תשובת ריבא (אונגר) חלק א· רבי יואל אונגר
תשובה עג
פאקש עש"ק פ' וארא תרל"ז לפ"ק:
רב שלומים לחתן בתי האהוב הרב מו"ה עמרם פישער נ"י:
מכתבו קבלתי ולא אחר מלהשיבו מיד ע"ד שאלתו באשה שיש לה ווסת מורכבת ווסת הגוף בימים ידועים, דהיינו שהוא לימודה לחוש בפי כריסה ושיפול מעיה ג' ימים קודם יום המוגבל לראותה, אם צריך להפריש ג' ימים קודם, והנה הדין פשוט שא"צ הפרשה רק אותו עונה שלמודה לראות בו, ולא מטעם שכתב מעלתו מדאיתא בוסת הגוף שאם למודה לראות בסופו אינה אסורא אלא בסופי, דהתם בווסת פיהוק לחודא מיירי אבל אם בא ווסת הגוף בזמן ידוע צריך לחוש כמו בוסת הימים לחוד, כמשאי' בש"ע שם סעי' כ"ה ודברי הטו"ז בס"ק ל"ט נדחים בנקה"כ, אבל מטעם אחר דאף דהפיהוק סימן שמתעורר הדם לבוא, מכ"מ לא מקדמי עד יבוא יומו, ולכן אם בפעם ג' פיהקה יום א' קודם משני פעמים הראשונים, אמרי' דפיהוק דאתמול גרם והאי דלא חזאי אתמול משום דאכתי לא מטמא זמני', והדבר פשוט באין ספק כלל, ומה שהביא מעל' מש"כ מו' בחת"ס דהא דבעונה הסמוכ' הותר קריבה, אף למ"ד דקריב' דג"ע הוא מדאוריית' משום דעונה הסמוכה לוסת אינו אלא משום חשש דלמא מחמת חימום התשמיש האורח מקדם לבוא, במחכ"ת לא דיבר נכונה דא"כ מנ"ל לפוסקים דבוסת הגוף אם למודה לראות בסופו דמותר לשמש עד סופו, וראיה ממשנה דף ס"ג דכל הטהרות שעשתה בתוך הוסת טהרות, דלמא לשמש חיישי' דחימום התשמיש יגרום שיזלו דמי' קודם משא"כ בטהרות, ועוד דעיקר האסמכתא דוהזרת' לעניין טהרות מיירי ובגמרא קאמר על ב' מימרות דרבא דאמר וכמה עונה ואמר נמי הלכה כר"י דמצריך שניהם דהא דהלכה כר"י ה"א לטהרות כלומר דחששו טפי, ואי מהא דצריך להפריש עונה ה"א עונה אחריתי ולא אמר דה"א דוקא לבעלה משום חשש חימום התשמיש:
גם כ' שם באותו תשובה דמה שחילק הנוב"י בין סמוך לוסת ובין וסת גופא דחיישי' לשמא תראה ולא לשמא ראתה שמצא כן בבד"ה להרא"ה, גם זה כתב במח"כ שלא בעיון דסברת הנוב"י דנגד חזקת אורח בא בזמנו איכא חזק' טהרה, וחזק' לא מהני להבא כמו דמחלק בגמר' לשמא מת ושמא ימית, ואין הדבר ברור למעיין דחזקה אורח בזמנו בא הוא כעין רוב שרוב פעמים רואה בעת הוסת, וכמו שכל דבר שהוחזק ג' פעמים שמוציא הדבר מחזקה שהי' לו בראשונה, ואפי' מן הרוב מוציאה כמו בשור המועד ובמילה דרוב שוורי' אינן נוגחין ורוב וולדות לא מתים מחמת מילה, אבל דברי בד"ה וסברתו המה ברורי' וחזקי' דהא דלא חיישי' לוסת גופא אם עברה ולא בדקה הוא מטע' כיון דחזקת דם הבא מן המקור בהרגשה באין, וזו כיון דלא ארגשה לא ראתה, וכוונתו אף דאיכ' רובא דרוב פעמים יזלו דמי' בעונתה, אבל כיון דאיכא רובא דבכל פעם שראה בעונ' היתה מרגשת וא"כ אתרע לה רובא, ואוקמא אחזקתה משא"כ סמוך לוסת אמרי' דודאי תראה וגם תרגישה, ולסברה זו גם יש ליישב למאן דאי"ל דקריבה דג"ע דאורי' האיך התירו בעונה הסמוכה דאם אותו שיטה כשיטת הרא"ה, א"כ בחיבוק ונישוק אם תרגיש יפרוש, משא"כ בתשמיש דפרישתו ג"כ אסורה:
ואי לאו דמסתפינא אומר ליישב סתירת הראב"ד שהב"ח ומג"מ הניחו בקושי' והטו"ז ונק"הכ ותנח"י כל דבריהם נדחים יעי' ס"ט הייתי אומר דוודאי אם למודה לראות באותו יום בתחלת הפיהוק, יש לחוש כל עונה הסמוכה דלמא תראה באותו עונה ותפהק, כיון דבאותו עונה חיישי' דמקדמת האורה לבוא א"כ ה"נ יקדם ותפהק ותראה, אבל אם אינה למודה לראות בתחלת הפיהוק ממש, א"כ למה נאסרנה מקודם דלמא תקדים לראות הלא לא תראה עד שתרגיש תחלה פיהוקה ואז יפריש עצמו ממנה, כן נ"ל:
מה שהקשה על רש"י דף י"ט לק"מ דכוונתו להקשות אם לא היתה כגריס למה לי הרגה מאכולת הלא כל כתמים בפחות מכגריס תולין להקל ואם הוא כגרים מאי מהני הרגה, והוא פשוט מאוד, והנני לתבוקשו תמיד:
יואל אונגר מרעכניטץ: