אור ברסלב

תשובת ריבא (אונגר) חלק א· רבי יואל אונגר

תשובה צד

תשובה צג

פאקש, ט"ו בשבט תרמ"ג לפ"ק:

החיים והשלום להרב מו"ה וואלף ברייער נ"י האבדק"ק טאב יע"א

ע"ד השאלה ששומן מכמה אווזות נתכו לתוך כלי א', ואח"כ נמצא שעור הצוואר של אחת מהן הי' קרוע' ונתרפא ע"י קרום שעלה מחמת מכה ויש לחוש לדלמא בעת נקרע עור הצוואר דלמא עלה הקוץ גם לתוך הוושט לשי' רש"י ומסקנת הש"ע דאף לענין חשש נקיבה בממסמס קועי דמא צריך בדיקה ואין לא בקיאין, ושאלת מעכ"ת על השומן שבתוך הכלי שעלה לחשבון רב, ויהי' הפסד גדול, והנה מב"מ בלח מה"ת בטל ברוב ומדרבנן בעי' ס', והנה בזה אין כאן אלא ס' טריפות, ולאחר שנתערב ובטל מה"ת אין כאן אלא ס' דרבנן, אבל באמת קיימ"ל בס' טריפה שנתערב בענין שבטל מה"ת לא דיינינין לי' כס"ד כיון דרק ע"י גלגול נתהווה דרבנן וכמש"כ הב"י וד"מ בסי' נ"ז, אבל בלא נודע עד אחר שנתערב דעת המ"ב להקל והש"ך בדיני ס"ס חולק עליו, ומכ"מ פ' הש"ך בקיצור ס"ס שלו במקום הפ"מ להקל כדעת המ"ב, ויעיין מש"כ הפמ"ג בתחלת דיני ס"ס:

ואבוא לספיקא דמעלתו, הנה בנד"ז אף שניכר שהי' קרוע' אפשר ע"י חולי והוי ס"ס דלמא ע"י חולי ודלמא לא ניקב הוושט, וכסברת אוהל מועד בסי' מ"ט ונ"א, ומה דמשמע מדברי הטו"ז ססי' כ"ג דאם ניקב העור מע"לע דמטרפינין אף שיש לתלות שע"י חולי הוא, משום דאזיל לטעמי' שכ' בסי' מ"ט לחלוק על דין זה ומטעם דלא יוכל להתהפך זה הס"ס, וראייתו ממשאי' בסי' ל"ג בניקב רק הפנימי אם יש לחוש לדלמא ע"י קון דטריפה, אבל הנקה"כ והפ"ח חולקים עליו דס"ס כזו לא בעינין שיתהפך וכס' מ"ע בדיני ס"ס ולתרץ קושייתו מסי' ל"ג כ' משום דהתם שכיח שהקוץ שתחוב בפנימי יודחק לחוץ ע"י מאכל שעובר שם וכמש"כ תוס' דלכן חיישי' לשמא הבריא ולא סמכי' אחזקה משום דנוטה לאיסור יותר מלהיתר, ולכן לא מצטרפין הס' דלמא לא ניקב החיצון לס' האחר, דהש"ך אזיל לטעמי' דכ' בסי' נ"ג וגם בדיני ס"ס דבעי' שיהי' ב' צדדי הספיקות שקולים אבל אי בספק א' יש לתלות באיסור טפי מבהיתר לא מצטרף לספק האחר, והוא כדעת התו' בסוגי' דפ"פ והוא מטעם שכ' הריב"ש סי' שע"ב דלא אמרי' סמוך מיעוטא לפלגא, רק במחצה נקיבות שכן יסוד מלכו של עולם שיתילדו מחצה זכרים ומחצה נקיבות לקיום המין, משא"כ בספק שבא במקרה אין לנו לומר שמחצה מהזונות מזנות תחת בעליהן ומחציתן קודם בואן לרשותן יעי"ש והוא דלא כתוס' נדה דף י"ח, וא"כ לדעת הש"ך ופ"ח דוקא מפנימי לחיצון חוששין בספק חולי, אבל מחיצונה לפנימית לא היינו מחמרינין בספק שמא ע"י חולי, ומכ"ש מעור לסימן דלא התחיל הטורף כלל דלא מחמרי' בספיקא דמחמת חולי:

אמנם הפמ"ג כ' בנד"ז דלא מהני הס"ס אם אין ידועה שמחמת קוץ כיון שהוא במקום הראוי' לשחיטה ואי הי' נקוב לא הי' מהני השחיטה והוי חזקתו א"ז, והנקה"כ לא הוצרך לסברתו אלא אם הי' נקוב התורבץ, ודבריו נוסדים על דברי הפלתי סי' ל"ג דכ' דקושי' התוס' לא הי' רק על דרוסה לזה הוצרכו לתת הטעם דנטוי יותר לאיסור אבל על חששא דשמא הבריא מתחלה לא קשה להו דהוי חזק' א"ז, ואין להקשות עליו א"כ לעולא אף דאינו חושש לס"ד דהוי חזקת היתר למה לא חייש לשמא הבריא דאיכ' חזק' א"ז, די"ל דגבי דרוסה ג"כ איכא חזקת א"ז שאם נדרסו הסימנים ואין שחיטתן מוציאתן מידי נבילה וכמ"ש הוא בדיני ס"ס, ואפ"ה לא חייש, וקושייתם על ס"ד למאן דחייש ומצריך בדיקה גם נגד החלל ולמה לא מהני אם יבדקו הסימני' בעוף דיצאה מחשש נבילה דלחשש טריפה הא איכ' חזקה להיתר, וברור שזה כוונת הפלתי, אמנם עם כ"ז טעמא לא ידענא א"כ מ"ט דרב דאין חושש לס"ד ומכשיר ארי בין השוורים בשותק והן מקרקרין כיון דבבהמה איכא חזקת א"ז וגם נטי' לאיסור יותר מלהית' וע"כ צ"ל כדעת האחרונים דזה לא הוי חזקת א"ז, כיון דאיכא נגדו חזקה שלא נעשה מעשה הפוסלת השחיטה וא"א לומר בהמה זו בחזקת א"ז היתה קיימא עד שיוודע במה שיצאה מחזקתה, שנודע לנו מחזקת איסור שלה ע"י השחוטה שהית' כשיר' ע"י החזקה [דאם כדעת הכו"פ והפמ"ג לא מיבעי בספק דיש לתלות טפי לאיסור, אלא אפי' בהיפוך אם הי' נוטה להיתר טפי היינו חוששין, וכמש"כ הש"ך סי' נון דלשון כל ספק בשחיטה בא להורות אפי' היכא דלא שכיח ומצאתי ראי' לדבריו ממש"כ הרא"ש בתשוב' והובא דבריו בש"ך סי' י"ח בשחט בסכין בדוק דחומרא יתירא הוא לתלות בעור יותר מבמפרקת דיותר שכיח דיפגום במפרקת מבעור, ואפ"ה מטרפי' מחמת שהוא ספק בשחיטה, והא דמכשרינין בנאבד הסכין ולא נבדק כלל לאחר השחיטה משמע מדברי הר"אש שהוא מיעוטא דמיעוטא דמדמי לי' לרוב מצויין אצל שחיטה מומחין דלא אמרי' סמוך מיעוט' לחזקת א"ז משום דמיעוטא דל"ש כלל כן נמי סכין בדוק אם לא נמצא בו ריעותא לא שכיח כלל שימצא פגום יעיי"ש, וא"כ מ"ט דמ"ד דאין חוששין לס"ד:]

ויש לעיין לפי משמעות דברי התוס' וכדס"ל למהרמ"ל דבספק השקול אמרי' נשחטה הותרה ודוקא בס"ד וניקב הקוץ את הפנימי חוששין למ"ד חוששין לס"ד דיש לתלות טפי לאיסור, וא"כ דוקא בניקב הפנימי דבמקום צר והמאכלים עוברים שם ודוחקין, אבל מחוץ לפנים ליכא תלי' לחומרא, א"כ למה בממסמם קועי' לרש"י ומסקנת הש"ע גם בנקובת הקוץ מצרכי' בדיק' בעוף ובבהמה ל"ל תקנה, ואמאי לא אמרי' נשחטה הותרה, ואפשר לומר דתוס' אזלו לשיטת הריב"א לעיל דכ' הרא"ש והטור דלדידי' אם אין הדורס לפנינו לא חיישי' לנקיבה כלל ול"צ בדיקה, וי"ל דבאמת מטעם זה א"צ בדיקה כיון דהוא שקול ואין לתלות טפי לאיסור, מתירין משום דנשחט' הותרה, ובזה א"ש מש"כ הרא"ש דלרש"י קשה ניקב זה בל"ז המ"ל דאם ניקב הפניתי יש לחוש דלמא גם החיצון נקוב ואינו ניכר ואפי' לעולא דל"ח לשמא הבריא משום דמוצאין תחוב בפנימי לבד אבל כשמוצאין נקב בפנימי למה לא ניחוש לשמא ניקב גם החיצון ואין לו בדיקה משמע אבל לריב"א ניחא דמצא לבדוק, והא לעיל כ' דלריב"א גם בדיקה א"צ אף שאין הקוץ תחוב לפנינו, אבל לפי מש"כ ניחא דדוקא התם דמחוץ לפנימי לא מצריך בדיקה משום דאוקמא אחזקת היתר שלה משא"כ מפנימי לחיצונה דיש לתלות יותר דנדחק לחוץ לכן צריך בדיקה ואם א"א לבדוק מטרפינין וא"כ למסקנת הש"ע דאף בנקב בבהמה אין לה תקנה, ע"כ דסבר ג"כ כשי' הד"מ דבנתילדה הריעותא מחיים אף בספק השקול לא אוקמי אחזקה:

שבתי וראיתי מה שהקשיתי בסתירת דברי הרא"ש בדעת הריב"א דלעיל כ' בתמסמס קועי דלחשש נקב א"צ בדיקה וכאן כ' דבאין מחט תחוב צריך בדיק' די"ל וודאי אי איכא ריעותא לפנינו שיצאה מרובא דעלמא אז צריך בדיקה ואם א"א לבדוק מטרעי' כמש"כ הרשב"א במחט בכרס ולא בדקו אם נקיב מע"לע, אבל כ"ז דליכא ריעותא ולא יצאתה מרובא דעלמא אפי' בדיקה ל"ב וכמש"כ הרשב"א בסרכא תלוי', ולכן י"ל בניקב עור הצוואר אין מחזיקין הריעותא מעור לסימנים דלא הותחל מעשה הטורף משא"כ בניקב אחד מן העורות דהוחל מעשה הטריפה וספק אם נגמר דע"י הריעותא יצאתה מרובא דעלמא בזה צריך למבדק לריב"א ולרש"י דא"א בבדיקה ל"ל תקנה, ותירוצי זה מוכרח מדכ' הרא"ש דאף לעולא אם אין מחט תחוב צריך בדיקה וקשה הא עולא סובר דא"ח לס"ד ופי' הרא"ש שם דא"צ בדיק' והא התם ג"כ שכיח לאיסור טפי מלהיתר ואפ"ה סובר דאין חשש למבדק ולמה בנמצא נקוב הפנימי צריך בדיקה ולפי הנ"ל ניחא דבדרוסה למ"ד דאין חוששין דס"ל דסמכי' אחזקה אף במקום דשכיח האיסור יותר (דוודאי מודה שמואל דטפי שכיחא שתיקת הארי וקרקור הבהמות מדעביד בהו המעשה ושפך חמתו עליהם מדנתלי דמחמת ביעותא הוא דעבדן דאין לומר דבמציאות פליגי אי שכיח יותר לאיסור או לא, כדמשמע לכאורה מלשון הגמ' דא"כ איך תלי' חששא דשתא הבריא בדינא דחוששין לס"ד, א"ו דכולהו מודו דשכיח לאיסור ופליגא בדינא אי סמכי' אחזק' בכה"ג ולענ"ד תלי' בשני תירוצי תוס' בנדה דף י"ט גבי אם בהרת קודם] ולכן למאן דאזיל בתר חזקה ואחרי' דלא דרי כלל ולא התחיל מעשה הטורף לכן ל"צ בדיקה משא"כ נקוב עור הפנימי ואין מחט תחוב דהוחל מעשה הטריפות, ובזה יש ליישב מה דקי"ל על הרא"ש שכ' בתי' הא' על קושייתו בס"ד האיך מכשירין ע"י בדיק' מבפנים דלמא דם הארס שלט בחיצונה ואינה ניכרת, ותי' דהקילו בס"ד הואיל דא"א בענין אחר, וקשה א"כ מפ"הג מ"ש מס"ד והפירוש לרש"י דכמו דבס"ד חוששין להצריך בדיק' כן נחוש בס' נקובה להטריף כיון דא"א למבדק, שכ"כ הרא"ש שם בפירוש, וקשה הלא גם בס"ד לא מחמירין רק למיבדק מה דאפשר כן ה"נ בספק נקובה, אבל באמת נלאו המפרשי' למה הקילו בס"ד הלא ספק תורה היא, ונראה דאף שכתבו תוס' דבדרוס' שכיחי האיסור יותר רצונם דשתיקת הדורס וקרקורן מצוי יותר להעשות אחר שעשה המעשה, מאשר נאמר דמבע' אבל עם כ"ז אין זה מורה רק על שדרס הדורס, אבל אינו מורה ששלט הארס נגד החלל דאפשר שנפל למטה מן חלל הגוף וספק זה אי נגד החלל או לא הוא ספק השקול, אבל בההוא אימרא דגריר כרעי' דאמרי' שגרונא שכיח ופסיק החוט ל"ש, מוכח דאי הוי ספק השקול הוי בעי עכ"פ בדיק' אם אפשר למבדק, ותוס' לא כתבו דבעי' דצד האי' שכיח יותר רק להטריף במקום שא"א למבדק, וכן כ' הפ"ת סי' כ"ט בשם א', אבל בדליכ' ריעותא קמן אפי' בדיק' לא בעי כמש"כ לעיל, ולכן בס"ד כיון דשתיקת הדורס שכיח יותר שנעשה הדרוס' וא"כ איכא ריעותא לפנינו דידעי' דנדרס ואין הספק השקול רק על מקום נפילת הארס לכן צריך עכ"פ למבדק, אבל למאן דל"ח לספק דרוס' דס"ל דאוקמי' אחזקה דלא נדרס כלל ולא הוחל מעשה הטריפה אפי' בדיקה לא בעי, וא"כ א"ש אף למאן דחושש לס"ד מכ"מ במקום דא"א למבדק תלי' דלא שלט הארס נגד הסימנים דזה לא הוי אלא ספק השקול דתהני חזקת היתר, ומכ"מ שפיר פ"הג מדבעי בדיקה בספק דרוסה במקום דאפשר אלמא דלא מהני חזקתה לומר שלא נדרסה כלל משום דשכיח האיסור יותר א"כ בספק נקובה דשכיח יותר הנקובה מע"לע הוי לן למטרף בא"א למבדק, ויש להוכיח סברתי דבדרוסה הספק אי הגיע הארס נגד חלל הגוף הוא ספק השקול [ולא כדעת מעלתו] דהא הנקה"כ כ' דלא מצרפין הספק דלמא לא ניקב מע"לע אל ס' דלמא מחמת חולי כיון דשכיח לינקב מעל"ע, וקשה א"כ ס"ד דג"כ חיישי' מטעם דהאיסור שכיח יותר, ומכ"מ פ' הר"ת דס"ד שנתערב מותר מטעם ס"ס וגם הר"י לא חלק עליו מטעם זה אלא מטעם שאין ב' הספיקות מענין א', אלא וודאי דבס"ד איכא ג"כ ספק השקול וכדכתבתי ותל"מ כי אני היום סמכוני באשישות רפדוני וגו' וקשה עלי הכתיבה יותר, ולדינא כבר נתבאר דיש להתיר השומן מב' הטעמים והנני חותם באהבה רבה:

יואל אונגר מרעכניטץ:

תוכן העניינים

תשובת ריבא (אונגר) חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה