תשובת ריבא (אונגר) חלק א· רבי יואל אונגר
תשובה פח
ינוחם בכפלים, בחזותו בנין ציון וירושלים, אהובי י"נ הרב מו"ה יוסף נ"י האבדק"ק קאלאטשע:
ע"ד השוחט ששחט עופות ונתן מכתב ביד השפחה שכולן כשירין ואח"ז נמצא גף שבור ונשמט באחד והוא טריפה בוודאי, ובלאו דברי השוחט בעצמו וודאי היינו תולין שנשבר לאחר שחיטה ולאחר שיצא מתח"י השוחט אבל פיו הכשילו שאמר לאחרים בבית בעל העופות יהי' היום טריפות, ועיני מעלתו שפיר חזו דמדינא דש"ס בטבח שיצא טריפה מתח"י פ"א מעבירין אותו לגמרי אמנם הקילו אח"כ כיון שאין לנו כח לתקן פרצות הדור כמש"כ טו"ז סי' קי"ט, ואחת מן הקולית שהקילו שאם הוא מוחזק לאדם כשר וי"ש ומדקדק במעשיו נתלה בפעם הראשון אולי משגה הוא, אבל אם גם אמת הדבר שהשוחט הלזה הוא מוחזק לרוב מכיריו לאדם חשוב כזה, איך נאמר שמשגה בידו הלא ידע וראה שהגף נשבר ונשחט וכתב שהוא כשר, ואם נאמר ונתרץ מעשיו, שלא ראה הקלקול עד אחר שכתב הי' מוטל עליו ליטול מן השפחה מכתבו, או לשלח להם שיעשו שאלה באותו עוף שגפו נשבר, גם אין לתרץ ולומר ששגיאותו היתה הוא סבר הלא בעלת הבית בעיני' תראה הקלקול ותשאל להרב, ולא נתן אל לבו שע"י מכתבו תתלה השבירה לאחר השחיטה, וכי נדחק עצמינו לתרץ בדרך רחוק מן הדעת שלא יקשה עלינו דעת א' מן הפוחזים הלובש אדרת שער למען כחש שנית בלי ספק ידוע למע"כ שכ' האחרונים הפ"ח והתב"ש שאף שכ' הרי"ו באדם שי"ש ומדקדק במעשיו שאין להעבירו בפעם הראשון אבל מכ"מ צריך לקבל ד"ח ואם שחט קודם שקיבל ד"ח הוא טריפה, והאיש הצבוע הלזה כאשר נראה אינו דואג על ששגג וכמעט הכשיל בני הבית באכלם טריפות על מיעוט השגחתו ואינו מתאונן על שכך עלתה בידו, ע"כ אין דעתי ניחה להקל בזה:
אוהבו ומוקירו יואל אונגר מרעכניטץ: