אור ברסלב

תשובת ריבא (אונגר) חלק א· רבי יואל אונגר

תשובה צ

תשובה פט

לאהובי חתני מחמד לבי הרב מה"ו זוסמאן נ"י האב"ד דק"ק האללאש יצ"ו:

הרמב"ם פ"א מהל' בית הבחיר' כ' דאבני היכל ועזרות שנפגמו פסולין ואין להם פדיון אלא נגנזים והראה הכ"מ מקורו מתוספתא פ"ב דמגילה, וכ' המל"מ דהדין מוכרת מגמ' דע"ז דף נ"ב דלאו אורח ארעא להשתמש בו הדיוט, וזהו הטעם של התוספתא, ובמחכ"ת אין זה אמת דלדעתי אין אסור אלא מדרבנן, והרמב"ן במלחמות שם בע"ז כ' דטעמא דהתוספת' משום דקדוש קדושת הגוף ודמי לכלי שרת שאין בהם מועל אחר מועל והה"ד דאין יוצא ע"י פדיון, וכ"כ הר"ן בשם הרמב"ן רפ"ג דמגילה להקשות על בהכנ"ס האיך נמכר הלא קדושת הגוף אינו יוצא לחולין ע"י פדיון ומביא ראי' מתוספת' זו, אמנם גם לפי"מ שכ' רש"י בע"ז דף נ"ד ע"ב דילפי' דע"י מעשה יכול אדם לאסור דבר שאינו שלו מכלים דאחז, דאף להדיוט מוכח דאוסר מדגנזו כלים דאחז ולא אמרי' לפרקו וליפקו לחולין, וע"כ דסבר דגם קדושת הגוף לאחר שנפסל ולא חזי לשימוש גבוה דיוצא ע"י פדיון, והוא לת"ק דר' נחמי' במעילה דף י"ט ע"ב דגם בכלי שרת אין מועל אחר מועל והא דנטמא אינן נפדין מדיש להם טהרה במקוה, וגזרו רבנן שלא יפדו דלא שכיחי אחריני כדאי' בגמ' ר"פ י"ב, וכ"כ תוס' שם דף ק' ע"ב ד"ה וכלי שרת, וא"כ אם נפסלו שלא חזו עוד לעבודתן גם מדרבנן יש להם פדיון, מכ"מ א"א לומר בטעמא דתוספת' משום דלאו אורח ארעא, דא"כ איך מוכיח מכלים דאחז דנאסר להדיוט מדלא פרקו אותן הא לאחר הפדיון ג"כ א"א לאשתמושי בהו, אמנם לפימש"כ החו"י בסי' קס"א וקס"ב דהא דמאס מרע"ה בנדבת מראות הצובאות וקיבל טבעת עגול וכומז משום שהותכו ונעשו פנים חדשות ועדיף ממראו' הצבאו' דג"כ נשתנו א"כ י"ל הכלים אי לאו דנאסרו משום ע"ז הי"ל תקנה להתיכם ולעשות אותם פנים ותמונות אחרות משא"כ באבנים, אבל ראיתי להר"ן במקומו שם שהוכיח מרש"י זו דהשתא לית לן לאו אורח ארעא, וא"כ עכצ"ל דתוספתא דמצריך גניזה לאבנים שנפסלו ס"ל כר' נחמי' בתמורה, והוכחת רש"י דא"א דשא"ש ע"י מעשה להדיוט מדגנזו כלים דאחז וקשה לת"ק דר"נ אמאי לא פרקים וע"כ דסובר הת"ק דאסורים להדיוט ולא מצינו דר"נ חולק עליהם בזה, לכן גם לדידן דקיימ"ל כר"נ הדין אמת, עכ"פ יצא לן דטעמא דתוספת' לאו משום אורח ארעא, כ"א איסור דאוריי' הוא לפדותן, אמנם לתוס' במעילה שם ד"ה מ"ט, דכתבו דאף ר"נ מודה דכ"ש יוצאים ע"י פדיון דאף דע"י מעילה לא פקע הקדושה מק"ו לענין פדיון לא שייך האי ק"ו, וא"כ קשה למה אבנים שנפסלו אין להם פדיון, וצ"ל דתוס' לא כ' רק דמה"ת יש להם פדיון אבל מודים דמדרבנן צריכים גניזה דלאו אורח ארעא וכמל"מ, וקשה א"כ בגמ' דמנחות למה לא קאמר הטעם בלבונה וכ"ש משום דלאו אורח ארעא, ואפשר דס"ל כדעת רמב"ם פ"ו מהל' מעילה דין ד' דכ"ש דמתני' בכלי תשמיש כגון קורדום שאינו אלא קדושת דמים מיירי, ובזה ליכא משום לאו אורח ארעא:

והנה דברי הר"ו שהבאתי לכאורה תמוהים הם, שע"י שהוכיח מרש"י דל"ל השתא לאו אורח ארעא השיג על מש"כ הרמב"ן דגוי שאסר דבר של ישראל ע"י מעשה דהוי כע"ז של גוי דמהני לה ביטול, והקשה הר"ן עליו א"כ לפי הסוגי' דהכא דל"ל לאו אורח ארעא קשה אמאי גנזו אבני המזבח ששקצו אנשי יון ולא בטלינהו ושקלו לנפשייהו, אע"כ דע"י מעשה דידהו נאסרו ואין להם ביטול עכ"ד וקשה לדידי' מי ניחא למה לא סמכו עצמן על שנתחללו הקדש, כמו שסמכו עצמן להנות ממטבעות הדריינא משום דבאו בה פריצי' וחללוה, א"כ גם האבנים נתחללו ולא הוי קדשי שמים וזכו בהן ע"י חזקת הכיבוש כמש"כ בעהמאו' והוי ע"ז של גוים דמהני ביטול, דע"כ לא פליג הר"ן על הרמב"ן אלא גוי שאסר את של ישראל אבל זה כיון דחזקת הכיבוש מהני בכל תקום רק כאן שהי' שלל שמים לא קנו בכיבוש אבל אחרי שנתחלל ופקע הקדושה הוי שלהם, ואין לומר דסובר דפריצי ישראל שניסכו ע"ג המזבח לע"ז אסרום אף דעל ידם לא פקע הקדוש' כמ"ש המלחמות מכ"מ הוי אסרום ע"י מעשה הניסוך כדאמרי' דנ"ד בניסך לע"ז יין על קרני', והוי ע"ז של ישראל דאין להם ביטול, והא דפ"הג לתברינהו ולשקלינהו לנפשייהו, ולא תי' כן דנאסרו ע"י פריצי הישראל, די"ל דסובר כשי' הלבוש יו"ד סי' ד' דגם ע"י מעשה אינו אוסר אלא מדרבנן, והוא כרבי דהשיב לר"י ב"ש דמכלים דאחז מוכח דרבנן קנסו לכלים, אבל רב פפא שבא לומר דמאבני מזבח אין לסייע לרבי, דשם מה"ת הי' אסורים כיון שחללוה והוי ע"ז דדהו דמדאוריי' אסור וע"ז שפיר הקשו כיון דע"י הפריצים דישראל לא נאסרו מה"ת ורבנן לא גזרו על כלים דאינן בני ידעת, וא"כ לדידן דס"ל כרבי דנאסרו ע"י מעשה מדרבנן לכן ל"מ ביטול, קשה א"כ למה קאמר ששקצו אנשי יון הלא מקדם שבאו היוונים נאסרו, ועוד א"כ גם להרמב"ן לק"מ דהוא לא קאמר רק אם ע"י גוי נאסרו הוי כע"ז של גוי, גם אין לומר שסובר הר"ן כשיטת תוס' מעילה שהבאתי דלר' נחמי' ע"י מעילה אין יוצא וע"י פדיון יוצא לחולין, וא"כ אף דסמכו על שבאו בה פריצים וחללוה והתירו המטבעו' מכ"מ לא התירו אבני המזבח דקדשי קדושת הגוף כמו כ"ש ולא פקע הקדושה ע"י מעילה, ובכלים דאחז דאי לאו דנאסרו משום ע"ז הוי יוצאים לחולין ע"י פדי' או שסובר כשיטת הרמב"ם פ"ה מהל' מעילה דהמקדיש בית בנוי לא מעל בו הנהנה ממנו אם לא שהוקדשו האבנים קידם שבנאן א"כ י"ל אף שסמכו במטבעות שפקעו קדושתייהו ע"י מעילת הפריצים משום דהוי מעילה בתלוש, משא"כ אבני המזבח שבנו בהול ואח"כ הקדישו כדאי' במעילה דף י"ד ע"א, א"כ לא יצא לחולין ע"י שמעלו הפריצים, משא"כ בכלים דאחז שיצאו ע"י פדיון, אבל א"כ דלא נאסרו להדיוט רק משום דלא נפקע הקדושה א"כ מאי קשי' לי' להרמב"ן, ע"כ נלענ"ד דסובר הר"ן ז"ל דבזה פליג סוגי' דהכא על תירוצא דרב פפא לעיל, דר"פ סבר דמיד בביאת הפריצים נתחלל הקדש ונעשה הפקר וקנאום היוונים בחזקת כיבוש מלחמה וכששיקצו בתר הכי לע"ז הוי ע"ז דדהו, וסוגי' דהכא דלא נתחלל קדושת הבית עד ששיקצים לע"ז, ובעת עבודתם לע"ז עדיין הי' של הקדש, והא דהיו יכולים לאסור הוא משום דע"י מעשה אוסר דבר שאינו שלו, ולכן שפיר הקשה להרמב"ן אחר שנתחלל בתר הכי ופקע הקדושה ולא נשאר רק איסור דע"ז הי' מהני הביטול, ולשיטת הר"ן ניחא דהוי ע"ז דישראל דלא מהני הביטול, וקושי' הגמ' לעיל דלתברינהו הוא רק לר"פ דהוי ע"ז של גוי.

ובזה יש מקום ליישב מש"כ הלבוש יו"ד סי' קמ"ה דהא דאוסר של חבירו גם להדיוט ילפינין מאבני מזבח והוא נגד הש"ס דאמרי' משם ליכא למילף דדלמא כרב פפא רק מכלים דאחז, וי"ל עפי"מ שהקשיתי דמסוגי' זו מוכח דל"ל לאו אורח ארעא ולפימש"כ תוס' במעילה גם ר"נ מודה דאחר שנפסל מעבודה י"ל פדיון וע"כ דטעמא דתוספתא באבנים שנפגמו משום דלאו אורח ארעא, ונ"ל לחלק די"ל דוקא אם הדבר ששימש בקדש עדיין הוא בחשיבותי' אלא שנפגם ואלו הי' לנו כלים לסלק הפגימה היתה ראוי' לעבודת הקדש בזה אין ראוי שישתמש בו הדיוט, אבל אם הדבר ששימש תתחלה בקדש הורד מגדולתה ע"י שנעשה משוקץ ומתיעב לע"ז בזה אם יפדה שיפקע קדושה שבה אין חשש אם ישמש בה הדיוט, ויש ראי' שיש חילוק בין פסול ע"י שניקב או נפגם ובין שהופסל ע"י שנשתמש לע"ז דהא כלי שרת שניקב יש לו תקנה ע"י שניתך ונעשה כלי חדש ולא אמרי' כיון שנדחה אין חוזר ונראה כמו שכ' הרמב"ם פ"א מהל' כלי המקדש, ואלו הי' נפסל ע"י שגוי עשה בו מעשה לע"ז לא הי' חוזר ונראה ע"י שיבטל הגוי שכ"כ הרמב"ם פ"ד מהל' איסורי מזבח דאשירה שביטלה אין מביאין ממנה עצים למערכה וכן כ' הריטב"א על פרכת הגמ' ולתברינהו דהוי מצי למימר דלא מהני הביטול דיש דיחוי אצל גבוה, אלמא דיש חילוק בין נקב ופגימה, לבין המשוקץ ומתועב, כן י"ל נמי לחלק בדין אי מותר להדיוט לשמש בו, וא"כ י"ל וודאי מכלים דאחז א"א למילף איסור להדיוט כיון דקיימ"ל כר"נ דאין פדיון לכ"ש, רק מאבני מזבח ילפי' דנתחללו ולמה לא בטלו ושקלו לנפשייהו, אבל כל כמה דלא ידעי' מכלים דאחז דעכ"פ נאסר לגבוה, הוי אמרי' כר"פ דלא נאסר כלל במה שעבדוה בעודה הקדש רק ע"י ששקצו אחרי שזכו בו דהוי ע"ז של גוי וכיון שביטל נסתלק האיסור ואינו משוקץ ומתועב עוד ולאו אורח ארעא להדיוט להשתמש בהם אבל אחרי שידענו מכלים דאחז דע"י מעשה יכול לאסור עכ"פ לגבוה, א"כ כבר נאסרו האבנים לגבוה במה שעבדו בעוד היתה של ישראל דהא ע"י מעשה יכולים לאסור לגבוה, וא"כ פסול דידהו לגבוה משום דמשוקץ ומתועב הוא וביטול לא מהני לשי' הר"ן כיון דשל ישראל הוא, ואחרי שנפסל לגבוה ע"י ששיקצים תו ליכא משום לאו אורח ארעא, ואי נימא דלהדיוט שרי מה שאסרו של ישראל ע"י מעשה ולא נאסרו להדיוט רק ע"י שעבדו אחרי שזכו בהם דהוי ע"ז של גוי א"כ קשה נתברינהו ונשקלי לנפשייהו, אע"כ דע"י מעשה יכולים לאסור ש"ת גם להדיוט, ונאסר גם להדיוט במה שעבדו טרם שזכו בהם, דאז הוי ע"ז של ישראל דאין ביטול להם:

ועל דבר קושייתך דמפ"הג ונתברינהו שיהי' ראוי למזבח דהא בנשתמש בו הדיוט פסול למזבח, הנה לפמש"כ המג"א בסי' קמ"ז דאם נשתנה מותר לק"מ ואף דכ' דמזבח שאני היינו העצים שעל גבי המערכה, משא"כ בנין המזבח הרי לא עדיף מבנין היכל ואולם דשרי באבנים ששמשו בו הדיוט אם נשתנו ועוד בלא"ה לק"מ דאף דאסרו חז"ל לבנות לגבוה במה ששמשו בו הדיוט, אבל אין איסור זה מדאוריי' והא קיימינין אליבא דרב פפא דרבנן לא קנסו כלים שאינן בני דעת, ואם השימוש לע"ז לא פסלו אותן כ"ש שלא יפסלו ע"י שנשתמשו לצרכי הדיוט, ובזה מתורץ מה דקשה לכאורה על שיט' הב"ח רסי' קמ"ו דבמשמשין של ע"ז של גוי אם בא ליד הישראל דכ' הטור שם בשם הר' אליעזר דמהני בהו ביטול, דהוא דוקא אם לא זכה בה הישראל כגון שבגזילה או באביד' קידם ייאוש בא לידו, אבל אם זכה בה הישראל גם במשמשין לא מהני הביטול, א"כ מאי פ"הג ונתברינהו שיבוטל הע"ז, הא כיון שנצחום החשמונאים וקני הארץ וכל אשר בה בחזקת כיבוש מלחמה והוי משמשי ע"ז של גוי שבא ליד ישראל וזכה בה הישראל דל"מ הביטול [אמנם אפשר לומר דאיסורא לא ניחא להו לקנות, וטוב להם שלא יזכו עדיין עד שיתבטלם גוי ואז יזכו בהן] ולפי הנ"ל ניחא דהב"ח לא קאמר דבזכה בה ישראל ל"ת ביטול אלא מדרבנן, ולר"פ לא קנסו רבנן כלים דאינן בני דעת ואינן נאסרין לשמש תו לגבוה:

והנה המל"מ הביא בשם הרב באר שבע דכ' על קושי' איך בנו המזבח בלא פגימה וז"ל והיינו יכולין לחלק בין קודם שהוקדשו האבנים למזבח דעודן חולין בין לאחר שהוקדשו עכ"ל וכ' עליו המל"מ דזה אינו נרא' לו וחולק עליו מסברא דילי', ואומר אני אם כחו של בעל המל"מ גדול כל כך לחלוק מסברא דילי' על גדולי המחברים אף שגובה ארזים גבהן כבעל באר שבע, וכי יהין לחלוק מסברא דילי' על רבותינו בעלי התוס' דדברי הב"ש אינן אלא העתק דברי התוס' בלשונם ממש, והוא בסוכה דף מ"ט ע"א ד"ה שכל, אבל קושייתך עצומה מאד דלשיטה זו קושי' הגמ' במק"ע כיון דלר"פ יצאו האבנים מקדושתן וצריכים לקדשם מחדש א"כ לתברינהו ולנסרם בעודם חולין ואח"כ לקדש אותן, ובפרט שכן הדין באמת בכל בניני קדש שבונין בחול ואח"כ מקדישין, ולחומר הנושא אמינא, דהנה הריטב"א הקשה על פרכת הגמ' ונחברינהו, הא כיון דקודם הביטול אסורין הה"ד לאחר ביטולן לא יחזרו להיתירן דיש דיחוי אצל גבוה עכ"ד ונ"ל לתרץ דלכאורה הריטב"א סותר דברי עצמו דבתחלת הסוגי' הביא בשם הרמב"ן במה שנסתפק הרמב"ן כמובא בר"ן אי במשמשי ע"ז של ישראל מהני ביטול דרצה הרמב"ן לפשוט ספק זה מדלא מיבעי' לי' רק למ"ד בית חוניו לאו בית ע"ז, ואי מהני ביטול למשמשים הי' יכול לספק גם למ"ד ב"ח בית ע"ז הוא אם אחר שבטלום מות' להשתמש בהם בבהמ"ק, וקשה הא שם אין ספק דיש דיחוי אצל גבוה, וצ"ל שמחלק דוקא התם שמעולם לא היו מוקדשין לשמים והוי דיחוי מעיקרא, משא"כ הכא דהוי נראה ונדחה, וס"ל להריטב"א דביטול ע"ז מיקרי בידו שיכול לכוף לגוי בע"כ שיבטל, והיכי דהוא בידו לסלק הדיחוי מחלקינין בין דחוי מעיקרא ובין נראה ונדחה כדמחלקינן בסוכה דף ל"ג בין מיעטן ביו"ט לבין מיעטן בעיו"ט ועי' תוס' זבחים דף נ"ט שמחלקו גם בקדשים לגבוה כן, [ולא כסברת התוס' בסוכה דף ל"ב ע"א סד"ה באשירה דבע"ז לא הוי בידי' לבטל] ובעי' ר"ל אי באשירי דבטלו לולבו ראוי למצוה מיירי לפי"ז בבטלו בי"ט דהוי נראה ונדחה דלא מהני בי' מה שבידו אי יש דיחוי אצל מצות, וא"כ יש ליישב קושייתו דלא מצי לשנויי דלכן לא מהני באבני המזבח הביטול משום דנדחין ואינן חוזרין ונראין, דהא אליבא דר"פ קיימינין דכל זמן שהי' בקדושתן לא נדחין כלל דלא הי' ביכולת הפריצין לאסור שלל גבוה, רק אחר שנתחלל ופקע הקדוש', א"כ נקדשינה למזבח בעוד איסורן עליהם דאף דא"ה אין בו דין ממין שיכול אדם לזכו' בו מכ"מ שאני ע"ז של גוי כדכ' הר"ן בע"ז דף מ"ב גבי דלמא מגבה לי' והדר מבטל, ואח"כ נתברינהו וננסרינהו דהוי דחוי מעיקרא שמעת שחל הקדושה החדשה עלי' לא הי' ראוי' כלל, וממילא מתורץ קושייתך:

תוכן העניינים

תשובת ריבא (אונגר) חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה