אור ברסלב

תשובת ריבא (אונגר) חלק א· רבי יואל אונגר

תשובה סא

תשובה ס

להנ"ל.

מה שהקשת בפ"ז דמקוואות לר"י דס"ל גוד אחית אם רגלו דראשון במים דטהור, ואמאי הא בעינין הווייתו ע"י טהרה וכתבת דאולי לא הכשיר אלא אם לא הועלה רגלו לאחר טבילתו, אבל אם כבר הוציא לא אבל מסתימת הלשון לא משמע כן, רק בתוספתא הוזכר לשון "עודהו" רגלו במים ע"כ דיבורך, בזה לא עיינת כהוגן דבכל הסוגי' דחגיגה איתא עודנו רגלו במים, גם בהדי' כ' התוספת' גבי סגוס דלדעת הטור עדיף מרגל דעקר ממנו וזבו מתוכה ג' לוגין דפסולין, הובא בב"י ס"ס ר"א גם בר"ש פ"ב משנה וי"ו, גם שם כ' הר"ש בסוף דבריו דרגלו נוגעות במים בשלא עקר מיירי, אבל לא מטעמא דידך משום דהווייתו ע"י דבר שמקבל טומאה, כ"א מטע' דכיון שנעקרו נעשו תלושין ופסולין משום שאובין והנה הטו"ז ס"ק מ"ז כ' דאף רבנן דר"י מודים לענין שאובה דרבנן דאמרי' גוד אחית וכתב שיש ראיה ברורה לזה מדקאמרי רבנן דלא עלתה טבילה לשני אבל המקוה עצמה לית בה פיסול ואמאי לא נימא דהמים שעליו נעשו שאובין והא אפשר דנפלו ג' לוגין ממנו עכ"ד ולכאורה דבריו תמוהים דאף דאפשר דנפלו ג' לוגין הא ספק מים שאובין טהורים, אמנם יש לומר דס"ל כסברת מהרימ"ט חי"ד סי' י"ט דבספק מים שאובין בעי' חזקת כשרות דמים ולכן אי המקוה היתה חסירה ועכשיו היא מליאה וספק אי נתמלאה במים שאובין דאיכא נגד ח"ז כשרות דמקוה חזקה שהיתה חסירה, וא"כ קושייתו אם ראינו אחר טבילתו שהיא מליאה ולא ידעי' אי נתמלא ממה שנטף ממנו או ממי גשמים, וא"כ נאמר כיון דידעי' שהיתה חסירה בעת עלייתו ג' לוגין ועכשיו היא מליאה נוקמי המקוה אחזקת חסירה, אבל מכ"מ דבריו תמוהי' שדינו מבואר להדי' בתוספתא והובא בר"ש פ"ז דמקוואות וז"ל כיצד הוא עושה עודהו רגלו במים, אחד ממלא בכתף ונותן לתוכו, אלמא אף דוודאי מים שאובין נתנו לתוכה לא פסולה מטעם דגוד אחית והו"ל כמקוה שלימ' דלא נפסל במים שאובין וטעמא דבשאובין דרבנן מודים רבנן דאמרי' גוד אחית ולפי סברתך דמים שעליו נפסלו דהוויותן ע"י דבר המקבל טומא' והמה פסולים מדאורי' ובדאורייתא ל"א גוד אחית ואיך ישלימו שיעור המקוה אמנם זה ל"ק דהא דהווייתו ע"י טומאה דאורית' הוא אם נעשה כל המקוה או רובה ממנו [והא דפוסלת בג' לוגין כמו שמוכח ממש"כ הטור גבי צינור דאם אין המים ראויין לבוא למקוה זולתה דפוסלת וודאי לא הוי אלא מדרבנן] אבל אם רוב המקוה נתהווה ע"י טהרה נ"ל דגם המיעוט שנתהווה בטומא' מצטרפת, ולא תימא דאע"ג דאינה פוסלת מה"ת מכ"מ לא מעלה כמו מי פירות דנ"ל דגם במי פי' הא דאינה מעלה אם רוב מהמים כשירים ג"כ אלא מדרבנן דמה"ת נתבטלו ברוב ונתהפכו למים הכשירים וכן משמע מתוס' ס"פ הערל שכ' במ"פ דמה"ת קמא קמא בטיל, וכמו דאמרי' למ"ד כולו שאוב מה"ת אבל אם כ"א סאים אינם שאובים כשירה ומצטרפים השאובין, כן נמי אם י"ט סאין נתהווה מדבר המקבל טומאה, כן נראה מסברה וליתר שאת אביא ראי' ברורה לזה ממה דפריך בב"ב דף ס"ו והא קיי"ל דשאיבה דרבנן והא כתב הר"ש בפ"ב דנשאבו בכלים המקבלים טומאה לכ"ע דאוריי' כיון דנתהוו' ע"י דבר המקבל טומאה, והא הצינור מקבל טומאה מה"ת, אלא וודאי כיון דברייתא דצינור סתמא קתני אפי' אי הי' המים שבמקוה יותר מכ' סאין כמ"ש הרא"ש בהלכות מקוואות סי' א' ובזה אפי' נתהווה הי"ט סאין ממק"ט כשירים מה"ת ומטעם ביטול ברוב דקיי"ל דנתהפך האסור למותר, ובענין זה מאוד נתקשיתי על מה דנסתבך הראב"ד הובא בש"ך ס"ק י"ד בסתירה הנפלאה דממשנ' מעדות ר"צ על הזוחלין שרבו על הנוטפין שהן כשירין משמע דבעי' רבי' אבל מע"מ לא מתכשרי וממה שא' שמואל שמא ירבו הנוטפין על הזוחלין משמע דלא מפסלי עד שירבו הנוטפין ולגודל התחי' דחק הראב"ד דמה דאמר שמא ירבו לרווחא דמלתא אמר, ולדידי לק"מ דמתני' מיירי שלא היו הזוחלין לחודיי' כדי לטבול בהן דאף דלמאן דסובר דבמעיין אפי' לאדם לא בעי' מ"ס מכ"מ כדי לכסות כל גופו בעינין, ולא יוכלו להצטרף הנוטפין אלא מטעם שנתבטלו ברוב ונתהפכו לרוב הנזחלין ולכן לא מתכשרי במע"מ, וכ"כ הר"ש להדיא במתני' דמיירי דלא הי' כדי טבילה בזוחלין אבל שמואל דפוסל לטבול בפרת אף דוודאי איכא כדי טבילה בזוחלין לחודייהו משום דחיישי דלמא רבו הנוטפין ונתבטלו הזוחלין ונתהפכו להיות כרוב הנוטפין וצל"ע:

אבל עיקר סברתך אין נוח לי דלדעתי נתהווה ע"י מק"ט לא הוי אלא במקום דבלי הווי' זו לא הי' כאן מקוה לטבול, אבל בזה אדרבא מקדם הי' כאן מקוה כשירה וע"י שהעלה מקצת מגופו הוי נפסל המקוה אם לא נימא גוד אחית, אבל ע"י שאומרי' ג"א עדיין המקוה לא יצאה מהכשירה, אבל מה שיש לדון לקוצר השגתי מה דאומרי' בחגיגה דף י"ט דאי אי"ל לר"י גוד אסיק ג"כ מותר להטביל מחטין וצינורות על ראשו של ראשון, בזה קשה הא המים שעל ראשו נתהווה ע"י אדם ואין הווייתו ע"י טהרה, אף אי נחשב שכל המים שבמקו' כאלו הם למעלה הא לא הועלה למעלה אלא ע"י האדם ואפשר לדעת הרא"ש שבש"ע סעיף מ"ט שאם ממשיך ממקוה שיש בו מ"ס אף ע"י דבר המק"ט כשר דסובר דהשקה מהני גם להווייתו ע"י מק"ט ניחא, אף שהכא גם המקוה נתחסרה ולא הושק אלא למקוה חסירה, מכ"מ כיון דכשר לטבול במקוה החסירה לר"י דאי"ל גוד אחית שוב מהני ההשקה למים שעל ראשו ג"כ:

ונתיישב לי עי"ז מה דק"ל דמרש"י דגרס בחולין דף ק"ז גבי אוריתא דדלאי אי מילף לייפי מטביל ביה ידיו דדי בחיבור זה לענין ידים דהוא מדרבנן והנה דעת רש"י שם דף ק"ו ע"א גבי חמי טברי' דלטבילת ידים בעי' מ"ס כדעת הרמב"ם ולא כהראב"ד דמכשיר ברבעית, וקשה הא בצינור לית ביה מ' סאה, וע"כ דס"ל דידים דרבנן מודו רבנן דאמרי' בי' גוד אסיק וכמו שכ' הטו"ז והוכחתי מתוספתא דבדרבנן אמרי' גוד אתית יש להוכיח ג"כ מרש"י דאמרי' בדרבנן אפי' גוד אסיק וא"כ אם יטבול מחטין וצינורות ע"ג ראשו של ראשון גם לרבנן הו"ל להכשיר דהא מה"ת לא בעינין מ"ס לכלי דברביעית סגי אלא דרבנן בטלהו לרביעית דמקוה בנזיר דף ל"ח והא בדרבנן אמרי' גוד אסיק אפי' לרבנן אבל לפי מה שכתבתי ניחא דהמים שעל ראשו נתהוו' ע"י דבר המק"ט ולא מתכשרי אף אי אמרי' גוד אסיק אלא ע"י שהושקו למים התחתונים אף דהמים התחתונים חסירי' מכ"מ כיון דכשירי' ע"י גוד אחית הוי השקתן למקוה שכשיר' וכ"ז לר"י דאי"ל גוד אח' א"כ י"ל ג"כ גוד אסי' אבל לרבנן כיון דהמקוה נתחסר' ונפסלה אינה יכולה להכשי' את המי' שעל ראשו ונשארו בפסולן שנתהו' ע"י מק"ט:

אמנם לשי' הרשב"א המה יש חולקין שבסעי' מ"ט דלא מהני השקה לפיסול ע"י דבר המק"ט קשה, ובלו"ז קשה לי לדעת הרשב"א הלזו וכי נאמר שמה דמהני השקה לשאובין הוא דוקא אם נשאבו בכלי גללים אבל אם נשאבו בכלים המקבלי טומאה דפסולין משום שנתהוו ע"י דבר המק"ט לא מהני השקה גם יש לעיין לשיטת הר"י שבתוס' גיטין פ"ב דף ט"ז דלענין השקה לא הוי טופח חיבר גם לר"י א"כ הק"ל למה יתכשרו המים שעל גבי ראשו הא שם לא נתהווה המקוה רק על ידי אדם שהעלהו:

תוכן העניינים

תשובת ריבא (אונגר) חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה