תשובת ריבא (אונגר) חלק א· רבי יואל אונגר
תשובה פג
להנ"ל.
פאקש, יום א' ט' אדר תרי"ב לפ"ק:
מכתבו קבלתי אתמול בעת דרשי בב"המ שלי בענין פורים שחל להיות בע"ש מגילה דף ל' ובלילה פתחתי האגרת וראיתי תוכו רצוף אהבה דברים נפלאי' אשר בא להשיג על איזה מגדולי האחרונים ודבריו מעולפת ספירים, והמה כראוי מוצקים אמנם חייבן אנחנו למשכוני נפשן אהנהו גדולי הפוסקים אשר מימהם אנו שותים ולאורם אנו הולכים בכל יום, ראשון תחלה הרבה להקשות ארבינו בעל תבו"ש סי' כ"ז שכ' דרש"י הוכיח דאיסור לאכול בשר בעוד שהנשחט מפרכס אינו אלא דברי סופרים מדמתירין לשחוט ביו"ט מסוכנת אם יש שהות לאכול ביום כזית חי מבית טביחתו ואינו יודע מתי תמות ואי ע"י שבירת מפרקתה הלא לשי' רשיי יהי' אסורה באומצע משום דם, והקשה מע"כ הא אפשר לחתוך הכזית מבית טביחתה ואח"כ לשבור מפרקתה זה השגות מעלתו ועלה על רעיוני דדעת התב"ש כיון דקי"ל דמפרכסת ה"ה כחי לכל דברי' ואם יקרב מיתתה וימות אותה בידים בשבת או ביו"ט שלא לצורך כלל יתחייב משום נטילת נשמה ורק משום אוכל נפש נתיר לשבור מפרקתו כמו דמותר לשחוט עבור הכזית שא"א לכזית בלא שחיטה כן נמי א"א לכזית לאכול מבעוד יום בלי שבירת המפרקת והנה בסי' תקי"ב הובא שי' הרמב"ם ותוס' דקמחא דבני חילא מותר לאפות אם אינם מקפידין אם האופה אוכל ממנו קמע' משום דא"א למיפלגא בלישה דאם לא יאפה הכל לא יהי' לו רשות ליקח ממנו כל שהו וקשה לכאורה א"כ באין לו מה יאכל נתיר לעשות כל מלאכה בשכר מידי דמיכל וזה וודאי ליתא דדוקא בחו"המ מצינו היתר זה ומ"ש אם נתנו בני חילא שכר האפייה מפת זה או מפת אחר אלא נראה דדוקא לעסוק במלאכת דבר שהוא עצמו יאכל לנפש ישראל אבל לא לעשות מלאכה בחפץ זו כדי שיאכל חפץ אחר ובזה עלו דברי התב"ש כהוגן דדוקא אם נוכל לשבור מפרקתו קודם שנפרש הכזית שאז נעשית המלאכה בגוף דבר הנאכל משא"כ אם נחתוך מתחלה את הכזית אז אסור לנו לעשות המלאכה בבהמה הנשארת למען הותר זית זה כנ"ל לפום רהיטא, אבל איני נכון דודאי מותר לעשות מלאכה בחפץ אחר למען יאכל חפץ זו דהא מותר לכבות מפני ד"א וכדומה הרבה, אלא שי"ל דמלאכה שנעשה בחפץ אחר חוץ מהנאכלת מכשירי אונ"פ היא ואינו מותרת אלא בא"א לעשותו בערב יו"ט לזה אסור לעשות מלאכה בשכר כדי שיהי' לו לאכול דהוי מכשירי או"נ שאפשר לעשותן מעיו"ט משא"כ הכא דא"א לשבור בפרקתה אתמול כיון שלא נשחטה עד היום וא"ל דהי"ל לשחוט מאתמול דבשר שלא שהה טובה יותר לאכול וכמ"ש רש"י גבי גלגול עיסה, ונ"ל דהא דמותר לשבור מפרקתה אף שאינו ראוי ממנו אלא זית א' ול"ח לריבוי שיעורין ובפ"נ בשבת מקפדינן שלא להרבות בשיעורין היינו כמ"ש הר"ן פ"ב דבפ"נ הודחה ואונ"פ הותרה וכ"ז אינו רק באונ"פ עצמו אבל במכשירין כיון שאם אפשר לעשותה מעיו"ט אסורה אלמא דלא הותרה אלא הודחה [ומטעם זה נ"ל דעת הרמב"ם שא"א מתוך אלא במידי דשייך באונ"פ עצמו] לא מתירין בי' אלא שיעורו המצטרך אם הי' אפשר למעט בשיעורן כמו בפ"נ אם אמדוהו לב' גרוגרת ויש כאן עוקץ בב' שאסור לקוץ עוקץ בג' וא"כ לא היינו מתירין כאן אלא משום דא"א לזית בלא שבירת מפרקת וא"כ קשה לר' אווי' סבא דף כ"א דאסור לשחוט בהמה חצי' של גוי ומדמי' לי' לנדרים ונדבות ולא ס"ל האי דא"א לזית בשר בלא שחיטה ולמה נתיר כאן שבירת מפרקת, משחיטה ל"ק די"ל עפ"י שי' רש"י דאמרינן מתוך אפי' בשלא לצורך כלל ואפ"ה לצורך גבוה או לצורך נכרי אסור מגזה"כ דלכם ולא לגבוה ולא לנכרי א"כ ר"א סבא דוקא בחצי' של גבוה דנו"נד או חצי' של גוי אוסר משא"כ במתני' דמסוכנת דשאר הבהמה המלאכה בה שלא לצורך כלל משא"כ בשבירת המפרקת דלגבי אותו זית אינה אלא מכשירין אם נשברה לאחר שנפרדה ובמכשירין ל"א מתוך כנ"ל וא"כ אסורה הריבוי' בשיעורה:
ובאמת לשי' התוס' דאין חילוק בין לצורך גבוה או נכרי ובין שלא לצורך כלל א"כ לר"א סבא אמאי לא פשוט אבעיותא לקולא ממתני' דמסוכנת, ונ"ל דלכאורה לפמ"ש האחרונים דבקדירה א' מותר להרבות בשביל גוי אפי' אם א"א למפייסינהו במקום דליכא חשש שמא ירבה בשבילו בקדירה אחרת יעי' מג"א סי' תקי"ב והא דאמרי' אפשר לתפלגינהו בלישה היינו דוקא בפת דכ"א ואחת צריכה לישה ועריכה בפ"ע אבל בבישול בקדירה א' דליכא טרחא יתירה מותר ריבוי' בשיעורי' אפי' הי' אפשר למפלגינהו, ובזה י"ל שי' הב"ח בסי' תק"ו בעיסה שנילושה מעיו"ט דאסורה לאפות ביו"ט על סמך שיפרוש חלתה ממנו אחר יו"ט דהו"ל כעיסה שחצי' של גוי דאפשר למפלג' אי לאו איסור' דהפרשת חלה ביו"ט רביעה עלי' והקשה המג"א עלי' ממתני' דכיצד מפרישין חלה וכו' די"ל וודאי אם רצונו לפרוש חלה א' על כולן ואותה חלה הי' נילושה ונערכה בפ"ע שפיר עבוד איסורא דהא אפשר למפלגינה אבל אם היה רוצה לפרוש מכל חדא וחדא פורתא לא הי' שום איסור בזה דבכל חדא וחדא הו"ל ריבוי' בשיעורין בלי טירחא יתירה כמו בישול בקדירה א' וה"ט דמתני' דפסחים דמתירין אפי' אי נוטל חלה א' על כולן משום הואיל דאי"ב מפריש מכל חדא פורתא ואף דמטעם הואיל אין מתירין לכתחלה י"ל דס"ל למרדכי דמתני' בתנור מיירי ולא באופה ע"ג גחלים והא דלא שרינן מטעם שהפת נאפת יפה כשי' התוס' בביצה דטעם זה לא מהני אלא בצירוף ס' הואיל וכל חדא וחדא חזי' לי' וכאן בתנורים שלנו דאין הפת נאפה יפה לא שרינן מטעם הואיל לכתחלה או דס"ל כס' תוס' פסחים דהתם משום תיקון חלה שרי לכתחלה [באמת תוס' פסחים ס"ל דבאפשר למפלגי' אפי' אם בצע מכל חדא אסורה אבל לפי מסקנת הפוסקים האחרונים להתיר בקדירה א' נ"ל דזה נמי שרי וכן אי' בסי' תק"ג דיכול לבשל הרבה קדירות ולטעום מכל א' מעט משמע אפי' מין ובישול אחד וזה דלא כדעת התוס' ויעי' פר"ח] וא"כ קשה ל"ל לר"ח לומר הטעם בשחיטה דא"א לכזית בלי שחיטה ר"ל דא"א למפלגי' הא אי נמי הי' אפשר למפלגי' הוי שרי כיון דליכא טרחא יתירה והוי כריבוי בשיעורן בקדירה א', ונ"ל להביא ראיה מקושי' זו לשי' בעל שב יעקב דהיכי דדבר שנעשית בו מלאכת האו"נ היא של גבוה או של גוי מגרע גרע משאם היתה ממונו של ישראל רק שנעשית לשם גבוה וגוי ולכן דוקא לבשל לעבדו ושפחתו משלו בקדירה א' מתירין אפי' באפשר למפלגי' אבל בהמה שחצי' של גבוה או של גוי אי לאו דא"א לזית בלי שחיטה הוי אסור למשחט שריבוי' שיעורי' בחד טרחא אסורה בשל גבוה ושל גוי אם אפשר לאפלגי' לכן לר"א סבא אף דלא ידע לחלק בין אפשר למפלגי' והוי אסור לשחוט חצי' ש"ג או של גבוה מ"מ בכולה של ישראל אלא דלא חזי רק מקצת ידע דמותר דהו"ל ריבוי' בשיעור בחד טרחא:
והנה רש"י פסחים דף מ"ז כת' דלמ"ד אין צרכי שבת נעשין ביו"ט ה"ט דשתי הלחם אינן דוחין יו"ט דאין מותר או"נ אלא אם היא ראויה מיד באותו שעה הני לא חזי עד דישחוט ויזרוק הכשבים עליהן וצרכי שבת טעמייהו משום הואיל דאורחין עכ"ד והקשו בתוס' א"כ איך שוחטין שלמי חגיגה הלא אסורין עד שיזרק דמן ואיך אופין הלא אינו ראוי' עד שתאפה ור"ל א"כ לחייב על הלישה, והנלענ"ד בכוונת דברי רש"י כיון דלשיטה זו דבעי שיהי' ראוי לאלתר ע"כ הא דאופין מיו"ט לשבת משום הואיל דאורחים וכל מידי דבידו לעשות אעפ"י שמחוסר מעשה אמרי' בי' הואיל, יעי' ד' ס"ג א"כ בשוחט שלמי חגיגה אימת יתחייב על נטילת נשמה כשיגמור שחיטתו דמתחלה מקלקל הוא כמ"ש הרמב"ם בפי' המשנה דהשוחט בשבת ואז אעפ"י שמחוסר הזריק' מ"מ כיון דראוי' היתה לזריקה אמרי' ביה הואיל וא"ב זרק, וכן בלישת העיסה מיד שנילוש כראוי ולא הוי בי' מקלקל אמרי' הואיל ואי"ב אפה לי' וחזי' לאורחין אמנם בשתי הלחם איתא בירושלמי הובא בתוס' שבת דף כ' אהא דא"ר אליעזר השיעור באפיה לענין שבת עד שיקרמו פניה התחתון דמודה ר"א בלחה"פ דלא מקרי לחם עד שיקרמו פניו בתנור ר"ל גם פני' דעליון יעו"ש, א"כ שפיר קאמר דמטעם זה אין שתי הלחם דוחין יו"ט דמיד שקרמה פניה התחתונה מקרי לחם לענין יו"ט דלא הוי תו מקלקל דלמאכל ב"ד קא תחשבי' לה ועבר על ל"ת כל מלאכה דעדיין לא היתה ראויה לאכילה דעדיין לא קרבו מתיריהם והואיל ואי"ב שחוט וזריק לכבשי' ל"ל דעדיין לא מקרי לחם לענין זה ודוק וא"כ אם נאמר דאסיר לאכול מדאוריי' מבית טביחתה איך מותר לשחוט כל בהמה ביו"ט הא לא חזי למאכל מיניה לאלתר עד שתמות ול"ל הואיל ואי"ב שבר לה לתפרקתה דתיאסר משום דם. קצרתי בכל הדברים מאפס הפנאי:
ידידו הד"ש יואל אונגר מרעכניטץ: