אור ברסלב

תשובת ריבא (אונגר) חלק א· רבי יואל אונגר

תשובה ע

תשובה סט

פאקש יום ג' שמות תרל"ו לפ"ק:

שוכ"ט לכבוד הרבני כמו"ה יהושע בלוי נ"י שו"ב דקהל ד' פעלדוואר יע"א:

ע"ד שאלתו במקוה שהמשיכו לתוכה מי גשמי' ע"י סילונות והסילונות נמוכים בתחלתם רק במקום הקולות להמקוה הם גבוהים ואין כל המים הבאים לתוך הסילון הלזה יכולים לשפוך לתוך המקוה רק אם רבו המים בסילון הלזה נשפך מים העליונים לתוכה ובקרקיעתו של הסילון נשאר עוד מים, והמקוה לא נתמלאה מצד שני עד מקום הקילוח של הסילון הלזה? הנה דין זה לא נתבאר לא בטור ולא בש"ע אבל היא מבואר בתוספתא מובא בר"ש פ"ה משנה ח' דמקוואות וז"ל מטהרים את המקוה העליון מן התחתון כיצד מביא סילון של עץ ומושכו ומשיקו אפילו בכשערה ודי, ואם נכפף הסילון כ"ש פסול ע"כ ודוקא אם הסילון יכול לקבל ע"י שהוא רחב באמצע כ' הרמב"ם רפ"ה דאין פוסלין והחילוק מבואר ששם הרוחב שבאמצא אין מעכב שכל המים שבאו לתוכו יתקלח לבסוף ממנה, רק ששוה' שם כיון שהקילוך לצאת קצרה אבל בכפוף למטה שישארו שם המים נעשו שאובים, אבל הראב"ד פ"ח הלכ' דין אחרי הביאו דין דתוספת כ' וקשיא לי שהרי אמרו במשנה הכלים הטהורים שבכלי חרם הסילונות אעפ"י שהם כפופי' ומקבלים, ותירץ דאעפ"י שהם טהורי' לעצמן מכ"מ כיון דבני קבלה הם פסולין למקוה וכוונתו מבואר דאף דלא הוי כלי לענין שיקבל טומאה מכ"מ פוסלים המים למקוה מטעם שאובין ע"כ מי יבון להקל נגד דברי התוספת' והובא בראשונים להלכה הראב"ד והר"ש ואף שכ' הכ"מ דדין דסילון הרחב באמצע הוי תיובת' דהראב"ד מכ"מ כבר כתבתי דיש סברא לחלק ע"כ לדעתי צריכים לנקות את המקוה ולערות ממנו כל המים עד שלא ישארו בה ג' לוגין שכל המים נעשו שאובין ובוודאי אין חילוק לדעת הראב"ד הנ"ל אם נכפף בתחל' או בסופו, והנה לדעת ר' שמעי' בהגהת מרדכי דקידושין בכל צינורות צריכים לעיין תמיד אם לא נעשה בהן גומות שיכולים לקבל צרורות וחול אכן רבים החולקים כיון שלא נעשה בכונה לקבל הצרורות אבל בכ"ז אם אינם מקבלים מים להשאר שם והוי כעין צינור שרחב באמצע אבל בגומא או בכפוף שישאר שם גם מים מבלי שיתחלחל לתוכו צרורות פסול לדעת הראב"ד:

וע"ד קושייתו על מש"כ תוס' דכלים דאחר לא נאסרו להדיוט רק לגבוה ומייתי ראיה דבדבר שנעבד בשינוי נאסר אף להדיוט, ולמה לא הביא ראי' מפסוק דמדי דנעבד ומוקצה גם בלא שינוי אסר לגבוה א"כ בשינוי נאסר גם להדיוט, לק"מ דהתורה מיירי שעבד או הקצה בהמה דידי' אבל בהמת אחרים לא מוכח מקרא דיכול לאסרו ולדעת רוב הפוסקים גם ע"י שינוי אינו יכול לאסור של אחרים לגבוה רק מדרבנן:

ומה שהקשה על רשב"א דהקשה על שיטת רא"ה דאף דאין אוסר דשא"ש מכ"מ אסור באכילה א"כ מפ"הג משוחט בחוץ לע"ז על ר"ה הלא בלא ר"ה ג"כ קשה, והקשה למה הקשה הרשב"א מדעת המקשה ולא הקש' כן גם לפי האמת דבחטאת העוף הא הוי כנחירה? גם זה לק"מ דרק על המקשה הקשה דגם בלא ר"ה כיון דאינו חייב על ש"ח רק בגמר השחיטה ומדעשה בה מעשה טריפות תו לא חזי' לפתח אהל מועד ולא יתחייב על ש"ח, אבל באמת בעוף שחצי קנה פגום ובאים בבת אחת ולפי דקיי"ל שחיטה שאינה ראוי שמה שחיטה שפיר מתחייב על ש"ח דבשעה ששחטו היתה ראוי לפתח אה"מ, ואחר שמת העוף כיון דלא התירו השחיטה נעשה נבילה:

ואחתום בברכה יואל אונגר מרעכניטץ:

תוכן העניינים

תשובת ריבא (אונגר) חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה