אור ברסלב

תשובת ריבא (אונגר) חלק א· רבי יואל אונגר

תשובה עא

תשובה ע

פאקש יום ה' פ' ויקרא תרכ"ז לפ"ק:

כנהר ישגא שלומך אהובי חתני כבני הרב מו"ה זוסמאן סופר נ"י אבדק"ק האללאש יע"א:

ע"ד שאלתך במקוה שנפרצה כתלי' ונפסלה מלטבול בתוכה יען שמימיה זוחלין, ובצדה עוגה אחרת ריקנית אי מותר לשפוך מים למקוה הזוחלת כ"כ שתהיו המים נשטפים על פני' ותתמלא הריקנית וכתבת דלא מצאת א' מהמחברים שידברו מזה רק ממשמעות לשון הש"ך ס"ק ק"כ שכתב דמיירי שהמים היוצאים חוזרין למקומם דאל"כ הרי הם זוחלין ולא עלתה להן הטבילה ולא כ' ג"כ דהמקוואות לא הוכשר', ראי' זו יש לדחות דלכן לא כ' דהשאובה לא הוכשר כיון דמיירי דהעוק' עמוקה מחזקת מ"ס כמ"ש הרי"ף סי' רצ"ה, וא"כ אם זה שטבל בהשאובין הוציא ראשו מתחילה בעוד כסתה המים שבשני המקוואות האחרות את ראש וזחלו המים שנשטפו משני המקוואות הכשרות לתוך גומא הלזו נטהרה השאובה בהזלת מים הכשירים לתוכה, ואז לא הי' נטהרה מהזוחלת כיון שהמים לא יצאו אז לחוץ על שפתם דיש להם מקום לנוח בגומא הלזו, ולכן אף אי הוציאו ראשיהן כאחת, כיון דא"א לצמצם ויכול להיות שהוצאת ראש של זה הי' קודם הוי כספק שאובין:

אבל הדין דין אמת שזריעת מים בתוך מקוה הנזחלת נדונו כאותן מים שהיו בו בתחלה, שגם הם אם הוליכם למקוה אחרת שאינה זוחלת הי' כשירה, וראיה ממה שאיתא פ"ג דמקוואות והובא בש"ע סעיף כ' בור שהוא מלא מים שאובים והאמה נכנסת לו ויוצא' ממנה דפסולה ופי' הר"ש והרא"ש דמיירי שהאמה ממי גשמים ואין מ"ם סאה באמה קודם חיבורן למקוה והובא ג"כ בש"ך ס"ק נ"ה, הרי לך להדי' הדין שנסתפקת בו ועוד ראיה ממשנה דספ"ה פלוגתת ב"ש וב"ה גבי חרדלית דמיירי במי גשמים שיורדין מן ההר דלב"ש נוטפין מטהרין בזחילה וסובר ג"כ קטפרס הוי חיבור דמיירי שיש מ"ס בצירוף, וב"ה חולק וקא' בתוספתא עד שיהי' עגול מ"ס, ומטעמא דלא מצרפי' למה שיורד מדרון לפי דקטפרס היא אלמא אי לא היו באים במדרון הוי מצרפי' להו והסברא ג"כ נותנת דהא המים שהיו במקו' הנפסלה לא נפסלו מעולם שאם נסתום פרצות הכותלי' או נוליכם אל מקום אחר יהיו כשירין לטבול בתוכו, וכיון דהמים כשירים למה לא יכשירו ג"כ המים הנזרעי' לתוכה, אבל מצינו רבותא יותר בסעי' כ"ה דאם נפסלו המים בשינוי מראה דאם היו מ"ס שאוב לתוכן עד שיחזרו למראיהן, והנה המים בעצמן פסולין ואם נשאוב לתוכן עד שיעלו על שפתם ידחו המים שהיו שם מתחלה ולא ישארו אלא השאובי' מכ"מ כשיר' המקוה דהשאובין כבר נטהרו בזריעתם למ"ס המחוברים אף שהמ"ם הי' פסולים, כיון דאפשר לחזור ולהיות כשירים אם יחזרו למראיהן, ודברי הטו"ז שם ס"ק ל"ח אינם מובנים, דגם בשאובין שהומשכה אם היו כ"א סאין מתחלה נא יפסילו אף לשהיו מרובין ממה שהי' בו מתחלה, וכמשאי' להדי' בסעיף מ"ד דאפילו השלימו לאלף סאה הוכשרו כולן, ובדוחק יש לומר דהא דקיי"ל דשאובין שהומשכו נכשרו ברביי' הוא מטעם ביטול ברוב, והא דמותר למלאות בכתק ולהמשיך אפי' אלף סאין הוא מטעם דקמא קמא בטיל, ואם הק"א סאין הי' פסולים מט"א שהיו משונה מראיתן א"א לפסול לבטל פסול אחר כמו דאיסורין אין מבטלין זא"ז, משא"כ אי היו מ"ס דתחשבינין למחובר והמים הבאים לתוכה הוי כאלו נזרעו בתוכן ומעצמן הם כשירים בלי שיצטרך להבטל, אבל כ"א סאים לא מחשבי מחובר וצריכים לביטול ברוב והנני מקצר בדברי' שאין להם פקפוק שכוונת ב"ה לפסוק דין אמת כהלכה:

והנני חותם באהבה רבה חותנך הדש"ת יואל אונגר:

תוכן העניינים

תשובת ריבא (אונגר) חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה