אור ברסלב

תשובת ריבא (אונגר) חלק א· רבי יואל אונגר

תשובה נו

תשובה נה

להנ"ל

ע"ד שאלתך תיבה שטובלין בה עומדת בתוך המעין ומים סביבו' מכל צד ומנוקבת כדינו, ונסתמו הנקבים ע"י חול ואין כעת מ"ס בתוכה, אבל לא נסתמו כל הנקבים שאם יתרבו המים במעין וגדלו גם אותן שבתיבה, אם יש לסמוך על הרמ"א סעיף מ"ם לצרף הנקבים לשפה"נ, וזה דבר תשובתי:

הנה הנקב הגדול שהי' מתחלה כשפה"נ כשנכנס חול נתמעט אף שלא נכבש לתוכה כדאי' במשנ' זי"ן בפ"ו כל שיעמוד בשפה"נ ממעטו, אבל הכלי שנטהר ע"י הנקב לא הופסל ע"י סתימה בחול וצרורות אף אם נכבש בתוכה, דאף דבצנור שחקקו בו לקבל צרורות ונכנס טיט או צרורות בגומא תלי' אם נכבשה או לא, יש לחלק כמש"כ בפרישה אות מ"ג, וא"כ מה יש להסתפק הלא יכול למלאות בכתף ולשפוך לתוך המעין וכשיתרבו המים במעין יהי' גם בתוך תיבת המקוה מ"ס שלימות, ואם שיש טורח הרבה לשאוב כ"כ עד שיגדלו המים הרבים בתוך המעין, הלא גם אם ישפכו בתוך התיבה יחזרו למעין וישתוו תמיד מעמד המים במעין עם המים שבתיבה

ובעיקר הדין שנסתפקת אם לסמוך ארת"א לצרף הנקבי' הלא בר"ש ובברטנורא במשנה ה' פ"ו פירשו ג"כ דסל וקופה לא בעי נקב כשפה"נ, וכ' הח"ץ סי' מ' החולק על הרמ"א משום דשם המים מקיפין מכל צד, א"כ נפשט ספיקתך, אבל בלא זה הלא איתא בש"ע סעיף נ"ג דלהכשיר שאוב מן מקוה שלימה די בהשקת כחוט השערה ואף דרמ"א כ' דיש חולקין כ' הש"ך בס"ק קי"ז דאם המקוה רובה כשירה מודה הרא"ש דדי כשערה וא"כ אם יש במקוה כ"א סאין לא בעי' לצרף הנקבים הדקים, אמנם יש לעיין לפי"ז דכל בדרבנן מהני השקה כל דהוא, הא במעיין דבעינין מ"ם סאה לאדם לדעת הר"י משמע מדברי הראש דאינו אלא מדרבנן וכ"כ דו"פ בפירוש, וראיית הר"י דבעי מ"ס מהא דארעא חלחולי מחלחיל, וקשה כיון דאינו אלא דרבנן אי נמי לא יצרף החלחולים לשפה"נ הלא בדרבנן באחד מהנקבים הדקים לסגי, ואפשר לומר דהא דהתורה לא הקפיד על מ"ם סאה במעיין הוא מהטעם דארעא חלחולי מחלחלא, דמה"ת הנקבים מצטרפין ורבנן תקנו שלא לצרף אם אין בנקב א' כשפה"נ, וא"כ אין לומר דלהני השקה כל דהו משום דרבנן הוא, דעיקר גזירת רבנן הי' לבעי מ"ס במקום א', משא"כ בשאובה דרבנן דכל עיקר הפיסול הוא מדרבנן, ולפי"ז אפשר לומר אם גם נאמר דלא כהש"ך דאף ברוב כשירין לא מהני השקה כחוט השערה לדעת הרא"ש [וכדומה שראיתי באחד מן האחרונים שחולק על הש"ך בזה,] מכ"מ אם ע"י צירוף הנקבים הדקים יהי' כשפה"נ אף לדעת רש"י בחגיגה דלא מהני למקוה חסירה להפיק לתלואה, מכ"מ בשאיבה דרבנן דהיינו אם כ"א סאין מהכשירים מהני הצירוף דלא גזרו חז"ל שלא לצרף אלא בפסול דאורייתא:

והנה עיקר קושי' הח"ץ על הר"ש והברטנורא דס"ל בסל וקופה דטובלין כלים בתוכן משום דאינן מחזיקין מים כלל ולא בעינן שיהי' בפיו כשפה"נ למה קאמר בגמ' דסל וגרגות שאין בפיו כשפה"נ ליכא, משמע דאם היו מצויים בזמן הש"ס סלים קטנים שאין בפיהם כשפה"נ היו גוזרין לקדש, ולדבריהם לא צריך כלל פתיחת הפה כשפה"נ, והנה הרמב"ם ספ"ג מהל' מקוואות כ' דלקדש אין מטבילין כלים בתוך כלים אפי' בסל וקופה והוא נגד הגמר' דבסל וגרגותני לרבא דפסק כוותי' מטבילין, בשלמא אי סבר דלא מצרפין הנקבים רק דבזמן הש"ס לא היו נמצאים סלים שאין בפיהם כשפה"נ, י"ל כיון דבזמנינו נמצאים סלים קטנים ופיהן קצרות שפיר איכא למיחש, אבל לפמש"כ הר"ש והרע"ב ופסק הרמ"א דמצטרפין הנקבים קשה:

לכן נ"ל דכולהו ס"ל סברת הראב"י דצירוף הנקבים מהני להשיק החסירה לשלימה אבל לא אם שניהם חסרים, ולפי"ז הא דיוכל להטביל כלים בתוך סל וקופה הוא דוקא אם המקוה גדולה שאף לאחר שמילאו השק והקופה נשאר עוד מ"ס במקוה מלבד מה שבתוך הסל והקופה אבל במקוה שבה מ"ס מכוונת או מעט יותר שמבלי מה שנכנס לתוך כלי החיצון לא ישאר מ"ס במקוה הוי אסור להטביל בתוכו אם אין בפיו כשפה"נ ולפי"ז כמו דגזרינן לקדש להטביל אף אם בפיו כשפה"נ משום דחזי' ע"ה ויטביל גם אם אין בפיו כשפה"נ כן יש לגזור לקדש אם יטביל כלים בתוך סל וקופה במקוה גדולה חזי' לי' ע"ה ויטביל גם במקוה מצומצמת, ולכן קאמר בגמר' דאין שום שק וקופה שאין בפיו כשפה"נ, מש"ה אין לגזור לקדש, אבל לחולין לא בעינין כשפה"נ אם מטביל כלים בתוך סל וקופה דהנקבים מצטרפים ובזמן דמצויים סלים קצרים שאין בפיהם כשפה"נ אסור לקדש מטעם הנ"ל:

והנה חזות קשה ראיתי בתוספת הובא בר"ש פ"ו משנ' ה' וז"ל עריבה שהיא מליאה כלים והשיקה למקוה צריכה שפה"נ ובמעיין כל שהוא, ע"כ ופירש הר"ש אם העריבה במעין סגי בנקב כל שהו, והוא דבר תימא דמהני השקת מקוה למעין בנקב פחות משפה"נ והר"ש רפ"ה כ' גבי מעין היוצא לתלמי כ' שגזרי' לטבול בתוך הכלי כיון דלפעמים קובעין אותו במקום מוצא המים שאין בהם כשפהנ"ד, אלמא דגם לא הושק כ"א בנקב כשפה"נ, ואם נחלק דדוקא להטביל כלים, כיון דכל שהו דמעין מטהר אותם מהני ג"כ השקתם בכל שהוא, אבל לטבול אדם דל"מ כ"ש דמעין גם המקוה לא הוכשר בהשקה כ"ש, קשה אמאי, לפמש"כ מהרי"ק שרש נ"ו בטעם דמעין כ"ש לא מפסל בשאובים שנתוספו עליו לדעת הרא"ש, אף דס"ל דמעין כ"ש אינו כשר לאדם מכ"מ כיון דשם מקוה עליו לענין כלים תו מהני גם לאדם מטעם זריעה, א"כ הה"נ נאמר אם המקוה של מ"ס שאובים הושקו למעין ע"י נקב כל שהוא, דמוכח מתוספתא דכשר לכל הפחות לטבילת כלים א"כ שם מקוה עליהם ויתכשרו גם לאדם מטעם זריעה:

ותו דהא כ' הר"ש רפ"ה דמתני' דמעין שהעבירו ע"ג השוקת דכשר חוצה לה ולא בתוכה דע"כ מיירי לטבילת כלים וכתב בטעמא דגזרי' אטו הוקבע במקום שאין בקילוח שפה"נ:

אמנם בלי פיר' הר"ש הו"א דהך עריבה שבתוספתא מיירי שפיו מגולה לאוויר, דבפיו למעלה לא בעי' כשפה"נ, אבל זהו דוקא במעין ולא במקוה, דהראיה שהביא הר"ש דפיו למעלה סגי בקליפת השום הוא מתשב' דפרה סוף פ"ח גבי ב' שקתות שקידש א' מהן דבעינן נקובות כשפה"נ ואם המים צפין על גביהן סגי כקליפת השום והתם במעין מיירי שכשירנם לקידוש, עי' ר"ש פ"ח דטהרו' משנה ט' והא דתני בסיפא קומקום שהשיקו למקו' אעפ"י שפיו צר כ"ש כלים שבתוכה טהורים אם לא הטהו על צדו, לאו משום דפיו רואה את האויר כדפי' הר"ש במקומו דהא להשקת מקוה לא מהני חיבור פחות משפה"נ כמו שכתבתי, רק מיירי כשהחיצון טמא דמגו דשליקא טבילה לחיצון סלקא נמי לכלים שבתוכן, וכן פי' הרמב' ובש"ע והא דמחלק בין פיו למעלה ובין הטהו על צדו כבר פי' השיך בשם אביו ז"ל, אבל דעת הר"ש נעלם ממני, ולא ראיתי עוד מי שהרגיש בזה, ואם בספרי האחרונים שישנם תחת ידך מי שמתעורר בזה, הודיעני הנמצא כתוב בספרן של צדיקים:

יואל אונגר מרעכניטץ:

תוכן העניינים

תשובת ריבא (אונגר) חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה