אור ברסלב

תשובת ריבא (אונגר) חלק א· רבי יואל אונגר

תשובה צא

תשובה צ

להנ"ל.

מה שנסתפקת אם במזבח של ע"ז מהני נתיצה לחוד או צריך ג"כ להאביד את אבני', הדין מפורש בגמ' ע"ז דף מ"ה ע"ב דאחרי הנתיצה בעינין לבער את הע"ז ודבר שיכול להשרף בעיני' שריפה, ומה שאמרינין בגמר' שם דף נ"ב ע"א דע"ז של ישראל טעונה גניזה היינו ביעור מן העולם כמו עגל ששחקו וזרו לרוח, כמש"כ תוס' ד"ה מה מזבח, ובדבר שנכלה ע"י אש בעינין שריפה, ולא כמו שראיתי הובא בשם ת"ח דרק ע"ז של גוי בעי שריפ' וע"ז דישראל מהני בגניזה, דהרי התוס' כ' בס"פ כיסוי הדם דהא דאם תקע בשופר של ע"ז דלא יצא מיירי בע"ז דישראל דל"ל ביטול וכתותי מכתת שיעורי' ואי אמרת דסגי בגניזה דהוי כשארי איסורי' הנאה דדינן בקבורה ולא אמרי' בהו כתותי מכתת אלא וודאי דבעי שריפה וכל העומד לשרוף נשרוף דמי:

מה דפשוט לך דמה דאית' בתוספתא דכלים שנשתמשו בו הדיוט לא ישתמשו בו בקדש דהוא מדאוריית' איני יודע היכן הוא שום רמז בקרא לזה, והא דפשוט לן במזבח שלא נשתמש בו הדיוט כיון דאי אפשר שכל אבנים שנחצבו מהרים אינם חלקים כ"כ שלא יהי' בהם שום פגימה, ולנסרם ולהשוותם א"א כיון דאסורים בהנפת ברזל, וע"כ צריכי' לשלשל עצמם בעמקי תהומות להוציא משם אבנים חלקים ששחקום המים וא"כ לא נשתמש בהם הדיוט, ועוד יש להעיר התוס' דף מ"ה הביאו ירושלמי דאם כל הר וגבעה שבא"י הי' עלי' ע"ז א"כ איך נבנה בית הבחירה על הר המורי' כוונתם לפי מאי דקיימ"ל דמחובר נאסר לגבוה א"כ גם הר הבית הלא נעשה מקודם דימוס לע"ז, ותירץ דעפ"י נביא נבנה שם, וכוונתם לדעתי לא שניבא שלא העמידו עלי' פסל, דהא אמרי' דכל מקום שאתה מוצא הר, וגם לא שהותר הדבר ע"י הנביא, דהא בסנהדרין דף צ' אפילו בביטול מקצת דע"ז אסור לשמוע לדברי הנביא, רק דבאמת מצד הדין אין הגוים היו יכולים לאסור שום מקום בא"י משום דירושה היא לנו מאבותינו ואא"א דשא"ש רק מדפלחו לעגל נעשה הם שלוחים כדאי' בדף נ"ג גבי אשירה דמשה ופריך שם הגמר' אימא כל דבהדי עגל מחסר מכאן ואילך לישתרו, ומתרץ הגמ' מאן מוכח א"כ זה תירוץ הירושלמי, דע"י הנביא נודע לנו דעל הר הזה לא הועמד ע"ז עד אחר ששבו בתשובה על חטא העגל, ומה שכתב רש"י מכות דף י"א ע"א ד"ה נשא אחיתופל דגם טרם שאמר הנביא שיבנה המזבח בגורן ארונה היבוסי כבר כרה דוד שם שיתן ובנה יסודות ההיכל ואולם ולא חשש לדלמא נעשה הר הזה דימוס לע"ז בעת שחטאו ישראל בעגל, גם מבואר בזבחים שרצה לבנות בעין עיטם שגבוה ממנו ולא חשש לכך, צ"ל דסמך דוד עצמו על בדיקתו בספר יהושע שמקום הזה הוא מוכן לבנין בית הבחירה משום דידוע הי' ליהושע שלא נעש' ההר דימוס לע"ז בעת העגל, אבל קשה ממה שהעמידו דוד ושלמה חוצבי אבנים בהרים, וממה היו יודעים שלא נעשו ההרים שממנו חצב האבנים דימוס לע"ז, ואיזה נביא הגיד להם מאיזה הר יחצבו, ואין לתרץ ולומר דרוב ההרים לא נעשו דימוס בימי העגל, ומה שנעשו קודם שעשו העגל וגם מה שנעשו אח"כ לא היו בידם לאסור, והא דהצריך התורה שריפה לאשירות משום דמאן מוכח ולא סמך על הרוב דמותרים משום דבקבוע לא סמכינין ארובא, ולכן שפיר פריך הירושל' מבנין בית הבחירה דהההר הי' קבוע, אבל האבנים הנפרשים מן ההרים סמכי' ארובא דכל הפורש מרובא קאפריש, דזה אינו דהא לקחו בידים מן ההרים והוי לוקח מן הקבוע, וצ"ל עפי"מ דקיימ"ל בע"ז דף מ"ז דהתשתחווה לקמה כשר הסולת למנחה אלמא דשינוי מהני למחובר הנאבד, וכיון שכל האבנים הנחצבים נשפו ונחלקו להשוות פגימתן, ואיתא בר"פ הגוזל עצים דגזל אבני' וסתתן קניא בשינוי דשינוי טוב הוא ולכן הי' מותרין, אבל בבנין המזבח דלא מהני בה השינוי כמש"כ המג"א בסי' קמ"ז לא הי' אפשר לבנות מאבנים שנחצבו מהרים:

וע"ד קושי' היד שאול על דעת בעל המאור דלכן בכלים דאחז דלא מהני חילול דפריצים, משום דכ"ש אינם יוצאין לחולין ע"י שנמעל בהן, א"כ למה בנדרים אמרי' דבלשאצר שימש בכלים שנעשו חול, אמינא לך באמת הא דכ"ש יש בהן מועל אחר מועל אמרי' במנחו' דהוא רק מדרבנן משום דלא שכיחי לכן אינן יוצאין בפדיון, אבל מדאורי' יוצאין לחולין ויכול לאסור וקשי' על הבעה"מ למה לא נאסרו מדינא, אבל דע לך דהרמב' בפ"ו מהל' מעילה כ' דגם כלי תשמיש שאינם כלי שרת יש בהם מועל אחר מועל כגון קורדו' של הקדש ב"הב דבקע בו זה ואח"כ בוקע בו חבירו, והחילוק שבין כלי תשמיש ובין כלי שרת הוא בנתנם לחבירו עיי"ש ועי' תוס' מנחו' דף ק"א ובקידושין דף נ"ה [ובגרסת מהרש"א שם] דאם הי' סבר שכלי התשמיש שלו ולא נתכווין לגוזלה לא מעל אלא בהנאת הבקיעה וגוף הכלי לא יצא עדיין לחולין אבל אם הי' יודע שאינו שלו אף דלא ידע שהוא דהקדש אבל ידע שאינו שלו וסבר שהוא של חבירו ואז הי' כוונתו לגוזלה, או שנתנה לחבירו אף בסבור שהוא שלו דעכ"פ הי' כוונתו להוציאה מרשות לרשות בזה אין מועל אחר מועל בכלי תשמיש אבל בכ"ש אף בנתנו לחבירו או שנתכוון לגוזלו ג"כ יש בהם מועל אחר מועל והנה הא דאמרינין במנחות דחומרת כ"ש דאינו יוצא הוא מדרבנן דמדאורי' דינו ככלי תשמיש, והנה אחז דלא הי' כוונתו להוציא כלי שרת מקדש לחול רק לעבוד בהם ולשרת ע"ג המזבח שבנה לע"ז ולהחזירם ובזה בכלי תשמיש לא יצא לחולין אף מדאורי' כיון דלא הוציא הכלי' מרשות לרשות ולא מעל רק בטוה"נ וזה בכלים הנותרים בבית המקדש אבל אותן הכלים שנתנו פריצי הדור למלכי האומות כדמצינו בכתובים דהוי כנתנו לחבירו דיוצאת מה"ת לחולין, רק שע"י פדיון אינו יוצא מדרבנן משום דלא שכיח:

והנה לפי המובן הפשוט בדברי התוס' דמנחו' וקידושין ובב"מ דף צ"ט, הא דאם הי' סובר שהוא של חבירו אף שכיון להחזירו אחרי השתמשו בו מכ"מ אין מועל אח"מ, משום דקיימ"ל שואל שלא מדעת גזלן הוא וקום לי' כולה ברשותי' דהוא דוקא אם השתמש בו, אבל כל זמן שלא השתמש אף שנטלו כדי לשמש בו לא יצא לחולין והוא עפ"י דעת הטור רסי' צ"ב בחו"מ, דאף בתכווין לגזול מתחייב משעת הגבהה ומשיכה אבל שואל שלא מדעת לא הוי כגזלן עד שנשתמש, ועיי"ש בסמ"ע, וא"כ הה"נ אינו יוצא לחולין עד שעה שנשתמש, ועל זה סמכתי בקיצור הדברי' שכתבתי לך לתרץ דברי הר"ן בע"ז דלדידן דל"ל דרב פפא דאין אורח ארעא, הטעם דלא שקלו לנפשייהו משום דלא נתחלל משבאו בה הפריצים עד אחר שנשתמשו בהמזבח, ובעת השימוש הי' עדיין של ישראל ויכלו לאסור דאדם אוסר דשא"ש ע"י מעשה והוי ע"ז של ישראל, אבל תוס' בחגיגה דף יו"ד ע"ב ד"ה משקל שקלי' דהקשו כי לא נתנה אכתי לא נהנה כלום ותי' דהכא מיירי שמכווין להוציא מרשות וכוונתם כיון דאכתי לא ידעי' דמיירי בגזבר א"כ סבר הוא דשל חבירו והוי שואל שלמ"ד ומועל משעה שנטלה כדין גזלן גמור ולא כהטור, וקשה לי על שיטה זו מגמ' דר"ה ד' כ"ח דאר"י תקע בשופר של עולה יצא דכיון דמעל נפיק לחולין ומתקיף לי' רבא אימת מעל לבתר דתקע ובאיסור' קאתקע והנה ע"כ מיירי בלא מסור לו השופר ולא הי' סובר שהוא שלו דא"כ גם לבתר דתקע לא יצא לחולין רק כדי טוה"נ, ואם תקע בו אחר ג"כ הי' מועל, וא"כ דסבר דהוא של חבירו והוי לפי דעתו שואל שלא מדעת דהוא כגזלן ומועל לדעת התוס' הלזו מכי שקלי' בידי' כדי לתקוע בו, וא"כ מאי פריך רבא הלא משעת הגבהה נפיק לחולין ובהיתירא תקע וצע"ג לדעתי:

תוכן העניינים

תשובת ריבא (אונגר) חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה