תשובת ריבא (אונגר) חלק א· רבי יואל אונגר
תשובה סב
אלקים יענה את שלום אהובי י"נ הרב מו"ה משה הערצפעלד האבדק"ק סילאש יע"א יצו ד' עליו את ברכתו, וירפאהו ממחלתו, כל נגע וכל מחלה לא יקרב עוד באהלו:
ע"ד שאלתו הא דמטהרין מקוה ברבי' ובהמשכה, וגם לקצת הפוסקים בעי שתומשך ע"ג קרקע אי מהני כשנמשך ג"ט ע"ג קרקע ומשם לצינור שאין לו לבזבזים או בעינין שהמשכה לתוך המקוה בלי הפסק בנתיים צריך להיות מע"ג קרקע, לא ידעתי מקום ספיקתו וכי אתר שנתכשרו ע"י המשכה יופסלו מבלי שבאו עוד לכלי אח"כ ומשכ' שמתוס' דתמורה סוף דבריהם משמע כך לא ידעתי כוונתו, ואדרב' קצת משמע להיפוך מדבריה' שכת' דמתני' דאימתו שנתערבו בחצר בא למעט היכי שהצנור שחקקו ולבסוף קבעו יורד להדיא למקוה בלי המשכה, אלמא דצינור שקבעו מחחלה ולבסוף חקקו אף שנופל ממנו למקוה כשר, ולדעתי אין כאן מקום להסתפק בזה, אבל מה שיש לדון בזה הוא עפי"מ שנסתפק הרא"ש בסוף ע"ז אי אזלי' בתר המעמיד, א"כ אם החרץ מנוסר ביתידות של ברזל שלא נעשו מתחלה לשמש את המחובר לקרקע ויש ספק אי מקבל טומאה אף שאין לו לבזבזים והוי הוויתו ע"י דבר המקבל טומאה ובעינין שלא יפלו המים מתוך החריץ הלזה להדיא לתוך המקוה וכן אם מנוסר ביתידות של עץ שא"א לתוחבן עד שינקבו מתחלה במקבה שקורין "בארער" ונעשה בתוכן נקבים שסופן למלאות שכ' בתשו' להרמב"ן דהוא ספיקא דדינא אם מקבלין טומאה, וצריך לזהר בהן שלא יפלו מתוכו להדי' למקוה אבל אם הצינור קבוע בחריץ בקרקע שאף אם יסתלק הצינור ג"כ ובואו המים לתוך העוקה של המקוה אין כאן חשש:
וע"ד אשר שאל אם הנקב שעשאן בצינור המקלח המי' לתוך המקוה נסתם ע"י שנקרשו המים ע"י הקרח אם בטל הנקב כמו שממעט בנקב כשפה"נ, לא הבינותי את שאלתו, וכי הצנור שמביא מים לתוך מקוה שלו יש לו ד' לבזבזים או חטטו בו גומא לקבל צרורות וגם אין מקום לספק דהא אפי' אם בכיון סתם את הנקב כדי לעשותו כלי בסיד או בגפסים לא חשיב סתימה כיון שאין מתקיים כ"כ כמו סתימת סיד וגפסיס המעורבין כמ"ש סי' ר"א סעיף מ"ם: