תשובת ריבא (אונגר) חלק א· רבי יואל אונגר
תשובה סח
פאקש יום ב' לסדר נצבים תרי"ט לפ"ק:
שנות חיים ושלום יוסיפו לידיד נפשי הרב מו"ה אברהם צבי נ"י האב"ד דק"ק באגארד ואגפי' יע"א:
יקרת מכתבו הגיעוני והשליח אץ עלי לכלות מעשי ולא נתנני השב רוחי ע"ד שאלת מעכ"ת במקוה שעשו בני הגליל וקבעו גיגית של עץ בתוך החפיר' וחשוקיו ברזל והגיגית מנוקבת בב' נקבים אחת סתומה בבנין והאחת עשוי' לסתמו בברזא ודפי הגיגית יש להם שיניים כמו יותדות לתחוב בדף הסמוך לו, הנה מתחלה אומר על הנקב העשויה לסתום בברזא אף שהיא נקובה כמוצא רימון אינה מועלת ולא כלום אף שלא סתמו הברזא עד אחר חיבורו לקרקע לא הוי לדעתי כאלו נעשית מתחלה במחובר דאף טרם הוקבע הברזא בתוכו היתה מקבלת טומאה והיתה עליה שם כלי בתלוש, אף שהגאוני' בעל בית אפרים ומ"ו בס' חת"ס הסכים עמו שכל כמה שאינו סתום לא הוי כלי, לדעתי גם להם וגם להגאון נוב"י נעלם משנה ערוכה פכ"ו מכלים בכיס של שנצין אף שאינו מקבלת ולא כלום כשהוא פתוח' מכ"מ כוון דהדיוט יכול להחזירה וא"צ מעשה אומן לא נתבטלה שם הכלי ממנה ע"י שנפתחה הה"נ בברזא שכיון האומן לתחוב בה ולסתום הפתח בכיון וכל הדיוט יוכל לתחוב ולסתום פה הנקב, וא"כ הנקב הלזה לא הועיל ולא כלום ועל הנקב האחר שנסתם בבנין כל סמיכת היתר המקוה הלזה ומעכ"ת כ' על הנקב הראשון שהוא כמוצא רימון ובנקב הנקבע בבנין לא כ' מע"כ שיעור, ולדעתי אף ששיעור מוצא רימון לא מצאנו בטוש"ע גבי מקוה כ"א שיעור כשפופרת הנאד עכ"ז אני לעצמי מורה להחמיר ולהצריך כמוצא רימון, והוא מטעם שכ' הד"מ אות י"ב דאף לדעת הר' ירוחם דל"מ נקב בכלי לטבול בתוכו מכ"מ כשהוא כמ"ר מהני מים של שלמה, ואף דגם בנקב כמ"ר יש לדחות ראי' הד"מ די"ל שאני התם בים דשלמה דמחוברת למעין היתה והחיבור מועיל מה"ת אף לטבול בתוך כלי כמ"ש הר"ש והרא"ש רפ"ה דמקוואות ואין האיסור אלא מדרבנן ובאיסו' דרבנן מהני ביטול שם הכלי ע"י הנקב כמו דמהני לענין שלא לעשות שאוב משא"כ באינו מחובר דטבילה בתוך כלי דאוריית' בזה אפשר לדעת הר' ירוחם ל"מ הנקב מכ"מ הלא כל הפוסקי' חולקים עליו ואין אנו צריכין לחוש לדעת היחוד אבל אם אינו נקוב כמ"ר אפשר דגם לדעת הרמב"ם אינו מועיל בכלי עץ דבעי' לדעתו נקב המטהרו ר"ל דמוצאו מידי טומאה ובכ"ע הוא כמ"ר, אף דהב"י כתב דהרמב"ם להקל בא דנקב המטהר בפחות משפ"ה ג"כ מהני ולא להחמיר על שפה"נ וראיתו ממש"כ הרמב"ם השידה והתיבה שבים אין מטבילין בהן אא"כ היו נקובין כשפה"נ ראיה זו אניני מכיר דהא דמהני התם נקב כשפה"נ אף שלא בטל שם הכלי ממנו משום שהוא עומד בתוך הים והמים מקיפיפין מכל צד דלכ"ע מהני הטביל' בתוך כלי מטעם חיבורו למעין, ולחיבור סגי כשפה"נ אבל כשאינו מחוברת נלענ"ד דלהרמב"ם לא בטל שם הכלי כ"א כשינקב נקב גדול המוציא מידי טומאה:
וע"ד החשוקים של ברזל וודאי למאן דלא אזיל בתר המעמיד ככלי מתכות יחשב ואף שבסי' ק"כ בש"ע פ' שא"צ טביל' הוא מטעם שכת' תוס' ורא"ש סוף ע"ז דלענין טבילת כלי סעודה אזלינן בתר הפנימי שנשתמש בו ואף דגם הפנימי אזיל בתר המעתי' מכ"מ לא דמי לכלי מדין ומו"ר בחת"ס דמקיל בזה איני יודע כוונתו האיך עלה על לבו להקל במה שתוס' והרא"ש חשו לספק, וסברת הנוב"י דאינו אלא מונע שלא יופסל אח"כ אבל לשעתו הרי מכונסים המה בתוך החפירה היא צדקת מאוד ואם החשוקים נעשו מתחלה להדיק דפני החביות הלזו לית דין צריך בשש ואף אם נעשו סתם אבל אם לקחם מחביות אחרת המחזקת במדתה כגיגית הלזו בזה דעת הנוב"י להחמיר, ואני אומר דדוקא דבר שהוא כלי בעצמו כשהי' תלוש אף החובר אינו מבטלו משא"כ יתידות או חשוקים דכשהן לעצמן גולמין הן רק אם מחזיקין הכלי הם עם הכלי בצירוף נעשין ככ"מ, אבל אם מסירן מכלי הישינה שבורתן מטהרתן, ואם נעשם ונקבע' אח"כ לגיגית הלזו העשוי' לקובעו בקרקע הרי הוא כאלו מתחלה נעשה לשם קרקע כן נלענ"ד ולתנם טרח הגאון נוב"י:
אמנם ע"ד הנקבים העשויין בתוך הדפין ונקבעו בהן היתידות זה תלי' בפלוגתת הפוסקים בנקבים העשויין למלאות אי שמי' בית קיבול והרמב"ם סותר ד"ע דבהלכות סוכה פ' דשמי' ב"ק ובהל' כלים פ' דאין שמי' ב"ק גם תוס' סתרו ד"ע דבסוכה פ' דהוי ב"ק ובשבת דנ"ב גבי טבעת של אלמוג וחותמו של מתכת כ' דלאו שמי' ב"ק ולענ"ד דכ"ז דלא נתמלאה שמי' ב"ק וזהו חיצים של נקיבה דסוכה אף דסופן להתמלאות, משא"כ בטבעת של אלמוג דכבר נתמלאה הב"ק בחותם ובזה מיירי ג"כ הרמב"ם דכלים שכבר תקעו הסדין של ברזל דאי משום יד לא הי' מטמאה אלא בשעת מלאכ' כמ"ש הרמב"ם פ"כ דכלים הלכה י"ג אמנם הרשב"א גבי סולם וודאי דסובר דאף אחר שנתמלאה לא נתבטל שם כלי מני ובש"ע או"ח סי' תרכ"ט חושש לדבריו אמנם בנ"ד נלענ"ד דהא דטבילה בתוך הכלי אסור מדאוריי' אין הטעם משום דהוויתי ע"י טומאה וכמש"כ הנוב"י מ"ת סי' קמ"ב דהא אפי' בכלי אבנים ובכלי גללים או כ"ע העשויין לנחת פסול מה"ת לטבול בתוכו וכמ"ש המרדכי שבועות בשם הר' יואל והובא בב"י מטעם דבעי' דומי' דמעיין שיגיעו המים בקרקע ולא יהי' כלי חוצץ יע"ש ואם ניקב בכדי טהרתו צ"ל דבטל אגב הקרקע וכמ"ש תוס' שבת דף צ"ה ע"ב ד"ה ומודה ר"ש וכו' וא"כ בנ"ד שהחלול שבתוך הכלי אין ראוי לקבל שמנוקב כראוי ומה שתחתית המקוה הם הנסרים שעומדת הטובלת עליהן הם דברי' המקבלין טומאה אין בזה משום טובל ע"ג כלים כיון דהמים צפין עליהן והוי כבנין כמ"ש האחרונים בסי' קצ"ח ומה שהדפנות הן דברים המקבלין טומאה ל"ל בה דאינם מונעים הזחיל' כיון דהמקוה בתוך התפירה ובלי הדפנות ג"כ לא היו נזחלין כ"א היו מתמעטים והולכין מעט ואם אין הזחיל' ניכרת אינה פוסלת כמשאי' בש"ע בשם הרשב"א דמביא ראיה ברורה לזה בשער המים דהא ארעא חלחולא מחלחלא, ומה דמונע שלא יופסל מכאן ולהבא מטעם חסר ע"ז כ"ע מודה אפי' למאן דבעי גם מניעת הזחילה ע"י טהרה דלית קפידא כיון דעכ"פ בשעת טבילה זו לא גרמו וקבלו טומאה את טהרתו וכמ"ש הנוב"י שהבאתי וטבילה בתוך הכלי ג"כ אינו כיון שתוכו אינו כלי דפנימי שלה אינה מקבלת טומאה לכן לדעתי אין כאן שום חשש ומקוצר הפנאי מוכרח אני לקצר וד' שנותיו יאריך ויכתבהו לחיים טובים ומתוקנים הדש"ת:
יואל אונגר מרעכניטץ: