אור ברסלב

תשובת ריבא (אונגר) חלק א· רבי יואל אונגר

תשובה סג

תשובה סב

להנ"ל.

פאקש יום ה' פ' נח תרכ"ו לפ"ק:

מכתבו קבלתי אמש בלילה והנה על מכתבו הקדום לזה שקבלתי ביום הקדוש הע"ל וקראתיו במיו"כ בחפזון רב, ואח"ז נאבד ממני ולא ראיתיו עוד ע"כ השיבותיו בקצרה כאשר עלה על דמיוני שהיתה שאלת מעכ"ת, ואשר כתבתי אז דפגישת מים במים לכ"ע לא מקרי זחילה נראה אף אם התחתון של מקוה א' נוגעות בעליונו של מקוה האחר העמוקה ממנה, וראיה ממשנה בפ"ו דמטהרין העליון מן התחתון שפירש הר"ש שיש בעליון פחות ממ"ס ובתחתון יש מ"ס כיצד מביא סילון וכו' וכיון דחסירה לא מתכשרי אלא אם פתוח הנקב בעת הטבילה ואז זוחל מעליון לתחתון:

מה שאמרתי לו פא"פ שלדעתי אין להכשיר לטבול בתוך תיבה של עץ כ"א בנוקב כמוצא רמון, כוונתי לחוש לדברי הרמב"ם דבעינין נקב המוטהר מידי טומאה והוא בכלי עץ כמוצא רמון, אכן הב"י נתקשה על הרמב' שכתב גבי השידה והתיבה שבים דאין מטבילין בתוכו עד שינקב כשפה"נ לכן מחלק דדוקא בכ"ח דנקב המטהרו פחות משפה"נ לכן סגי בזה אבל בכ"ע דשיעור המטהר גדול מאד משפה"נ לכן הקילו בו דלסגי שיעור הנאמר במקוואות וסגי בנקב כשפה"נ, ולדעתי א"צ לדוחק הלזה וקושייתו לק"מ, דשאני התם בתיבה ושידה שבים דאף דלא בטל מתורת כלי ע"י הנקב מכ"מ מותר לטבול בתוכו אם ע"י הנקב כשפה"נ המים שבתוכו הושקו למי הים, דכל היכי שהים מקיפו מכל צד מהני השקה אפי' לטבול בתוכו כמש"כ הרא"ש רפ"ה דמקוואת ואפכא יש להקשות על הרא"ש דלשיטתי' בטל שם כלי ע"י נקב כשפה"נ, א"כ מאי קשיא ליה מתיבה ושידה, דלמא התם לאו מתורת השקה נטהר כ"א מצד שהנקב בטל ממנו שם כלי, ומצאתי קושיי זו בב"י, ונראה דסובר הרא"ש דע"כ גבי שידה ותיבה לא הי' הנקב למטה סמוך לשולים כ"א הי' מקבל מים למטה מן הנקב, מדפליג עלי' ר' יהודה דבעי' שיפחתו רובא יעי' שם בר"ש דהביא תוספתא דר"י אמר כן משום ב"ש, וב"ש בשוקת יהוא לענין עירוב מקוואות מיירי, אבל לבטל תורת כלי מודה ב"ש דסגי בשפה"נ, ולכן לדעתי הענין לדעת הרמב"ם בעינין בתיבה של עץ נקב כמוצא רימון ואין הרמב"ם יחיד בחומרא הלזו, כי הנה הב"י הוכיח בהוכחת רבות דלדעת הרא"ש בתשובה לא מהני שום נקב לטבול בתוך כלי וכ' שגם הר' ירוחם סובר כן וכ' הד"מ סעי' י"ב דאף דלדעת הרא"ש בתשובה כפי הבנת הב"י ולדעת הרי"ו לא מהני נקב כשפה"נ לטבול בתוך הכלי אבל נקב גדול כמוצא רימון וודאי מהני וראי' מים שעשה שלמה עכ"ד, ולענ"ד דבריו תמוהים דלמא לעול' שום נקב לא להני לטבול בתוכו עד שיפחת רובא, ובים שעשה שלמה הכשירו ע"י השקה לעין עיטם, ואף דלדעת הרא"ש אם אין הים מקיף לא מהני השקה לטבול בתוך הכלי הלא זה אינו אלא גזירה ושמא בימי שלמה עדן לא נגזר גזירה הלזו, אמנם הריטב"א בפ"ק דמכות הובא בבדה"ב הביא ראיות דמותר לטבול בתוך כלי ע"י השק' וכ' ע"ז דמקשים עלה למה הצריך בים של שלמה נקבים כמוצא רמון, פירש דבריו בשלמא אי לא מהני השקה לטבול בכלי וצריך הנקב לבטלו מתורת כלי שפיר דבעינין כמ"ר אבל אי מהני השקה א"כ לסגי בנקב כשפה"נ, ומוכח מדבריו ג"כ דבעינין בכל כלי שיבטל מתורת כלי לטבול בתוכו נקב כמ"ר גם הראב"ד בפ"ו מהלכות מקוואות כ' דלא מהני נקב לטבול בתוכו כשהוא נקוב כשפה"נ ומחובר למעין, ובנקב גדול כמ"ר וודאי מודה כמ"ש הד"מ לדעת הרא"ש, לכן יש לנו לחוש לכתחלה באיסור חמור כזה לדעת הרמב"ם כפי הבנתי ולדעת הראב"ד והריטב"א והרא"ש בתשובה וה"ר ירוחם ולהצריך עכ"פ בתיבה של עץ נקב כמוצא רמון, אבל בדעיבד וודאי יש לסמוך על בעלי הש"ע אשר מימהם אנו שותין, ולהכשיר בנקב כשפה"נ:

אבל עתה לאחר שראה מעלתו שאין בנקב אפילו כשפה"נ וודאי יש לפסול המקוה שלא להטביל בו עוד עד יתוקן כראוי ולא נחוש ללעז על הראשוני' יעיין בפ"ת או"ח בסי' תצ"ז בדין מנהגי איסור, אמנם על אותן שטבלו בהן נראה דאין להחמיר עליהן להפרישן מבעליהן עד שיטבלו עוד הפעם במקוה המתוקנת מחדש כיון דלדעת הר"מ מר"ב והרא"ש והר"ש ור' שמחה דוקא מן הצד בעינין שיעור לנקב אבל בשולי הכלי מהני נקב כמחט, ולדעת הסמ"ג ותוס' תמורה והסמ"ק מהני נקב ככונס משקה, ויש לנו לסמוך על הני רבוותא בדיעבד והא דכ' בש"ע דבעינין נקב המטהר להמחבר ולרמ"א כשפה"נ כ' הש"ך סקכ"ג דהוא עפ"י מש"כ בסעיף מ"ם דאין לעשות לכתחלה מקוה ע"י כלי הנקוב כזה, ובאמת שדברי הש"ך גם קושייתו גם תירוצו כת' בס' ב"י ולא אדע על מה העלים ממנו שדבריו מבוארים בב"י, אבל בד"מ העתיק תי' אחר והוא לחלק דרק לעשות מקוה ע"י כלי שמנוקב בשוליו כ"ש ולא יחשבו שאובין לפסול כשיפלו למקוה אבל לטבול בתוכו בעינין דוקא כשפה"נ ובאמת הב"י רצה מתחלה לפרש כן את תשוב' הרא"ש שכ' מהתוספתא דמכשיר בנקב כ"ש ומים שבתוכו אינן שאובין לפסול המקוה אבל בתוכו אין טובלין כדתנן רפ"ה מעין שהעבירו ע"ג שוקת עכ"ד הרא"ש ורצה לפרש דהא דאין טובלין בתוכו הוא דוקא בנקב כ"ש אבל בשפה"נ טובלין, והקשה ע"ז מנ"ל לחלק בין לטבול בתוכו ובין לפסול ואי משום ראיתו ממשנה דרפ"ה משם לא מוכח מידי דהתם השוקת שלימה ולא נקבה כלל, ע"כ פי' בדברי הרא"ש דשום נקב לא מהני לטבול בתוכו וכמש"כ הר' ירוחם משמו, וקשה להבין איך יתורץ בזה קושייתו מנ"ל לחלק דממשנה דרפ"ה לא מוכח מידי דבלא נוקבה מיירי, ונראה לפרש דבריו דוודאי יש לחלק מסברה בין לפסול ובין לטבול בתוכו, דהא דמתיר בתוספתא בנקב כ"ש למטה, אף שעדיין כלי הוא ולא יצא מידי טומאתו וכשר לקדש בו מי חטאת, מכ"מ לענין שאובין כל שאינו מחזיק מים לא מיקרי כלי לפסול ע"כ כשר בנקב שמוצא משקה, משא"כ לענין לטבול בתוך הכלי שאין הפסול רק מחמת שהמים שבתוכו שאובין ננהו כ"א מצד גזה"כ כמש"כ מרדכי דדומי' דמעין ובור בעינין שלא יהי' חוצץ בין הקרקע למים, וצריך להבין לפי"ז מאי יועיל אם יופחת הכלי ויתבטל מתורת כלי עכ"פ חציצה הויא, ונלענ"ד עפימש"כ תוס' שבת ס"פ המצניע דף צ"ה ע"ב ד"ה ומודה ר"ש וכו', דכל דבטל מתורת כלי נתבטל אגב קרקע והוי כארע' סמיכתא וכמו דהתם מחשבי' לזרעים הזרועים בכלי המנוקב כזה הויין כאלו נזרעו בקרקע כן ה"נ הוי כאלו המים נחים ע"ג הקרקע אמנם בעינין שינקב נקב גדול שנתבטל מתורת כלי אבל שיעורא דשפה"נ לא הוזכר כלל במשנה לענין להכשיר הכלי כ"א לענין עירוב מקוואו' כמ"ש הרא"ש באותו תשוב' [ובמוצא רמון דסגי הוא מראי' ים של שלמה אבל לשפה"נ לא מצאנו ראי' ולזה הביא הרא"ש ראי' ממשנה דרפ"ה דבל"ז ה"א דטבילה תוך הכלי מטעם שאובין הוא, וכיון דלענין שאובין מהני נקב כמחט בשוליו א"כ מותר לטבול בו אבל ממשנה דרפ"ה דמהני השקת המעין לטבול חוצה לו ולא לטבול בתוכו אלמא דבעינין דוקא שלא יהי' כלי חוצץ ובנקב כמוצא משקה עדן לא נתבטל מתורת כלי, כן כוונת הב"י לדעתי ולכן הטור דס"ל דמהני נקב כשפה"נ מן הצד גם לטבול בתוכו ולא ס"ל סברה הנ"ל גם נקב כ"ש בשוליו מהני וע"כ דלא כתב כאן להצריך כשפה"נ אלא לכתחלה וכמש"כ הש"ך. ואין לפסול כאן אפי' בדעיבד מטעם אחר דכיון דלא ניקב הכלי כדי לטהרו מטומאתו אף דלענין הכשר מקוה סגי בנקב הלזה, מכ"מ הלא הוויתו ע"י טהרה בעינין, וכן כתוב להדי' ברשב"א בתשובתו שהובא בב"י וז"ל ואם הכלי שאמרת נקוב בשוליו ממש שאינו יכול לקבל מים כ"ש, אם אינו מקבל טומאה ככלי אבנים או אדמה אעפ"י שנעשה כל המקוה ע"י הקילוח אותו הכלי אינו פוסל את המקוה עכ"ל, ובאמת שיש להקשות אש"ע סעיף מ"ם דעושה מקוה לכתחלה ע"י כלי שניקב בשוליו כ"ש וקשה הא עכ"פ לא הוי הוויתו ע"י טהרה וצ"ל או דמיירי שמביא ע"י כלי אבנים וגללים, או בכ"ח גיסטרא דהוצאתו מידי טומאה ע"י נקב כמוציא משקה, או שאין נשפכים להדי' להמקוה כ"א רחוק קצת ממנו אבל בנד"ד דטובלין בתוך הכלי והוא לא יצא עדיין מידי קבלת טומאה, אבל באמת גם כלי הזה אינו בר קבול טומאה דכלי שטף הבא במדה דהיינו דמחזיק מ"ם סאה בלח אינו מטלטל מלא וריקן ולא הוי דומיא דשק, אמנם על הרשב"א בתשובה זו ק"ל שכתב מתחלה להוכיח דהשקה מועלת אפי' לטבול בתוך הכלי וכתב עלה וים שעשה שלמה כלי היתה אלא שהיו המים שבתוכו מתערבין אל מי המעיין, ובירושלמי הקשו והלא כלי היתה ומתרץ שרגלי' נקובים כמוצא רמון ולא שהי' צריך כ"כ דכשפה"נ סגי אלא דהמעשה כן הי' וק"ל הא לשיטתי' בסעיף מ"ט לא מהני חיבור למעיין לענין הוויתו ע"י דבר שמקבל טומאה, והים דשלמה של נחושת היתה ומקבלת טומאה אף דלא מטלטל מלא וריקן, וא"כ הי' צריך הנקב לבטלו מתורת כלי ולא סגי בשפה"נ לחברו אל המעיין וצ"ע:

ועוד מצא מעלתו ריעותא אחריתי במקוה הלזו, שיש בנסרי' התחתוני' שהטובלי' עומדי' עליהם הרבה חטיטות שיש בהן בית קיבול מים, ונראה לחוש הראות שהיו בהם בעודנם תלושים ולא נעשו מחמת הרקבון והנה ע"ע לא הוסרו השליבות ואיני יודע אם הי' תיבה שלימה מוקפת דפנות בכל ד' רוחותי' או היתה פרוצה מצד הרביעי ולא הי' כלי כלל בתולש, ונ"מ גדולה לדינא לכאורה אם היתה כלי שלם בתלוש רק שנתבטל מתורת כלי ע"י שניקבה בשולי' אף דמקילינין בדיעבד להכשיר גם לטבול בתוכו ע"י נקב כ"ש למטה אבל עכ"פ בעי' שלא יקבל מים כ"ש ע"י הנקב וכיון שמקבלת מים באותן החפירות שנחטטו בו לא מהני הנקיבה להוציאה מידי תורת כלי, ויש לנו לחוש אפי בדעיבד על אותן שכבר טבלו בהן. אבל אי התיבה היתה פרוצה מצד אחד ולא הי' שם כלי מעולם על התיבה, אם גם שכ"א מאותן חטיטות היתה תורת כלי עלי', והמים שנגררין עליה המה שאובין ולענין טומאה נ"ל שכל הנסר שיש בו אותו חטט מקבל טומאה מטעם דהוי יד לכלי, אבל לענין שאובין לא נעשו שאובין כ"א מה שבתוך הגומא, ואף מה שעומד על גומת החטט למעלה, מכ"מ כיון שבשע' שנפתח הברזא נכשרו כולם ע"י השקה, וכשנסתם אף שעכשיו נעשו המים שבתוך ושכנגד הגומא שאובי' מכ"מ כיון דהשתא איכא מ"ס בלא הן, ומ"ס מים כשירים לא יפסלו בכל שאובין שבעולם אבל אי היתה התיבה שלימה וגם אחר שניקב מקבלת מים כ"ש באותן הגומות א"כ כל המים שבתוכו המה שאובין ואף שנתכשרו בעת היתה הברזא פתוחה מכ"מ הדרו ונפסלו לאחר סתימת הברזא אבל אם היתה פרוצה מצד הרביעי אף שכל גומא וגומא הי' כלי, ודינו כאביק שבמרחץ בפ"ו דהמים שבתוכו ושנגרו על גביהן היו שאובין והי' ג' לוגין מים שאובין טרם מלאת לה מ"ס מים כשירים מכ"מ נתכשרו כולם בפתיחת הברזא ובסתימתה לא מפסלא דאז יש כאן בלתיהן מ"ס כשירים, גם אין לדמות לטובלת ע"ג כלים דאיכא גזירת מרחצאות בסי' קצ"ח, דאפשר לדמות לדינו של הרא"ש שהובא שם בסילונות הקבועים בארץ תחת המקוה יע' שם בטו"ז ובס"ט, ועוד דמקוה הלזה בלא"ה פסולה מכאן ולהבא וחלילה לנו להורות היתר בה. וד' הטוב יכפר על העושה זאת בלי שאלה לא' מחכמי הזמן ועכשיו אין אנו דנין רק אם לא נצרך לכל הנשים שטבלו בה להפרישן מבעליהן ולהצריכן להטבילן מחדש ובהדי' איתא שם בש"ע דאם עברה וטבלה על אלו עלתה לה הטבילה אבל אם היתה תיבה שלימה קשה להתיר אמנם מצאתי בע"ה תרופה גם למכה הלזו שלא לטמאות אותן שנטבלו שם אף אי היתה התיבה שלימה מוקפת דפנות מכל צדדי' מטעם שאותן גומות לא נעשו בכוונה לקבל ואף דכל הכלים יורדין לידי טומאתן ע"י מחשב' גרידא ואף אי לא נעשו בידי אדם לקבל מ"מ מהני מחשבה דניחא ליה שיקבל, וכאן אי לאו דדיני מקוה והכשירו תלין בי' וודאי הי' ניחא להבעלים אותן הגומות שיתקבצו בו הצרורות ויזדככו המים דהא חזינין דלפעמי' חוטטים בצינורת כדי לקבל צרורות, וכיון דאנן סהדי דניחא לי' ממילא יפסול המקוה, ולא ניחא סברת תו' בחת"ס לומר כיון דהמקוה יופסל עי"כ ממילא לא ניחא ליה דאם כדבריו בחנם פלפלו גדולי הראשונים בהג' מרדכי בקידושין ובהמרי"ק אם ע"י הרקבון נחטטו גומות בצינור המקלח מים למקוה, אלא וודאי כמ"ש דמחשבינין ליה לאומדנא דמוכת דניחא להבעלים וממילא נעשה כלי ע"י מחשבתו דניחא ליה ותפסול המקוה, אבל נלענ"ד דהיינו דוקא אם הי ידוע לבעלים שיש בהן חטטות שמקבלת הצרורות, אבל כיון דעד עתה לא הי' להם ידיעה אף דאנן סהדי דאלו ידעו היו ניחא להו זה לא מהני לפי"מ דקיי"ל יאוש שלא מדעת לא הוי יאוש ועי' בבב"מ דף ס"ב דמקשה הגמ' לרבא דסובר יאוש של"מ הוי יאוש מהא דשמח עליהן אחר שנגבו דאינן בכי יותן ומשני הגמ' דהתם מקרא דיותן דומי' דכי יתן דבשעת נתינה בעי' דעת, וכאן אפשר דלרבא הוי כלי דלא תלי' בטומאה והכשר אכן לדידן לא מהני השמחה דבתר הידיעה למשווי כלי למפרע והוא נ"ל ברור ונכון:

ובזה אמצא דעת להבין דעת קדושים דבר הר"ש שבהגה' מרדכי דקידושין שכ' דבעי' דוקא שהתחיל לחטוט שגילה דעתו דניחא ליה שיהי' בית קיבול והחי' יתלחלחו עד שיתרחק לקבל רביעית אבל אם לא חטט בה משהו אפי' ניחא לי' במה שנעשה ממילא נראה דלא חשיב כלי דלא עדיף מחש"ו דהעלו לגג דאינו בכי יותן אע"ג דניחא לי' להבעלים עד שיהפך עכ"ל, ועמד עליהם מ"ו בחת"ס דמגמ' דחולין שהביא מוכח להיפוך דדוקא חשו"ק דאין להם מחשבה לכן בעינין מעשה שיהפך אבל בגדול סגי דניחא לי' וגם מה שהצריך שהמים יתלחלחו וירחיבו חטיטתו עד שיקבל רביעית:

והנה על קושי' האחרונה נ"ל דס"ל דהא דבעי' בחרס דהחטיט' יהי' מקבלת רביעי' ובעץ לא בעי השיעור משום דבעץ המים יתלחלחו וירחיבו החטיטה ויהי' עתיד לקבל רביעית ובחרס לא עתיד להתרחב, וכן כתוב בטו"ז סקמ"ד, והנה השאלה היתה שם אם נחוש בצינור דלמא ע"י רקבון נעשו חטיטות, וע"ז כת' הר"ש דאף אי נעשו ממילא לא נעשה כלי עי"כ כיון דנעשה מחילה ולא הוי ידע לא אמרי' אלו הוי ידע הי' שמח, וכת' אע"ג דלזה לא בעי' בצינור של עץ רביעית שממילא יתרחב אף שלא ודע אז כשיתרחב, ותירץ דשאני התם דהתחיל לחטוט וגילה את דעתו דניחא ליה שיתרחב, משא"כ כאן דלא הי' גילוי דעת אף דאנן סהדי אלו הוי ידע הי' ניחא לי' ומביא ראיה מחשו"ק שהעלו לגג פירות של בעה"ב [וס"ל דלא כתוס' שהובא ברשב"א בחידושיו לחולי' דבעינין דוקא שמחת הבעלים ולדבריהם ע"כ מיירי דהפירות הם של החשו"ק] וירד עליהן הטל אף ששמחו בטל המעלימן לגג ל"מ אם לא היפכו כיון שאין להם מחשב' אף דאם הי' ידוע להבעלים דפירותיהן הועלו לגג היו ג"כ שמחין ברדת הטל עליהן רק כיון שלא ידעו מאומה שהמה על הגג ולית כאן אלא שמחת שהעלום והמה אין אין להם מחשבה אלמא דלא חיישי' לשמחת הבעלים כיון דלא ידעו והוי כיאוש שלא מדעת והדבר ברור לדעתי:

וכ"ז לא מהני אלא על אותן שטבלו בהן בעת לא נודע מהחטיטות והגותות, אבל מכאן ולהלן פסולה המקו' עד שיתוקן כראוי או ע"י בנין אבנים כמש"כ מעלתו או אם ירצו לתקנו ע"י הנסרים ישופן היטב ולא יהיו ראוי לקבלת שום מים וירחיבו הנקב שבשולי' שיהי' כמוצא רמון שהוא כמו ראש קטן בעת הוולדו וגם יחובר ע"י בנין אבנים וצרורות וסיד לקרקע, והברזא העשוי' לערב המקוואות יהי' נקיבתו כשפה"נ ויתוקן מתחלה לשמש את הקרקע ובזה יהי' מתוקן לטהרה וד' יטהר לבנו לעבדו באמת ובלב תמים, ואל יצל מפינו דבר אמת:

והנני מוכן עוד לשרת בקדש או"נ יואל אונגר מרעכניטץ

תוכן העניינים

תשובת ריבא (אונגר) חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה