תשובת ריבא (אונגר) חלק א· רבי יואל אונגר
תשובה עז
להנ"ל.
פאקש, יום ב' פ' שופטים תרי"ז לפ"ק:
ע"ד שאלתך באשה שמוצאה תמיד כתם על חלוקה בלילה שאחר הטבילה, הנה קצרת מאד ולא הודעת' אם יש לה ווסת קבוע' ומתי מוצאת הכתם, אשר כפי הנראה לא מצאה עד למחרת ליל התשמיש ודין דרואה מ"ת אינו אלא בשיעור' דחיוב א"ת עין ש"ך סי' קפ"ז סק"א, דאף דאנן מחמרי' אפי' לאחר זמן הזה דוקא בסמוך לתשמיש אבל במופלג לא, אמנם מש"כ הש"ך דכ"ש באשה שמצאה תמיד על כתונתה ריבוי דם כשקמה מטתה שמותרת, לכאורה יש להשיב דקו' פריכא הוא, דאפשר כיון דקי"ל דרוב דמים באין בהרגשה וזו דלא ארגשה תלי' דבשעת תשמיש בא הדם ואז סבר' הרגשת שמש, ודוקא אם מצאה בבדיקה מופלג לאחר התשמיש תלי' דבשעת הבדיק' בא וסבר' הרגשת עד הוא, ולפי סברה זו הי' מקום להחמיר בנד"ז, וראי' לסברה זו שכתבתי מדב' תוס' דף ס' ע"ב ד"ה אימא שמש עכבי' לדם שכ' דרוב פעמים בא מקודם, וצריכי' ביאור איך כתבו דרוב פעמים באים מקודם וצריך המשך זמן עד שיזלו ויהיו שותתין לחוץ, הא אדרבה אמר' דאי לית עיכוב מיד נופל לחוץ, וס"ט בחדוד הלכות לא מצא מענה ביישוב דבריהם, ולי נראה בכוונתם דרוב פעמים באים בהרגשה וזו דלא ארגשה תלי' דבשעת התמיש בא וס' שהרגשת שמש הוא, משא"כ בעסיקת טהרות בלי תשמיש שפיר אמרי' דעכשיו בא דכי היכי דאמרי' בשעת העסק בא ולאו אדעתה כן נמי אפשר דעכשיו בא ולאו אדעתה, כן נ"ל ברור בכוונות דברי התוס' והא דלאחר השיעור כדי שתרד טהורה הוא מטעם דמאן עכבה, אבל הכא אמרי' אם היתה בודקת חלוקה מקודם ג"כ היתה מוצאת, ומכ"מ נ"ל דהדין עם הש"ך דא"כ למה באשה שיש לה ווסת די' שעתה הי' לה לטמא למפרע אם מצאה כתם גדול מכגריס אם אינו לח משעה ששימשה, אלא וודאי דאזלי' בתר חזקה דעכשיו ראתה דיותר טובה מחזקת דם בהרגשה:
ובזה נ"ל מה שהקשה הראב"ד על שי' הסוברי' דאשה שאין לה ווסת אסורה לשמש עד שתבדיק, א"כ ברואה מ"ת דתני בה משמשת ג"פ, משמע דהראשונה אינה מן המנין וע"כ משום דלא בדקה קודם תשמיש ותלי' דהדם הי' כאן מקודם והתם באין לה ווסתה מיירי מדקתני בסיפא ואם יש לה ווסת, ועמדו האחרוני' למה לא העתיקו הפוסקים דין זה דלא בדקה קודם התשמיש לא מיקרי רואה דם מ"ת, ולפי האמור י"ל דס"ל להפוסקים דדוקא אם לא בדק מיד לאחר התשמיש תלי' דלאחר התשמיש בא ולא אמרי' מדלא ארגישה ע"כ בשעת התשמיש משום דחזקה דעתה בא הדם מתנגד לחזקה דדם ניזות בא בהרגשה, משא"כ בלא בדק קוד' התשמיש לא תלי' דכבר באו הדמים מקודם דא"כ הי' לה להרגיש וחזק' דלא באו עד שעת התשמיש והחזק' דכל דמי ניזות באין בהרגשה מסייעין זא"ז ולכן לא תלי' לקולא, אמנם יש לומר דעל חזקת דם שבא בהרגשה לחודא אין לחוש ולומר דמטעם זה וודאי לא בא הדם כ"א בשעת התשמיש, די"ל דמקודם הי' בבית החיצון וכותלי בה"ר העמידוהו, והיא סברה הרגשת ת"ר היא כמ"ש תוס' ר"פ הרואה ד"ה אימר, דעל זמן ארוך י"ל כן, ועל חזקה דעתה בא הדם ג"כ אין לחוש כ"א באשה שיש לה ווסת ושלא בשעת הווסתה דאז אינה עלולה לראות משא"כ באשה שאין לה ווסת ועלולה תמיד לראות דם והוי חזקה העשוי להשתנות וכדאי' ריש מכילתין בטעמא דהלל כיון דמגופא קאחזיא לא יאמרי' אוקמ' אחזקה, והא דלא מטמאי' למפרע לחולין משום דמעיקרא הוי אחי' דאמרי' מאן עכבי' וכדומה שכ"כ ג"כ הנב"י לענין בדיקת חורין וסדקין, ולדעתי מסוגי' דדף ס' דמאן עכבי לדם כן מוכח, ולפי"ז הראב"ד קאי על אשה שאין לה ווסת דלא בדקה לפני תשמיש שפיר כ' דקדמייתא לאו ממנינא דאמרי' מקודם הי' הדם שם, אמנם אנן דקי"ל אשה שאין לה ווסת צריכ' בדיק' קודם תשמיש ואין נ"מ כ"א באשה שיש לה ווסת דלא בדקה קודם התשמיש, ובזה אזלי' בתר חזקה ואמרי' דבשעת התשמיש ראתה ודו"ק, ע"כ האשה זו דלא מצאה מיד אחר התשמיש לא חיישי' לה כלל, נוסף לזה דוודאי לא בדקה עצמה קודם התשמיש ואיכא ב' ספיקות א' דלמא קודם התשמיש וכותלי בה"ר העמידו לדם וא' דלמא לאחר התשמיש, ולא הוי ב' ספיקות משם א' דהא, מתיר יותר מחבירו דאם קודם התשמיש טימאה את בועלה ואין כאן שום חשש ופקפוק:
אמנם אף שהאשה מותרת לבעלה מכ"מ נ"ל דיש להטיל עלי' להצריך לה עד בדיק לקנח בו מיד אחר התשמיש כמו שהראב"ד לשיטתו דס"ל דכל אשה שאין לה ווסת ל"צ בדיק' מכ"מ אם מצאה פ"א דם מיד אחר התשמיש אף שתלי' דהדם הי' שם מקודם מכ"מ צריכ' בפעם השנית עד לבדוק קודם תשמיש' כן נמי בנ"ד אף דתלי' דהדם בא אחר התשמיש מכ"מ בדיק' בעי ג"פ רצופים, ואם תמצא כל הג"פ דם סמוך לתשמיש אז נעי' בדינה, כי על מה שנמצא בתשו' האחרונים במוציא הבעל דם במימי רגליו לתלות בו קשה לסמוך, דאפשר דנקב או מכה יש לבעלה בכיס השתן, ועי"ז אינו מוצא דם עם ש"ז, ואין דומה למי שייל שכבת זרעו אדומה דהוא חולי בכליות שאין הזרע גומר להתבשל שם, וגם אין דומה למה שהובא בשם הרשב"א במוצא דם מפי האמה שהוא מפני שנפתחו עורקים וגידים בשביל האבר, משא"כ דם המעורב במי רגלים ואין אני חותך עוד הדין בזה שגם בזה אית צד להקל אמנם האחרונים קצרו לנו הדרך, וגם להתיר לה ללבוש בגדי צבעונים אין שייך בנדון דידן דספק דאוריי' הוא אם ראייתה בשעת תשמיש דהוי כמו בהרגשה: