תשובת ריבא (אונגר) חלק א· רבי יואל אונגר
תשובה פט
להנ"ל.
פאקש, יום א' פ' פקודי תרל"ח לפ"ק:
ע"ד שאלתו אודות השו"ב אשר הועד עליו בכמה דברי' מכוערים, הן במדותיו הבזויים והן בעניני שחיטות והן קשה עלי להכניס א"ע בעת הזאת שבכל שבוע' העברה הייתי חולה מונח על ערש דוי, וגם עתה עודני סמכוני באשישות וגו' לדבר קשה כזה, אבל לגודל המכשלה לא אוכל, ואומר אם ב' עדים כשרים העידו בפניו על גניבה לפחות ג"פ, א"כ הוי מומר לאחד מאי' תורה דלדעת הרמב"ם דהסכימו האחרונים לפסוק כן להלכה א"א לסמוך עליו בבדיקת הסכין וצריך אחר לבדוק לו הסכין גם בשחיטת עופות. שנית שנתפרסם לרבים שרגיל לשתות יין ושארי המשכרים עד שרגיל להיות שיכור, וכבר הובא בשם הבה"י דרגיל להשתכר אף שאינו מגיע לשכרותו של לוט, מכ"מ יש להעבירו מאומנתו, ומטעם חשש דידרוס מחמת כובד איבריו, [ולא כאשר כ' מע"ל מחמת בלבול הדעת אם יעיין ימצא כן] שלישית אם מפורסם ששותה סתם יינם, או שהעידו עליו ב' עדים כשרים בפניו שראו ששתה לאחר שנודע לו שהוא יין האסור, אף רק בפעם א' בעת שהי' בריא ולא הי"ל אז שום מיחוש, א"כ חשוד לאכול דברים האסורים מהקחז"ל ואיך נסמוך עליו בבדיקת הריאה שיש כמה וכמה דינים שאין בהם חשש רק מדרבנן, ואין לסמוך רק אנשים כשרים שקלות נחשבות להם כחמורות, אבל דבר היותר קשה עליו שאינו נוהג כמצווה עליו מפי הש"ע וכמנהג כל השוחטים בשחיטת עופות שאינו תוקף אגודל, ואיך ידע אם נשחטו רובן של הסי' והנה ספק זה חמור מכל ספיקות שבשחיטת שכל ספק בשחיטה אינו אלא ספק נבילה אבל אם לא בדק בסימנים ה"ז נבילה וודאי לאכילה, וכל השקלא וטרי' בגמ' אינו אלא לענין טומאה, ועיין בכמג"ד רסי' י"ח שהאריך בזה:
והנה ידוע לכל המתעסקים בשחיטות עופות שא"א לראות היטב אם נשחטו רובן אם לא יצאו לחוץ ע"י תקיפת אגודל, ומש"כ הטור שיראה בשעת השחיטה ששחט רוב א"צ יותר היינו בבהמה וגם ע"ז חולק מהרי"ל שאין לסמוך על ראיית עיניו וצריך לבדוק במשמוש ידיו, אבל בעופות א"א לבדוק כלל ע"י ראיית עיניים אם הם בפנים, ומלבד זה אם כינים הדברים שכל דרכיו המה מקולקלים ע"כ וודאי יפה עשה וממנו ירא ויעשו ג"כ החסים על נפשותם ומונעים א"ע מלאכול עוד משחיטתו ואם יועד כן בפניו ע"י ב' עדי' כשרים יש להעבירו מאומנתו ולהעביר אדרתו מעליו ולפרסם ברבים שהאיש הלזה נפסל משחיטתו ולא וכשלו עוד אחרים על ידו:
אבל מה שקפדתי בכ"ז שיועד כן בפניו וע"י ב' עדים כשרים הוא עפ"י מש"כ מהרש"ל בתשו' סי' י"א בענין קבלת עדות שלא בפניו שאף לדברי ראב"ן וראב"י דבדיעבד דנין עפ"י היינו דוקא לגבי ממון משום תקנת השוק ומשום הפקר ב"ד אבל גב"ע לפסול איש מחזקת כשרותו ולפסול בכבוד וכבוד אבותיו פשיט' שאף בדיעבד אינו כשר עכ"ל וכ"כ עוד בסי' ל"ג ודימה שם לפסול איש ולהוציאו מחזקתו לד"נ יע"ש, ולכן אם לא הועד בפניו, או שיש חשש בכשרות המעידים אין לנו לפוסלו, אבל מכ"מ השומר נפשו יתרחק ממנו ולא יסמוך עליו:
יואל אונגר מרעכניטץ: