אור ברסלב

תשובת ריבא (אונגר) חלק א· רבי יואל אונגר

תשובה לו

תשובה לה

בעז"ה שאכטיץ יום א' פקודי ת"ר לפ"ק:

להרב מה"ו משה פאקש נ"י:

תשואות הן למעכ"ה על אשר הפליא לעשות בתירץ קושי' מהרש"א פסחי' דף י"ג וקנאת סופרי' תרבנה חכמה ואענה אף אנכי את חלקי ליישב קושי' מהרש"א וגם קושי' העולם לשי' הכלבו דחמץ ידוע לא מהני ביטול א"כ מאי פריך הגמ' דף ו' וכי משכחת ליה לבטלה, והיותר קשה להבין עצם החילוק בין חמץ ידוע לאינו ידוע, והנ"ל דהנה התוס' בסוגיא דהואיל דחקו עצמם אמאי אינו עובר בחמץ של הקדש ולא נימא הואיל ואי בעי פריק לה כמו הואיל וא"ב מתשל, והנ"ל לומר בפשוט דהיכא דמחוסר מעשה לא אמרינן הואיל דדוקא הואיל וא"ב מתשל דלא בעי אלא אמירה בעלמ' והואיל וא"ב בצע להו מכל פורתא לא הוי ג"כ מחוסר מעשה דוודאי יטול ויפריש חלה אלא דהספק אי יפריש חלה שלימה או יבצע מכ"א וא' מהן, אבל אי בעי פריק או הואיל וא"ב קנאו דמחוס' מעשה ל"א הואיל, ולפ"ז י"ל דהיכי דמונח חמץ של הפק' בתוך חצירו אע"ג דלא הוי חמץ שלו מ"מ עובר עליו מטעם הואיל וא"ב קנה ליה דלא מחוסר שום מעשה דמיד דנותן אל לבו לקנותו קני' ליה חצירו, ולפ"ז מן הדין לא הי' מהני שום ביטול, אך תוס' בב"מ דף כ"ו כ' דבדבר הטמון שיכול להיות שלא ימצאנו לעולם אין חצר קונה עי"ש בד"ה דשתיך וכו' ולכן מהני ביטול לחמץ שהיא טמון ואינו ידוע לו משא"כ לחמץ הידוע, והנה בב"מ דף ק"ב איתא בגמ' כל היכי דאיהו מצי זכי' לי' קני' לי' חצירו וכו' וכת' שם האס"ז בשם הריטב"א דפליגא בי' הקדמונים דיש מהם סוברי' דדוקא שלא מדעתו אין החצר זוכה באיסורא דאיסורא לא ניחא ליה דלקני, ויש מהם סוברים דאפי' מדעת בעל החצר אין יכול לזכות דדוקא גבי גניבה גלי' רחמנ' דתקני החצר אבל לא בשארי איסורי' והנה הרמב"ם פסק הקונה חמץ בפסח לוקה, וא"כ מאן דס"ל דגם לחמץ ידוע מהני ביטול ס"ל דחצר לא קני אסורא אפי' מדעת בעל החצר א"כ ליכא למימר הואיל וא"ב קנאו בתורת חצר אלא בעי דוקא הגבה או משיכה, והואיל דמחוסר מעשה לא אמרינן ודוק, והנה מדאמר רב הבודק צריך שיבטל מחשש שמא ימצאו גלוסקא יפה ודעתו עלי' יש להוכיח כן דהחצר אינו קונה לו אפי' מדעתו דאל"כ מה מהני לי' הביטול אם יתוס עליו הדר זכי לי' חצירו אלא ע"כ דס"ל דחצר לא קני אסורא אפי' מדעת וא"כ שפיר מהני ביטול אפי' לחמץ ידוע ושפיר פריך הגמרא וכי משכחת לה לבטלי' ולפ"ז מתורץ ג"כ קושי' מהרש"א הנ"ל דלר"י לק"מ די"ל דס"ל דלחמץ ידוע לא מהני ביטול אכן לרב לשיטתו שפיר הקשה:

והנה עוד נ"ל לבאר טעם הכלבו דלא מהני ביטול לחמץ ידוע גם לתרץ קושי' הפוסקים על הכלבו דהוא עצמו כת' על דינא דמתני' דכיצד מפרישין חלה בטומאה ביו"ט דהא דלא תני תקנתא דביטול כיון דאינו שלו ולית לי' בה אלא טובת הנא' לא יכול לבטל, והלא בלא"ה לשיטתו לא מהני ביטול לחמץ ידוע, והנ"ל דהנה זה לי ימים שנסתפקתי על דינא דתוספתא הובא ברא"ש פ' כל שעה כדי שלא יצטרך לבער החמץ ימכרנה או יתננה לנכרי קודם זמן האיסור, ונסתפקתי אי דוקא קודם זמן האיסור מהני הך תקנה עד שלא יחול מ"ע דתשביתו ולאו דב"י או גם אי יחול הקנין בעת התחלת זמן האיסור כגון שאמר לגוי קודם זמן האיסור משוך חמץ זה ולא תקנה עד שתתחיל שעה ששית אי סגי' לי' בהאי תקנתא לסלק ממנו חיוב הביעור ופשטנא לה מהא דאיתא בתמורה דף כ"ו במתני' דכיצד מערימין על הבכור דדמי' לתקנתא דתוספתא דידן ומבעי' עלה אמר על הבכור עם יציאת רובו עולה הוי' או בכור ואמרינן היינו דבעי' אלפא אמר על לקט עם נשירת רובו יהי' הפקר לקט הוי או הפקר וסיומא דמלתא דדברי הרב ודברי התלמוד דברי מי שומעין, וא"כ הה"נ בעי' דוקא שיוקדם המכירה לחיוב הבערה אמנם לפ"ז קשה האיך מהני ביטול מטעם הפקר הא כבר תמה הר"ן הא הפקר בלב לא מהני בשום מקום ותי' כיון דבלא"ה חמצו אינו ברשותו מהני גילוי מלתא בעלמא, והנה זה אינו מתחיל אלא משעה שנאסר בהנאה אבל מקודם לכן אי הי' רוצה אחר לזכות בו אחר שביטלו לא הי' יכול וא"כ אינו נעשה הפקר עד התחלת שעה ו' ואז בא עליו מיד חיוב מ"ע דתשביתו ולדעת הרמב"ם פ"ב מה' ח"ומ ורש"י ג"כ לאו דב"י והיכי דההפקר עם החיוב דאורייתא באי' כא' לא מהני כמ"ש, אמנם י"ל לפמ"ש התוס' רפ"ב דחמץ שאינו ידוע אינו עובר עליו כלל ולא הוי כאוכל חלב בשוגג, ואי משכח ליה תוך פסח לא אמרינן דעבר למפרע אלא מכאן ולהבא וא"כ שפיר מהני הביטול לחמץ שא"י כיון דמיד כשנכנס פסח יצא לי מרשותו וחיוב לא חל עליו עד דימצאנו וקדמה לי' הפקירו אבל לחמץ ידוע באמת לא מהני לי' הביטול מטעם הנ"ל וכ"ז אם הי' חמץ גמור בשעה שנתבטלה אך הי' קודם זמנו שפיר שייך סברתי הנ"ל דהפקירא וחיובא דב"י באין כא' אבל במתני' דכיצד מפרישין דהיא תוך זמן איסורו אלא דהביטול הוא בעודו מצה, והנה משע' שהתחיל פני' להקרם קרוי' שיאור דהוא חמץ נוקשה ואסור מדאוריי' באכילה ובהנאה אבל אינו עוברי' עליו בב"י כמ"ש התוס' ר"פ א"ע וא"כ גם לשי' הכלבו מהני הביטול דמשעה שהתחיל להקרים פני' ונאסר יצא ליה מרשותו כיון דבלא"ה אינו ברשותו אז מהני ליה גילוי מלתא וחיובא דב"י אינו בא עד שיעשה חמץ גמור וא"כ קדים לי' הפקירא לחיובא דב"י ודוק:

יואל אונגר מרעכניטץ:

תוכן העניינים

תשובת ריבא (אונגר) חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה