תשובת ריבא (אונגר) חלק א· רבי יואל אונגר
תשובה עד
להנ"ל.
פאקש, יום ה' ב' מנחם אב תרל"ז לפ"ק:
אתמול קבלתי מכתבו וע"ד שאלתך באשה שקנחה פי' הטבעת לאחר עשיית צרכי' ולא ידעה אם נגעה באותו עד גם אותו מקום, ומצאה דם על העד, ולא הורגלה לראות דם מבית ריע שלה, ואין לה מכה ולא כאב שם אם נתלי מכ"מ שיצא הדם מפי טבעת שלה, והבאת דברי הטו"ז סי' ק"ץ סקכ"ג שתילי בידוע שיש לה מכה בבית הרעי, ונסתפקת דלמא גם בזה אף שאין לה שם מכה מכ"מ כיון דספק אם נגעה כלל באותו מקום אפשר דקיל, ולענ"ד דאין ראי' שם איכא מקום לתלות כיון דנתעסקה סמוך למקום שמצוי שם הדם, והטעם אף שהמקור עלול ג"כ להוציא דם מכ"מ תלינין במקום הדם, כיון שאין דרך דם המקור לבוא שלא בהרגשה ע"כ תלינין במכה שעלולה להוציא דמים כל כך כמו המקור והם באים שלא בהרגש ועוד יש טעם כמש"כ הטו"ז בסוף דהא תולין במכה שידוע שמוציא דם, ואדרבא להיפוך למה לא מתיר אלא שלא בשעת ווסת, הלא גם בשעת ווסת היינו חולין במכה שידוע שמוציא' דם לולא שא"כ לא תטמא לעולם וזה לא שייך הכא שתטמא אם תזהר לקנח רק א"מ ולא תגע למקום המכה, ויש לי מקום לתרץ והדברים ארוכי' אבל בזו שאין לה שום מכה, ואפי' כאב אין לה לסמוך על דעת טו"ז דכאב כמכה, ואיך נתלה הדם במקום שאין מכה ואין דם, ואי משום דאין מחזיקין ממקום למקום כדאי' דף נ"ח היינו דוקא אם הדם שנמצא כאן נתלי שלא הי' מתחלה במקום הנמצא כ"א בא ממק"א לכאן, אבל זה דמי לנמצא בבשרה נגד בית התורפה דחיישי' דבא לשם ממקורה, ומאי חילוק יש בין הלוקה מהחגור ולמטה דחיישי' דלמא נפל דמי מקורה שם ובין עד הזה דחיישי' דלמא נגע וכן קשרי אצבעותי' דידים עסקניות הן ודלמא נגעו, וק"ו מה התם דאין ידוע דבא מגופה דאפשר דעברה בשוק טבחים ולאו אדעתא כ"ש בזו שידעינן שמגופה בא הדם ואין בכל גופה מקום שעלול להוציא דם כ"א אותו מקום ע"כ אין דעתו נוטה להתיר:
יואל אונגר מרעכניטץ: