומה ממש נדון דהמשנה דהשתא וודאי מת רק הספק אם הי' אז מת בשעה שנגע בו בר"הר, כמו גבי אשה שהשתא וודאי טמאה והספק אם היתה גם אז טמאה בשעה שנגע בו ברה"ר, ואין הטעם דכשהוא ברה"ר ספיקו טהור רק משום דאוקמי' אחזקה ואיך נאמר דתכריע גם על מי שנגע בו ברה"י, הלא גם אם נאמר דחזקה דמהני ברה"ר תועיל גם לרה"י הלא בס"ט בר"הי לא מהני חזקה לטהר, כן נ"ל ברור:

ועל עיקר ספיקתו בנדון שבא לפניו דנתאכל חצי הכבד לא אוכל להבין מה עלה בדעתו לאסור החצי הנשארת ולהתיר הכבדים השלמים [ובאמת כן הי' ג"כ דעת השואל ברשב"א סי' שכ"ה] ובאמת נהפוך הוא דאותו חצי הכבד הנשאר כיון דאינו עוד ר"ל מותר ממ"נ וכמש"כ הרשב"א שם ומפורש בש"ע סי' ק"א יותר מזה מצאנו לפוסקים האחרונים שכ' אם נתבשל חתיכה א' מהתערובות ונאכל כולו קודם שנודע התערובו' שג"כ אין תולין שהאיסור נאכל כיון שאנו צריכין לדון גם על הבלוע שבכלי, וספק לן אי הכלי צריך הגעלה וכיון שהכל בכלל הספק א"כ אמרי' מאי חזית, ולפע"ד הכלי א"צ הגעלה, מהבלוע שנכנס בדופני הכלי היא נפרש מן התערובות קודם שנודע, ועוד דהבלוע א"ר להתכבד ושפיר בטילה, והוי כמו נחתכה דמותר מכח ממ"נ:

והנה תוס' בנזיר דף י"ב בעשה שליח לקדש אשה א ומת השליח הקשו דיאסרו כל יתומות אם אביהם הי' אז חי שאפשר שקיבל הקידושין מהשליח, וקש' מאי קושי' וכי בכל אותן לא מת פנויה אחת, ושרו כולהון מחמת ס"ס דלמא מתה הנתקדשה ודלמא לא זו היא, ואם תרצה לומר דל"מ ס"ס דתערובו' רק משום דמה"ת בטל ובאדם לא שייך ביטול, עדיין קשה לבתר דתרצו דקבוע שאינו ניכר לא הוי קבוע דאורי' למה להו לומר דרק משום קנם, דקנסוהו משום שלא פירש, הא אף מדינא הוא כמו בתערובות בהמות ונמצא אחד טריפה, מכ"מ אי נאבד אחד הותרו כולן הה"נ, משא"כ חששא דגמ' דלמשלח אסורות כולן מחשש קרובות אשתו, כיון דאין ברור לנו דמתו כל בנות משפח' אחת דזין קרובות אסר לן רחמנא, ולפי הנ"ל ניחא כיון דגם אם מתה המתקדשת מכ"מ צריכין לדון על קרובותי' אם הן מותרי' להמשלח, אף דנגד זה המקדש אין שום נ"מ בהמתה מכ"ח כיון דאיכא ס' בעולם ע"י המתה תו אמרי' איסורא ברובא אשתאר:

והנה כפי הנרא' מלשונו דמר דבעובדא זו לא נתערבו אלא הכבדים, אבל האווזות ניכרים איזה מהן הטריפה, אבל אם גם האווזות היו בכלל התערובות אז אם לא נודע עד אחר שהוסרו הנוצות וודאי היו כולן אסורין דכולן היו ר"ל, אבל אם נודע התערובות טרם שהסירו הנוצות ולא היו אז ר"ל והדין מבוא' בש"ע דאף לאחר שסרו הנוצות נשארים בהיתרו, ויש לדון כיון דהאווזות פטומות הן והכבדים ר"ל, ונח להוציאן אף בעוד הנוצות על עורן דרק דשא דאחידא באפייהו, וא"כ כל הכבדים אסורין, והאווזות לדעת הטור שהסבירו הטו"ז גם הם אסורין, אבל לדעת הרשב"א דלא אסר החתיכו' שאינן ר"ל רק מטעם שאין הכל בקיאין וזה דוקא במקולין דאוושי מלתא אבל לא ליחיד בביתו וכן קיימ"ל:

יואל אונגר מרעכניטץ:

תוכן העניינים

תשובת ריבא (אונגר) חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה