אור ברסלב

תשובת ריבא (אונגר) חלק א· רבי יואל אונגר

תשובה לד

תשובה לג

פאקש תרי"ט לפ"ק:

שלום לי"נ הרב מו"ה משה גינס נ"י אב"ד ק"ק צעצע יע"א:

דברי שאלתו כבר כתובה על ספר חינוך ב"י והובא בחק יעקב סי' תמ"ח ס"ק ד' ופסק לקולא מטעם ס"ס ספק שמא לא לתתו כלל ואת"ל לתתו דלמא לא נלתתו כ"כ שנתחמצו וא"תל שנלתתו כדי חימוץ דלמא לאחר הפסח נעשה, והנה אף דהספ' הראשון לא שייך לדידן דכולם לותתין אסתגר בתרתי ספיקי בתרייתא, ועוד יש לי להוסיף ס' א' דלמא הטוחן החליף חוטיו של ישראל בשלו כדרכם להמיר הטובות ויפות ברעות שלהן ואפי' חלפי חמץ לאסור להמחליף למאן דאוסר אפי' בלא כיוון אין כאן דאפשר דחוטיו של ישראל עדן לא נלתתו ולא נתחמצו כלל והבן, והנה לפי ס' הרב יש ליישב דברי רש"י ותוס' עירובין דף ס"ד בהא דהוכיח שם בש"ס דהולכין אחרי רוב עוברי דרכי' דלא פירשו מדשרי בהנאה כקושי' מהרש"א שם י"ל דאף אי לא אזלי בשר רוב העוברי' הוי שרי מב' ספיקות דלמא של גוי ודלמא אחר הפסח נתחמץ דאין לומר דמיירי במקום שידועה שלא נאפה אחר הפסח שלא שהה עדיין שיעור לישה ואפי' אחה"פ די"ל דהא דקאמר ש"מ הולכין אחרי רוב עוברי דרכי' היינו ע"כ שהעיירות סמוכי' הי' רוב ישראלים שוכנים בתוכן וקמ"ל דלא אזלינן בתר רוב הסביבה כ"א בתר מקום המציאה כמבואר בח"ת סי' רנ"ט סעי' ג' ובש"ך יו"ד סי' א' ולא כהפ"ח סי' ס"ג ששגה בזה ואי הוה ידועה שנאפה בתוך הפסח אף אי הוי אזלינן בתר רוב הסביבה הלא רוב ישראל אין אופין פתן חמץ בפסח ורוב אוכלי חמץ בפסח גויים הם, והרווחתי בפירוש זה דלדברי מהרש"א קשה מה הקשה בעצמו מתוס' ד"ה ולמדנו וכו' דאי הוי סובר חמצו של גוי אסור הי' אסור מספק דלמא נעשה בפסח אלמא דספק שעבר עליו הפסח אסור וכן מוכח עוד מתוס' חולין דף ד' לשי' הר"ת דבבצק לאחר ששהה שיעור לישה מיירי למה צריך למחליפן הלא בלא זה שרי מספיקא דלמא לאחר הפסח נעשה אע"כ דספיקא לחוד אסירא רק משום ס"ס שרי כמ"ש ואי הוי חמצו של גוי ג"כ אסור לא הי' אלא חד ספיקא דלמא לאחה"פ נעשה וטעמא נ"ל כמו דחזינן גבי כתמים דכ' הרשב"א בפ"ק דחולין דלכן מטמא למפרע כיון דיבשה היא וא"א לומר עכשיו ראתה מחזקינן למפרע אף דכתחי' דרבנן והו"ל כל הבגדים שקודם שעה שיוכל להתייבש ספק דרבנן וצריך לומר דכל היכי דליכא לאוקמי אחזקה דמעיקרא אוקמי אחזקה דהשתא כן ה"נ כיון דעכשיו חמץ גמור ועבר עליו זמן מה משעה שנסתפק וא"א לאוקמי אחזקה דמעיקרא מחזיקי' הריעותא מזמן לזמן מטעם חזקה דהשתא אפילו באיסור דרבנן אמנם גם לדידי קשי' ארבנן דסברוה דברייתא דחמצן של עוברי עבירה ר"י הוא והביא סייעתא לרבא דסמכינן אחזקה דלא שביק התירא ואכיל איסורה דלמא שאני התם דמותר מכח ס"ס דלמא לאחה"פ לש הבצק בעצמו ואת"ל תוך הפסח דלמא החליפו במה שלש הגוי אחר הפסח, ואפשר דזה הוה שם אונס חד ולא הוי ס"ס:

ומ"ש מר טעם א' להתיר משום דבטלו כבר כ' הפוסקי' אחרונים דחששו שמא יערים אפילו בשוגג, גם מ"ש מר להקל מהמכילתא כבר כ' הר"ן ריש מכילתן דה"מ מדאורייתא אבל מדרבנן צריך ביעור ואי לא ביערו ועבר עליו הפסח אסור בהנאה כדמוכח מהא דאמרי' גבי נכרי שהלווה לישראל על חמצו והרהין בבית הגוי דאי לא אמר מעכשיו דאסור אחר הפסח:

אבל מ"ש מר כיון דרובן לא נתחמצו דמותרין כיון דמב"מ ברובא בטל אין דעתי מסכמת דדעת רוב הפוסקים דקמח בקמח מקרי לח בלח כמ"ש בסי' תנ"ג המג"א ס"ק ו' וכיון דהחשש היא דלמא נלתתו בפסח ובתערובות תוך זמנו בעינן ששים אם נשתהה אחר הפסח ובסברא זו י"ל ליישב מה שכתב הריק"ש בשם הרדב"ז והובא בפ"ח בסי' תמ"ח דאם לתתו נכרים ברחיים של ישראל חיטיו ביום אחרון של פסת כדי שיהי' מוכנים לטחון מוצאי י"ט דמותר לערבם לכתחל' עם חיטין אחרים והפ"ח השיג עליו דהא גם לשיטת המקילין בלתיתה מודי' דאסורי' למכלינהו בענייהו ואין מבטלין איסר דרבנן לכתחלה, ולפמ"ש ניחא דרדב"ז סובר דוודאי רובן לא נתרככו שיהי' קרובין להתבקע וכל החשש דלמא אין מן האין המחמיצי' סמי' נגד המחמיצי' וכיון שנתערבי' שלא מדעתו מותר באיסו' דרבנן להוסיף עליהן כדי לבטלן ולא עוד אלא אפי' אי הוי אי' דאוריי' כיון שמערבי' קודם הטחינה ובעודן יבישים לכ"ע מותר להרבות עליהן שיתבטלו כשיעשו לחים כמ"ש בש"ע יו"ד סוף סי' ק"ט:

אמנם מה דקשה לי על הרדב"ז היא להיפוך כיון דלתיתה אינו אלא ספק חמץ שכן כ' הרי"ף פ' כל שעה דבלא נתבקעו מותר התבשיל דהוי ספק דרבנן ואסור למכלינהו בעינייהו דהוי ספק דאוריי' וא"כ אם נלתת ביו"ט אחרון של פסח לשתרי לגמרי אחר הפסח למכלינהו בעינייהו דהוי ס"ס כמו דשרינן' בסי' תצ"ב ס' מוכן ביו"ט שני ואפי' אם נימא דס"ל להרדב"ז כסברת החולקי' שם א"כ שפיר דאסור בפסח עצמו אבל לאחר פסח למ"ל למבטלינהו דהא טעם החולקים שם משום בדבר שיל"מ לא מהני ס"ס אבל אם נדון לאוסרו לאחר הפסח משום חמץ שעבר עליו הפסח הוי דבר שאל"מ וצע"ג לדינא אי בעי ביטול כלל ועי' בסי' תס"ב סעי' ב' דג"כ מחמרינן בס"ס לאכול בפסח ומתירין לא"פ ובטו"ז שם סק"ד מתמיה למה מהני ס"ס אף לאכילה משום דהוי דבר שיל"מ, תבנא לדינא אם נטחנו ו' שקין של חיטי ישרא' ברחיים גדולה שאפשר שלא נלתתו עד מוצאי יו"ט אין ספק כלל והיא לגמרי עובדא דתשוב' דחב"י שהבאתי ואם אי אפשר שנטחנו כלם לאחר הפסח או עכ"פ שא"א אם לא נלתתו ביו"ט אחרון של פסח מ"מ כיון דאפשר דלא נלתתו כל כך שיתרככו עד קרוב לביקוע וגם אם נלתתו כ"כ שמהם נתרככו כדי חימוץ מ"מ כיון דרובן החוש מעיד שלא נתחמצו ובעודן יבישין נתבטלו ברוב ולא נאסרו כ"א אחר שנטחנו ואותן שנטחנו בא"ח וודאי ג"כ לא נלתתו ביום שלפניו הוי בצירוף הרוב שלא נתחמצו כלל עם כל הנטחנים אחר הפסח ס' נגד המחומצים בפסח ועוד יש לצרף ספיקא דילי' דלמא המיר הטוחן רע בטוב וגם לקצת פוסקים דקמח בקמח יבש ביבש ומפני הביטול ברובא לחודא, עוד יש לצרף דעת הא"ז שהובא בת"ח כלל כ' סי' ט' דבאיס' דרבנן במב"מ גם בלח לא בעי יתר מרובא, ומלבד כל אלה כיון שספק לנו אם יש ס' נגד אותן שנתרככו ומתחמצו בפסח והכל נעשה ע"י גוי וברשותו של גוי והוי כנשפך במקו' דאיכא רובא וספק אי יש ס' דמותר בדרבנן כ"ש כאן דהוי תרתי דרבנן דכל עיקר חמץ שע"ע הפסח אינו דאוריי' וגם מב"מ בטל ברוב גם בלח מדאורייתא דמותר אם א"א לנו לידע שיערו כן נ"ל להלכה ולמעשה להתיר גם באכילה:

אבל האיש הלזה לא טוב עשה שלא מכר חיטיו המסורים לטוחן קודם הפסח ולא ירא לנפשו דלמא יתחמצו בתוך הפסח ויעבור על ב"י דאוריי' וגם להפוסקי' כהמכילתא עכ"פ עובר על ב"י דרבנן, ומע"כ הגן בעדו לומר ששגג הי' שסובר מה שהוא ברשות הנכרי א"צ למכור אבל באמת אין מי שמספק בדבר הלזה וידועה לכל ועכ"פ הי' לו לשאל הלכה למעשה ומ"ש מעכ"ת שאפשר ששכח הנה זה תלי' בפלוגתת הפוסקים באו"ח סי' ק"ח אי שכחה הוי אונס ומה דקשה מסוגי' דפ' המפקיד דכל לא ידענא פשיעותא כבר יישבתי בתשו' אחרת דאפשר לחלק אי שכח הדבר לגמרי עד שאם נשאל אותו עליו היכן הוא ואנה הוליכו לא ידע להשיב זה הוי פשיעותא דאי לאו דהיה הדבר קל בעיניו עד שנשכח ממנו ככל מלתא דלא רמי' עלי' דאינשא הוי ידע עכ"פ כשנשאל אבל אם לא עלה רק על דעתו לעשות המחויב בשעה המסוכנת ואם הי' א' שואלו הוי נזכר זה אפשר דהוי אונס עכ"פ ראוי' האיש שיוקנס מה שמרוויח ע"י שלא מכר שאם הי' מוכרם הי' צריך לכפול הערבון של הגוי וכדי שלא יהי' חוטא נשכר יוקנס לשלם סך זה לצדקה ואם בעל נפש הוא וירא לנפשו על שהקיל כ"כ באיסורין חטאו יפרוק בנתינה לצדקה מתנה הגונה ותל"מ מפני הטרדה אקצר:

הד"ש יואל אונגר תרעכניטץ:

תוכן העניינים

תשובת ריבא (אונגר) חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה