אור ברסלב

תשובת ריבא (אונגר) חלק א· רבי יואל אונגר

תשובה ס

תשובה נט

להנ"ל.

ע"ד שאלתך אם רשאי למלאות כלים בתים ולהניחן בעת הקור בחצר שיקרשו ויעשו קרח למלאות מהן מקוה שהיא ריקנית:

הנה בתוספתא פ"ב דטהרות והובא בר"ש שם פ"ג מים טמאים שהגלידו ואין בהם משקה טופח טהורין נימוחו חזרו לטומאתן הישנה, מקוה שאוב שהגלידו טהור משום מים שאובין נימוחו כשר להקוות עליו ע"כ, ופירש הסמ"ג דכשירה לטבול בו, ולענ"ד נ' הפירוש עפי"מ דקיי"ל דמקוה שיש בו מ"ם סאה מים כשירין יכול להוסיף עליהן מים שאובים כל כמה דבעי, ואפי' לשיטת הראב"ד דנתן סאה ונטל סאה גם במים שאובין לא מתכשר אלא עד רובא היינו דוקא כיון דנטל ממנו, אבל כ"ז שמ' סאה נקווין בתוכו לא מפסיל אפי' ממלא בכתף כל היום, רק דהרא"ה בבדה"ב ראש בית זין מחמיר אם מימיו מרודדין, ולכן קמ"ל התוספ' דשקלים דביש בו ת' סאה יכול להקוות עליו ולא כהרא"ה, ומה דאי' בסיפא דתוספתא זו ואם אין בו מ"ם סאה ממשיכין לו אמת המים להשלימו למ' סאה כדי שיהי' כשר להקוות עליו ע"כ, נ"ל הפירוש הוא כך, דהא דקיי"ל דמם ס' לא נפסלו גם ברביית מי גשמים עליהם היינו דוקא אם המ' סאה כשירים היו מעצמותן אבל אם לא היו כ"א כ"א סאין והמשיך לתוכו מים שאובין לא מתכשר אלא אם הי' השאובין מועטין וכלישנא דראב"י תמורה דף י"ב ממלא בכתף י"ט סאה דאז נתכשרו ברביי' והמשכה אבל אם נותן שוב לתוכו עוד שאובין עד שירבו על מי הגשמים אז אמרי' דמצא מין את מינו וחוזר וניעור, וכדקיי"ל בכל מקום דל"א קמא קמא בטיל אלא עד רובא, ולכן ברייתא דתוספ' דבמקוה רחבה מיירי שמ"ם סאה מרודד' בו וצריכין להקוות עליהן דהיינו למלאו בכתף, צריך להמשיך לתוכו אמת המים להשלי' את המ' סאה כדי שיוכשר להקוות עליו:

וכתב עוד הסמ"ג דלדעת השאלתות דבכולו שאוב ע"י המשכה לא פוסל ולא מטבילין בו עד שיקוו עליהן מ"ם סאה אחרים לפי"ז יש לפרש התוספתא דהגליד ונימוח ג"כ דמכשיר רק להוסיף עליהן מ"ם סאה אחרים, יחושב הגליד ונימוח כמו שאובין שהמשיכו עכ"ל וכ' הד"מ דלפי"ז כיון דקיי"ל שלא כדברי השאלתות דבכולה שאובין ונמשכין לא מהני רביית מ"ם סאה אחרינ' א"כ ע"כ הפירוש כפירוש הראשון של הסמ"ג דכשר לטבול בו כמות שהוא, ולזה הסכימו כל האחרוני' ואין מפקפק בדבר, וצריך לתת תבלין למה אי לא נימא כדעת השאלתות אי אפשר לפרש כך דברי התוספתא, ונראה דהוא נגד הסברא דמקוה שאסור לטבול בו מטעם שאיבה שלא יהי' בכלל הגזירה לפסול בג' לוגין מי חלק את מימיו לחצאין שהמה לא נטהרו משאיבתן לכן אינן כשירים בפני עצמן, ולפסול לאחרי יוחלש כחן בשלמא לדעת השאלתות מצאנו כן בנמשכו כולן, וטעמא דלאחר שכבר נפסלו לא יחזרו להכשירן לגמרי אף אי יומשכו ולא יפסלו עוד אחרים אבל הם ג"כ לא יצטרפו לכשירים, ומצאנו סבר' כיו"ב בס' תמים דעים והובא בפמ"ג סי' צ"ט בתערובת לח בלח למאן דסובר דלא אמרי' חענ"נ בלח וא"צ שיתוסף עליהן לבטל את כל התערובות מכ"מ בעי' שיתוסף עליהן כ"כ שיהי' בהיתר הבא באחרונה לבד כדי לבטל את כל האיסור, ואין היתר הבא בתחילה מצטרף לביטולו שאינו בדין אחרי שכבר נאסר שיצטרף להיתר, והה"נ אחרי שכבר נפסלו לא ישובו עוד לאיתנם הראשון להצטרף להיתר, ולכן גם בהגליד ונימוח אף דאם לא באו לתוך הכלי עד שהגלידו לא יופסלו מטעם שאיבה כדאי' במתני' הכפור והגליד ומתני' גם בשהובאו בכלים מיירי כמ"ש הראב"ד, אבל אחרי שנפסלו בעודנם חתים בביאתן לכלי אף דחזרו להכשירן מכ"מ אינן בדין להצטרף להיתר, אבל אנן דלא ס"ל כהשאלתות אין לנו להמציא מדעתינו לחלוק הדין לחצאין, ובאמת סברת התמים דעים שהבאתי ג"כ אין מי שיסמכנו ומכל לשונות הפוסקים שהובאו שם לא משמע כן, ובזה נדחין דברי הפרישה ש"כ במחצה כשירין ומחצה שאובין שהומשכו דרק פסולין לטבול בו ולא פוסלין ג"כ ואם יקוו לתוכו כ' סאין מי גשמים אחרים יוכשרו, ולפי האמור סברה זו נדחית מכל בעלי המחברים דאין לחלק לחצאין ובכ"ז שאינו כשירים לטבול בהם יפסלו ג"כ אחרים, וכן דחאן הטו"ז בסקנ"ה:

והנה תוס' ס"פ הערל הניחו בתימא למאי דבעי למימר בתי' קמא דלא נשקול רובא דלר"י בדרבנן אף בכ"מ לא בעי' ריבוי, מהא דתנן במתני' במי גשמים ומי' שאובין שנתערבו דמחצה על מחצה פסול, ונלענ"ד דהנה בביטול יבש ביבש פליג הרא"ש על הרשב"א דאוסר לאכלו בפ"א ולדעת קצת אסור אפי' בזא"ז לאדם א' דכיון שנתבטל האיסור נהפך להיות היתר ומותר לאדם א' וגם בב"א, אמנם במחצה ע"מ למאי דס"ד בדרבנן דשרי ג"כ לר"י ע"כ אין לומר דכוונתו להתירו לאדם א' ובב"א דוודאי לא נהפך האיסור להיתר, רק כוונתו דמותר לאכלן בזא"ז או לב' ב"א ובאמת כן מבואר באו"ז שמביא הב"י בשמו סי' ק"ט דבדרבנן חד בחד מותר לב' ב"א ואף דאנן לא קיי"ל כן כמ"ש הש"ך ופר"ח בסי' ק"י דתערובות חד בחד כוודאי איסור חשבי' לי' ולא כספק להקל באי' דרבנן, היינו לפי"מ דקיי"ל כתי' בתרא בהערל דרק במקום שאני אומר לא בעי' רביי', אבל לתירוץ הא' דשם היינו מתירין לאכלן ב' ב"א דלא חשבי' לתערוב' חד בחד כ"א לספק, והא דמקשינין עלה מנתן סאה ונטל סאה אף דשם בעי' כל המ' סאה להצטרף, היינו משום דאמרי' קמא קמא בטיל עד דאיכא רוב מן האיסור להפך ההיתר איליו, ולדידן דגם מחצה על מחצה חשיב כוודאי אף אי נתוסף האיסור עד מחצה ג"כ חוזר וניעור [ועי' כו"פ בסי' צ"ט שדבריו נגד סוגי' זו דהכא מוכח דעכ"פ בדאוריי' אי נתוסף עד מחצה לכ"ע חוזר וניעור] ולא קשה תו קושי' התוס' ממי גשמי' דמע"מ פסול דהיינו אומרים כשיטת הפרישה דהכוונה שאין מצטרף למ"ם סאה דאלו כ' סאין שאובין לא נהפכו למי גשמים כיון דליכא רוב להפכו, ואף דכבר דחינו לדברי הפרישה הייני לפי"מ דקיי"ל כתירוץ בתרא דשם דבדרבנן ג"כ בעי' רביי' דבמע"מ משווי לי' לכולו כוודאי א"כ הה"נ הוי כאלו כולן שאובין ולא נכשרו ע"י ההמשכה:

הדרן למאי דאתינין דלכן כ' הד"מ דלדידן אין לחוש לפירש זה של הסמ"ג דלא סבירא לן לחלק ששאובין שאינן כשירים לטבול בהן שלא יפסלו ועוד דא"כ הי"ל לתנא דמתני' לחשב גם את זה דהגליד ונימוח בין הנך דלא פוסלין ולא מעלין, ואין לומר דתנא ושייר, דמאי שייר דהאי שייר משא"כ לשי' השאלתות דשייר ג"כ שאובין שהמשיכו, ועי' רמב"ן בחידושו לב"ב דס"ו ש"כ מסבר' דצינור שקבעו ולבסוף חקקו שכשם שאינו פוסל כך משלים למקוה, וגם עושה מקוה שלם דרך צינור זה, והי"ל להכריח ממשנה זו דאל"כ למה לא קאחשיב לי' בין לא פוסלין ולא מעלין, ובס' בעל הנפש הקשה כן אהשלתות וכ' דבהמשכה לא קאמיירי יעיי"ש, ולי הי' אפשר לתרץ דבמתניתן לא קאחשיב אלא הנך דגם כי נפלו למקוה שיש בהן רוב מן הכשירים ג"כ אינן משלימין השיעור משא"כ שאובין שנמשכו שאף אי היו בתחלה בעינין מ"ם סאים שליתי' מן הכשירים ולא מהני כשנקוה עליהן כ"א סאין מי גשמים אבל לבסוף כשהיו מתחלה כ"א סאה כשירים משלימים ג"כ לכן לא קאחשיב להן, ולכן גם לדעת הסמ"ג בשיטת השאלתות בשאובין שהגלידו ונימוחו דאין מצטרפין, הוא דוקא אם המקוה נעשה מתחלה על ידיהן משא"כ אי היו כ"א סאין מי גשמים בהמקוה ונתן הגליד בתוכן דמשלימים דלא גרעו משאובין שהמשיכו ולכן לא חשיב להו במשנה, כן נ"ל:

אבל בעיקר מה שהחליט הד"מ דלא קיי"ל כשי' השאלתות, לא ידעתי אנה מצא מקום להקל נגד השאלתות, ואני מצאתי לבעל ה"ג שכתבו ג"כ כלשון השאלתות וכיון דהגאונים בה"ג והשאלתות מסכימים יחד וכל דבריהם דברי קבלה מאן חשוב ומאן ספון לדחות דבריהם, ולא עוד אלא שמצאנו כמה מהראשוני' שסמכו עליהן שהראב"ד בס' בע"הנ החזיק בכל כחו דברי השאלתות ושבחי' לדר' אחא בזה וכ' עליו שדברי' מדוקדקים בכל מקום, ומפרש סוגי' הגמ' דלא לסתרו את דינו, וגם הר"ש נלענ"ד דסובר כוותייהו דהגאוני' דהוא מפרש משנה זין דפ"ב דפלוגתת ר"א ור"י בשאובין שהומשכו כולו דר"א סובר כראב"י דבעי' רביי' גבי המשכה, וכ' וז"ל דאם אינה עונת גשמים למה ישבר, אם לעשות מקוה מאותן מים, קסבר ר"א דמקוה שכולו או רובו שאובין שהומשכו פסול עכ"ל, דקדק מאד בלשונו דשבירתו לא יהי' לו להועיל, דלא יצטרפו אותן השאובין למקוה שדעתו לעשות, ולא כ' בפשיטות דלכן לא ישבור דיפסלו את המקוה גם כשירדו עליהם מי גשמים ויצטרך לנקות המקוה ולערות אותן קודם שיבואו הכשירים לתוכן אע"כ דסובר כהשאלתות דגם פסול לא יפסולו, אמנם ק"ל לפי"ז ממש"כ הר"ש רפ"ה אקושייתו אמשנה דשוקת ואתוספתא דתלמי דלמה לא יוכשרו ע"י חיבורם למעין וכ' משום גזירה דלפעמים קובעין אותו במקום מוצא המים ואין בהם כשפה"נ, [עי' ס"ט סי' קצ"ח פירוש לגזי' זו] וכ' אח"ך דאי לאו מתני' דהעבירו ע"ג שפה כל שהוא כשר הי' יכול להעמיד בכה"ג דוקא פסלינין עכ"ל ר"ל דהי' מתרץ דמיירי באמת שנקבע הכלי במקום מוצא המים שאין מחובר בשפה"נ, אבל א"כ הי' קשה למה בהעבירו ע"ג שפה כשר חוצה לה וע"כ משום חיבורו למעין ובשיש בחיבור' כשפה"נ לכן צריך לחדש את הגזירה הנזכרת, וקשה לימא לעולם דבשאין בחיבור' למעין כשפה"נ והא דכשר בהעבירו ע"ג שפה חוצה לה ה"ט כיון שהמים שנפסלו ע"י עברם ע"ג השוקת ונעשין שאובין הוכשרו ע"י המשכתן חוצה לה, ואף דאין רובן כשירין מכ"מ לא יפסלו רק לא יצטרפו, וכיון דהא דתכשרי' חוצה לה היינו לכלים דלא בעי' להו מ"ם סאה כמ"ש הר"ש בקושייתו, ומי המעיין שעברו ע"ג שפה לחודייהו די בהן להטביל המחטין והשאובין לא פסלו אותן כיון שהומשכו, ונ"ל דעיקר קושי' הר"ש היתה דלשון חוצה לה משמע אף על שפת הכלי שלא נמשכו עוד על הקרקע מיד בשהגיעו על שפת הכלי כשר להטביל בהן מחטין וצנורת וא"כ ע"כ דהוא מטעם דחיבורם למעין גורם כשרותן וזה מדוקדק מאד בדברי הר"ש ש"כ אהנ"ל דא"א לאוקמי בכה"ג דאין מחובר כשפה"נ דהא מכשרינין על שפת השוקת ופסלינין בתוך השוקת לכן צ"ל מטעם גזירה עכ"ל, וזה ראי' למה שכתבתי מתחלה דהר"ש סובר כשיטת השאלתות ולכן לא כ' דא"א לומר כן רק מטעם דמיד מכשי' על שפת השיקת, אבל מה דכשר אחרי עברו מהשוקת ולהלאה לא הי' מוכח מידי ועיין, והנה הר"ש סובר אליבא דדינא דהותשכו כולה כשירה אף לטבול בו, והיינו דפוסק כר' יהושע נגד ר"א, ומכ"מ ס"ל אליבא דר"א דסובר כראב"י דכולה בהמשכה פסול לטבול בהם מכ"מ ס"ל דאינו פוסל, ור"ד דאמר המשיכו' כולה כשירה אליבא דכ"ע לכל חד כדאית לי' לר"י לטבול בה ולר"א לשלא לפסול, והכי ניחא לי' דלא לשווי' פלוגתא רחוקה בין ר"א ור"י, לומר מה דמכשיר ר"י לגמרי, יהי' לר"א כאלו לא נמשכו כלל ויפסלו ב"ג לוגין, וא"כ גם מדברי הריף למאן דמפרש למלתי' דמכשיר בכולה שאובה אפשר לומר דסובר כהרש"י ובפירוש דברי ראב"י כפירוש השאלתות דאי ליכא רביי' לא פוסל ולא מעלה, אמנם הרמב"ם סוף פ"ד לפי"מ שפירש הכ"מ דבריו דהיו מקלחין מיירי בלי המשכה כלל, אבל מה שכתב ברישא אימתי בזמן שמתערבים דהוא לאפוקי היכי דלא נפלו רוב כשירים ברישא והי' במקוה פחות מ"ך סאה ומשהו נפסל בג' לוגין שאובים אף שנמשכו עכ"ל, וע"כ דחולק אשי' השאלתות, וקשה א"כ למה לא השיגו בעל דבבא שלו הראב"ד ז"ל דסובר כהשאלתות, ולמה לא נימא בפירושו ג"כ דאם נתערבו מקדם אף דאין הכשירים ניכרים ועומדים בפני עצמן כיון דגם השאובין לא ירדו בפני עצמן לכן כשירים ומצטרפים להשלים השיעור, אבל אם לא נתערבו כיון דלא היו במקוה עדיין כ' סאה ומשהו כי נפל שאובין שהומשכו לתוכו לא משלימין אמנם ג"כ אינם פוסלין, וראי' לדברי דהרמב"ם בפירוש המשנה כ' על חכמי המערב דמכשירי' כולה בהמשכה דנעלם מהם מתני' דמים שאובין ימי גשמים שנתערבו בחצר דלא מתכשר בלא רוב מי גשמי' עד כאן דבריו והובאו ג"כ בכ"מ שם והא התם תנינין מע"מ פסול ולשי' הפו"ד לא פוסל ולא מעלה א"כ גם האימתי שנתערבו ג"כ לענין דלא משלימים השיעור מיירי, ואם גם מסתימת רוב הפוסקים נראה דלא שמיע' להו דברי הגאוני' השאלתות וה"ג, על כן לא ננקוט בידינו קילתא דדהו, ואם יפלו ג' לוגין שאובים שהומשכ' לפחות מכ' סאה נחוש להחמיר דלמא מדסתמו הרבה מהראשונים חשו גם הם להחמיר, אמנם בנד"ז מאן ידחה דברי הגאונים הקדמונים:

תוכן העניינים

תשובת ריבא (אונגר) חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה