אור ברסלב

תשובת ריבא (אונגר) חלק א· רבי יואל אונגר

תשובה עב

תשובה עא

להנ"ל.

פאקש, יום א' ח' טבת תרי"ז לפ"ק:

ע"ד שאלתך בגיגת של עץ שנתונה בתוך המקוה ונקבוה כשפ"ה אך לא חברוה בסיד וצרורות לארץ, כי אינה עומדת ממש על הארץ ועוד יש ריווח הרבה בינה לבין תחתית המערה, וכתבת שהאחרונים הקפידו על הסתימה בבנין שלא יחשב כשיורי כלי, ונכספת לדעת מה דעתי בזה, הנה האחרונים שהבאת לא ידעתי ולא ראיתים, והנה הדבר הזה שצריך דוקא לסתום הנקב בבנין הוציא הב"י מדברי הרמב"ם, ולפי פירוש הר"ש והרשב"א והרשב"א על התוספתא לא הוזכר מזה מידי, ואומר אני שגם הרמב"ם כפי שהבין הב"י מדבריו לא הצריך לסתום הנקב כ"א בלא נקבה נקב גדול כשפ"הנ רק שהי' נקב המטהרו מידי טומאה שהוא כמוצא זית בכ"ח ועדיין שם כלי עלי' אף שלענין הדין יצא' מתורת כלי מכ"מ לענין שמא לא אבדה עדיין שם כלי עד שיקבענו בבנין, וע"י הבנין תאבד גם שמה, משא"כ בנקב כשפה"נ דהוי שבורה ממש ואין שם כלי תו עלי' והדין לכאורה מפורש במשנה והביאה גם הרמב' בעצמו השידה והתיבה שבים אין מטבילין בהם אלא א"כ היו נקובין כשפ"הנ, אמנם מזה אין להביא ראי' דהנקב מבטל שם הכלי די"ל דהתם משום חבורה להים היא דמטהרה אותה, וכמ"ש הרא"ש בפירושו רפ"ה שם, גם אין להביא ראי' מדברי הב"י שהוכיח דס"ל להרא"ש דאף אם נקוב כשפ"הנ אסור לטבול בתוך הכלי, וביטול שם הכלי ע"י הנקב אינו מועיל רק שלא לפסול המים אם יטביל עצמו חוצה לה, מדכ' הרא"ש רפ"ה דטעמא דשידה ותיבה הנקובה כשפ"הנ משום דהים מקיפה וכשירה משום השקה ולא מתרץ בפשוט דשידה ותיבה מיירי דנקובה למטה שאין מקבלה שום מים מהנקב ולמטה, והנקב ביטל שם הכלי ממנה, אע"כ דלא מהני הנקב לשיטתו לטבול בתוכה, ולמה לא תי' הב"י בפשוט דלטבול בתוכה לא מהני הנקב לחוד אם לא נקבע בארץ בבנין, די"ל דלפירוש הרא"ש בהתוספתא דלא נפק הדין דיצטרך לבנין מתוך התוספתא וודאי דאין לנו לבדות סברה זו מלבנו ולהקשות על המשנה, וכמ"ש ריש דברי:

אבל יש להוכיח סברתי ממה שהקשה הב"י לדברי הרמב"ם מהא דשידה ותיבה שכלי עצם ננהו ושיעורן לטהרתן כמוציא רמון שגדולה משפ"הנ, ולמה מתיר הרמב"ם אם נקובין כשפ"הנ והוכיח מזה דאף דלקולא לפחות משיעור שפ"הנ אזלי' בתר תורתן לטהר מטומאתן, אבל להגדיל השיעור משפ"הנ לא אזלי' בתר תורת הכלי לענין טהרה מטומאה, והוא באמת דוחק גדול [ומסברה החיצונה הוי אזלי' בתר אפכא, בכ"ע אף דבנקיבת שפ"הנ בטל השם אבל עדן לא בטל דין ותורת הכלי, אבל בכ"ח אם גם בטל תורת והלכות הכלי מכ"מ עדן לא בטל שם הכלי והבן] ולא משני בפשוט דהא דהשידה והתיבה שנקובה כשפ"הנ בתוך הים מטבילין בתוכה אין הטעם משום דהונקב ובטל שם הכלי ממנה, אלא משום דמחוברת להים ע"י הנקב כשפ"הנ היא וכל המחובר למעיין כמעיין היא, אבל אם בפני עצמה היתה עומדת באמת בעי' נקב המטהר' דהוא כמוצא רמון, והיא קושי' גדולה וחזקה לדבריו, ואשר על כן נלענ"ד דס"ל להרב ב"י כיון דמצאנו להרמב"ם פ"ט דפוסל מים שבתוך השוקת אף אי מחוברים למעיין, אלמא דס"ל דלא מהני עירוב המקוואו' לענין לטבול בתוך הכלי ולא חילק בין סמוך לצד א' ובין המקוה מקיפו מכל צד וודאי דס"ל דלענין טבילת אדם לא מהני החיבור להתיר המים שבתוך הכלי לטבול בתוכה, והא דכ' הב"י דלהרמב"ם צ"ל דתרי שוקת והוא היתה בירושלים עיין על דבריו, ולא כ' בפשוט דחד שוקת היתה וטבלו הכלים בתוכה ממש, אף דכלי היתה, שחקקוה ואח"כ קבעוהו, וגם לא היתה מחזקת מם סאה, מכ"מ הכשירוהו ע"י הנקב שהיתה בה מלמטה שבטלה מהיות כלי, וגם אותו הנקב חברה להמקוה הסמוכה, והיתה הנקב פועלת שתים אחת לבטלה מתורת כלי, ואחת לחברה למקוה שלימה, דכעין קושי' זו הקשה הב"י על הרא"ש שכ' לפי פשטא דמתני' היתה השוקת כלי ומהני הנקב שלא לפסול המים היוצאי' ממנה לבית המקוה ולפי שי' הגמ' דיבמות לא היתה כלי שבקביעותא נחקקה והי' טובלין בה ע"י חיבורה למקוה שלימה, דלמה לא קאמר ג"כ לפי פשט' דטבלו בה בהשוקת עצמה ע"י הנקב, ומזה הכריח דלדעת הרא"ש לא מהני נקב כשפ"הנ לטבול בתוכה, ולפי"ז להרמב"ם דפ' להדי' דע"י נקב המטהרו מותר לטבול בתוך הכלי, למה לא כ' דבתוך השוקת יהוא הטבילו, והי' מהני הנקב גם לחיבור לשלם גם לבטל שם הכלי אע"כ דא"כ לא הי' הנקב נצטרך לבטל שם הכלי, דגם בתוך הכלי הי' מותר להטביל ע"י החיבור להמקוה, ולא הי' מביא במתני' ראי' ממנו דבטל שם הכלי ע"י הנקב, ולא כמו שכתבתי דלהרמב"ם לא מהני החיבור לטבול בתוך הכלי אם לא נבטל גם שם הכלי ממנה, די"ל דבשוקת והוא דלא נאמר בו כ"א דכל הטהרות שבירושלים נעשו ע"ג, ולא הוזכר בה שטבלו בו אדם ולכלים וודאי מודה הרמב"ם דמהני החיבור למקוה כשירה להטבילן גם בתוך הכלי, שכן כתוב ומפורש בדבריו ספ"ג, אבל לאדם שכ' לאסור באין חילוק בין סמוך בצד אחד או הוקף מכל סביביו משמע דס"ל דלא מהני החיבור למעיין, והא דהתיר בשידה ותיבה הנקובין כשפ"הנ מצד שהנקב ביטל שם הכלי הוא, ושפיר הקשה הב"י והוכיח דינו דלחומרא לא בעי' נקב המטהר, עכ"פ יצא לן שאין א' מכל המפרשים שיצטרך לשיטתו לסתום הנקב המבטל שם הכלי בבנין דוקא, כ"א הרמב"ם, ולשי' הרמב"ם הא דשידה ותיבה שבים הנקובין כשפ"הנ לאו משום חיבור להים הותר כ"א מצד הנקב, שבניקב למטה ואין מקבל שום מים מיירי, וחזינין להדי' בנקב גדול כשפ"הנ לא בעי' חיבור לארץ בבנין ודו"ק:

ובמה שכתבתי דלהכי תרתי בעינין הנקב שיצא מתורת כלי והחיבור בבנין לבטל שם כלי יתבאר פירוש בדברי הגמ' ב"ק פ' המרובה במה שפריך אי הכי אפי' חקקו ולבסוף קבעו נמי, דר"ל בשלמא אי שינוי השם לאו מלתא היא שפיר דאף דע"י שנקבע בארץ בבנין נשתנה שמא דכלי מכ"מ אסור משא"כ לדידך דשינוי מלתא היא ורק לקולא בשאיבה דרבנן מקילין בקבעו לחתיכת עץ [ולא סילון שלא נחטט קבלת הצרורות, כ"א עץ בעלמא דוודאי החקיקה עשה לה שם חדש עי' שם בתוס'] א"כ גם חקקו ושתרו ומשני שאני התם דהו"ל תורת כלי בתלוש, וכפי אשר שכתבתי דלא מהני ביטול שם לחודא כ"א בהצטרף גם ביטול תורתה ודינה, ומזה הטעם חילק הב"י בקבעה כשהוא שלם לא מהני נקב המטהר ובעי' כשפ"הנ, משא"כ נקבה מתחלה, דבנקובה כשהוא תלוש' ובטל ממנה תורת הכלי ופסולא רק ע"י שם כלי וכשקבעה בטל ממנה גם שם הכלי, משא"כ חברה כשהוא שלם ובטל ממנה שם הכלי, ואפ"ה היתה פסולה לטבול בה, גם אם ינקבנו לא תוסיף כח היתירא דלא ידעו לחלק מה בין בתר שניקב לקודם שניקב כיון דלהם גם מתחלה לא היתה כלי, והשבר לא הועיל ולא הזיק, משא"כ נקב גדול כשפ"הנ דגם לפי סברת העולם מבטל שם הכלי אין לטעות:

מלבד כל הנ"ל אומר אני כיון דלדעת כמה מהפוסקי' גם בתוך כלי גמור מותר לטבול אם הוא מחובר למקוה ומעין כמו שמבואר ברשב"א בשער המים ובתשובה ובריטב"א למכות שהובא בס' ב"ה ורבים מהפוסקים שהובאו באס"ז ביצה, וגם הר"ש והרא"ש שאוסרין טבילה בתוך כלי המחוברת למעין רק מדרבנן ומגזירת מרחצאות מיירי וכל זה אם הכלי שלם אבל בניקב כשפ"הנ דלכל הפוסקים בטל ממנו שם כלי ומותר לטבול בתוכו, ואין לנו אלא חששא דהרמב"ם כיון דבאה משיורי כלי ועדיין שם הכלי עלי', לזה וודאי יש לסמוך על חיבורא למעיין, דהא בכלי גמור אינה אלא גזיר' דלמא יטעה להתיר גם במקום שלא יהי' כשפ"הנ, והכא הוי כמו גזירה לגזירה, ועוד דהא וודאי כלי נקובה אטו כלי שאינו נקובה לא גזרי' דא"כ נפל פתא בבירא גם אם נחברנה לקרקע נגזור אלא וודאי בין כלי שלם או הנקובה פחות משפ"הנ לבין הנקובה כשפ"הנ לא טעי אנשי, וכיון דמחוברת למעין וכשיהי' הנקב כשיעור ממילא תהי' מחוברת שוב ליכא למגזר, וגזירת הרא"ש הוא דוקא אם מקבלת מים למטה מהנקב שהנקב לא התיר הכלי ורק החיבור ובזה יש לטעות בין חיבור כשפ"הנ לבין פחותה הימנה, ולחוש גם בהכא דלפעמים יונקב כשפ"הנ ויחובר למעין אבל קלוח המים לא יהי' נגד כל הנקב דלא מהני כמ"ש בש"ע סעיף נ"ב, ואם כי אין נ"מ לנדון שלנו דניקב בשוליו וכל הנקב תמיד נגד המים שבמערה תחתית, וודאי דאין לחוש לשום דבר, אבל גם אי הי' הנקב מן הצד לא הוי חיישי' להכי דהא אפי' להשיק החסר מן השלם דבעי' החיבור מדאוריי' ל"ג לכך ולמה נגזור כאן בכלי שיצא מדין ותורת כלי וגם כבר אבדה שם הכלי ומחוברת למעין ג"כ כדינה, והמחמיר בזה אינו אלא מן המתמיהי' אבל הבא לחוש לדברי הר"אש לפי מה שפירש הב"י דבריו שבתשובה, והר"יו ס"ל ג"כ הכי דלטבילה בתוך הכלי לא מהני גם נקב כשפ"הנ, וחומרא זו איתא ג"כ במחוברת למעין אם לא מקיפה מכל צד, וכמו שהוכיח הב"י מדבריו בשידה תיבה שבים, דאפי' היתה נקובה בתחתיתה לא הי' הרא"ש מתירה אם לא הוקפה מסביב תבא הברכה על ראשו, ויעשה כמש"כ הד"מ דבנקיבה גדולה כמוצא רימון ע"כ מודה הר"אש כמו שמוכח מים של שלמה וחל"מ:

חותנך הדש"ת יואל אונגר מרעכניטץ:

תוכן העניינים

תשובת ריבא (אונגר) חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה