תשובת ריבא (אונגר) חלק א· רבי יואל אונגר
תשובה פא
להנ"ל.
פאקש, יום ג' תרל"ז לפ"ק:
הנה תמיד אתה מתרעם עלי על שאינו משיבך על כל דבר אשר עלה בלבבך, ולא ידעתי על מה נשארה התשובה מעל, הנה על ספקתך אם אכל הכהן מליקת עולה אי חייב על איסור אכילת נבילה הלא השיבותיך שאין בדבר ספק שאית בי' איסור נבילה רק שאינו לוקה משום דאין איסור נבילה חל על איסור מעילה, והוא עפימש"כ תוס' יבמות דף ל"ג ע"א ד"ה אלא דבחטאת העוף הוי איסור ב"א דשניהם לא חלים עד אחר זריק' דפקע אי' מעילה, משא"כ בעולה דלא פקע איסור מעילה, וכתבתי לך להוציא מלב המתעקש דמליק' מטהרת מידי איסור נבילה, דהא גבי זר שאכל מליקת חטאת אי' בגמ' דיבמות דאיכ' איסור נבילה, וגבי עולה גם כהן חשיב זר כמש"כ רש"י במכות דף י"ח, כן כתבתי לך מאז, ואם אין די לך במה שהבאתי מדברי רש"י אראה לך שכן הוא מפורש בגמ' דמנחות דף ע"ד סוף ע"א בלאו דזרות לא קאמיבעי לי', ועוד יותר חידוש מצינו בגמ' חולין דף ק"כ דאף בחטאת עוף דאוכלין הכהנים דלא הותר להם דמליק' לא הותר אלא לגבוה והכהנים משלחן גבוה קאזכי, א"כ בעולה דלא זכי משלחן גבוה וודאי דהוי נבילה, ומה שהקשית מסוכה דמ"ב, כבר כתבתי לך דלעולם לא קאמר הרמב"ם לענין מעילה בקדשים דאם איסור אחר מתערב בי' דפטור מאשם מעילה רק גבי תרומה כ' כן, וכמה משניות במס' כריתות באוכל נותר וביה"כ דחייב כמה חטאות וגם אשם מעילה, וגבי שלד"ע במעילה כ' הרמב"ם דאם הי' חתיכ' עולה דאית בי' איסור אחר אינו מביא אשם אלא האוכל, והנה טעמא דהרמב"ם כיון דמצינו במוכר בשר לחבירו ונמצא נבילה שיחזור לו הדמים משום שנפשו ש"א קץ באכילת איסורים ולא נהנה כלל, א"כ הה"ד בנזיר ששגג בשתי' יין נפשו קצה בו והוי כאכילה גסה דפטור מחומש בתרומה, והנה אכילה גסה דינו כדין שלא כדרך הנאה, והנה אף דילפי' חטא חטא מתרומה מכ"מ יש לחלק בנהנה שלא כדה"נ דבתרומה פטור דכתיב בי' אכילה, ובהקדש כ' תוס' בריש כל הזבחים ובסנהדרין דף פ' דאף בשלא כדה"נ אסור ומטעם כיון דלא כתיב אכילה בגופו וכקושי' מהרש"א בפסחים דף כ"ו ולתרץ קושי' תוס' בפסחים מהיכל דלתוכו עשוי', נלענ"ד דבלא"ה קשה הא אין מעילה במחובר, דלא הוי דומי' דתרומה, ולתרץ קושי' החמורה הלזו דאף דילפי' מחטא חטא דתרומה דמה דלא שייך בתרומה אין בו משום מעילה מכ"מ איסור דאורי' דמצינו כה"ג בשלמים דאין בהם מעילה ומכ"מ אסור להנות ממנה מדאוריי' כן כ' תוס' נדרים דף יו"ד להוכיח מהא דתקע בשופר של שלמים דלא יצא ועי' תוס' תמורה דף ג', אמנם אי' זו ילפי' מלאו דנאמר במעילה דלא תוכל לאכול, וכרבו אבוהי דאי' הנאה במשמע וא"כ אינו אסור אלא בכדה"נ:
מצאתי היום בח"ס סי' ש"ו להטיל מום במעשר בהמה שלו ויפדה וישדי דמי הפדיון לים המלח ויאכל במומו, והוא פלא שמעשר בהמה שהומם אין לו פדיון ונאכל במומו לבעליו: