תשובת ריבא (אונגר) חלק א· רבי יואל אונגר
תשובה פד
פאקש עש"ק פ' שלח תרל"ג לפ"ק:
שלום וכ"ט להרב מו"ה אלי' מנחם נ"י האבדק"ק העדיוס יע"א:
הנה הדין פשוט דלדעת הרמב"ם וכנראה שבעלי הש"ע פסקו כוותי' דמומר לאחד בכל עבירות שבתורה בודק סכין ונותנין לו, ואף דאם לא עבר דק פ"א ונפסל עי"כ לעדות לא מצרכי' לבדיקת סכין מכ"מ במומר לערלות אף שלא עבר אלא פ"א שלא הניח בנו למול מכ"מ מיקרי רגיל ומומר כיון שבכל יום ויום עובר על המצוה המוטלת עליו הוי כמומר שדש ורגיל בכך כמש"כ בת"ח, א"כ הה"נ כיון שבכל עת שהי"ל ב' נשים כאחת בכל יום ויום בעמוד והוצא לאחת מהן קאי הוי כרגיל ודש באיסו' שאין להאמינו בבדיקת סכין, אף שאין ספק אצלי דלא החמיר הרמב"ם אלא במומר לעבירה דאורי' אבל ע"י שרגיל ודש לעבור עבירה א' דרבנן גזרו עליו לא אבד חזקת כשרותו בענין השחיטה, כמו דאמרי' דחשוד לקל אינו חשוד על החמו' וכן פ' הפר"ח והתבו"ש במומר לחלל שבת בדרבנן דלא נפסל [ואני הבאתי ראי' לדבריהם ממש"כ הר"ן בחידושיו להקשות על השוחט בשבת דכשירה הא מיד שהתחיל לשחוט חילל השבת ובעת גמר השחיטה כבר הי' מומר לחלל, ותיר' דטרם גמרו הוי מקלקל ולא נעשה מומר עד שיגמור ובאותו פעם לא הוי כשחיטת מומר, וקשה הא מקלקל דפטור אבל אסור מדרבנן וע"כ כדברי הפ"ח ולא כבית הילל] אמנם העובר על החרם אף אם אין בו איסור תורה ממש, מכ"מ מדברי קבלה קבלנו מהנביאים וחמור לנו כאיסור תורה ממש דמצאנו שכחו לדחות אי' דאורייתא כמ"ש הנב"י מ"ק אה"ע סי' ע"ז בשם הר"ן, וכן הוא דעת מהר"י מינץ דחדר"ג אפי' במקום מצוה חל, ואף הר"א מזרחי דאין מ"ע דאורייתא נדחית משום דסבר דבמקום מצוה לא גזר ר"ג, אבל מודה דכחו חזק לדחו' גם מ"ע דאורי':
וראיתי בנוב"י מ"ת י"ד סי' קמ"ו שכ' דמכ"מ אין דין חרם חמור כדאוריית' ממש שהולכין בספיקו להקל וכ' כן מתחלה מסברא דנפשי' דלא עדיף מספק בדבר שעיקר הלמ"מ, ואח"כ כ' שכן מצא ברמב"ן שכ' דיני המנודה אינם ד"ת דא"כ לא היינו יכולים להקל יע"ש, והנה אני מצאתי בפר"ח מ"א ח"א סי' נ"ז שהביא בשם הרשב"א דבחרם ונידוי אזלי' בספיקו להחמיר, ומש"כ הנוב"י דלא עדיפא מהלמ"מ, ועי' פמ"ג במחודשי' לדיני ס"ס אות ה' שהביא בשם תורת השלמים מחלוקת בזה וסיים ולהלכה נראה דהוי לחומרא, ומה שהביא מהרמב"ן תמוה לי, דוודאי גם הרמב"ן מודה דאם הספק אם דבר זה בכלל החרם צריך להחמיר כמו דמחמרינין בס' באי' תורה, אבל בדינים שנוהגין במחורמים ומנודי' לרחק מהם ד' אמות ולחלוץ מנעלים דברים אלו אינן אלא מדרבנן ולכן בכל תיקו שבפ"ג דמ"ק אי מותר להניח תפילין ואי מותר בתשמיש המיטה וברחיצה דנין להקל ובהדי' כ' המהרי"ק בסי' קפ"ה דלאחר שנתפשט תקנת ר"ג בכל ארץ אשכנז שלא לישא ב' נשים העובר ע"ז כעובר על ד"ת עכ"ל ואף שכבר כ' הרשב"א והביאו ג"כ המהרי"ק שלא גזר ר"ג אלא עד סוף אלף החמישי והא דאנו נוהגין עדיין בזמנינו לאיסור לא מכח גזירת וחרם דר"ג הוא אלא מנהג ותקנת קדמונינו הוא בראות' לאחר שפסק הגזירה והחרם של הגדול שראוי והגון הוא לתווך השלום בין איש לאשתו להמשיך המנהג ההוא להלאה וא"כ אינו אלא איסור דרבנן, באמת כן הוא, אבל עכ"ז כ' המהרי"ק שהעובר על תקנה כעובר על ד"ת וכ' הב"י בשו"ת שלו סי' י"ד בטעמו וז"ל דאף דלא גזר ר"ג אלא עד סוף האלף אין זה ידוע לכל העם והם חושבים כי עדיין היא קיימת ומפני כך כ' כן וכו' וסיים על דרך שאמרו באתרי' דר"י חמירא להו שביעית ולכן גם בנד"ד יש לומר לפי שטעם הרמב"ם שע"י שהוא פוקר ורגיל לעבור בשאט נפש באחת מהעבירות החמורו' גם בזה לא יטריח את עצמו בבדיקת סכינו וכיון דלדעתי עדיין חרמו של רגמ"ה עליו ופקר כולו האי אין להאמינו
אמנם כל זה לאחר שהונח לנו, דהנושא ב' נשים לאחר הגזירה בכל יום בעמוד והוצא וכיון ששהה עמה זמן מרובה הוי כרגיל ודש בעבירה זו אמנם דעת הב"י בתשו' הנ"ל דר"ג לא גזר אלא שלא ישא, אבל לא שאם נשא שיגרשנה, וא"כ לדעה זו לא עשה איסור רק פ"א כשנשאה ולא הוי מומר רק פסול עדות בדבר אחר דמודה הרמב"ם דא"צ בדיקת הסכין ויעיין מש"כ נוב"י במ"ת אה"ע סי' צ' דדבר זה במחלוק' שנוי' ולדעתי תליא בפלוגתא אי בנשבע שלא למכור מכירתו בטילה בח"מ סי' ר"ח, דודאי אי נמי חרם חמור כדין תורה ממש מכ"מ אי אפשר להפקיע הקידושין דהא לא עדיפא מחייבי לאווין ועשה דקידושין תופסין בהם ולא אמרי' אי עביד לא מהני מדגלי קרא באלמנה לכה"ג דרק חילולין הוא עושה תמורה דף ד' אבל באונס שגירש אף שאין לבטל הגירושין כמש"כ תוס' שם דאתקש גירושין למיתה מיהו להכי אמרי' דאי עביד לא מהני שצריך לחזור ולכנוס, כן נמי בענין זה אף שאין לבטל הקידושין מכ"מ להכי אמרי' דאי עבר ועביד לא מהני מעשיו שצריך לגרשה, ולפי"ז יש לומר דגם הרמ"א דכ' בסי' א' דכופין בחרמות ונידויין למי שעבר ונשא ב' נשים לגרש לא פליג על מש"כ הב"י דר"ג לא גזר אלא שלא ישא, ולא שיאסור להיות בעל ב' נשים, והא דכופין לגרש משום דפקר ונשא באיסור, שכן הגאון מא"ב בתשו' ח"ץ סי' ב' כ' כן על כל הנושא בעבירה ואף הח"צ שם בסי' ג' דפליג עליו כגון בנשא תוך כ"ד חדש ועד שלא כפוהו להוציאה עבר הזמן ופקע האיסור, וכן עגונה שנישאת טרם הביאה עדי מיתת בעלה ועכשיו הוגבה עדיותי' והותרה, בזה לא קנסינין לאוסרה כיון שהאיסור נפקע, ואי לא היתה נשאת באיסור היתה עכשיו נשאת בהיתר ולא הועילו לה מעשה הרשעה והוא כעין דמתירין במ"ש בכדי שיעשה שלא יהנה מעבירה, אבל בזה דעדיין לא פקע האיסור ואי לא עבר בשאט נפשו לעבור על חדר"ג עדיין לא הי' יכול לישא את השני' מודה הח"ץ דכופין לגרש שלא יהנה מעבירה, ומה שהביא הח"צ ממים שאל"ס דאם נשאת לא תצא, הא מבואר בש"ע דדוקא אם נישאת עפ"י חכם שמפורסם בהוראה אבל אם נישאת בעבריינות תצא ואין ספק אצלי שאותן אנשי' שהיו להם ב' נשים שנשא אותן קודם הגזירה, בעת שגזר רגמ"ה לא היו מחוייבין לגרש א' מהן, שאף שביו"ד סי' רי"ח בקהל שעשו תקנה שלא יעשה יין למכור שאף מה שכבר נעשה אסור, ובפרט אם התקנה נעשה בחרם דהוי ספק דאורי' כמש"כ הש"ך והטו"ז שם דשאני התם דהכוונה היתה גם על הנעשה מקודם, אבל רגמ"ה וודאי לא היתה כוונתו על שנשאו בהיתר ולהפריד בין הדביקים אבל מכאן ולהבא יש לומר אף אם הוא לא גזר רק על שלא ישא, מכ"מ אם נשא בעבריינות כופין אותו להוציא וא"כ די"ל דגם הרמ"א מודה להב"י דלא היתה הגזירה רק על הנשואין ולא להשהות עם השני' בכל עת שלא נפטרה הראשונ' ממנו א"כ פוחז זה לא עשה איסור זה רק בשעה שנשאה, ונפסל לעדות אבל בדיקת סכין לא צריך, כן הי' נ"ל להקל, אבל מה אעשה שהרב ב"ש בסי' א' ס"ק כ"ג דנשתטית שהותר לו החרם ע"י ק' רבנים לאחר שנתרפא חייב לגרשה מיד כדי שלא יהי' לו ב' נשים, והא התם לאו בעבריינות נשא להשניה מכ"מ מקפידים שלא יהי' לו ב' נשים, וע"כ דס"ל דכן היתה גזירתו שלא יהי' בעל ב' נשים, וא"כ הוא מומר לד"א דצריך בדיקת סכין, ואם לסמוך אס"ס דלמא דעת הב"י עיקר שלא גזר רק על הנשואין, ואת"ל כדעת הב"ש דלמא גם מומר לדבר אח' א"צ בדיקת סכין, זה תליא ברבוותא אי מהני ס"ס בשחיטה דאתחזק איסור:
ואפשר למצא צד להקל מג"מ דע"ז דף ס"ט ע"ב דנהי דיצרא דעבירה תקיף וכו' ובפ"ג דסנהדרין ד' כ"ו ע"ב לר"נ אפי' בא על הערוה כשר לעדות וכתב הח"מח וב"ש בסי' מ"ב מטעם שיצרו תקפו עליו, ולמאן דפ' כרב ששת דארבעין בכתפי' וכשר היינו משום דקרא דאל תשת רשע עד ולא משום דחשוד, דלא חשוד כלל על שאר דבר שאין היצר בתוקף כ"כ, וא"כ אפשר דגם במומר לעריות א"צ בדיקת סכין, ועוד דסכין ועוד יש לצדד לפי"מ שכתב תוס' בחולין דהא דלא מהני במומר יוצא ונכנס בלי בדיקת סכין משום דאינו מרתת דמחזיק עצמו כישראל אחר שאין בודקין אחריו א"כ אם יאמר לו שאינו בר סמכא בבדיקות הסכין ולפעמים מע"כ או אחד מאנשים הכשירים יבוא פתאום למקום ששוחט ולבדוק אם סכינו מתוקן כראוי ויהי' יראתו ואימתו מפני כבוד הרב תמיד עליו והוי כיוצא ונכנס, גם מה שכ' מר שבכל יום מיד בבקר יראה סכינו לשו"ב האחר או למע"כ ויהי' בחזקת בדוק כל היום הוא עצה הגונה ונכונה ובזה אסיים והי' זה שלום למר ולאנשים החרדים על דבר ד' העומדים לפניו:
יואל אונגר מרעכניטץ: