תשובת ריבא (אונגר) חלק א· רבי יואל אונגר
תשובה עה
פאקש, יום א' פ' מו"מ תרל"ו לפ"ק:
החיים והשלום לאהובי חתני הרב מה"ו זוסמאן סופר נ"י אב"ד דק"ק האלאש יצ"ו:
היום בא שאלתך הנה, ולכאורה הדין מבואר היטב דבמכה שידוע שמוציאה דם תולין אפי' באין לה ווסת וכש"כ ביש לה ווסת שלא בשעת הוסת, ועי' ש"ך סקכ"ד, רק שבשעת הווסת חוששת, אמנם כיון דעיקר הטעם דתולין במכה משום דאית לה חזקת טהרה, וכיון דבאשה זו כבר עברה עלי' כמה עידן ועדנים שלא טהרה א"ע וודאי ראתה כ"פ בעת הווסתות והיא בחזקת טמאה, הנה שאמת דעת הר"ח שבנוב"י דגם באמצע זין נקיים אשה בחזקת שלא ראתה, וחות דעת מסכים לדבריו, וגם אני כתבתי כן בתשובה דאשה יש לה חזקת הגוף שלא ראתה ומהני אף בנזקק לטומאה, וכמו ש"כ תוס' כתובות דע"ו בס' בהרת קודם דמהני חז' הגוף שלא נתנגע עוד הפעם אף שנזקק לטומאה, אמנם גם לדעת נוב"י בנד"ד תולין כיון דשלא בשעת ווסת אין הדמים מצויין במקור ותולין במכה המצוי עי' עליו בסי' מ"א, ועוד כיון שלא הרגישה איכא כאן עוד ס"ס דלמא מהצדדין ודלמא מן המכה, ואף לדעת הש"ך בסי' ק"י דלא מהני ס"ס באתחזק לטומאה, הלא בג' ספיקות מודה וכאן איכא עוד ספק דלמא שלא בהרגשה ראתה שכן כ' הס"ט רסי' קפ"ג בטעמא דתולין במקו' דאפשר למתלי אף בדיקת עד אף דהוי ס' דאוריי' דלמא הרגשת עד היתה משום דאיכא ס"ס, ס' לאו מגופה ואת"ל מגופה דלמא שלא בהרגשה, אבל כפי הנראה המכה שיש להאשה הלזו היא מחוץ למקורה כיון שראה הרופא מכתה באמצעית הכלי המוכן לזה וקשה להאמין שישלוט עין לראות העצמים בבטן המליאה, וא"כ אין כאן ס"ס הנ"ל דמן הצדדין ומן המכה שם חד הוא, ולא דמי למכה שבמקור דיש חילוק שדם המכה טמא דמקור מקומו טמא כמ"ש האחרונים:
ובזה יש ליישב מש"כ הב"י בסי' קפ"ח במעשה דהר"ש במקור שנעקר, דמהטו"ר משמע דדם נמשך מהחתיכות שבבה"ת וחולק עליו דאם דם ממש בלא חתיכות לא הי' מטהר וכ' דאע"ג דתולין במכה היינו במכה שבצדדין ולא במקור עצמו, ותמה הד"מ עליו דהא מבואר דתולין במכה שבמקור, והנ"ל לחומר הנושא דהנה בגמ' ב"ב דף כ"ד אמרי' דהא דחזקת דם מן המקור אף דעלי' קרוב, משום רוב ומצוי' עיי"ש דהוי תרי רובא חד דבמקור איכא הרבה דם יותר מן העלי' וכל דפריש מרובא פרוש, ועוד דרוב ראית דם מן המקור, וא"כ במכה שידוע שמוציאה דם כמעט בכל יום, ורוב ראיית דם באותה אשה מן המכה רק שדמו המקור מרובים, ואיכא רוב ראיות נגד רוב דמים והוי ספק השקול, כי"ב כ' הפנ"י בכתובות דף ט' דלכן גם בוגרות נותן לה לילה ראשונה דתולין בשבירת בתולים משום קורבא, ולכן תולין במכה בבה"ח אף דליכא ס"ס, דספק דמכה וספק דצדדין אין א' מתיר יותר מחבירו, אבל במכה שבפנים דליכא קרוב והוי ס' השקול אין מתירין אלא מטעם ס"ס, דס' דצדדין מתיר יותר מחבירו, אבל ס' השקול אסור דהוי ס' דאוריי אף דאית לה חזק טהרה, דהב"י לטעמי' דסובר כשי' ר' יונה דלא סמכי' אחזק' היתר כמו שהוכיח הפ"ח יו"ד סי' כ"ט ממה שאוסר הלעיטה ספק מנקב המעים עיי"ש, ולכן סובר הב"י דלא תלינין במכה במקו' רק אם אין ידוע שבא מהמקור דאיכא ס"ס, ולכן במקור שנעקר ומרגשת שהדם בא ונמשך מחתיכת המקור רק שספק אם דם נדות או דם מכה הוי, ודם מכה מצוי יותר מדם נדות שאינו בא רק מל' יום לל', ואיכא רוב ראיות נגד רוב דמים וקורבא ליכא לא תלינין במכה, כן נ"ל לתרץ דברי הב"י, אבל האמת יורה דרכו דוודאי הטעם דתולין במכה, וכן תולין אם איכא מקום לתלות אף אם נמצא בעד הבדיקה ומשוך כמש"כ הטו"ז סי' ק"ץ סקכ"ג משום דאוקמה אחזקת טהרה, וא"צ למה שהבאתי בשם הס"ט, ואף ר' יונה לא החמיר שלא לסמוך אחזקת היתר רק לענין אכילת איסור אבל לא לאסור אשה לבעלה ולבטל מפ"ו, דלכן כל הנשים בח"ט לבעליהן, וראיתי למהרש"ל בחידושו לסמ"ג הל' נדה שהביא מש"כ ראש"ט דמדכ' סמ"ג דהתירו לרואה מ"ת לישא לאחר בלי בדיקת שפופרת ואם תבדיק בשפופרת ותמצא על ראש המכחול תהי' אסורה לשני רצו קצת להביא ראי' דא"צ לבדוק אחר הרחשים במקום שמצויי' ודחה ראש"ט, דשא"ה דגם אם תבדיק בשפופרת לא תהי' אסורה אלא מספק דלמא שוה אצבעו, משא"כ התולע אם ימצא יהי' אסור בוודאי, וכ' המהרש"ל ע"ז דלכן מותר להשליך הראשים של הכבשים ולא לפותחן לבדוק אם מים במוח, שאף אם ימצא מים אין אסורה אלא מספק ודמי שפיר לרואה מ"ת, ולדעתי העני' אם הקילו שלא לעגן אשה כל ימי' ולבטלה ממצות שבת ולסמוך אחזקת היתר לא נסמוך אחזקת היתר באיסור אכילה בדבר שמצוי האיסור:
והנה ר"ע שהתיר כתם לאשה שהי"ל מכה שיכולה להתגלע והסתכלו בו תלמידיו והשיב להם דם אמר רחמנא ולא כתם, נ"ל דהאשה שאלה על עצמה להתירה לבעלה וגם על הבגד שהדם עליו אם טהור מטותא' והתיר את האשה וגם טיהר הבגד, והתלמידי' לא הסתכלו עליו על טהרת האשה לבעלה דוודאי תלינין במכה דאוקמי אתתא אחזקת טהרה לבעליהן, ולא עוד אלא אפי' לא היתה יודעות אם יוכל להתגלע ג"כ היתה מותרת וכמש"כ הרמ"א סי' קפ"ז, והטעם דבכתמים הקילו כיון דשלא בהרגשה ובקרא כתיב בבשרה עד שתרגיש, אבל הסתכלו על טהרת הדם, שגם אם בא שלא בהרגשה הא מקור מקומו טמא, וגם אין סומכין אחזקה בס' טומאה ברה"י, לכן קאמר דם ולא כתם ולא אמר בבשרה עד שתרגיש אבל אשה לבעלה שפיר תלינין משום חזקת היתר, דלבעלה לא הוי ס"ט כמש"כ פ"ק דב"ק בסוגי' דשילי' והנה אשה זו דידוע דמכתה מוציאה דם לאחר שתפסק בטהרה תוכל לתלות כל ראיותי' במכתה לעולם אף מה שתראה בשעת ווסתה שלא בהרגשה, כיון דמכת' בפרוזדר, אין לומר דא"כ לא תטמא לעול', דוודאי תטמא כשתרגיש פתיחת פי המקור, אמנם עכשיו היא טמאה בוודאי כיון דזה זמן כביר שלא טיהרה עצמה וודאי ראתה בעונות הווסתו' וגם הרגישה פתיחת פי מקורה כ"פ ואף אם תאמר שברי לה דכל ראיותי' באותו זמן היו בלי הרגשה לא נאמין לה כיון דלא ידעה עד כעת שראיות בלי הרגשה תוכל לתלות ולא ידעה שיש חילוק בין דמים שבאו בהרגשה ובין אותן שלא בהרגשה לא נתנה אל לבה לדקדק ע"ז דהוי מלתא דלא רמי' על נפשה, כעין שוחט דלא גמר ואמר לאחר שלמד ברי לי ששחיטתי יפה דא"נ, אמנם אם לאחר שתפסק בטהר' ותתחיל לספור נקיים תגיע עונות ווסת באחת מן ימי ספירתה ותראה שלא בהרגשה לדעת הנוב"י סותרות כיון דאינה לשיטתי' בחזקת טהרה ואין תולין במכתה רק משום דאין דמי' מצויין שלא בשעת ווסת, אבל בשע' הווסת דמצוי גם דם נדות הוי ס' השקול, אבל לפי מה שהבאתי מס' חות דעת גם באמצע הנקיים נוקמי אחזק' שלא ראתה ממקורה דאין מחזיקין מראיה לראיה כמו שאין מחזיקין מנגע לנגע, ועוד יש לצרף הס"ס דלמא מן הצדדין ודלמא מהמכה דלדעת הרמב"ם גם ס"ס בשם אחד מהני, ועוד דיש עוד ספק דלמא בא בלא הרגשה וכס"ט, ועוד כיון דגם במכה מצוי כמו במקור א"כ אזלינין בתר קרוב, ואחר שתפסקה בטהרה אם תראה עוד הפעם בתוך הנקיים שכתבתי שתתלה במכי, אף בג' ימים הראשונים דדעת הש"ך בסי' קצ"ו דאין תולין אף בידוע שמוציאה דם, אבל רבו החולקים עליו ומסכימים להרמ"א, וודאי יש להקל באשה זו, דהא דאין תולין בג"י הוא אינו מעיקר הדין דהא תולין בכינה משו' דא"א לזהר, ואשה זו דמצוין בה ראיות הדמים הרבה כ"כ ג"כ כמעט א"א לה למנות ז"נ אם לא נתלה בג"י הראשונים, אבל לא תדבק עצמה ולא תקנח תוך הג"י דאז אם לא תרגיש פתיחת מקורה לא הוי אלא כתם דמעיקר הדין חולין בכתמים אף בג"י אלו, אבל אם תבדק ותמצא דם משוך על העד תהי' ס' דאוריי', אבל עם כ"ז בעינין שתמנה יום א' הראשון בנקיות בלי שום ראי' דדם שבא שלא בהרגשה אף שאינו מטמא מכ"מ סותר עי' ס"ט סי' קצ"ד סק"ד ובחו"ד סי' קצ"ו סק"ג ובתשוב' בסוף ספר אבני מילואים ואנן בעינין בדוקין וספורין, ועי' ס"ט סקי"ח שתמה מאוד איך נתלי בתוך ז"נ במכה ואין כאן ספורין ועוד מה הגבול שניתן לה מתי תתחיל לספור ז"נ כיון שרואה תדיר, ולכן באשה זו אם לא תרגיש לא תתטמא כלל, ולא תהי' טמאה אלא בשעה שתרגיש ולאחר שתפסיק ביאת דמיה בהרגשה אז תפסק בטהרה ותספור יום א' נקי לגמרי:
והנה כעת תוכל למנות מיד אחר שמנתה יום א' נקיי' לספור עוד ימים הבאים ותטבול ליום ח', ואם אח"כ תראה בהרגשה ותטמא ותצרך להמתין וי"ו ימים מראייתה אף בלא שמשה טוב לה לבדוק עצמה באחת מן אותן ה' ימים כדי שתוכל לתלות בג"י הראשונים של הנקיים אף לשי' הש"ך, וכן כ' מנח"י: