תשובת ריבא (אונגר) חלק א· רבי יואל אונגר
תשובה צג
פאקש ג' פ' שמות תרכ"ה לפ"ק:
החיים והשלום להרב מהור"ר אלי' מנחם נ"י האבדק"ק העדיבס יע"א:
אודות קושי' על הגמרא דפריך על ר"א דלמא היכי דאפשר וכו' דלמא ראייתו משחיטת וושט בעוף דאפשר בקנה וכן יש להקשות לר"מ לפי"מ שכ' התוס' לקמן דף פ"ו בחד תירוצא דסובר מה"ת חיישי' למיעוט' היכי דאפשר א"כ למה התיר התורה לשחוט עוף וושט לחוד, והנה לשיטת הריב"ן דיש לוושט בדיקה מבחוץ לענין נקב א"כ אהוכחת ר"א משחיט' גופא יש להקשות דהא אפשר ע"י בדיקה ואפי' לשיטת החולקי' דגם נקב אין ניכר מ"מ קשי' לשי' הרבה ראשוני' מובאים בטור סי' ל"ג דבמקום ידוע איכא בדיקה יפה א"כ בשחיטה יכול לבדוק מקום א' בצמצום ובאותו מקום הבדוק ישחוט ואח"כ יבדוק בפנים יעי' שם בכו"פ וע"כ דראייתו היתה משחיטת קדשים דא"א לקרוע העור ולבדוק דנעשה עי"כ בעלת מום, והא תינח בבהמה אבל בעוף אין מום פוסל:
והנה לשיטת הרמב' כל ס"ד מה"ת לקולא והא דמביא משעיר המשתלח ותפרה אדומה כתב הרשב"א משום דאפשר לברר דבכה"ג הס' השקול לחומרא אם לא איכא רובא להתירא וקשה על הוכחת ר"א משחיטה והתם לא יוכל לברר וגם על שיט' הרשב"א החולק על הרמב"ם קשה דכתב לעיל בבא זאב ונטל בני מעיים דחולק רבא עם אביי אי חיישינן לדלמא במקום נקב ניקב דלאביי כל ספק הבא במקרה מה"ת לקולא ודוקא ס' חלב וס' שומן דהספק מתולדה לחומרא ור"א דפשוט התם מצלוחית דחמירא סכנתא מאיסורא כאביי דמחלק בין ספק הבא במקרה לספק בתולדה והפירוש בדברי הרשב"א היא דבהמה לאחר שחיתה י"ב חדש וידוע לן שאינה טריפה בתולדה רק חיישינן לאירע לה מקרה הטריפות אף דחזקה ליכא דלא נתבררה בשעתה מ"מ עתה דידעינן דלא נולדה טריפה מבטן הוי ספק הבא במקרה וא"כ מאי פשיט ר"א משחיטה הלא בלי רוב ג"כ ל"ח לה וצ"ל דשאני ספק בנקיבת הוושט דהוי נבילה ולא הוציאה השחיטה מאיסור אינה זבוח שהי"ל מקודם ובאתחזק אי' לכ"ע הספק מה"ת לחומרא אי לאו דאיכא רובא להתירה, ובזה מיושבת קושי' המהרש"א ד' כ"ח על התוס' דכתבו דאיכא חולי המאדים כמו דרוסה ולמה לא כתבו דאיכא חשש דרוסה, ולפי האמור ניחא דלחשש דרוס' דאינה אלא ספק טריפ' לק"מ דס' טריפו' הבאה במקר' היא לקולא מה"ת והחשש רק משום נקובה ולכן כ' דאיכא חולה דהרופא גוררו דהוי כנטול והיא נבילה מצד נקיבת הוושט, ומיושב ג"כ קושי' המהרש"א כאן למה לא פשוט ר"א דלא חיישינן בבא זאב ונטל ב"מ לשמא במקום נקב ניקב משחיטה דהתם היתה הוכחתו דס' ע"י מקרה מותרת בלי רוב ועכצ"ל לדעת הרשב"א הנ"ל דזאב אין וודאי ניקב כ"א עלול לנקוב כמ"ש התב"ש סי' ל"ו וא"כ אחרי ראינו שנשתנה מכל הב"מ שהמה מנוקבים אתרע רובא והוי רק ס' השקול הבאה ע"י מקרה משא"כ כאן דספק ע"י מקרה היתה לחומרא דאתחזק איסורא אם הי' הספ' שקול ומתירין מטעם רוב וכ"ז בבהמה אבל בעוף לא מבעי' למאן דאי"ל אין שחיט' לעוף מה"ת אף דמ"מ נחירה בסימני' מבעי' היינו להוציא' מידי אבמ"ה ולהתיר לאכילה אבל אי' שאינה זבוחה לית בה דקרא וזבחת ואכלת בבהמה כתיב ואפי' למ"ד יש לעוף שחיטה מה"ת היינו מהיקשא דזאת תורת הבהמה והעוף, היקשן הכתוב שלא להתיר לאכילה בלי שחיטה אבל העשה דזבחת לא כתיב בהו, וכן יש להוכיח באמת דאף שכתב התוס' דלר"מ ל"ח למיעוט כ"א מדרבנן מ"מ היכי דחזקה מנגדתו ס"ל בכמה מקומות דלר"מ מה"ת אמרינן סמוך מיעוט' לחזק' וקשה הא תינח בבהמה ל"א סמוך מיעוט' דוושטיהם נקובים במקום השחוט לחזקה שאינו זבוח דהוי לא אפשר ואפי' בחזקה המתנגדת לרוב צריכין לחלק בין אפשר ללא אפשר משא"כ בעוף קשה אלא ע"כ דבעוף ליכא חזק' דא"ז כלל ומאי' אבמ"ה לאי' נבילה לא מחזקינן, יעי' מהרש"א בכורות ד' כ' דהקש' כן אבהמה ודבריו תמוהים בתי' שם והעיר עליהם הפמ"ג בסי' ל"ג, ואי לאו דמסתפינא אמינא דיש לחלק בין אם ניקב הוושט או נפסק הגרגרת אחרי היותן שלימים דאז וודאי נבילה היא ובין אם ניכר שהנקיבה או הפסוקה בתולדת' הוויא, כגון שהעור מקיף לה כעובדא דטו"ז גבי טחול אפשר דלא הוי רק טריפה אף שבטריפות אין חילוק כמ"ש הרמב"ם לפי פי' נקה"כ סי' מ"ג אבל בנבילות אפשר לחלק ולכן לא קתני גבי אלו טריפות ניקב הוושט ונפסק הגרגרת דהי' משמע דנעשה אח"כ אלא נקט נקובת הוושט ופסוקת הגרגרת דר"ל בהמה שהיא בעלת נקובת הוושט שהיא מתולדה כך, והא דלא תשנינא כן ארומי' דמתני' לעיל דל"ב משום דא"כ לא הו"ל למיסתם סתימי כ"כ ולסמוך עצמו אדיוקא כ"ש דנקובת ופסוקת ולכן קאמר דנשנית קודם חזרה מ"מ משנה לא זזה ממקומ' דהדין דין אמת אם היא בתולדתה כך ויתיישב בזה דברי המהרש"א בכורות דף כ' דכ' דלכן ל"ח לדלמא במקום נקב קשחיט משום דגם בנקובת הוושט מהני שחיטה לטהרה מידי נבילה והמה תמוהים וכבר תמה עליהם בעל פמג"ד ולפי הנ"ל י"ל דוודאי נגד החשש דלמא ניקב הוושט אחר היותו שלם בתולדה נגד זה איכא חזקה דמעיקרא ואוקי חזקה לבהדי חזקה וסמכי' ארובא [ואף חזקה שאינה מבוררת לא הוי דבשעת ביאתה לעולם וודאי עודנו לא ניקבה אי לא הי' הנקב בתולדתה] ואי ניחוש דלמא בתולדתה נקובה הוי א"כ הי' מהני השחיטה לטהרה וליכא חזק' אינה זבוחה אבל וראיתי להמציא קולא בדבר שסתמו בו הפוסקי' להחמיר]
והנה הרא"ש רפ"ק אלו טריפות כ' דהא דמהני בדיקת הוושט בפנים לענין דרוסה ולא חיישי' לשמא הארס עדיין בעור החיצונה וסופו לחלחל לפנים דהקילו בס' דרוסה הואיל וא"א בענין אחר קשה לי דא"כ מאי פריך הגמ' אעולא דא"ח לשמא הבריא דהיינו שמא ניקב החצונה ואינו ניכרת מ"ש מס"ד, הלא גם בספק דרוס' אין אנו צריכין לחוש דלמא נדרסה החצונה ואינה ניכרת וא"כ ה"ה בנקוב' ולפי האמור דהא דמקילין בס"ד היכי דלא אפשר לא משום חזקה או רובא כמ"ש התוס' דדרוסה שכיח אלא מטעם דאף דאין לה חזקה ורובא והוי כספ' השקול מ"מ כיון דספ' בא לה ע"י מקרה מתירין היכי דא"א למדבק וכראי' רב אשי מצלוחית משא"כ בספק נקובת הוושט דאיכא חזקת א"ז דנבילה ולא טריפה כמו דרוסה היא רק למען דלא חייש לס' דרוסה וס"ל דאף דדרוסה שכיחא מהני הרוב להתיר א"כ גם בישב לו קוץ מתירין מטעם חזקה הבאה מכח רוב, אמנם יש להקשות אף דאנן לא קיימ"ל כר"מ מ"מ היכי דחזקה מנגדת לרוב אמרינן סמוך מעוטא לחזקה מדרבנן וא"כ בישב לו קוץ בוושט למה לא חיישי' מדרבנן לשמא הבריא דסמוך מעוט לחזקה דאינה זבוח וצ"ל כיון דלא אפשר לא מחמרי' לרבנן בחזקה נגד הרוב כמו דלא מחמרי' לר"מ בליכא חזקה. והנני מוכרח לקצר כי הגיע עת יתאספו התלמידים לשיעורן כסדרן:
והנני דוש"ת יואל אונגר מרעכניטץ: