תשובת ריבא (אונגר) חלק א· רבי יואל אונגר
תשובה לח
פאקש, אור לארבע' עשר תרכ"ז לפ"ק:
שוכ"ט לידידי הרבני מו"ה יעקב באש נ"י:
ע"ד תורה אשר חידש מר בהג"ה רמ"א דסי' תקס"ח דכוונת הרב לומר דכל התענית שבא ע"ד המנהג כגון בה"ב ושל ימי התשובה דמותר לאכול בסעודת מצוה דכוונתו רק ללות ע"מ לפרוע ועי"ז תמה מה דנוהגין לאכול בתענית בכורים בסיום ולא לפרוע יום אחר תחתיו, ואם כי עיני מעלתו שפיר חזי בפי' דברי הרמ"א מ"מ נ"ל ליישב המנהג דהרמ"א מיירי אם קיבל עליו התענית במנחה שלפניו דהוי נדר והו' צריך התרה לנדרו זה וכמו שהי' דעתם של רבותיו של הרא"ש רק הרא"ש כ' דלא נתבטל הנדר לגמרי ומאומדן דעתו לא הי' זה הנדר כעין יום זה כ"א כעין יום סתם, ולכן גם בנדון דהרמ"א דמיירי שקיבל כעין כל המתענים תענית יחיד גם התחיל להתענות ואח"כ זתניהו לס"מ, משא"כ באוכלין על הסיום דלא קבלו עליהם התענית כלל דידעו מקודם שלמחר יהי' ס"ח, וכל התענית אינו מדינא דמקור הדברים דמצאו סמך לזה דלא להוי מנהג טעות מירושלמי והתם אדרבא דרבי אי לאו דאסתנות הוי לא הוי צם, וכיון דאינו מדינא רק דלא לפרוש ממנהגא, והוא גם לא קיבל ולא נעשה נדר מעולם רק מנהג שנהג הוא בעצתו והוא אדעתא דמנהג סמך, ובס"ת לא נהגו כלל, ובזה מיושב מה שהקשה הש"ך בסי' רי"ד בסתירת דברי הש"ע ומעלתו הקשה עליו דלמא כוונתו ביו"ד דצריך התרה אם לא ירצה לפרוע, ולדעתי גם הש"ך ראה דבין ביו"ד ובין באו"ח מיירי בקיבל עליו התענית דמה שצריך התרה או לפרוע הוא מחמת שקיבל עליו התענית במנחה דהוי נדר, אבל לא מחמת מנהגו דאדעתא דזה לא נהג, וא"כ לא הי' צריך אלא למשאל על נדרו בקבלת התענית אבל בש"ע שם הוצרך ג"כ לפתוח בחרטה על מנהגו שנהג כן לשם נדר וע"ז שפיר הקשה, ותו אין בפי מענה מאפס הפנאי והנני דו"ש ויחוג חג המצות בדיצות כאוות נפשו ונפש אוהבו:
יואל אונגר מרעכניטץ: