אור ברסלב

תשובת ריבא (אונגר) חלק א· רבי יואל אונגר

תשובה פ

תשובה עט

להנ"ל.

כבר הודעתיך שאין ספק שמליקת עולת העוף אינה מוציאה מידי איסור אכילת נבילה גם לכהן, שאין חילוק בין כהן לזר באכילת עולין וכמשמעות דברי רש"י במכות דף י"ז, ויש באיסור אכילתו לכהן משום ג' שמות האחד איסור אכילת עולין, ואזהרתה מקרא דכליל תהי' לא תאכל, ושנית משום שנהנה מקדשים בש"פ דהוא איסור מעילה, ועל שניהם לוקין דבאו בב"א, ולמ"ד בס"פ דם שחיטה כל איסורים חלים על איסור עולים ושלישית איסור נביל' ובזה דנתי שאינו חל על ב' האיסורי' הקודמים אם לא למ"ד דבקדשי' אחע"א או ללוי דנביל' חל על איסור אחר, ומה שכתבת שמתעקש א' לומר דבכ"מ המליקה מוציאה מאיסור נבילה גם בעולה, אי משום דכשם שמהני לגבי חטאת או משום שמתרת לגבוה ועל שניהם אני אומר שאני התם דתצוותו בכך, עיי' תוס' מנחות דף מ"ה ד"ה הואיל, ומה שכתבת דרמב"ם כ' דנזיר אין מועיל ביין, לא נמצא כן בשום מקום, רק בפ"ו מהל' תרומות כ' הרמב"ם שנזיר ששגג ביין תרומ' אינו מחויב בחומש רק בקרן, והתם הטעם שחידש לן הרב שאכילת איסור לא שמי' אכילה ואינו חייב רק בקרן מטעם מזיק ולא בחומש דכי יאכל כתיב פרט למזיק, אבל ביין דהקדש א"נ לא שמי' אכילה הא פגם ולא נהנה ג"כ חייב:

מה שהבאת קושי' בספרך על הא דחולין דף ק"מ עוף שהרג הנפש דפסול לשחיטה, הא הוי נוגח, ולק"מ דהא לאו קרבן היא רק דילפינן מכשיר ממכפר, ובשעיר המשתלח אם לאחר הגורל הרג נפש לא נפסל מלדחות לצוק דנתקיים בו ובערת הרע, רק אם נטרף אף לאחר הגורל פסול מהשתלח דכתיב יעמד חי עד שיוזרק דם של חבירו, ולכן כ' הרמב"ם הלימוד דיעמד חי ולא סגי' לי' דבעינן שיהא ראוי' לשם עי' בלח"מ, דנפ"מ אם נטרף אח"כ:

מה שכתבת אם הנרדף מותר להציל עצמו גם יכול לעשות לאחר וכבר אמרתי לך בע"פ שדבר זה א"א להעלות ע"ד שום אדם, הנה מלבד שהוא נגד הגמ' דבעי' קרא והוכה בכל אדם דסד"א דוקא הנרדף ולא אחר, וכן ממש"כ המזרחי דביכול להציל בא' מאיבריו הנרדף רשאי ולא אחר ול"א דנעשה שלוחו, ואמרתי לך אז בע"פ דלכן לא הוי בזה שלוחו כמותו דהוי כתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים הה"נ לאו כל כמיני להעשות שליח לזה ולחוב לאחר, אבל כעת אני מתקשה בזה דהא בצא והרוג נפש דפטור המשלח משום דאשלד"ע ולשמאי הזקן מתחייב ועי' שם באורי דאותו הרגת. וקשה הא אי נמי לא הי' עבירה ברציחה מכ"מ הא חוב לאחר הוא, וצ"ל דלענין חיוב אמרי' כיון דאם עשה מדעת נפשו הי' הוא תתחייב כן נמי אם עשה לדעת משלחו שיתחייב המשלח, והוא כעין דאמרינין במגבי' מציע' מגו דזכי לנפשי' אם הי' מגביהו לדעת עצמו:

אבל העיקר בזה מידי דאסור לשליח לעשות אף דמות' למשלח ל"א שלוחו כמותו דאטו מותר לכהן לצוות לזר שיקרב ע"ג המזבח, אמנם ע"ז יכול לדחות דשאני בזה שהוא מחוסר בגדים וללבוש ב"כ וודאי לא מהני השליחות אבל אטו נאמר מי שלא קיבל שבת עדיין יצווה למי שקיבל שבת לעבוד עבודה וכן הכי מותר לאשה לצוות לאיש שיקיף בשליחות' את הקטן:

תוכן העניינים

תשובת ריבא (אונגר) חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה