אור ברסלב

תשובת ריבא (אונגר) חלק א· רבי יואל אונגר

תשובה סט

תשובה סח

פאקש, ד' דסליחות תרמ"ד לפ"ק:

יזכהו ה' לטובה, ויפקדהו בפקודת שלום ושלוה, הרבני מו"ה יצחק ווייס נ"י בק"ק העדיעס:

ע"ד שאלתו במקוה שבעירו ששתי גומות סמוכות זל"ז, ובאחת מהן המים הולכים ומתחסרים, וכעת עוד מ"ס מי גשמים בתוכה, ורוצים לנקות האחרת השלימה ולשפוך שאובים בתוך הנזחלת למלאות ממנה ע"י נקב כשפה"נ את האחרת כיון דהיא עצמה פסולה מסתפק מעלתו אם תכשירה האחרת, תשובה, הנה עיקר דין זה מבואר להדיא בהראשונים דבמשנה ג' פ"ג דמקוואות איתא בור מלא מים שאובים והאמה נכנסת לו וכו' ופי' הר"ש והרע"ב דמיירי שהאמה היא חרדלית של גשמים ורצונו דאם הי' ממעין הית' מטהרת בכ"ש וכ' עוד במשנ' ה' פ"ה על משנה זו דמיירי באין מ"ס באמה דאל"כ הי' מטהר השאובים וכ"כ הרא"ש בפ"ד דמס' ב"ק, אלמא דאם הי' מ"ס בהחרדלית אף דלא הי' החרדלית ראוי' לטבול בתוכו, מ"מ הי' מכשיר המים שבבור, והנה הש"ך בס"ק נ"ה הביא כ"ז וכ' עלה ועיי' לקמן סעי' ס' כוונתו דאם האמה היתה יורדת בשיפוע גדולה דהיתה קטפר' לא היתה מכשרת מי הבור אף אם הי' בה מ"ס דאין הנזחלין מתערבין, רק דמיירי במקו' שאינו משופע ביותר וכמ"ש הב"י בסוף הסי' על קושי' הראב"י, ולכן כ' הש"ך בס"ק ב' בשם הב"י במעין שהוא זוחל דמצרפין לת"ס כל המים שמתחלה ועד סוף דמיירי ג"כ שאינו משופע ביותר וכ"כ להדיא בד"מ אות ו' ולפי"ז בנדון שאלתו דהמקוואות זוחלים זל"ז בשוה ואין כאן קטפרס אין בהדבר ספק, וכן מ"ש המרדכי בשבועות והובא בב"י וז"ל זאת אשר השיב הר"ש להר"י אחיו אמרו לי שהיית רוצה להתיר למלאה מקוה חמים ולחברו אל הנהר כשפה"נ, ואסר הר"ש מטעם גזירת מרחצאות מיירי ג"כ שלא הי' הנהר יורד במדרון גדולה שאין בו חשש קטפר' או אפשר דס"ל דדוקא להכשיר ע"י החיבור החסירה מהמליאה בזה אמרי' דאין הנזחלין מתערבין משא"כ להכשיר השאוב, ובר"ש משנה ח' פ"ו מסתפק בזה, וגם הראיה שנדפס משמי ראיה נכונה היא דהא המקוה שנשתנה מראה מימיו ג"כ פסולה בעצמה ומ"מ מכשרת האחרת, ומ"ש מע"כ לחלק משום דשינוי מראה אינו אלא פסול דרבנן, אין נראה דכל דתקנו חכז"ל כעין דאוריי' תקנו, דאל"כ וכי נאמר דכמו שמעין מטהר בכ"ש כן נמי מקוה דמה"ת לטבילת כלים ברביעית סגי' א"כ מקוה שאין בו מ"ס תטהר בור מ"ס שאובין להטביל בו כלים אע"כ לאחר שבטלוהו לרביעית הדין לכלים כמו לאדם דתקנו שיהי' דינו שוה לאדם, ומלבד זה הא גם במקוה שנתקלקלה אין הזחילה ניכרת והדבר מבואר בפוסקים הראשונים שבית ישראל נשען על הוראותיה' הובא ג"כ בש"ע דאם אין הזחילה ניכר אין לחוש ולא נמצא מי שמפקפק ע"ז:

ומה שהביא מע"כ דברי מו' בחת"ס שפי' מקוה שנמדד והי' בו מ"ס מצומצמת ואח"כ נמצא חסר, והשיג מע"כ שלא כן פי' רש"י בגיטין, וודאי שהדין עם מע"כ שנעלם לפי שעה דברי רש"י הללו, אבל לא די זה אלא מה שהוליד מ"ו מזה דאם הי' מתחלה יותר ממ"ס לא היו כל הטהרות טמאות למפרע רק לפי החשבון, גם זה מפוקפק לפמש"כ הפמ"ג בסימן ק"ה במשבצות במקוה דחסר ואתי דמשום דיצאה מחזקתה זמן מה, ואין לנו לומר דעכשיו ממש אירע זה מחזיקין מדינא למפרע אף לחולין וכדקי"ל באו"ח סי' תס"ז דמחזיקין מזמן לזמן, והיא סברת הרשב"א גבי גבינות, אף דלא קי"ל כוותי' בסי' פ"א דמשירין בהוגלד קודם ג' ימים, משום דהתם חזקה הבאה מכח רובא עדיף מחזקה דהשתא אבל חזקה דמעיקרא ואתרע השתא, בזה חזקה דהשת' שקול כמו חזקה דמעיקרא, ולפי דבריו גם בענין זה שהי' הרבה ממ"ס במדידה ראשונה כיון דאין לנו לתת הגבול דעכשיו נעשה רק השיעור שהי' יכול לחסר ממ"ס הוי שיעור זה כמו ג' ימים דהוגלד דלא הי' מהני חזקה דמעיקרא אי לא משום דאתי' מכח רוב:

אבל נראה לע"ד דנעלם מבעל פמ"ג דברי התוס' קידושין דף ע"ט ד"ה ושמואל דהקשו המקשה דלא ידע מחזקת טומאה ותרתי לריעותא גם לרב הי' יכול להקשות דהא מודה רב בתוך ו' דאיכא חזקת נערות דלא אזלינן בתר חזקה דהשת' והמקוה הי' בחזק' שלימה ולפי דברי הפמ"ג לק"מ דכמו דביומא דמשלים שית דליכא חזקה דמעיקרא פליגי רב ושמואל אי אזלי' בתר חזקה דהשתא, הה"נ במקוה דחסר ואתי ובטל חזקה דמעיקרא, לכן לרב דאזיל בתר חזקה דהשתא אף לקולא במקום דאין חזקא דמעיקרא מנגדות לכן במקוה הוי וודאי לטמא אף ברה"ר משא"כ לשמואל דלא אזיל בתר חזקה דהשתא כלל, א"כ למה טמאות ברה"ר, ואף דהוא לא אמר דעדיף חזקה דהשתא רק דהוי שקיל עם חזקה דמעיקרא ומידי ספיקא לא נפקא וא"כ גם לרב צ"ל דהא דטמאות ברה"ר משום תרתי לריעותא, ח"מ לא הי' יכול להקשות לרב דלמא ס"ל כיון דחזק' דמעיקרא אתרע כיון דחסר ואתי אין חזקה דהשתא עדיף לי' משא"כ לשמואל דלא אזיל כלל בתר חזקה דהשתא:

עוד העיר מע"כ על ת"ש מ"ו בת"ס לדחות ראיי' המהרי"ק דפסול זחילה היא מדאוריי' מדחיישינן לשמא ירבו הנוטפין על הזוחלין, וכ' דלדעת הש"ך בסי' ק"י דאף בס' דרבנן אי אתחזק איס' לא תלינן לקולא ולתי' א' בגמרא דעירובין דף ל"ו אף בעיקרו דרבנן, וא"כ ה"נ גברא בחזק' טומאה הוא, וע"ז העיר מע"כ דהא נגד חזקת טומאה דגברא איכא חזקת המקוה דכשר' היתה טרם דרבו עלי' הנוטפין, עוד העיר מע"כ דא"כ למה הקילו בס' שאובין כיון דאתחזק אי' דגברא טמא הי' טרם שטבל במקוה הספיק':

הנה עיקר דין זה הוא פלוגת' ת"ק ור"י רפ"ב דמקואו' ורמב"ם פ' כת"ק ולדידי' כל ספק דרבנן לקולא וכן סובר האו"ז שהביא הש"ך בסי' ק"ט משמו דאם נתערב חד בחד אי' דרבנן מותרי' לשני בנ"א ואף דלא קיי"ל כהאו"ז משום דחד בחד גופו של איסור מקרי וגרע מספק ביש חזקה לאיסור, אבל הש"ך קאי בשי' הרשב"א דפסק כר' יוסי, וכ' עוד בשם הרשב"א בתשו' דגם איס' שנתערב חשוב איתחזק איסור' אף דגם ההיתר איתחזק בתטרובו' זה מ"מ הוי אקבע איסורי' ולכן י"ל אף אי מתנגד לחזק טומאה דגברא חזקת המקוה מ"מ מקרי אקבע אי' וכן מצינו בר"פ האשה רבה דפריך הגמ' בתרי ותרי הבא עלי' באשם תלוי קאי, וכ' התוס' והא בחטאת קאי ותי' דחזקת אשת איש אתרע דחזקה דאשה דייקא ומנסבא מרעא לה לחזקת אי' ואפ"ה קאמר דבאשם תלוי קאי משו' דעכ"פ איקבע איסורא וה"נ כן, אמנם מה שהקשה מס' שאובין בלאו דברי מ"ו קשה דמשמע דבס' שאובים שטהרו חכמים לא תלי' כלל בפלוגתת ר"מ ור"י ולמה לר"י לא אזלינן בתר חזקת טומאה, ואם נימא כסברת מעלתו משום דאיכא חזקת המקוה כנגדו, קשה הא תינח בכל גוונא דתני במתני' אבל בתוספתא דתניא צינור המקלח למקוה והמכתשת נתונה בצדו ס' מן הצינור למקוה פ' מן המכתשת דפסול דהביאו ראי' משם דכולו שאוב מדאוריי' ולא אמרינן דלעולם מדרבנן מ"ת פסול משום חזקת טומאה דגברא לכן כי איכא רוב מקוה כשר משו' דאיכא חזקת המקוה נגדה לכן כשרה, ולכן ג"כ לא ניחא לי מ"ש הנוב"י מה"ק סי' ס"ה לחלק דדוקא בנתערב אי' דרבנן חד בחד ונאבד א' מהם דלא אמרינן בי' ספק דרבנן להקל כמ"ש הש"ך דשם היינו מוכרחין לאסור שניהן ואפי' היו של ב' בני אדם ולא הי' א' תולה בחבירו אלא בדבר היתר שנאסר בזה אמרי' אם לא שאלו בב"א וגם לא שאלו עליו ועל חבירו דתולין להקל אבל באי' דרבנן מצד עצמו אין חולין לכן במקוואות גם קודם שטבל לא מקרי איתחזק אי' שהרי אם היו של ב' בנ"א היינו מתירין כשבאו לשאול זא"ז ולכן אף אם היו של א' או שבאו לשאול בב"א מ"ת לא מקרי אתחזק איס' עי' ח"ש הפמ"ג במשבצות או"ח סי' שצ"ג בשם הפרישה דבעיקרא דרבנן אף בב"א שרי, וא"כ הי' יכול לומר בפשוט דלכן לא מיקרי במקוואות אתחזק] אבל קשה א"כ בהך דמכתשת נתונה בצדה דמחלק התוספתא בין היתה ריקן או רוב מקוה כשר דהוכיחו מזה דכולו שאוב מן התורה מנלן דלמא בהיתה ריקן דמי' לאי' דרבנן חד בחד דאין א' יכול לתלות בחבירו משא"כ אי נאסר תה שהי' בו בתחלה דא' תולה בחבירו גם קשה א"כ למה צריך שתהי' רוב מקוה כשירה אסי' אם לא היתה רק מיעוטא למאן דאית ליה כולו שאוב מדרבנן הי' א' תולה בחבירו, אלא וודאי דספק שאובי' למקוה לא דמי לשאר אי' דרבנן דהקילו חכז"ל בפירוש תקנתם לאסור שאובון דספיקן להתיר, ולכן בפ"ד דטהרות איתא ו' ספיקות שטיהרו חכמים וא' מהן ספק מים שאובי' למקוה ובתוכן ג"כ ספק דברי סופרים והא מים שאובי' הם דברי סופרי' אלא וודאי דזה בפירוש הותנה:

עוד הביא מע"ל דברי הגד"ט לחלק בין אם הספק נולד בגברא ובין דהספק היא בתקוה וכדברי הריטב"א, הנה הספר הזה לא ראיתי מעולם, ובלתי ספק אצלי שכוונתו למ"ש הריטב"א גבי שליא בבית דאין לחשב חזקת הכלים שבבית דאם השליא טמא נטמאו ממילא הכלים שבאוהל המת, ואם זהו כוונתו נ"ל ששגג בהבנתו דא"כ גם במקוה שנמצא חסר למה אזלינן בתר חזקת טומאה דטובל כיון דהספק היא במקוה י"ל דאם המקוה היא בחזקתה ממילא הוטהר הטובל, וכן סכין שנמצא פגום כיון דאיכא חזקה להסכין ממילא נסתלק אי' שאינו זבוחה מן הבהמה, אלא וודאי דהריטב"א לא קאמר אלא דווקא התם דאנו צריכין לדון על השליא אם יש בה וולד היא אסורה בהנאה וגם טעון קבורה, ולענין השליא דלית בה חזקה מנגדת לרוב שליות דאית בה וולד ואיך אפשר לטמא את השליא ולטהר אח הכלים משא"כ במקוה אין לנו לדון על המקוה אם מליאה או חסירה הוי דגם מים שבבור חסרי' מותרין לשתייה ולכביסה ולרחיצה רק דנין אם מתטהרין בה אדם וכלי' מטומאתן וא"א לדון עליה להקל מכח חזקתה אם לא תתנגד חזקת טומאה, וכן סכין של שחיטה אין אנו צריכין לדון עליו אם פגום או מתוקן דגם סכין פגום ראוי' לחתוך בו ולהשתמש בו לכן צרכו, וכל מה שדנין עליו היא אם ראוי' לזביחה ולסלק אי' שאינו זבוחה ואיכא חזקת אינו זבוחה כנגדו, וא"כ גם בספק מקוה אם היא שאובה או לא הלא אין אנו דנין רק לטהר אדם וכלים מטומאתן:

והנני דו"ש חלוש הכח ורפה ידים יואל אונגר מרעכניטץ:

תוכן העניינים

תשובת ריבא (אונגר) חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה