תשובת ריבא (אונגר) חלק א· רבי יואל אונגר
תשובה לה
לנכדי אהובי הרב מו"ה פישל נ"י אבדק"ק שארוואר יע"א:
ע"ד השאלה שענבים הדורכים שהוא איזהו ימים בחביות של י"ש החמוצים אם מותר לשתות היין בפסח, ודעתך לאסור דכבוש כמבושל ונגד כל החביות משערינן ואין במה שבתוכו ס', וכונת לדעת הראשוני' שהטור בסי' תנ"א הביא בשם רב האי בעריבה של חרס שלשין בה כל השנה, ובשעת הגיתות הדיחו אותה יפה, ודרכו בו ענבים אותו היין אסיר לשתות בפסח והב"י בסי' תמ"ז כתב על דברי רה"ג דתמוהים דהא צונן אין מפליט ואין מבליע, וכתב שם הד"מ דאפשר דאם שהה בתוך כלי מעת לעת הוי כבוש דדינו כמבושל ובהם מתישבים דברי רה"ג, והוא ממש נידון שאלתך, ואף שסיים שם הד"מ דאפשר דחמץ קודם פסח דהיתר הוא לא אמרינן ביה כבוש כמבושל והביא המג"א בס"ק ט"ז ספק זה מכ"מ כתב מיד אח"כ בשם הב"ח דכבוש כמבושל, ומבואר כן להדי' בש"ע סעיף ח' בזתים שנכבשו בכלי חמץ דבעינן שלא יהי' הכלי בת יומא, ואם כל זה מצאנו קדמוני' חולקין על דין זה, גם הרמ"א בסי' תנ"א סעיף כ"א הביא דין שבמרדכי בשם האו"ז שאם נתנו יין או דבש בכ"ח שבלוע מחמץ רק שהודח יפה דמותר בפסח, וכתב בטעם הראשון משום דבטל בס' ואינו חוזר וניעור, וא"צ ס' נגד כל החביות משום דהתירה בלע לכן משערין כפי פליטתו ולא אמרינן לא ידעינן כמה נפק מני', וכתב עוד טעמים משום נוטע"ל וכתב המג"א שם סק"מ דבחביות של יי"ש אסור דלשבח הוא, ולא חשש לטעם הראשון וטעמו דהב"י כתב על דברים אלו שרוב הפוסקים סוברים דחמץ לא מיקרי התירא בלע דשמו עליו, והח"י חלק על דין זה מסברא, כיון דלא ידעינן כמה נפיק מה לי איסור ומה לי התירא ובב"ח כגן התוחב כף חולבת לקדירה בשר משערינן נגד כולה, ואומר אני מאן חשיב ומאן ספיק לחלוק מסבר' עצמו על גדולי הקדמונים וכגן א"ז הגדול והסכימו אתי' בסבר' הלזו הראבי' ור' שמחה כמבואר שם במרדכי, והטו"ז בסוף סימן תמ"ז כתב שכן ג"כ דעת בע"ה שהביא הטור דגיעול היוצא מדופני הכלי אינו אוסר, ואם יפלא בעינינו, חובה עלינו לחקור להבין עמקי סברותיהם ולא לחלוק על גדולי הראשוני' שקטנם עבה ממתנינו, והנלע"ד עפ"י מה שהביאו האחרונים דעת הראב"ד דדוקא בנתבשל בכ"ח משערינן בכולו דלא ידעינן כמה נפק מני' אבל בכלי עץ דיוצא על ידי הגעלה וכלי מתכות דיוצא על ידי ליבון א"צ לשער נגד כולו רק לפי אומד דעת כמה יצא ממנו, ונ"ל דסבר' כשיט' המחלקי' באותו סי' שם בין כלי חרס דכל הבלוע בתוכו נעשה נבילה ובין כלי דאפשר להפריד האיסור ע"י הגעלה וליבון דבהם אין הבלועה נ"נ וסבר דבכ"ח דגם הבלוע נעשה נבילה אי אפשר לשער כמה נפק מן האיסור שגם ההיתר שבתוכו נעשה נבילה, משא"כ בכלים שלדעתו אין הבלועה נ"ל מהני האומד יפה כמה נפיק מן האיסור, אבל אנן מחמירין כדעת החולקים שגם בכלים דאפשר להפריד נעשה הבלועה נבילה, לכן משערין בכף חולבת בקדירה נגד כל הכף, אבל בנדון האו"ז דגיעול היוצא קודם פסח דעדיין היתר אף להפוסקים דחמץ שמו עליו ולא הוי נ"ט ברנ"ט דהיתירא מכ"מ חתיכה נ"נ לא יכול לומר בזה וכמש"כ מג"א בסי' תמ"ז סקל"ח שפיר כתבו הגאונים דלא צריך לשער נגד כולה רק נגד מה שיצא ממנו לפי אומד דעתינו ולא קשה קושי' הב"י מהא דשמו עליו, אבל אם אנחנו זכינו להבין סבר' האו"ז וגדולי ראשונים שהסכמנו עמו, אבל אין בידינו להקל לגד כל האחרונים שלא סמכו א"ע על סברה זו ולכן כתב המג"א דדוקא בחביות של שכר דנוט"ל ביין ולא בחביות של י"ש ע"כ גם דעתי מסכמת לאסור לשתות היין בפסח:
אבל קשה לי קושי' חמורה לפימש"כ הש"ך בסי' צ"ח דאף דאין אנו סומכים אקפילת ארמאי אבל בהיתירה בלע שפיר יש לסמוך אטעימת ישראל כגון בתרומה או בקונם, א"כ בחשש בליעת חמץ כגן שומן מהותך בכלי חמץ ושארי דברים המתבשלים בכלי חמץ דכתב הרמ"א דמדינא אסורים בפסח ולמה לא מהני טעימה קודם פסח, שאם לא יורגש הטעם אף שיש בו משהו הלא אין חוזר וניעור בלח, ואם נאמר דבחמץ מחמירין וחוששין לדעת רש"י ורמב"ן דגם בדליכא טעמא בעינן ס' הלא בלא ידעינן כמה נפיק, ואפשר דלא נפיק רק חלק סא' מודים דמהני קפילא כיון דלא נרגש, ודאי לא נפיק כל כך וכמש"כ הר"ן פרק גיד הנשה:
אבי זקנך הדש"ת יואל אונגר מרעכניטן: