תשובת ריבא (אונגר) חלק א· רבי יואל אונגר
תשובה נט
להנ"ל. כתבת לי פעמים ושלש שאעיין בס' נוב"י שכ' שלא כדבריי ופניתי אתמול לכך ושאלתי את הספר ועיינתי בכל דבריו ולא מצאתי מנגד על דברי במה שכתבתי אני אלא במה שלא עלה עוד על רוחו להקל ולחלק במה שחלקתי אני דבנקב גדול כשפה"נ דבטל לגמרי שם כלי דל"ב שיקבע ג"כ בארץ אני חדשתי כן מהכרח המשנה דשידה תיבה וכו' ולדעת הב"י אליבא דהרמב"ם דאין הטעם משום חיבורו להים כ"א הכח הנקב שמטהרו ומקום הניחו לי ואין בידי העתק מתשובתי רק מה שעולה על זכרוני שחדשתי לדינא:
אמנם כל דברי הנוב"י אחר העיון הדק היטב אינן נוחין לי, ולפענ"ד שגה בשגיאות הרבה ואעביר על דבריו אחת אחת, הנה בדין סתימת הברזא אחר קביעתו כ' אחרי שבירר מגמ' דב"ב דבמקום שיש חשש דאוריי' תלוש ולבסוף חיברו הוי כתלוש כ' דלפי"ז דוקא במקוה החסר מכשרי' בקבעו ולבסוף חקקו אבל אם כולה ריקנית למ"ד דכולה שאובה דאוריי' לא מקילינן וכ' ואף לדברי הר"ש שהובא בר"ן דשאיבה ע"י כלי גללים דרבנן מ"מ כלי עץ אף שבא במדה מ"מ הרי טמאה טומאת מדרס ולכן לא מבעי' אי נאמר דגם קודם קביעת הברזא היתה כלי גמורה פשיטא דהוי כחקקו ולבסוף קבעו אלא דאף אי נאמר דכ"ז דחסרה הברזא לא היתה כלי כיון דעכשיו נעשה הכלי הפוסלת מדאוריי' מטעם דהווייתה ע"י דבר המקבל טומאת מדרס הוי לרבנן דדף כתלושה עכ"ד, ודבריו מפורכי' מכמה טעמים, א במה שס"ל דמים שבתוך הגיגית המקבלת טומאה פסולה מטעם שאין הווייתה ע"י טהרה אינו אמת דדוקא במילא בכתף ע"י כלים המקבלים טומאה שעיקר הבאת המים לכאן הי' ע"י כלים בזה כ' הר"ש אבל כאן שיש גומא וחפירה מקום מושב הכלי ואלי' תמשיכי' צינורת מי הגשמים וגם אי לא היה הכלי תוך התפירה ג"כ היתה כאן מקוה כשרה, א"כ אין עיקר הווייתה ע"י כלי הלזה, אמת שיש לעיין אם התפירה גדולה כל כך שכל המים הנמשכי' לה עם כל מה שנתוסף לה משאובי' שנזרעו בתוכה כולם היו מרודדים שלא היתה האשה יכולה להתכסות בה ורק הכלי הלזה שנחקקה אחר קביעותה הוא מצמצם המים שתעלה זרת למעלה מטבורה אי הוי עי"כ הווייתה ע"י דבר המקבל טומאה, וראיתי שתלי' בפלוגתת האחרוני' המובאים בש"ך ס"ק ק"מ ולכאורה קושי' הש"ך שם לק"מ דהתם בסעי' נ' התיר בשם הרא"ש מניעת הזחילה ע"י דבר המקבל טומאה משום דעכשיו בשעת הטבילה היא כשירה בלא"ה אף בלי הפקק ואין הפקק מועלת אלא שלא יפסול אח"כ משא"כ הכא אם תסיר מחיצת הכלי' מיד יחרדדו ויתפשטו המים ולא תוכל להביא כל גופה במים, אמנם יש להביא ראי' לדברי הש"ך ממתני' דסוף פ"ה גבי חרדלית של גשמים דקאמר ומודים שגודרין בכלים, ולהמחמירי' בסעי' נ' ע"כ צ"ל כמ"ש הרע"ב שם במשנה זו ועיין ב בת"ש דכלי הבאה במדה מקבל טומאת המדרס במחכ"ת זה אינו אלא ביחדו לישיבה אבל לא בסתם כלי כדקתני בת"כ הובא במס' חגיגה דיכול כפה סאה וישב עלי' יטמא מדרס וכו', ואי הוי ס"ל להרב הלזה שי' הפנ"י בשבת דף פ"ג על תוס' דיה נלמדנה וכו' דהא דקי"ל כל המטמא מדרס מטמא מת הוא ג"כ בלא יחדו למדרס רק כיון דחזי למדרס אם ירצה ליחדה לכך יקבל טומאת מגע א"כ תפול כל הך דינא דכ"ע הבאה במדה דאינו מקבל טומאה בבירא, דלא יהי' משכחת בשום אופן ובעל הפנ"י לשיטתו כיון דס"ל דכ"ע העשוי' לנחת תפי' אם ראוי' למדרס לא יקבל טומאת מגע אבל בעל ס' הלזה אם יסבור שי' התוס' דאם מטמא מדרס אף כלי העשוי' לנחת מטמא מדרס ויסבור ג"כ שי' הפנ"י דבלא יחדו ג"כ חזי למדרס מקרי א"כ לא יהי' משכחת כל הדין אלא אם לא יהי' בעובי' טפח דלא חזי למדרס ולא מקשה הגמ' דחגיגה מידי דוק ותשכח:
גם בעל הפנ"י יהי' כבודו במקומו מונח דאטעיתי' לשון הגמ' פ' אלו מומין דחזי למדרסות דמשמע דסגי' בראוי' אם גם לא יחדו ולא ראה מ"ש רש"י במקומו דכ' בהנך דחזין למדרסות כגון כסא וספסל דהמה כלים דמיוחדים לשכיבה:
אמנם באמת נראה שהי' בדעת בעל נוב"י שאף שאינו מקבל טומאה כ"ז שלא יחדו מ"מ מקרי הווייתו עי' דבר המקבל טומאה וכעין שכ' התוס' שבת דף מ"ט ע"ב דכל היכי דלענין טומאה הוי מנא ע"י יחוד הוי לענין שבת מנא אפי' בלא יחוד ואף דלענין סוכה דבעי ג"כ סיכוך ע"י דבר שאינו מק"ט ואפ"ה מותר לסכך במחלצת שאינו סתמא עשוי' לשכיבה כ"ז שלא יחדו לשכיבה כמו שמוכח סוכה דף י"ט ע"ב מ"מ הכא ס"ל לבעל ס' הלזה הכי ולבבי לא כן ידמה דא"כ האיך מתיר הרמב"ם להטביל בשידה תיבה ע"י נקב כשפה"נ ולא מטעם חיבור להמעין וכן מה שהוזכר ברא"ש וטור בגיגית של עץ הטמונה בחפירה ובבור ע"י נקב כשפה"נ הלא לא יצא הכלי מתורת קבלת טומאה עד שיהי' כמוצא רימון וא"כ קשה לדעת בל ס' הלזה הוי הווייתו ע"י דבר המק"ט ויהי' פסול לטבול בו מדאוריי' וגם לפי"מ שביארתי באות א' דזה לא הוי הווייתו בטומאה ולית בי' אלא משום שאובה וכיון דלענין הכשר מקוה סגי' בנקב כשפה"נ לא מקרי שאוב מ"מ קשה לפי"מ דקי"ל בסי' קצ"ח דלטבול ע"ג דבר המקבל טומאה אפי' ע"ג נסרים הראוי למדרס אסור מדרבנן משום גזירת מרחצאות א"כ הלא כ"ע הלזה ג"כ לא יצא ע"י נקיבתו מתורת קבלת טומאתו והאיך טובלין בו אלא וודאי דה"ט דמקבל טומאה ליכא כיון דמחזיק מ' סאה ורק משום שאובה בעי' לנקוב' ולכן סגי' בשפה"נ דמיקרי ביטול כלי לענין שאובה, ואי תקשה לפי"ז בכ"ח דלא הוקש לשק ואפי' גדול ביותר מקבל טומאה כדאי' שבת דף פ"ג דלא הוקש לשק א"כ למה מהני למ"ד ניקב בשולי' כ"ש הא אכתי לא נפיק מתורת קבלת טומאה וא"כ אי לטבול בתוכו הוי כטובל ע"ג דבר המקבל טומאה ואיכא גזירה מרחצאות ואי לעשות מקוה ע"י מתחלה ישיבה משום הווייתה ע"י דבר המקבל טומאה ולא יתכשר כ"א ביש כ"א סאה מים כשירים דאף דשאובי' לא מתכשרי ברביי' בלא המשכה מ"מ הא שאובי' לא הוי בניקב בשולי' והווייתן בטומאה לא הוי כיון דרוב מים כשירי' הם: