אור ברסלב

תשובת ריבא (אונגר) חלק א· רבי יואל אונגר

תשובה מו

תשובה מה

בע"ה פאקש יום ד' פ' ויגש תרכ"א לפ"ק.

אהובי חתני כבני הרב מו"ה זוסמאן סופר נ"י ה' ישמרך מכל פגע וכל אסון לא יקרב באהלך:

ע"ד קושייתך על הרדב"ז ח"א סי' י"ג במי שניתן לו רשות לצאת מבית האסורים יום א' בשנה ימהר יחוש לעבוד ה' ביומו ולא ימתין עד יוהכ"פ כי זריזי' מקדימין אפי' אם המאוחר מקודש ממנו עיי"ש וקשה דא"כ למה לא מבעי' בזבחים דף צ' בתמידין דהיום ולמחר והוא עומד בע"ש, לא הבנתי כוונתך דהא אבעיתו היא אי מקודש עדיף מתדיר ובזה לא משום עדיפותא דתדיר הוא דאיבעי' לי' להמתין, ואי כוונתך דעכ"פ קשי' דמשמע מסוגיא דבכה"ג וודאי דממתינין עד למחר ולמה לא מקדמינין למצוה היא בעצמה קושי' הח"ץ סי' ק"ו ואין לחלק דבמצוה דיחיד אין משהין מחשש שמא ימות משא"כ בציבור דאין ציבור מתה דעכ"פ ניחוש שמא תמות הבהמה, ומכ"מ נראה לענ"ד לחלק דהנה רש"י סוכה דף כ"ה ד"ה שחל זי"ן שלהם בע"פ כ' דמטעם דעוסק במצוה פטור מהמצוה מותר לטמאות למת אע"פי שטומאה זו תעכב על ידו אכילת פסח אלמא דמצוה קלה הבאה לידך אינך צריך לדחות מפני החמור' העתידה לבוא עכ"ל והתם לאו בטומאת מת מצוה מיירי דהיא דוחה לכל המצות מטעם דגדול כבוד הבריות אלא בטומאת קרובים מיירי כמ"ש רש"י ותוס' שם וכוונתו דאי לאו דעוסק במצוה פטור לא היה רשאי לטמאות אף שבשעת אכילה אונס הוא ורחמנא פטרי' מ"מ כיון שע"י פשיעותא בא לאונס הלזה לאו כל כימיני' להכניס עצמו שיהי' אונס ועי' שם בתוס' דאחר שכתב רחמנא גבי ק"ש דאף לאחר דמטי זמן חיובא פוטר א"כ רשאי לטמאות עצמו לקרובים אף לאחר חצות, ובזה נדחים דברי המג"א רסי' תרפ"ז ס"ק ד' דמשיג אמה דאיתא בש"ע שם דאף בטומאת קרובים נדחית מגילה ובגמ' דאיתא דמ"מ דוחה עבודה במ"מ ממש מיירי ולא בטומאת קרובים כמ"ש התוס' שבועות דף ל' יע"ש, ולפי מ"ש וודאי דהדין אמת דאף נגד טומאת קרובים נדחה עבודה דהא מותר לטמאות עצמו לקרוביו אחר חצות וכמעשה דיוסף הכהן, רק שהתוס' בשבועות כ' דבטומא' קרובים ליכא משום גדול כבוד הבריות דא"כ אף לאחר ששחטו וזרקו עליו הי' מותר לו להטמא אלא ע"כ דבגנאי קטן לא דחינן מצוה בשב וא"ת מקמייהו, אבל קודם ששחטו וזרקו עליו כיון דמצוה להטמא לקרוביו בא איליו מתחילה א"צ לדחותו מפניו מפני מצוה העתידה אף שחמורה ומטעם דעוסק במצוה פטור מן המצוה וכשם שהעבודה אי לא התחיל בה נדחית מפני' ה"ה למקרא מגלה כיון שלא התחיל עדן לקרות כן נראה לענ"ד, ובזה יש ליישב קושי' מהרש"א מגילה דף ג' על רש"י שכת' על הא דפשיט לי' דמת מצוה עדיף דגדול כבוד הבריות שהיא מוהתעלמת, ובברכו' ד' י"ט אמרי' דבלאו דלא תסור מיירי ולפמ"ש דוודאי מה דמצינו שדוחה לאו דלא תסור כגון שנפסקה לו ציציותיו בכרמלית התם גנאי גדול כמ"ש תוס' גבי כלאים והכא בטומאות קרובים דאינו אלא גנאי קטן דומיא דמצא שק או קופה ולפי האמת בברכות דלא דחי' אלא בשב וא"ת לא קשה תו קושי' הגמ' איסורא ממונא לא ילפינן דאי' בשב וא"ת לא חמירי ממונא:

ולפ"ז גם בנדון ההרדב"ז הנ"ל דהרשוהו לצאת פ"א בשנה דאף דע"י שיצא היום יאנוס ויעוכב לצאת פעם אחרת למעיבד מצוה רבה מ"מ כיון דיציאתו היום לעשות מצוה קלה אמרי' בי' עוסק במצוה פטור מהמצו' וכל זה ביחיד אבל בציבור לא אמרי' בהו עוסק במצוה פטורי' מהמצו' וראי' מהירושלמי שהביאו התוס' חגיגה דף י"ז דדוד מת בעצרת והיו כל ישראל אונני' והקריבו למחר וכת' המל"מ בפ"ג מה' אבל דאף דמצוה הי' על כל קהל עדת ישראל לטמאות לו מ"מ הואיל והיו צריכי' הזאת ג' וזי"ן ולא היו יכולי' להקריב קרבנותיהן כלל ע"כ לא טמאו עצמם כלל אלמא דאסורין היו להטמאות ולבטל מצות ראיה ושמחה ולא אמרי' בהו דהעוסקים במצוה פטורי' מהמצוה ול"ק קושי' הח"ץ:

ומה שהקשה הח"ץ באותו תשובה על הרמב"ם דפסק דלא חיישינן לשמא ימות לזמן מועט, תהא דפסק במגרש אשתו שעה א' לפני מותו דאסור' לאכול בתרומ' מיד כ' שעה"מ ה' סוכה דהתם הוי לזמן מרובה דאם נתיר לו לאכול היום א"כ גם למחר שהוא עומד חי לפנינו לא ניחוש למיתה פתאומיות ובדרך הזה נתירנו לעולם ובאמת חיישינן שבזמן מרובה ימות עכ"ד ואם כי הסברא נכונה וטרם ראיתי' גם אני חשבתי כן אבל מסוגי' הגמר' גיטין דף כ"ח מוכת דזה לא הוי חששא מיתה לזמן מרובה דרב אדא בר מתנ' הקשה לרבא והא נוד דכשמא ימות היא ופליגי ר"ל דאפ"ה ס"ל לר"מ דלא חיישי' ומאי קושי' שמא יבקע היא לזמן מועט עד שיכלה לשתות, ובזה היא לזמן מרובה דאף ר"מ מודה דחיישינן כמ"ש התוס' שם ד"ה הא ר"מ וכו' להוכיח מיבמות דף כ"ו, והעיקר נ"ל עפ"י מ"ש התוס' גיטין ד' ס"ה ע"א ד"ה התקבל דהחמירו חכז"ל לענין תרומה שלא לסמוך אחזקה אף במקום שמצד הדין היי אוקמינן אחזקה א"כ גם גבי חשש דשמא ימות לאלתר חששו, ומטעם דאפשר לה שתאכל חולין ולמה לן להכניס עצמינו בספק שאפשר ויכול להיות:

אמנם כ"ז בב' מצוות ואם לא יעזוב לעשות הראשונה הי' מוכרח לעזוב השני' החמורה, אמנם במצוה אחת ואם יעשנה מיד לא תהי' מובחרת כל כך כתב המג"א רסי' כ"ה דיעש' תיכף ולא ישהה המצו' וראייתו מיבמות דף ל"ט דשיהוי מצוה לא משהינין ומסוגי' דמנחות דחביבה מצוה בשעתה, ודבריו תמוהי' דמסוגי' דיבמות הוכיח הרב תה"ד סי' ל"ה להיפוך דדוקא באח הגדול במדה"י לא ממתינין עליו דדלמא לא יבוא לעולם וכן עד שיגדל הקטן דדלמא ימות קודם ורצונו לומר דלשמא ימות לזמן מרובה לכ"ע חיישינן משא"כ בימים מועטים, וכן מה שהביא מהא דאיברים ופדרים דוחין שבת משום חיבוב מצוה בשעתא, וס"ל להמג"א דכל זריזות לעשות מצוה בלי איחור הוי כמו כן וזה אינו אמת דהא מילה שלא בזמנו אינו דוחה שבת וי"ט דילפינן מלבדו ולא מילה של"בז משום דאפשר למחר, ומצוה בשעתיה דוקא בקרבן שזמנו קבוע היום ובאמת שגם דברי הרשב"א בחידושיו לשבת דף כ"ד צ"ע] ובעיקר הדין נראה לענ"ד דתליא בשני שיטות לראשונים פ' החולץ דקי"ל בגר עד שימול ויטבול ואי קדמה הטבילה למילה ס"ל להרבה מן הראשונים דלא עלתה לו טבילה דהוי כטובל ושרץ בידו וראייתם דאי נאמר דבדעיבד מהני הטבילה קודם למילה א"כ גם לכתחלה יטבול מקדם דאי נמתין מלטבול עד אחר המילה נצטרך להמתין עד שתחי' המכה ושיהוי מצוה לא משהינין ורמב"ן שם חולק וס"ל דבדעיב' מהני הטבילה גם קודם המילה ומ"מ מאחרין כדי לעשות מצוה מן המובחר וכ"ז נעלם מעיני הבדולח דהרב מג"א, ועוד הי' לי הרבה לדבר בראיי' תה"ד תמצו' חליצה, אמנם אנכי טרוד ובכל רגע מפסיקים אותי ע"כ אסיים הד"ש יואל אונגר מרעכניטץ:

תוכן העניינים

תשובת ריבא (אונגר) חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה